בסוף שנות ה-90 היה פרצופו של ג'ושוע ג'קסון מרוח על פוסטרים בחדרי שינה של נערות מתבגרות ברחבי העולם. פייסי וויטר, הנער המופנם בן ה-15 שעבר התעללות רגשית מצד הוריו וסומן ככבשה השחורה, שאותו גילם במשך חמש שנים בסדרת הנעורים "דוסון קריק", הפך אותו לשם שגור בכל בית. הסדרה הביאה לתודעה העולמית לא רק את ג'קסון אלא גם את קייטי הולמס, מישל וויליאמס וג'יימס ואן דר ביק. מאז ירידתה של "דוסון" מהמסך ב-2003, ג'קסון הופיע בשלל תפקידים דינמיים ומגוונים, בסדרות כמו "פרינג'", "הרומן", "כשהם רואים אותנו" ו"שריפות קטנות בכל מקום", אבל תפקידו הנוכחי - זה שכינס אותנו לריאיון הזה - מעלה הילוך, מאתגר ודוחף את הקריירה שלו עוד יותר.
ב"ד"ר מוות", דרמה מצמררת בת שמונה פרקים המבוססת על אירועים אמיתיים (ומשודרת אצלנו ב-HOT ו-yes), נכנס ג'קסון לנעליו של דוקטור כריסטופר דאנץ', מנתח הגב מטקסס שהורשע ברשלנות רפואית חמורה כשהרג שניים ממטופליו והשאיר 33 מהם עם פגיעות קשות. הסדרה מתחקה אחר דאנץ' והדרך שעשה מהאוניברסיטה, לחדר הניתוח ועד לתא הכלא, ואלק בולדווין וכריסטיאן סלייטר מגלמים את שני הרופאים אשר שמו להם מטרה לעצור אותו.
"ד"ר מוות" – טריילר
"אף פעם לא גילמתי מישהו חסר תקנה", אומר ג'קסון בריאיון טלפוני המתקיים איתו בעת שהוא שוהה בחופשה משפחתית בהוואי. "דאנץ' הוא מקסים, ידידותי בעל אינטלקט גבוה, אבל הוא גם מיזוגן, נרקסיסט, פסיכופת כנראה, וחסר יכולת לראות את עצמו. התוצאות של הניתוחים שלו נוראיות וההתנהגות שלו נוראית. זה לא נורמלי שהוא הצליח לעשות את כל הנזק שעשה מבלי שעצרו אותו".
דאנץ', בגילומו של ג'קסון, מעורר פלצות וחלחלה - והשחקן משתף שהאתגר האמיתי לא היה בשינויים הגופניים והמשקל שהתבקש להעלות או להוריד על מנת לשנות את מראה הדמות לאורך ציר הזמן ("הצלחתי חצי דרך ואת השאר השלמנו באמצעות פרוטזות"), אלא במבט האנושי על אדם מרושע בהווייתו. "העניין היה להפוך אותו לבן אדם ולא סתם לנבל. דאנץ' באמת מאמין שהוא הגיבור, הגאון והקורבן, אז ברגע שהצלחתי להתגבר על השיפוטיות שלי כלפיו, דברים החלו להסתדר. זה היה מקרה שבו אתה נאלץ לחוש סימפטיה לשטן".
6 צפייה בגלריה
"העניין הוא להפוך אותו לבן אדם ולא סתם לנבל". כריסטופר דאנץ' (משמאל) וג'קסון המגלם אותו
(צילומים: ap, peacock)
הסדרה לא חסה על הצופה ומציגה את דאנץ' בסצנות חדר ניתוח גרפיות, מפורטות וקשות לצפייה, במיוחד לאלה הסובלים מבעיות גב. ג'קסון משתף שהעבודה על הסדרה השפיעה על האופן שבו הוא מתמודד עם פציעת הגב שממנה הוא סובל. "עברתי פגיעת גב קשה בשנה שעברה, פריצת דיסק שלחצה על עצב, ואני חייב להגיד שבעקבות התוכנית וגם בגלל שאני נמצא בתוך מערכת הבריאות האמריקנית, אני לא ממהר להתנתח. בקנדה שממנה אני בא, יש מערכת בריאות ממלכתית הבנויה מסביב לחולים ולא מסביב לרווח הכלכלי. בארצות הברית הרווח הוא העיקר, כך שלרופאים יש מוטיבציה לעשות דברים נוספים וחודרניים".
הסדרה מגיעה בתקופה לא פשוטה בעולם של פנדמיה עולמית שהפכה את הרופאים לגיבורי השעה, בעוד היא מציגה זווית מעט שונה ובעיקר אפלה על המקצוע והעוסקים בו. "אח שלי רופא חדר מיון במנהטן", משתף ג'קסון, "ואני יודע שהוא מהחבר'ה הטובים, אני מודע לעבודה המדהימה שהוא עושה וזה גם האופן שבו הסתכלתי עליו בשנתיים האחרונות. אני חושב שמבחינה פסיכולוגית אנחנו צריכים לראות את הרופאים שלנו כדמויות אלוהיות ונדמה לי שאין לנו רצון לוותר על כך, אבל מה שכן - רצוי שכל חולה יעשה את הבדיקה שלו, ילמד את החומר ולא יבטח באופן עיוור באף אחד. וכן, חשוב מאוד לבקש חוות דעת נוספת".
למרות שבמרכז הסדרה נמצא רופא שטני, "אויב" מסוכן לא פחות בסדרה מתגלה בדמות מערכת הבריאות האמריקנית הקלוקלת. "האיש עצמו הוא שקרן נוראי אבל הוא יכול היה להתקיים רק במערכת שיוצרת אותו", מבהיר ג'קסון. "אם זו הייתה מערכת הוגנת ושקופה אז לא היה מצב שהוא מתקדם בכזו מהירות וגורם לנזק הנוראי שגרם. מדובר במערכת שלא טובה לחולים או אפילו למחקר ופיתוח, אבל לרווח של חברות היא מעולה".
6 צפייה בגלריה
"רצוי שכל חולה יעשה את הבדיקה שלו, ולא יבטח באופן עיוור באף אחד". ג'קסון ב"ד"ר מוות"
(צילום: peacock)
"פשיזם וגזענות מאוד נוכחים באמריקה, אני מפחד על המשפחה שלי"
מערכת הבריאות האמריקנית אינה המטרה הבלעדית ללשונו המושחזת של השחקן, אלא אמריקה כולה כמדינה. דאנץ' פעל בדאלאס, טקסס, מקום שלטענת ג'קסון המהווה את הצומת של כל הדברים הרעילים בפוליטיקה האמריקנית. "אם דאנץ' היה גבר שחור או אישה שחורה, אז הוא לא היה מקבל את ההזדמנויות לשוב ולהיכשל פעם אחר פעם בצורה שבה הוא נכשל, והוא לא היה נער הפוסטר שהם היו כל כך נרגשים לעשות כסף באמצעותו רק בגלל שהוא תואם את התפיסה המעוותת של 'מי נחשב לרופא מצליח'", הוא קובע נחרצות. "אחת המטרות של הסדרה היא לחשוף את השחיתות ולהביא אותנו למקום שבו אנחנו הרבה יותר סקפטים בנוגע לחיוך של אדם לבן".
באביב שעבר ג'קסון ואשתו, השחקנית הבריטית ג'ודי טרנר-סמית', התכוננו ללידת בתם הבכורה. בחודשים הראשונים של מגפת הקורונה ביקשו בתי החולים באמריקה שיולדת תגיע ללא ליווי לחדר הלידה, ולדברי ג'קסון - עבורה, כאישה שחורה, הדבר הכניס אלמנט נוסף של חרדה ואי נוחות ללידה הקרבה. "למערכת הבריאות האמריקנית יש רקורד נוראי עם נשים שחורות", הוא אומר, ולכן החליטו השניים על לידת בית כדי שטרנר-סמית' תרגיש מוגנת ובטוחה. באפריל נולדה בתם הבכורה, ג'ייני.
אלה היו שנים טעונות במיוחד עבור קהילת השחורים בארצות הברית, כשאת רחובות ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות הציף גל המחאה העצום שפרץ בעקבות הרצח של ג'ורג' פלויד. "כאדם לבן שנשוי לאישה שחורה ואבא לילדה מעורבת, אני מתעמת עם כמה נאיבי שהייתי, עד אפילו לפני שנתיים", אומר ג'קסון. "אבל פשיזם וגזענות מאוד נוכחים באמריקה, וזה כבר לא מתחת לפני השטח - דבר שמפחיד אותי ממש. אני מפחד על המשפחה שלי ואני לא חושב שאנחנו במצב לחשוב ש'יהיה בסדר, נעבור את זה'".
6 צפייה בגלריה
"פשיזם וגזענות מאוד נוכחים באמריקה - וזה מפחיד אותי". ג'ושוע ג'קסון ואשתו ג'ודי טרנר-סמית'
(צילום: EPA)
"אף אחד לא צריך למות כדי שאמריקה תקיים דיון פתוח וכן, וג'ורג' פלויד לא צריך היה להפוך לקדוש מעונה כדי לפתוח את הדיון התרבותי. אני גם מרגיש שהמחאה איבדה מהכוח שלה ולא מהווה כבר חלק מהשיח היומיומי. אמריקה נמצאת בשלב ההחלטה של מי היא רוצה להיות. כקנדי שגר כאן בניתי לעצמי פה חיים וקריירה נהדרים, אבל אני לחלוטין רואה את החטאים הקדמונים של המדינה, אלה שהיא לא מוכנה להתמודד איתם - ואם היא לא תתמודד איתם היא תקרע את עצמה לגזרים. וכן, זה מרגיש כמו רגע בהיסטוריה שבו אמריקה תיאלץ להחליט אם היא נלחמת על הדמוקרטיה שלה או הולכת עם משטר פשיסטי לבן, מכוער ועתיק שתמיד ידעתי שקיים בה, אבל הפתיע אותי לגלות עד כמה הוא חזק".
על הצלחת "דוסון קריק" בקרב בני דור ה-Z: "אולי הם מרגישים שהם צופים בדרמה תקופתית?"
ג'קסון (43) נולד בוונקובר לאבא אמריקאי ואמא ממוצא אירי שעבדה כמלהקת. הוא גדל בקליפורניה, אולם בעקבות הגירושים של הוריו, עבר בחזרה בגיל שמונה עם אימו ואחותו הקטנה לקנדה. לאחר מספר תפקידים קטנים הוא קיבל בגיל 14 את התפקיד של צ'רלי, שחקן הוקי צעיר, בסדרה "אלופים על הקרח" (The Mighty Ducks).
התפקיד של צ'רלי היווה הכנה לתפקיד שיזניק לו את הקריירה, פייסי מ"דוסון קריק". בין צילומי עונה אחת לשנייה השתתף ג'קסון גם בסרטים מצליחים כמו "משחקי פיתוי", "מועדון הגולגלות" ו"אושן 11", שם גילם את עצמו בסצנת משחק פוקר עם בראד פיט וג'ורג' קלוני. באותה התקופה ניהל גם מערכות יחסים מתוקשרות עם הקולגה קייטי הולמס, שהודתה שהוא היה אהבתה הראשונה (בשתי העונות הראשונות של "דוסון"), ועם השחקנית דיאן קרוגר, שאיתה היה כעשור.
מעבר להצלחה ולכסף, השנים ב"דוסון קריק" גרמו עבור ג'קסון גם למשבר גדול ולהתקפי חרדה. מגיל 19 עד גיל 24 הוא חי עם חבריו לקאסט בווילמינגטון, צפון קרוליינה, כשהם מצלמים כמעט כל יום במסגרת מאוד מחבקת ועוטפת. כשהתוכנית הסתיימה - הוא הלך לאיבוד. "הייתי בצומת דרכים אחרי ש'דוסון קריק' נגמרה, כי הייתי מאוד עייף", הוא משתף. "שגרת הצילומים של הסדרה הייתה מאוד אינטנסיבית ועשיתי גם כמה סרטים בין העונות, ורציתי לקחת רגע כדי לראות אם אני רוצה להמשיך עם המשחק ואם אני בכלל טוב בזה. היו בערך שנתיים בהן חיפשתי את עצמי. גיליתי מחדש את הביטחון והתשוקה למשחק בזמן שהשתתפתי במחזה של דייויד מאמט בווסט-אנד בלונדון, מול פטריק סטיוארט. בעזרת פטריק והבמה מצאתי את עצמי שוב וגיליתי שלא אכפת לי מה חושבים עליי".
6 צפייה בגלריה
היה בצומת דרכים כשהיא נגמרה. ג'קסון (במרכז) עם חבריו לקאסט של "דוסון קריק"
(צילום: Getty Images)
"היתרון בעבודה על סדרה ארוכה בזמן שאתה צעיר הוא שאתה בעצם לא יכול לשחק את אותו הבחור שוב. אם הייתי בן 30 כשהסדרה התחילה, אז בגיל 35 אתה בגדול אותו בן אדם. אבל הייתי בן 19 כשהתחלנו ובגיל 25 כבר לא הייתי אותו האדם, לא יכולתי לגלם טינאייג'ר יותר. הפחד האמיתי שלי היה להיתקע ולא להתפתח, אבל זה היה לפני 20 שנה. מאז היו עליות וירידות ומכשולים וחבטות בדרך - אבל למדתי לשחרר את הפחד מזה שאנשים ישימו אותי בתבנית מסוימת, ולמצוא את הדרך ואת הערך שלי".
פאזה משמעותית נוספת בקריירה הייתה בין השנים 2014-2019, כשג'קסון גילם את קול לוקהארט בדרמה זוכת הפרסים "הרומן", שיצרו שרה טרים וחגי לוי הישראלי. הסדרה בחנה את ההשפעות האמוציונליות שיש לרומן מחוץ לנישואים על שני זוגות. ג'קסון מספר שלמרות ההיכרות הקרובה עם לוי, טרם יצא לו לצפות ב"סצנות מחיי נישואין", הדרמה שיצר השנה בכיכוב אוסקר אייזק וג'סיקה צ'סטיין. "שמעתי שהיא טובה מאוד", הוא אומר. "אני זוכר שחגי דיבר איתי עליה עוד כשצילמנו את 'הרומן', לדעתי הוא בדיוק כתב אותה כשצילמנו את העונה השנייה. אבל את יודעת, אני אדם נשוי וזה אחד הדברים שאתה צריך לראות לאט עם אשתך, כשאתם שניכם במצב רוח טוב, אחרת - ממה ששמעתי - זה עלול להיות קשוח".
בשנה הבאה ימלאו 20 לירידת "דוסון קריק" מהמרקע, אולם ניתן למצוא אותה בימים אלה בימים אלה בנטפליקס, כשהיא צוברת קהל מעריצים חדש - עובדה שג'קסון מוצא מאוד משעשעת. "אני חייב להודות שאני מסתכל על דור ה-Z, על מה שמעניין אותם ומה שמטריד אותם, ואני לא מבין מה הקשר בינם לבין 'דוסון'. נכון שיש בעיות אוניברסליות שיכולות איכשהו לעבוד, אבל הסדרה התרחשה בעיר קטנה מאוד בצפון ארצות הברית, לפני העולם של הרשת החברתית, לפני הטלפונים הסלולרים שיש בכל כיס, לפני ה-11 בספטמבר. זו הייתה תקופה הרבה יותר פשוטה. לכן בכל פעם שניגשים אליי צעירים שאומרים לי שהם סיימו לצפות בסדרה והם אוהבים אותה זה מדהים אותי, כי אני באמת לא מבין איפה הם מוצאים את נקודת ההשקה בינם לבין הדמויות שבסדרה. אולי הם מרגישים שהם צופים בדרמה תקופתית?", הוא צוחק.
"קחי את 'אופוריה'", הוא ממשיך, "זו דוגמה נהדרת לשינוי התרבותי שהחברה שלנו עברה מימי 'דוסון קריק', זה מרגיש כמו עולם שונה לגמרי. 'אופוריה' עוררה סערה כשהיא עלתה למסכים באמריקה, אבל חייבים להודות שהיא סדרה בעלת גיוון שמייצגת את הדור הצעיר של ימינו. 'דוסון' בזמנו הייתה סדרה מאוד לבנה, בלי גיוון אתני אמיתי. היום אני לא חושב שפייסי היה בחור לבן".
השנה האחרונה הביאה לנו איחוד של "חברים" ו"הארי פוטר", וריבוט ל"סקס והעיר הגדולה". יש סיכוי שתחזרו עם "דוסון קריק"?
"אף אחד לא פנה אליי בנוגע לאיחוד או אתחול, אבל לא אתפלא אם הנושא כבר מדובר בין הגורמים הרלוונטיים כי נראה שעושים ריבוט לכל דבר עכשיו. האמת היא שאני לא באמת יודע למה שירצו להחזיר את הסדרה. אף אחד לא צריך לדעת מה קורה עכשיו עם הדמויות האלה, כשהן בגיל העמידה. השארנו אותן במקום נחמד, אין באמת צורך לראות את פייסי סובל מכאבי גב".
