סאבלימינל והצל, הדורבנים ואפילו אתניקס - השנה החולפת הביאה איתה גל של קאמבקים ואיחודים מוזיקליים ששטפו את הקהל בישראל. גל שהחזיר אותנו לפרקים לתחילת המילניום, וככזה - זה כמעט בלתי נמנע לחשוב גם על שם אחד שדהר גבוה במצעדים של אותן שנים: סינרגיה. הלהיטים של הלהקה הושמעו שוב ושוב ברדיו; "צועקים על אהבה", "אשם", "תראי זה אני", "מרגיש אחר", ואפילו הקאבר של "חום יולי אוגוסט" של שלמה ארצי. אבל אחרי שגרפו פרסים ותארים, הם פשוט נעלמו. או כך לפחות חשבנו.
"אף פעם לא התפרקנו, ואף פעם לא נעלמנו לגמרי. כל הזמן ניגנו", מספר רון הופמן, סולן הלהקה בריאיון ל-ynet. "כשבא לנו - אנחנו מנגנים. לפני איזה חצי שנה הופענו בזאפה והייתה אחלה הופעה, אירחנו את רביב כנר. אנחנו פשוט לא מקדמים את זה יותר מדי ולא עושים רעש וצלצולים. הכול היה על הדרך. שום דבר לא היה ממש עם התכוונות גדולה. עכשיו יש לנו אנרגיות לעשות את זה שוב".
לכתבות נוספות במדור מוזיקה:
ההתכוונות הגדולה שהוא מדבר עליה היא ההכרזה על הופעה של הלהקה שתתקיים בהאנגר 11 שבתל אביב ב-27 במאי, שבה הם יבצעו את מיטב להיטי הלהקה מחמשת אלבומיהם. להופמן, על המיקרופון והקלידים, יצטרפו כמובן גם כל חברי ההרכב המקורי - רועי גפן בשירה וגיטרות, גיא באר על הגיטרה, תומר מייזנר (שפיתח קריירה מוזיקלית משלו כדיג'יי) על התופים ועירון שבתאי על הבס. "התחשק לנו לעשות משהו גדול הפעם, וההאנגר זו גם תצוגת תכלית של רוק. לפרק פה לכולם את התחת", גפן מוסיף בצחוק. לפני שלוש שנים וחצי היה ניסיון נוסף לחזור לבמות, אבל הטיימינג איך לומר, היה בעייתי משהו.
"דאגנו לתזמן את זה בצורה מדויקת לקורונה, אשכרה חזרנו 30 שניות לפני שהיא התפרצה. הייתה לנו הופעה מדהימה בבארבי ב-28 בדצמבר 2019, ובינואר הכול התחיל להתפרק ולעצור בבת אחת. כל החזרה שלנו הפכה ללא קיימת. והנה אנחנו מתחילים שוב", הופמן אומר.
גפן: "מעולם לא עשינו מוזיקה בשביל הכסף, ואנחנו לא חייבים לפתוח עשר הופעות בחודש כדי להתפרנס. זה הפך להיות משהו שאתה עושה כי אתה אוהב אותו, כשאתה מגיע לבשלות מלאה, כולך פצוץ ובתוך האנרגיה ואומר 'בואו פאקינג נופיע!' כל פעם שאנחנו מסיימים הופעה אנחנו שואלים 'איך אנחנו לא עושים את זה יותר?' מעולם לא התפרקנו, אבל אני פשוט חושב שההופעות עצמן הן אירוע. אנשים באים בחבורות, לא סתם. רואים את כולם אוספים את החבר'ה של התיכון, של הצבא. הרבה אומרים 'איזה כיף היה, איך אתה מחזיר אותי לתקופה ההיא'".
ומה אתם מתכננים להמשך? עוד הופעות, מוזיקה חדשה?
הופמן: "יהיו עוד, זה לא אירוע חד פעמי. עכשיו אנחנו עובדים על שירים חדשים, וגם עובדים עם אמנים נוספים שהולכים להתארח אצלנו בהופעות".
כמו מי?
"יש שמות, אבל אנחנו לא נעשה ניים-דרופינג. כל מיני הפתעות. לאו דווקא בעולמות הרוקנ'רול".
"זה השאיר אותנו מאוד מחוברים לקרקע ולא תופסים תחת יותר מדי"
כמו שהופמן וגפן אמרו, כולם עבדו על המוזיקה לצד ההתקדמות המקצועית בדיי-ג'וב שלהם בעולמות ההייטק, וכיום השניים נמצאים בתפקידים ניהוליים בכירים ומתעסקים בתוכנה. בעבר הם ספגו על כך ביקורות, אבל היום דווקא יש להם תשובה לכל המצקצקים. "נחשבנו להקת ההייטק, תמיד היו לנו חיים כפולים", הופמן מסביר. "אני חושב שזה עושה את החיים שלנו סופר-מעניינים. גם בעבר היינו במצבים הזויים לחלוטין, כולל לרדת משיחות ועידה דקה לפני שעולים על במה בעצמאות. ויום למחרת ללכת למשרד, כאילו החיים הרגילים ממשיכים. אני חושב שזה השאיר אותנו מאוד מחוברים לקרקע ולא תופסים-תחת יותר מדי. בכלל, אנחנו אנשים של עשייה ומאוד לא עצלנים. וזה לא מתנגש, זה לא שאם אתה ממש טוב בעולם הריאלי, מה שנקרא, אז אתה לא יצירתי. להפך. זה מתחבר מעולה ביחד".
אז בתור הייטקיסטים שנכנסים עכשיו לחזית בוערת נוספת - המוזיקה, איפה אתם ממוקמים עם כל מה שקורה במדינה?
גפן: "אנחנו חלק מהעם הזה, אז כמו הרוב אנחנו רואים בדיוק את מה שקורה כאן, ואת הקרע שנוצר בתוכנו. מדברים על מלחמת אחים ושומעים יותר על מקרי אלימות, רואים את הצדדים האלה של המחאות. וגם האנשים מהצד השני, האנשים שתומכים בקואליציה. זה לא הזמן להיות פוליטיקלי קורקט. בדרך כלל אנחנו לא נכנסים למקומות האלה של פוליטיקה, מוזיקה היא מקום שצריך להישאר טהור. אבל בשלב הזה אנחנו באמת חושבים שאסור שנהפוך להיות דיקטטורה, ושזה משהו שכולנו צריכים לקחת בו חלק. אין ביקורת על אמנים שמחליטים לשבת על הגדר. בניגוד לאמנים אחרים, אנחנו לא תלויים בהצלחה מסחרית. אין לנו איזה חשש שנגיד איזה משפט לא במקום ותומכי הקואליציה יגידו, 'אז אנחנו לא באים להופעה של סינרגיה'. יש לנו ילדים, והיינו רוצים שהם יברחו מפה בעוד 20 שנה ולא בעוד 10".
הופמן: "או שלא יברחו!", הוא ממהר להדגיש, "האמת שמה שקורה במדינה זה באמת מאוד מדאיג, ומבאס לראות אותה מתפרקת לרסיסים ואף אחד לא עוצר את זה. זה נורא מדכא. אין דיון ענייני על שום דבר, זו אמורה להיות רפורמה משפטית, כן? אבל זה הפך להיות מלחמה עדתית ופוליטית. ימנים נגד שמאלנים, ומזרחים נגד אשכנזים. זה מחריד בעיניי. אנשים מדברים במונחים שלא שמעתי אותם עשרות שנים. חזרנו לעולמות שהזוי לדבר עליהם בכלל, אז מאוד מבאס. ובעיקר צריך לעצור את זה, לדבר ולסיים את הסאגה הזאת. ובטח לא לתת למדינה להידרדר לאן שהיא הגיעה".
גפן: "בסוף יש לנו אחריות, גם כלהקה. יש לא מעט אנשים שמסתכלים עלינו ומקשיבים לנו, וגם ההופעה תהיה רגע של התכנסות עם עוד הרבה אנשים, ואני בטוח שנתייחס לזה בצורה כזאת או אחרת. לא בצורה גנרית שטוחה של 'נורא עצוב לראות מה שקורה בארץ', אנחנו צריכים ללכת ולדאוג לזה שלא נהיה דיקטטורה. וזה משהו שלא נימנע מלהגיד על הבמה".
ואם במחאה עסקינן, אחד השירים הראשונים שחברי הלהקה הוציאו היה הקאבר לשלמה ארצי של "חום יולי אוגוסט", שחגג זה עתה 35 ליציאתו, ושעליו ארצי חטף ביקורות קשות בזמן אמת. לעומת הזמר, חברי הלהקה מספרים שדווקא הם לא זוכרים שנתקלו ביקורות. "כשזה יצא קיבלנו מחמאות מקצה לקצה. זה היה סוג של ראשוניות בסטייל ובסאונד, זה קצת חתם את הסגנון שלנו. זאת הייתה תקופה מעולה בשבילנו. אגב - תקופה שבה האמן המקורי שכתב את השיר היה צריך לאשר את הביצוע. הסיפור המדהים של 'חום יולי אוגוסט' הוא שזה בכלל סקיצה. זה לא מה שרצינו. הקלטנו סקיצה ושלחנו לשלמה ארצי לאישור. גפן עשה את הקטע ראפ רק להקלטה. שלמה חזר ואמר: 'תשאירו את זה בול ככה ותוציאו את זה'. ואפילו בסוף הסינגל שומעים את המתופף שואל אותי אם זה יצא טוב".
אמיתי?!
"כן כן, אם מחכים לסוף השיר ומגבירים שומעים אותו כזה אומר 'בסדר???'".
בשני העשורים שחלפו מאז שהלהקה שלטה במצעדים, הרבה השתנה בחייהם, במיוחד מבחינת מצבם המשפחתי. לכל חברי ההרכב יש כיום ילדים, שנולדו רק אחרי שסינרגיה הייתה בשיאה. "ביום שזכינו בלהקת השנה ובשיר השנה (בשנת 2007, ע"ט). גפן היה בחדר לידה", הופמן ממקם על הציר הכרונולוגי. "אז הם לא בדיוק חוו את השיא. אגב, באנו לגפן לחדר לידה בבית חולים עם הפרס של טקס העמ"י (ערוץ המוזיקה ישראלית, ע"ט), שזו הייתה חוויה מדהימה בפני עצמה".
היה איזה שלב שהייתם צריכים להושיב את הילדים ולספר להם שהייתם אחת הלהקות הכי פופולריות במדינה?
הופמן: "הילדים מכירים את כל השירים ואת כל האלבומים, הם שרים הכול. הם היו בהופעות, עמדו איתנו על הבמה בהופעות ושרו איתנו מול קהל ענקי, ועברו חוויה שלילדים אחרים לא יצא. אבל זה עדיין לא היה בתקופה ה'וואו' והטירוף כמו שזה היה פעם. אולי הם יחוו את זה שוב. בכל מקרה הם מאוד מאוד גאים. כל החברים שלהם מכירים וזה מדליק".
3 צפייה בגלריה
רון הופמן (משמאל): "כשיש הופעה כמו החימום של בון ג'ובי בפארק הירקון מול 50 אלף איש - אז הילדים שלנו מבינים את גודל האירוע". סינרגיה
(צילום: רז גרוס)
גפן: "אני קצת מתבאס מזה שהם לא היו איתנו, ומצד שני כנראה שזה לא היה יכול לקרות - לחיות את החיים שחיינו של 17-15 הופעות בחודש עם ילדים. באיזשהו מקום אמרנו אז, 'בואנה, הילדים קטנים, הם לא מבינים את מה שקורה עכשיו', אבל פתאום כשיש הופעה, וכשחיממנו נגיד את בון ג'ובי בפארק הירקון מול 50 אלף איש - אז הם מבינים את גודל האירוע. ואז הם חוזרים לטיקטוק נורא מהר".
אתם גם בטיקטוק?
גפן: "כן".
כלהקה?
גפן: "יש לנו מערכת משומנת של ערוצי קידום בסושיאל", הוא מבטיח.
הופמן: "תאמיני או לא, זה ממש חדש. אנחנו פותחים את זה ממש ברגעים אלה, ונכנסים לעולמות".
בנוסף לטיקטוק, התעשייה השתנתה לחלוטין בשני העשורים האחרונים שעברו מאז שהתחלתם. אתם חושבים שאם הייתם מנסים לפרוץ היום זה היה עובד?
גפן: "כן, אני חושב שמתחיל להיסגר מעגל. זאת גם חלק מהסיבה שאנחנו חוזרים. יש תחייה של רוק. יש איזו תחושה כזאת, גם בעולם וגם בארץ. הקספרים, איפה הילד, הדג נחש. אולי זה קשור לתחושה כזאת שרוצים אלטרנטיבה, המרדנות טיפה חוזרת. יש משהו בשירים האלה שהם על-זמניים, וזה מה שאתה מגלה בהופעות. זה מה שאנשים רוצים ואוהבים לשמוע. זו הזדמנות להרגיש איזה כיף היה פעם. אנחנו עובדים על חומרים חדשים כל הזמן ויש דברים בתנור, אבל מה שאנחנו היינו שמחים לשמוע זה איך השירים של פעם היו נשמעים היום".
הופמן: "אנחנו עובדים על הלהיטים הישנים שלנו ועושים להם ביצועים חדשים, שזה די מדהים. אנחנו עושים אותם בגרסאות של 2023. כשאנחנו שומעים את הגרסה המקורית של 'אשם' ו'צועקים על אהבה' וכל הדברים האלה, פתאום זה נשמע ישן. אבל זה הולך להישמע חדש לגמרי. הקסם של הלהיטים האלה עדיין שם ועדיין קורה".
אבל הפתיח של "אשם" נשאר כמו שהוא, כן?
הופמן: "ברור שנשאר", הוא מרגיע. "אי אפשר לקלקל דבר כזה. כמובן שהוא עבר חדשנות בסאונד, אבל אני לא אגיד במה זה שונה. דברים שהם קלאסיקה - לא נוגעים בהם, רק משפרים אותם".
