בפרק הראשון של סדרת הדוקו "הספייס גירלז: הכח הנשי ששינה את בריטניה" (ימי חמישי, 22:00, ב-yes דוקו וב-STINGTV) אנחנו פוגשים את כריס הרברט, האיש שהקים את להקת הבנות המצליחה ביותר בהיסטוריה. הרברט שולף למצלמה את דפי הניקוד שהעניק לנשים הצעירות שהגיעו לאודישנים, ומראה אותם למצלמה. ויקטוריה (היום בקהאם) קיבלה שש מתוך עשר בריקוד, חמש בשירה, חמש באישיות ושבע במראה, פלוס הערה: "עור לא כל כך טוב". היום זה נשמע מזעזע, ובצדק. אז זה היה יותר מקובל, כלומר זאת ההצדקה שתצוץ לא פעם גם בהמשך הסדרה, ליחס שזכו לו הספייס גירלז עוד לפני שהוקמו ועד שירדו מהבמות.
כריס הרברט לא נשאר המנהל לזמן רב – פחות משנה אחרי שהלהקה הוקמה והצעירות עברו לגור יחד, ועוד לפני שחתמו על חוזה מולו, הן החליטו למצוא לעצמן מנהל אחר. ואם יש לכם פרצוף מופתע זה הזמן לעטות אותו - הרברט לא היה הגבר האחרון שהסתכל על חמש העלמות ושמע את הצ'י-צ'ינג של המזומנים שנוחתים בחשבון הבנק שלו. הבנות עקרו יחד מהדירה ומצאו לעצמן מנהל אחר, סיימון פלר, שהשיג להן חוזה הקלטות משופר בחברת וירג'ין והשאר היסטוריה.
תנועת מי-טו עודדה נשים לבחון את ההווה שלהן באמצעות נקודת מבט חדשה, ובמקביל גם להביט על אירועי עבר באמצעות התובנות הנוכחיות שלהן. "הספייס גירלז: הכח הנשי" עושה בדיוק את זה: באמצעות חומרי ארכיון, ראיונות עם אנשי מקצוע שליוו את חברות הלהקה ופיצוח מחודש של הסקירה התקשורתית שקיבלו, הסדרה בונה את ויקטוריה, ג'רי, אמה, מל בי ומל סי כבנות צעירות מאוד אבל דעתניות, שחתרו למעורבות מקסימלית בניהול של עצמן ולא הפסיקו להיאבק בדימוי שניסו להצמיד להן (במהלך צילומי קליפ בו הן לבושות בתלבושת אחידה, אחד הגברים בהפקה מבקש שהן יראו "יותר מחשוף", ומל בי נוזפת בו באסרטיביות) מהרגע שהוקמו ועד לסיום הפעילות שלהן יחד (הודעה רשמית על פירוק מעולם לא פורסמה).
בין אם מדובר באידיאליזציה נוסטלגית או בהשלכה של רוח הזמנים הנוכחית על דברים שקרו לפני 25 שנה, אחורי הקלעים של הספייס גירלז מציעים מבט הרבה יותר מסקרן על הלהקה, המצטיירת כבינה מלאכותית שהרימה ראש ופיתחה אישיות משל עצמה. הסדרה אמנם לא מיישבת את הסתירה שבין היות הלהקה מכונת מזומנים מהונדסת, לרוב עבור חבורה של גברים שעמדה מאחוריה וספרה את הכסף, ובין הרצון התמים והאותנטי של החמש להפיץ את בשורת הכח הנשי. 'גירל פאוור' היה מונח שג'רי השאילה מהסצנה של riot grllll, תנועת הפאנק הפמיניסטית שהתפשטה בארצות הברית בתחילת הניינטיז. הוא מוגדר בסדרה כ"פמיניזם מדולל" בתקופה בה הפמיניזם היה מוקצה, והפך מזוהה ביותר עם הלהקה. אמנם הספייסיות מעדו פה ושם, מעידות שהעידו שלא תמיד הבינו באופן שלם את המסר שלהן או עמדו מאחוריו, אבל אלו היו מינוריות מול המחיר ששילמו החמש על הרצון שלהן בעצמאות.
הפעם השניה שבה פיטרו הספייס גירלז את הגבר שניהל אותן, סיימון פלר, כבר לא עברה כל כך חלק. מבחינת התקשורת ובעקבותיה גם בקרב דעת הקהל, דמן הותר. בשיא ההצלחה שלהן, כשהן מוקפות בהערצה בלתי נתפסת, הן הפכו למטרה הנייחת של העיתונות וכתבות שמבזות ומשפילות אותן פורסמו על בסיס יומי. אחרי שנה של עימותים עם עיתונאים הגיעה התמוטטות העצבים של ג'רי ופרישתה מהלהקה וזו בעצם היתה תחילת הסוף. בימים בהם בריטני ספירס בת ה-39 עדיין מתקשה להשתחרר מעולו של אבא שלה, שמסרב להסיר ממנה את טלפי האפוטרופסות שלו, "הספייס גירלז: הכח הנשי" היא לא רק גיחה סנטימנטלית או הכנה לאיחוד הקרוב לרגל 25 שנים ליציאת אלבום הבכורה שלהן, אלא חקירה מקיפה, עשירה ובעלת אמירה על הפוליטיקה המגדרית של תעשיית הפופ. מוצר חובה לכל מי שאהב אותן, ולמי שמעוניין להתחיל לאהוב אותן עכשיו, כשהן בשנות ה-40 לחייהן. לעולם לא מאוחר.
