הרבה מאוד סדרות התאזרחו ברפובליקת החידושים והריבוטים, אבל הפעם מדובר בקונספט יוצא דופן: "בל אייר", הסדרה החדשה שעלתה אתמול בפלטפורמת פיקוק, שלוחת הסטרימינג של NBC, לא רק החליפה קאסט ועדכנה את הסיפור של סדרת המקור שלה, "הנסיך מבל אייר", אלא הלכה על כל הקופה ושינתה את הז'אנר. כן, זקני העדה זוכרים את הסיטקום שהביא לנו את וויל סמית', הבחור הגזעי שנאלץ לעזוב את השכונה שלו בווסט פילדלפיה ולעבור לגור אצל הדודים העשירים שלו ב-L.A, ועל הדרך לימד אותם שכריזמה וסוואג אי אפשר לקנות בכסף.
"בל אייר" – טריילר
חידושים נדונים תמיד לשיפוט תחת גיליוטינת הנוסטלגיה, לטוב ולרע. אבל מי שיתיישב מול המסך במטרה לצפות ב-NBC מתבזה (או מתעלה על עצמה) בניסיון לשחזר את הקומדיה ההיא, ייאלץ לשנות את כל קטגוריות השיפוט שלו, כי קומדיה זו לא. ועל פניו, מדובר באסטרטגיה נהדרת עבור ההפקה - לרכוב על המוניטין של סדרת המקור אבל להימנע מהשוואות בלתי מחמיאות. אחרי הכל, בפרפרזה על אבחנתו החדה של אורי גבריאל ב"מתחת לאף", אי אפשר להשוות את אירופה לאמריקה, ואי אפשר להשוות דרמה לקומדיה. אבל למרבה הצער, הסיפור הדרמטי של גיבור הסדרה (שאותו מגלם פה השחקן הצעיר ג'בארי בנקס) איננו אלא קלישאה מופקת היטב.
הכל התחיל, כמו באגדות, מסרטון דמוי טריילר שיצר מורגן קופר, במאי ומפיק סרטים קצרים שגם מעריץ את הסדרה, שהופך את הסיפור ההיתולי מהפתיח של "הנסיך המדליק" לדרמה קורעת לב על נער שחור בשכונה מפוקפקת, שיש לו סיכוי להינצל אם רק יצליח להתרחק מצרות. הוא לא מצליח, וברגע קורע לב אמא שלו מעלה אותו על מטוס למשפחה עשירה שהוא לא מכיר, כדי להתחיל בתהליך הארוך והמרגש של הסתגלות וגילוי עצמי מחדש - כשבדרך הוא גם מגלה את מנעמיה של החברה הגבוהה, וגם חושף אותה במערומיה. הסרטון הפך ויראלי, אבל בסוף צריך אדם אחד כדי להפוך אותו ליותר מזה, והאדם הזה היה וויל סמית'. אחרי שצפה בסרטון, הדימיון של סמית' ניצת והוא החליט להפיק עונה שלמה לדרמה המבוססת על הנרטיב הזה, בשיתוף עם קופר. HBO, נטפליקס ופיקוק נאבקו על הזכות לשדר אותה, ופיקוק זכתה.
סמית' החדש הוא לא הבחור הפוחז מהסדרה שהרעיפה מטובה על הצופים במחצית הראשונה של שנות ה-90 (ושודרה גם היא ב-NBC). הוא בחור שנושא על כתפיו עול כבד הרבה יותר. יוצרי הסדרה לא רק הפכו אותו לדג מחוץ למים, כבחור עני שמגיע לשכונה עשירה, אלא גם העמיסו עליו את כל האג'נדות שמטרידות את ארה"ב הנוכחית ככל שזה קשור לאי שיוויון בין שחורים ולבנים. משפחת בנקס אליה הוא מגיע, במיוחד בן הדוד שלו, קרלטון (אולי שולוטן, שעושה כמיטב יכולתו), הם דוגמא לשחורים שמנסים להיטמע בקהילה לבנה - ועל הדרך מאבדים את החיבור השורשי שלהם.
סמית' הוא גם שחור גאה בין שחורים ששכחו את המורשת שלהם. "בל אייר" עמוסה בסצנות רציניות להחריד כמו זו שבה סמית' זועם על קרלטון כשהוא מאפשר לחבורת לבנים לומר את ה- N Word, או במשפטים כמו "העיר הזאת תנסה לגרום לך לשכוח מי אתה ולמה באת לפה". היא גם עמוסה ברפרורים בולטים יותר או פחות לסדרת המקור, אבל מעבר לגימיק שאמור לקרוץ לצופים שזוכרים אותה, אין להם משמעות.
באמת שאין לי מושג מה עבר בראש של מי שחשב שלהפוך קומדיה לדרמה יכול להיות רעיון טוב. לא הייתי מתעמקת בזה אם לאדם שעשה את זה היתה היכולת להמיר את הדמויות הקומיות וליצור דרמה טובה, ולא דרמה פושרת וחסרת דימיון. בנקס הוא בעליל שחקן עם יכולות קומיות, אבל הוא הולך לאיבוד בדרמה ובאיפיון הדמות הדליל שלו. שולוטן לעומתו הולך עד הסוף עם הדמות שלו (כולל התמכרות להרצת שורות קסנקס!), והיריבות ביניהם, שהיתה סוג של עוגן בסדרה המקורית, היא אחד מעמודי היסוד הדרמטיים של הסדרה. אבל גם שחקנים עם יכולות גבוהות יחסית לא יוכלו להציל סדרה שאין לה מושג מה היא רוצה להיות כשהיא תהיה גדולה, אלא רק מה היא הייתה פעם, כשהיא עוד הייתה קטנה.
