בפעם האחרונה שפגשנו את "ארץ נהדרת", בסוף העונה ה-18, היא הייתה באופוריה מממשלת השינוי השברירית שהרגע הושבעה. הנתניהו'ז התבצרו בבלפור ודחו את היציאה, בנט ולפיד עוד לא צברו חוויות מגבשות משותפות כמו צחקוקים מול בדיחות של אדיר מילר, וכמוהם - גם "ארץ נהדרת" עוד גיששה אחר הדרך הנכונה לסקר באופן סאטירי את שיתוף הפעולה ביניהם. נתניהו עוד לא גילה את נפלאות הסלולר, עוד לא פתח חשבון טיק-טוק או הרים ספייס מחניף בטוויטר, אבל הוא עדיין היה העוגן במרכז המהדורה של "ארץ נהדרת" אחרי ארבע מערכות בחירות ו-12 שנות שלטון.
מתוך "ארץ נהדרת" - עונה 19
(באדיבות קשת)
אמש (ד', קשת) חזרה "ארץ נהדרת" עם העונה ה-19 שלה, במהדורה מורחבת שכללה 16 חברי קאסט (אל תתפלאו אחר כך שלפיד ובנט מתקשים להצטמצם ל-18 שרים). הבשורות הטובות הן שאין עוד בחירות - יש ממשלה ויש תקציב, אולם הבשורות הפחות טובות הן שהימים האבסורדים שבהם התוכנית כותבת את עצמה נגמרו. הכותבים של "ארץ נהדרת" יצטרכו לאתר ניואנסים הרבה פחות זמינים ומתבקשים בממשלה הנוכחית כדי לייצר על גבם סאטירה. זה לא שהם לא יודעים איך - הם פה יותר זמן מביבי - אבל הם ייאלצו להיזכר איך זה כשהגרוטסקה היא כבר לא ברירת המחדל.
הנושא שנבחר למערכון הפתיחה של העונה - משבר האקלים וכדור הארץ שאנחנו משאירים לצאצאינו (אם כי לרגע אחד חשבתי שמדובר בזעקה החרדית על מס הכלים החד פעמיים) - היווה בעיקר אמירה על סדר היום ש"ארץ נהדרת" מבקשת ליצור. זה רעיון מצוין, להרים קצת את הראש מעל לפוליטיקה הקטנה והמבאישה שלנו ולקבל קצת פרופורציות, אבל ממערכון פתיחה הייתם מצפים למשהו קצת יותר בועט והצעת הגשה קצת פחות מובנת מאליה. הבעיטה, אגב, הגיעה איפשהו בכותרות, עם קליפ שופרסל. אם אני לא טועה, זו אחת הפעמים הבודדות ש"ארץ" מעזה לצאת נגד חברה מסחרית גדולה ספציפית. נכון, זה קרה בעקבות תחקיר במהדורת חדשות 12, ובכל זאת - שאפו על האומץ ועל החיקוי המעולה של מריאנו לאילן פלד.
באופן מסורתי, תוכנית הפתיחה היא לא בהכרח התוכנית האקטואלית מכולן. מתחילים לעבוד עליה הרבה לפני שהיא משודרת וחלק מהנרטיבים מספיקים להתיישן עד שהיא עולה לאוויר. בתוכנית הזאת פורחים על פי רוב רעיונות גדולים ורחבים יותר, וכפועל יוצא, הרעיונות האלה מומחשים בצורה המוצלחת ביותר במערכונים המצולמים מחוץ לאולפן. מערכוני הפאנל בהשתתפות שלל הדמויות, אפילו שהם הלחם והחמאה של "ארץ נהדרת", הם אלה שלרוב נופלים לדאחקות של חיקויים וגגים. בהתאמה, החלק הראשון של התוכנית, זה שעסק בגיבושון הקואליציה ובמאבקי הכוחות הפנימיים שלה (תהיה רוטציה?) היה מחויך, אבל לא יותר. המערכון של "עובדה", שהקביל את הקמפיין של בני גנץ והרמטכ"ל כוכבי לנעיצת הפנסיות הצבאיות המוגזמות למבצע צבאי מהסוג שחונכנו להעריץ, היה משויף וסובב את הסכין בדיוק בנקודה הנכונה.
הנקודה החזקה השנייה של התוכנית הגיעה במערכון שרכב על גל הנזיפה האחרון באומת ההיי-טק, שהבועה שלה הולכת ומתרחקת מחללית האם - כלומר, מארצו של האדם הרגיל שלא סופר את השכר שלו בעשרות K. סאטירה אמורה למשוך את השטיח מתחת לרגליהם של אנשים חזקים, ואנשי ההיי-טק הם לא בדיוק המטרה האידיאלית לצורך העניין, אבל זה אפשר לכותבים ולשחקנים של "ארץ נהדרת" להפגין את החוזקה הקומית שלהם, זו ששייכת יותר למחלקת הבידור. כתיבה מצוינת, כמו גם אודי כגן בתפקיד נדיר, מייסד ופאונדר, ותמיר בר, שרוצה להצטרף ל"היי-טקס", לכדו את הדימוי של ההדוניזם ההיי-טקיסטי ואת שיגעון הגיוסים, ועזרו לצופים שאינם מפונקים בשלוש-ארבע טסלות לנקז את הקנאה לאזורים בריאים יותר.
מי שצורך את האקטואליה שלו באופן עקיף מהרשתות החברתיות או מפלטפורמות סאטיריות כמו "ארץ נהדרת", ויש יותר ויותר מאלה, מצפה לקבל אותה עם ערך מוסף. קטעי הפאנל של "ארץ נהדרת" עדיין לא לגמרי שם. נכון, גלית דיסטל אטבריאן של תום יער מגוחכת, אבל לא בהכרח יותר מהמקור. לא באופן שאומר לנו משהו שלא ידענו - מדובר בגרופית. הקטעים של "חתונה ממבט ראשון" החזיקו רק בזכות מנו של פיניש, ועדיין היו ארוכים מדי, וקורין גדעון ואמא שלה היו מיותרות גם פה, מפני שהיו קופי-פייסט למציאות שמייתרת אותן מלכתחילה כאייטם.
ביבי כזקן דמנטי הרגיש כמו הפעם הראשונה ש"ארץ" מצליחים להתגבר על התכונה הטפלונית שלו, זו שגורמת לו להרוויח אלקטורלית מכל סאטירה שנעשית עליו, אבל במקרה של שאר הדמויות - ליברמן, מירי רגב וזאב אלקין - הטקסטים עדיין טיפה'לה על אוטומט. אבל היי, זה לא נורא. יש להם עוד קדנציה שלמה להתיישב על הביט.
