אחרי המתנה וציפייה רבה - הביטלס שחררו את Now and Then, מה שמוגדר בתור "השיר האחרון" שלהם, בו לוקחים חלק כל הארבעה - ג'ון לנון, פול מקרטני, רינגו סטאר וג'ורג' האריסון. השיר יוצא היום (ה'), אחרי 45 שנה, כשלנון כתב חלקים ראשונים מתוכו ב-1978, והוא הושלם בשנה שעברה. האזינו:
במחצית השנייה של שנות ה-70 ג'ון לנון היה בעיקר עקר בית. הוא לא הוציא אלבומים, לא יצא לסיבובי הופעות ולא קבע לעצמו זמני אולפן להקלטות. אחרי שהחמיץ את הילדות של בכורו ג'וליאן עקב העבודה התכופה בביטלס, הוא היה פנוי כעת להקדיש את כולו לטיפול בבנו הצעיר שון. פתאום למוזיקאי המפורסם היה פנאי להיות אבא ובעל במשרה מלאה, לשחק שעות עם בנו ולצאת לטיולים עם יוקו אונו בסנטרל פארק בניו-יורק, מטר מבית הדקוטה שבו התגורר עד יומו האחרון, שבפתחו גם נרצח.
לכאורה, לנון פרש מהמוזיקה מבלי להתגעגע אליה יותר מדי. אבל מדי פעם היא שבה לקרוא לו, אז הוא לקח את הגיטרה האקוסטית או התיישב ליד הפסנתר שבביתו וב-1979 הקליט את מה שיצא לו באופן ספונטני על קסטה, או שנתן לאונו לעשות זאת. כך נולד גם Now and Then, יותר מחמישים שנה אחרי שנכתב.
באמצע שנות ה-90 העבירה אונו את אותה הקלטה ביתית לשלושת חברי הלהקה הנותרים, שהחלו לעבוד על השיר במסגרת פרויקט האנתולוגיה המקיף של הלהקה שיצא ב-1995. הטריו, ביחד עם המפיק ג'ף לין, התכוונו להפיח חיים חדשים בשלושה דמואים ביתיים שלנון הספיק להקליט בשנים שחלפו מאז פירוק הלהקה, ולהפוך אותם ליצירה חדשה של הביטלס. שניים מהשלושה - Real Love ו-Free as a Bird, הושלמו ונכללו באנתולוגיה לשמחת מעריצי הלהקה.
כשהביטלס מודל 95' החלו לעבוד על Now and Then הם כבר נתקלו ביותר מבעיה אחת. פול מקרטני אומנם הקליט באולפן את תפקיד הבס שלו, רינגו סטאר תופף וג'ורג' האריסון הוסיף סולו סליידי יפה שכה אפיין אותו. אבל כשהם ניסו לחבר את התוספות החדשות שלהם להקלטה המקורית שלנון השאיר אחריו - זה לא התחבר. למרות שעמדו לרשותם האמצעים הטכנולוגיים המתקדמים ביותר - נכון ל-1995 - הם לא הצליחו להפריד את השירה של לנון מנגינת הפסנתר שלו, ואם זה לא היה מספיק - גם רעשי הרקע מהדירה שהוקלטו ביחד עם השיר על הקסטה שהותיר חברם הממושקף הפריעו, והם החליטו לגנוז את השיר.
המוזיקה של הביטלס נותרה קסומה בדיוק כמו בימים שבהם היא נכתבה והוקלטה. הטכנולוגיה שהתקדמה עם השנים הפכה את היצירות הקנוניות האלו לעשירות אף יותר. את החיבה שהרביעייה פיתחה לשיטות הקלטה חדשות ופורצות דרך החל מהמחצית השנייה של הסיקסטיז שבה העבירו את מוקד פעילותם לאולפן, הם העמיקו שנים לאחר פירוק החבילה. את השיאים שהם רשמו בעזרת המפיק ג'ורג' מרטין באולפני אבי רואד, שכלל בשנים האחרונות בנו ג'יילס, שעבד על המהדורות המחודשות ועתירות הבונוסים לאלבומים כ-Abby Road, Revolver, האלבום הלבן ועוד.
בשנה שעברה הבינו מקרטני וסטאר (ובתמיכת האלמנות של לנון והאריסון) שניתן סוף סוף להפיק משהו ראוי גם מ- Now and Then. שיטת הפרדת הקולות החדשנית שבה השתמש הבמאי פיטר ג'קסון כיד לעשות קסמים בפרויקט Get Back המרהיב, החזירה את חברי חטיבת הקצב של הביטלס אל האולפן כדי לשפר את התפקידים שהם הקליטו לשיר עוד באמצע הניינטיז. את הסולו של האריסון הם השאירו, ואז החלו לטפל בהפרדה הנדרשת בין נגינת הפסנתר של לנון לבין השירה שלו. רעשי הרקע נעלמו, נוספו כלי מיתר יפים (לא עניין חדש אצל הביטלס), ומרטין (בעזרת מקרטני) דאג שהשיר החדש-ישן הזה ישמע כמו משהו שגם אביו היה חותם עליו. וכך בלדת הפסנתר הקטנה של לנון צומחת בהדרגה לכדי יצירה יפיפיה, מלאת צבעים ומעלת חיוך, כששני החברים החיים זוכים לנגן שוב עם צמד הקולגות שלהם שכבר לא איתנו.
כשם ששתי השאריות הקודמות שהותיר אחריו לנון ליוו את השקת פרויקט האנתולוגיה האודיו-ויזואלית, גם Now and Then לא יוצא בחלל ריק, ואפשר לראות בו את הדובדבן על העוגה שהיא ההוצאה המחודשת לשני אוספים המקיפים של הביטלס (האדום המוקדש לשנים הראשונות שלהם, והכחול המתמקד בשנותיהם המאוחרות), שיצאו במקור לפני 50 שנה. הוא גם יצא כסינגל כפול ביחד עם Love Me Do, סינגל הבכורה של הלהקה מלפני 60 שנה. הכי אז ועכשיו שאפשר לבקש. ולטובת אלו שעדיין צורכים את המוזיקה שלהם בפורמטים פיזיים השיר האחרון בהחלט של הלהקה גם יופץ על גבי קסטה – כמחווה לאותה קלטת ביתית שעליה הוא הוקלט.
Now and Then אולי לא יתברג במקום גבוה ברשימת השירים הגדולים של הביטלס, אבל הוא בהחלט מזכרת יפה מהעבר של הלהקה החשובה בהיסטוריה, שהמעגל המקיף אותה יודע כיצד לרתום את מיטב הפיתוחים הטכנולוגיים על מנת להשאיר את המורשת שלה בחיים. ולמרות שניתן להתווכח על מידת האותנטיות של השיר, אפשר בהחלט להתרגש מכך שהקסם של הרביעייה מליברפול עדיין חי וקיים.
