הסרט "אין ארץ אחרת" שנוצר על ידי קולקטיב פלסטיני-ישראלי זכה בפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים בברלין, שהמהדורה ה-74 שלו נחתמה הערב בטקס נוצץ. הסרט מתאר את גירוש הפלסטינים מכפריהם באזור מסאפר יטא, קבוצה של כפרים פלסטיניים בדרום הר חברון שבג"ץ הורה לפנותם לטובת שטחי אש של צה"ל. הוא מספק תיאור מקומם של מתנחלים התוקפים את האוכלוסייה הפלסטינית בשיתוף הצבא, ואלה כתוצאה נאלצים לעבור להתגורר במערות סמוכות.
4 צפייה בגלריה
יובל אברהם ובאסל אדרה, זוכי הפרס הדוקומנטרי בפסטיבל ברלין
(צילום: AP Photo/Markus Schreiber)
יוצרי הסרט וחברי הקולקטיב, באסל אדרה, חמדאן בלאל, יובל אברהם ורחל שור, זכו במענק בסך 40 אלף יורו. חברת צוות השיפוט, הדוקומנטריסטית הצרפתייה ורנה פראוול, הכריזה מעל הבמה בעת הענקת הפרס כי "עתה לא יכולה עוד להיות הכחשה של הכיבוש הישראלי הלא חוקי וחסר הרחמים ושל ההתנחלויות בגדה המערבית", ודבריה לוו במחיאות כפיים סוערות. "העולם בוער שעה שרבים מאיתנו מעלימים עין. ב'אין ארץ אחרת' כמה נשמות אמיצות ויפות שבתיהם ומשפחותיהם נהרסים אינן יכולות להתעלם. מי ייתן והעולם לא יתעלם מהסרט הזה. בראבו".
את הפרס קיבלו בשם הקולקטיב צמד גיבורי הסרט, באסל אדרה שתיעד באמצעות מצלמה את החורבן של כפרו, ויובל אברהם פעיל שמאל ששותף למאבקו המרגש. בנאום התודה שלו אמר אדרה: "קשה לי מאוד לחגוג כאשר עשרות אלפים מבני עמי נטבחים על ידי ישראל בעזה, והקהילה שלי במסאפר יטא נמחקת על ידי בולדוזרים ישראלים. אני מבקש דבר אחד מגרמניה, היות שאני בברלין: להפסיק לשלוח נשק לישראל!". אברהם שדיבר אחריו ריגש כשציין: "עבדנו על הסרט הזה במשך חמש שנים. באסל ואני בני אותו גיל, אני ישראלי ובאסל פלסטיני. בעוד יומיים נשוב לארץ שבה איננו שווים. אני חי תחת משטר אזרחי ובאסל - תחת משטר צבאי. אנחנו חיים במרחק 30 דקות זה מזה, אבל לי יש זכות בחירה ולבאסל - אין. אני חופשי לנוע לאן שאני רוצה, אבל באסל כלוא בשטחים הכבושים.
"המצב הזה של אפרטהייד, של אי-שוויון, חייב להסתיים. הסרט שלנו עוסק בכוח, ואנחנו שואלים איך אפשר לשנות, לסיים את הכיבוש, ולהגיע לכדי פתרון פוליטי. ישנם הרבה אנשים עם כוח באולם הזה, והם צריכים לקרוא להפסקת אש ולפתרון פוליטי כדי לסיים את הכיבוש. אנחנו מקווים שהסרט הזה יגיע למיליוני אנשים". מוקדם יותר היום זכה הסרט גם בפרס חביב הקהל לסרט התיעודי שהוקרן במסגרת פנורמה החשובה.
בתחילת הערב לא התעלמה מרייטה רייזנבק, המנהלת-שותפה של הפסטיבל, מהמלחמה בעזה וקראה: "אנחנו דורשים מחמאס לשחרר את החטופים, ומישראל - לעשות כל שביכולתה להציל את האוכלוסייה האזרחית בעזה. זה מרחב שאין בו מקום לשנאה, אנטישמיות או אנטי-מוסלמים. אין מקום לזה אצלנו". היא שבה וציינה בהקשר זה את חשיבותו של הפרויקט Tiny House, בקתה ניידת שמוקמה במתחם הפסטיבל ושימשה כמקום לדיאלוג בין עוברים ושבים ביחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני והמלחמה. צמד יוזמי הפרויקט הם שי הופמן, גרמני בעל שורשים ישראליים, ואחמד דחנוס הפלסטיני.
חוץ מזה, חולקו כמובן גם פרסים. בפרס דב הזהב היוקרתי זכתה מאטי דיופ הצרפתייה על סרטה התיעודי Dahomey העוקב אחר השבתם של 26 אוצרות אמנות עתיקים מפריז למדינת בנין, לשעבר דהומיי, אחרי שנשדדו על ידי צרפת הקולוניאליסטית בשלהי המאה ה-19. זוהי הפעם השנייה ברציפות שבה זוכה סרט תיעודי בפרס היוקרתי, אחרי שבשנה שעברה קטף אותו "אי של שפיות" המוקרן בימים אלה בישראל. בנאום התודה שלה התייחסה גם דיופ לעימות וקראה: "אני עומדת בסולידריות עם פלסטין".
בפרס התסריט זכה מתיאס גלסנר הגרמני על הסרט Dying העוסק בזוג הורים שמצבם הפיזי והמנטלי ההולך ומתדרדר מאלץ את ילדיהם המנוכרים לשוב ולהתאחד עימם. בפרס הופעת המשנה (בפסטיבל אין חלוקה מגדרית) זכתה אמילי ווטסון על הופעתה ב-Small Things Like These האירי, שהיה גם סרט הפתיחה של הפסטיבל בכיכובו של קיליאן מרפי. בסרט היא מגלמת את אם המנזר שאליו נשלחות נערות איריות שהרו מחוץ לנישואים. פרס המשחק בתפקיד ראשי הוענק במפתיע לסבסטיאן סטאן המגלם בסרט A Different Man של אהרון שימברג אדם החולה במחלת "איש הפיל" שנרפא בעקבות טיפול חדשני, רק כדי לגלות שאת התפקיד הראשי במחזה המבוסס על סיפור חייו מקבל עתה "איש פיל" אמיתי (השחקן אדם פירסון). יש לקוות שהסרט המבריק הזה העוסק בדרכו האפלה והמתוחכמת בסוגיות עדכניות של ייצוג "נכון" יגיע אלינו, לפחות במסגרת אחד הפסטיבלים.
פרס הבימוי הוענק לנלסון קרלוס דה לוס סנטוס אריאס מהרפובליקה הדומיניקנית עבור הסרט Pepe, שמביא סיפור מוזר שבו היפופוטם מת מגולל את קורותיו בקולו. פרס חבר השופטים, שבראשו עמדה השחקנית זוכת האוסקר לופיטה ניונגו ("12 שנים של עבדות"), הוענק לברונו דומון הבלגי על הקומדיה המטורללת והמצחיקה שלו L’empire המתארת פלישת חייזרים לכפר שלֵו בצפון צרפת. הפרס הגדול של חבר השופטים ניתן לבמאי הדרום-קוריאני הונג סנגסו, אחד המשתתפים הקבועים בתחרות (זהו סרטו השישי בפסטיבל מאז 2020), על סרטו A Traveler’s Needs שבו מגלמת איזבל הופר אישה מסתורית המלמדת צרפתית שתי נשים קוריאניות.
