כך, פחות או יותר, נראה סדר היום של ארכיאולוג מקצועי: מתעורר מוקדם לפני הזריחה, אוכל ארוחת בוקר ומצחצח שיניים, יוצא לאתר עתיקות, פוגש את העוזרים והמתנדבים, חופר, חופר, חופר. אוכל ארוחת צהריים, חופר, חופר. חוזר לחדר או לאוהל, אוכל ארוחת ערב עם העוזרים והמתנדבים, חופר, חופר, חופר על היום שהיה ועל מה שצפוי מחר (שיחזור על עצמו). מצחצח שיניים והולך לישון. שגרה קצת משעממת, אבל ארכיאולוגים רואים בה דרך חיים, מתוך תחושת שליחות וסיפוק אישי לחדור לבטן האדמה וההיסטוריה שטמונה בתוכה. חולמים למצוא אוצרות מן העבר - שבר כד אטרוסקי מהמאה השישית לפנה"ס, או תחתונים של גבר מקולקציית אנטיוכוס אביב 270 לפנה"ס. איכשהו, ותוך התעלמות כמעט מוחלטת מהמציאות, הארכיאולוג התעצב על המסך בדמותם של גיבורים הרפתקנים, קופצניים, חדי חושים, רבי תושייה ולפעמים אפילו אלימים. אם תנברו לעומק תוכלו לגלות אותם על גבי גלילי פילם מהאייטיז, קלטות וידאו מהניינטיז, דיסקים מתחילת שנות האלפיים או בסטרימינג של היום.
4 צפייה בגלריה
ההתגלמות הראשונית של הארכיאולוג ההוליוודי. הריסון פורד מתוך "שודדי התיבה האבודה"
(באדיבות yes)
רבים הגלגולים הקולנועיים השונים של הארכיאולוג ההרפתקן, אבל אפשר לזהות את ההתגלמות הראשונית המשמעותית שלהם בדמותו של אינדיאנה ג'ונס, שהגו ג'ורג' לוקאס וסטיבן ספילברג בסרט "שודדי התיבה האבודה" מ-1981. הריסון פורד, שפרץ שנים ספורות לפני כן בחלל החיצון כהאן סולו ב"מלחמת הכוכבים" של לוקאס, עטה על עצמו ז'קט עור מטונף ומגבעת רחבת שוליים ויצא למסעות בארמונות ומערות ברחבי העולם עם שוט בידיו. כאינדי הנועז הוא לקח על עצמו את המשימה לצאת למצרים ולהתחקות אחר לוחות הברית. משימה שיש בה יותר מאשר ערך היסטורי בגלל העוצמה העל-טבעית של החפץ העתיק שבו חושקים גם הנאצים מתוך כוונה לתמרנו לצורך המאמץ המלחמתי שלהם. מירוץ החימוש הפנטסטי לוקח את הגיבור להרפתקה מסעירה ומסוכנת, שמתחילה עם פענוחים מבריקים של כתבים מוצפנים ומפות עתיקות וממשיכה דרך מלכודות שהטמינו הקדמונים בעבר ומתקפות אלימות של המתחרים בזמן אמת.
הצלחת "שודדי התיבה האבודה", שפרץ לעולם כשובר קופות מסחרר, דחף את ספילברג לביים עוד שלושה סרטים המבוססים על אינדי, שיצא להודו ב"אינדיאנה ג'ונס והמקדש הארור" (1984), לטורקיה ביחד עם אבא (שון קונרי) ב"אינדיאנה ג'ונס ומסע הצלב האחרון" (1989) ולדרום אמריקה ב"אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח" (2008). בקרוב אף תחודש המורשת של הדמות בסרט חדש בבימויו של ג'יימס מנגולד. פורד בן ה-80 ישוב לדמות הארכיאולוג כשהוא בעצמו קצת חפץ יקר ערך, אך מאוד עתיק. הוא כנראה כבר לא יקפוץ וירביץ באותה נמרצות, אבל יש דברים שלא צפויים להשתנות כמו חדות המחשבה, החוצפה הצינית ובעיקר פוביית הנחשים שתוקפת אותו לפחות פעם אחת בכל סרט, כהפוגה קומית משעשעת. ההצלחה האדירה של סרטי "אינדיאנה ג'ונס" הניבה מיליונים בקופות, וגם עובדה למשחקי מחשב משגשגים, אבל מסתבר שיש להם ערך אדיר גם בפקולטות לארכיאולוגיה ברחבי העולם.
4 צפייה בגלריה
ההצלחה הביאה איתה עם סרטי ההמשך. שון קונרי והריסון פורד מתוך "אינדיאנה ג'ונס ומסע הצלב האחרון"
"הסרטים עשו לרבים כל כך היכרות עם ארכיאולוגיה", אמר פרד היברט, ארכיאולוג שאצר ב-2015 תערוכת מחווה מיוחדת של ה"נשיונל ג'אוגרפיק" לאינדיאנה ג'ונס. "כמה מטובי הארכיאולוגים בעולם היום אומרים שאינדיאנה ג'ונס היה מה שהצית את העניין הראשוני שלהם. זוהי מורשת נהדרת של ג'ורג' לוקאס ושל הקשר בין תכנים פופולריים למדע". עם זאת, היברט מודה שבשטח הדברים אינם מסעירים כל כך ונעים בין מחקר, חפירה, רישום, קטלוג ותיעוד. הרפתקאות אין ממש. "להוליווד יש דמיון עשיר בנוגע למלכודות. אינדי נתקל בהם בכל מקום, אבל אני לא חושב שיש ארכיאולוג מקצועי שאי פעם הגיע לאתר ממולכד", הסביר. ובכל זאת, יש סיכונים כמו על המסך: "עברתי בחמש יבשות שונות, ובכל מקום בו עבדתי - מתחת למים, בחולות של טורקמניסטן או בג'ונגלים של הונדורס, תמיד מצאתי קן נחשים. תמיד".
כששרון סטון לוהקה בטעות לחיקוי "אינדיאנה ג'ונס" - ושילמה במועמדות לראזי
בעקבות ההצלחה הקופתית הכבירה של "שודדי התיבה האבודה", מנחם גולן ויורם גלובוס ראו כי טוב וניסו לשחזר את ההצלחה בכוחות עצמם, בשיתוף אולפני קולומביה. הם הפיקו את "אוצר ארבעת הכתרים" שיצא לאקרנים ב-1983. ההפקה שביים פרדיננדו בלדי הביאה עימה רוח חדשנות טכנולוגית כסרט תלת ממד (שנחווה דרך משקפי קרטון), אולם ככל שזה נוגע לעלילה היה ברור כי מדובר בהעתק של אינדיאנה ג'ונס, כשהגיבור ההרפתקן מוביל צוות של שכירי חרב לתוך מצודה שורצת מלכודות בדרך לאוצר ארבעת הכתרים שנמצא ברשות כת אכזרית. אכזבה בקופות אילצה את גולן וגלובוס לקרוא מחדש את המפה, וזו כיוונה אותם לספרו של סיר הנרי ריידר הגארד, "מכרות המלך שלמה" מ-1885. אם אינדיאנה ג'ונס עיצב את הארכיאולוג הארכיטיפי בקולנוע, הרי שהדמות הספרותית של הצייד אלן קווטרמיין היא מעין אב רוחני, הארכי-ארכיאולוג אם תרצו. הסיפור עובד למסך מספר פעמים מאז הגרסה הראשונית שיצר רוברט סטיבנסון ב-1937, ולוקאס קיבל ממנו השראה כשהגה את אינדי.
גולן וגלובוס חשקו בנכסים הרוחניים והחומריים של מורשת המלך שלמה (בכל זאת, אחד משלנו), ויזמו רימייק לסרט בכיכובו של ריצ'רד צ'מברליין כאלן קווטרמיין, שעוצב ממש ככפיל של אינדיאנה ג'ונס. הסרט מ-1985 מלווה את ההרפתקן שנשכר על ידי צעירה במצוקה (שרון סטון באחד מתפקידיה הראשונים בקולנוע) כדי לאתר את אביה, שיצא לחפש את האוצר האגדי של המלך שלמה ומלכת שבא בלבה של אפריקה. אומנם סיפור המקור נכתב הרבה לפני התסריט של לוקאס, אבל גולן כהרגלו חיפש השראה בשוברי קופות אחרים, יש שיאמרו אף כדי "להשאיל". נבלים גרמנים שולבו בעלילה כמתחרים נבזיים, וג'ון ריס-דיוויס שגילם את הארכיאולוג המצרי סלאח ב"שודדי התיבה האבודה", לוהק פה כסוחר עבדים טורקי (גם שייקה אופיר זכה לכמה דקות של תהילה כנבל בשם קסאם). במקביל, גולן וגלובוס מיהרו לצלם את סרט ההמשך, "אלן קווטרמיין ועיר הזהב האבודה", שיצא לאקרנים שנה לאחר מכן וכשל בקופות.
סטון הייתה רק בת 26 בעת יציאת הסרט השני, ואף הייתה מועמדת עליו לפרס הראזי להופעה הגרועה ביותר של שחקנית. אבל היא מלכתחילה לוהקה בטעות כחלק מההתנהלות הרשלנית של גולן. המפיק הישראלי בכלל רצה לשכור את שירותיה של קת'לין טרנר על סמך הופעתה בסרט שיצא ב-1984 ונקרא באנגלית Romancing The Stone. כשהורה ללהק את That Stone Woman, המלהקים חשבו בטעות שהוא מתכוון לסטון, שרון סטון. לפחות אפשר להבין את ההיגיון נטול המקוריות של גולן בבחירתו בטרנר. Romancing The Stone שביים רוברט זמקיס, ושנקרא בישראל "בעקבות האוצר הרומנטי", היה לשובר קופות מסחרר.
טרנר כיכבה בו כסופרת ספרי הרפתקאות מניו יורק שנאלצת לקפוץ לקולומביה כדי לחלץ את אחותה שנחטפה, ומוצאת עצמה בידי כנופיית מבריחי עתיקות באמצע הג'ונגל. למזלה, היא ניצלת על ידי צייד אמריקני ממזר בשם ג'ק טי. קולטון - אותו מגלם מייקל דגלאס בהתאם לפרוטוקול שהתעצב על פי דמותו של אינדיאנה ג'ונס: גבר אמריקני מיוזע, שובב, שופע ציניות וטוב מראה. הוא חובש כובע רחב שוליים על ראשו, ועוטה על עצמו מלבושים שמזכירים מדי צבא מרושלים בגווני חום ואפור, מקומטים ומוכתמים בבוץ ורפש שבהם הוא מתפלש בדרך לאוצרות - במקרה זה מדובר באבן היקרה המכונה אל-קוראסון ("הלב"). האישה המעודנת מניו יורק ופרא האדם מהאמזונס שורדים ביחד את התנאים הלא פשוטים, בין קרוקודילים באמזונס לנבל תאב הבצע דני דה-ויטו ואנשיו. כמובן שהם גם מתאהבים ומגלים שהאוצר החשוב באמת נמצא בתוך הלב שלהם.
יוצאים מהמחשב: לארה קרופט ונייתן דרייק נותנים פייט לאבותיהם הקולנועיים
שנים אחרי האייטיז הסוערים, ושנים לפני מהפכת MeToo הגועשת, נבראה דמותה של הארכיאולוגית לארה קרופט - תחילה במשחקי המחשב ולאחר מכן על המסך הגדול. היא מבריקה, חושיה חדים והיא רצה מהר, קופצת גבוה ומרביצה חזק. אומנם מדובר באישה, אולם היא מיישרת קו ללא בעיה עם הגברים שקדמו לה. היא כן חורגת מהמורשת האופנתית שהותירו לה, ומתלבשת באופן שמדגיש את חיטובי גופה - כך במקרה של לארה קרופט הדיגיטלית במשחק המחשב "טומב ריידר" מ-1996, וגם בהתגלמות הקולנועית הראשונה שלה עם אנג'לינה ג'ולי בסרט שביים סיימון ווסט ב-2001, ושנתיים לאחר מכן בסרט ההמשך של יאן דה בונט.
4 צפייה בגלריה
מיישרת קו ללא בעיה עם הגברים שקדמו לה. אנג'לינה ג'ולי מתוך "טומב ריידר"
(צילום: באדיבות yes)
קרופט של ג'ולי יוצאת למסעות ברחבי העולם בבגדים קצרצרים וצמודים, שבניגוד לאוצרות החבויים אחריהם היא תרה, לא משאירים הרבה מקום לדמיון. היא יוצאת להרפתקאות בפירמידות במצרים ובמקדשים של המזרח הרחוק. היא מחטטת בארונות קבורה ממולכדים אחר רמזים לארטיפקטים נדירים, וגם אחר הזיכרון של אביה (בגילומו של ג'ון ווייט, אביה של ג'ולי בחיים האמיתיים). סרטי "טומב ריידר" סחפו את ההמונים לבתי הקולנוע, ואפשר לראות בהם ניצנים ראשונים של אקשן נשי באוקטן גבוה ובהצלחה גדולה. זה עבד קצת פחות טוב בניסיון האתחול של הדמות של לארה קרופט מ-2018, הפעם בגילומה של אליסיה ויקנדר ובבימויו של רואר אוטהאוג הנורבגי שלוקח את הדמות מסביב לעולם בעקבות זכרו של האב וגם קבר של מכשפה סינית שמי שיחדור אליו עשוי לשלוט בחיים ובמוות - חפץ מיסטי בעל כוחות על-טבעיים שמזכירים במשהו את כוחות התיבה האבודה של אינדיאנה ג'ונס.
כמו לארה קרופט, כך גם הדמות של נייתן דרייק באה לעולם דרך משחק המחשב "אנצ'רטד" מ-2007. בניגוד לעיבוד הקולנועי ל"טומב ריידר", למפיק הישראלי אבי ארד נדרשו 15 שנים כדי להוציא לפועל את הסרט שעלה לפני כשבועיים לאקרנים. טום הולנד לוהק לתפקיד של דרייק, שגם הוא מונע מהזיכרון האישי של אדם קרוב (במקרה זה, אחיו סם) שמתערבל בזיכרון הקולקטיבי של ההיסטוריה האנושית. ביחד עם דמות האח החלופי, ויקטור סאליבן (מארק וולברג), הוא יוצא לחפש אחר מצבור זהב שנמצא לכאורה בירכתי ספינתו של מגלה הארצות הפורטוגלי פרדיננד מגלן שנעלמה איפשהו בפיליפינים. ממש לפי מפת הדרכים המקובלת לסרט ארכיאולוגים מוצלח, גם פה מוצא האוצרות הצעיר נדרש לפענח את הנתיבים המוצפנים אל הספינה האגדית, ולהתגבר הן על מלכודות קטלניות והן על חורשי רעתו, שמעוניינים לשים ידיהם על המטמון. הם לא יותר תאבי בצע, אבל קצת פחות סימפטיים.
כל הדרכים הארכיאולוגיות מובילות למצרים, לפחות על פי הוליווד
בעוד שלרוב ארכיאולוגים מן הסרטים וגם במציאות נודדים באתרים שונים מסביב לעולם, ככל שמדובר בהוליווד - הנ"צ כפי שהוא מופיע על המפות של האולפנים הגדולים מוביל למצרים והפירמידות של גיזה, שעדיין מסעירות את הדמיון של המערב. כך בסרט "המומיה" מ-1999, אשר זכה להצלחה קופתית אדירה ונמתח לשני סרטי המשך, ועוד כמה נסיונות אתחול. המנגנון העלילתי המשותף לכולם קובע שמי שנכנס לקברים של פרעונים שלא יתפלא שהוא מתעורר עם רוח רפאים זדונית - כך למד באיחור ריק אוקונל בגילומו של ברנדן פרייזר שהוביל את הפרנצ'ייז לפני שדוויין ג'ונסון וטום קרוז לקחו את המושכות. כך גם במקרה של מי שחפרו עמוק מדי לקבר של המוטנט הראשון עלי אדמות, שנקבר תחת פירמידה וקם לתחייה כדי להכחיד את האנושות ב"אקס-מן: אפוקליפסה" מ-2016.
מצרים העתיקה תמיד משכה ארכיאולוגים מכל העולם - ממפענח כתב החרטומים ז'אן-פרנסואה שמפוליון, דרך הווארד קרטר שגילה את קברו של תות ענח' אמון, ועד לג'ק האנטר שחותר לתגלית היסטורית שקשורה לפרעה אחנתון בטרילוגיה טלוויזיונית מ-2008 שנקראת על שמו. ג'ק האנטר, בגילומו של איוון סרגיי, הוא כבר זיוף חסר בושה של אינדיאנה ג'ונס. ב"ג'ק האנטר והאוצר האבוד של אוגרית" מסעו מתחיל בעיר אוגרית שבסוריה, בה הוא מתעמת עם יריב שמייצג את המאפיה הרוסית ושרודף אותו עד למצרים ב"ג'ק האנטר והחיפוש אחר קבר אחנתון". הטרילוגיה נחתמת ב"ג'ק האנטר וכוכב גן העדן", בו הגיבור ממשיך את המירוץ נגד מתחריו הרוסיים. אחרי שגילה כי קברו של אחנתון ריק, הוא מתחקה אחר הרומאים שפרצו אליו ועל פי החשד הביאו אותו לקונסטנטינופול.
זה נשמע מגוחך, וזה אכן כך. וכדי להמחיש לכולנו עד כמה - הבמאי ג'ארד הס יצר עבורנו את הקומדיה המטורללת "דון ורדין", שנועדה מלכתחילה לגחך על התופעה כולה בתרבות, וגם על אלה בינינו שפועלים בהשראתה. דון ורדין בגילומו של סם רוקוול הוא ארכיאולוג עם תחושת שליחות בלתי מתקבלת על הדעת או ההיגיון, ותשוקה מיוחדת לתנ"ך. הוא מתגאה בגילוי של שערותיו של שמשון הגיבור אך מסתבך עם רשות העתיקות הישראלית. למרות זאת הוא מוביל משלחת במימון של מיליונר מטורלל כדי למצוא את הגולגולת של גוליית, ונעזר בעוזרו המקומי, בועז חובש הכיפה (ג'מיין קלמנט). הוא חופר וחופר וחופר, וכל מה שהוא מוצא זה ריבים והתכתשויות עם הרשויות בישראל והמאמינים הנוצרים המשולהבים בארצות הברית. זה לא אינדיאנה ג'ונס, ואפילו לא מנחם גולן, אבל לפחות הארכיאולוג הדמיוני והתמהוני דון ורדין שם את ארץ הקודש על המפה, גם אם אוצר גדול כבר לא ימצאו פה, מקסימום איזו חתיכת חרס מתקופת בית ראשון או בקבוק קולה שמישהו זרק.
