אחרי ארבעה עשורים כבר ברור שהרובוטריקים לא הולכים לשום מקום. סדרת הצעצועים של ילדי שנות ה-80, שהפכה לסדרות וסרטי אנימציה, ולאחת מסדרות סרטי הלייב-אקשן המתועבות בתולדות הקולנוע, תמשיך להתגלגל לנצח. זהו. הרמתי ידיים. חמשת סרטי הלייב-אקשן בוימו על ידי מייקל ביי בין 2007 ל-2017, והיו מפלצות גרוטסקיות ורועשות, נטולות כמעט כל שמץ של קוהרנטיות וויזואלית ועלילתית. למרבה המזל בפרקים 4-5 הייתה מגמת ירידה בהכנסות, ובהתחשב בעלות הגבוהה של הסרטים ה-605 מיליון דולר שהכניס הפרק החמישי, כבר הותירו שולי רווח מצומצמים על סף הפסד. ביי חתך מבימוי הסרטים (כעת הוא משמש כמפיק שלהם) כדי לעשות את "האמנות שלו".
רובוטריקים: עליית החיות - טריילר
לא היה טעם לצפות שבכך ייסתם הגולל על העיבוד הזה לדמויות של אופטימוס פריים, חבורתו, ואויביהם. אבל ניתן היה לקוות שבגלגול הבא הדברים יהיו טובים יותר. "באמבלבי" (2018) בבימויו של טראוויס נייט, היה סימן מעודד לכך שזה אפשרי. עם קצת איפוק ופחות בומבסטיות, הימנעות מהומור וולגרי וגזעני ופחות חפצון נשי. נייט הפגין הבנה של אנימטור מנוסה היודע לעצב יחסים בין דמות אנושית ודמות באנימציית מחשב (או בכלל לעצב יחסים). ההכנסות של "באמבלבי" היו הצנועות בסדרה (כ-470 מיליון), אבל ממילא הוא ספין-אוף ולא פרק רשמי בסדרת רובוטריקים. הוא גם נעשה בפחות ממחצית התקציב של סרטי הרובוטריקים של מייקל ביי. הייתה אפשרות להמשיך בדרך הזו, וליצור סרט נוסף שלא יעורר מיאוס, לא היינו חייבים לקבל את סטיבן קאפל ג'וניור, ואת "רובוטריקים: עליית החיות" (Transformers: Rise of the Beasts).
זהו סרטו השלישי של קאפל, אחרי דרמת הפשע העצמאית The Land (2016), ו"קריד 2" (2018) - הפחות מוצלח משלושת סרטי הסדרה. כעת הוא קיבל את המפתחות להפקת ענק של 200 מיליון דולר, ולניסיון ברור להתניע מחדש את סרטי הרובוטריקים אחרי שש שנות הפסקה. מלבד הרובוטריקים "עליית החיות" כולל עוד שני זני רובוטים ענקיים: המקסימלים - רובוטים דמויי חיות ענק אשר למרות היותם חייזרים הם מבוססים, משום מה, על חיות מוכרות מכדור הארץ. ישנם גם הטרורקונים - המשרתים את האל המכאני זולל הכוכבים הקרוי יוניקרון. אתם עוד פה?
העלילה מתחילה בניו יורק של 1994, ולכן זהו פריקוול הקודם בלמעלה מעשור לסרט הרובוטריקים הראשון של ביי, אבל גם "סיקוול" שעלילתו מתרחשת כמה שנים לאחר "באמבלבי". אחרי הגיבורה שהייתה ב"באמבלבי", הסדרה חוזרת למסלול עם גבר צעיר כדמות מובילה. אבל יש גם חידוש: הוא אפרו-לטיני. שמו נואה (אנתוני ראמוס שזכה להוקרה על הופעתו ב"המילטון"), משוחרר טרי משירות צבאי עם התמחות באלקטרוניקה, והוא חייב להשיג בדחיפות כסף למשפחתו על מנת לסייע לאמו לטפל באחיו הקטן והחולה. הוא משתכנע לנסות לגנוב פורש 964, רק כדי לגלות שהיא הרובוטריק מיראז' - בקולו של פיט דיווידסון המקנה לדמות את רמת ההומור האופיינית לקומיקאי (זאת לא מחמאה).
לביקורות קולנוע נוספות:
מיראז' מסייע לאופטימוס פריים (פיטר קאלן – שמדבב את הדמות כבר 40 שנה) לאתר את "מפתח ה"טרנס-וורפ", חפץ חשוב, שיהיה יותר חשוב כשיימצא החלק השני שגם הוא חשוב, בתנאי שיפוענח הקוד - וכך הלאה. אותה מתכונת של "מקגאפין דינאמי" (מרכיב עלילתי שטבע היצ'קוק), קונספציית העולב התסריטאית שהודגמה כל כך טוב ב"עלייתו של סקייווקר", ושבה החפץ המטומטם שעליו כל העלילה תלויה משנה מיקום, חלקים ותפקוד רק כדי שהעלילה תתגלגל משלב לשלב. על הקשקוש הזה אחראים חמישה תסריטאים. קשה להאמין שצ'אט GPT היה מוציא משהו פחות מוצלח.
ה"טרנס-וורפ" הוא החפץ שאותו שואף להשיג סקורג' (פיטר דינקלג'), המנהיג של הטרורקונים. באמצעותו ייווצר חור תולעת אדיר ממדים בחלל שיאפשר ליוניקרון לנוע, ובאופן ספציפי להגיע לכדור הארץ כדי לטרוף אותו. "הטרנס-וורפ" בצורתו השלמה הוברח לכדור הארץ לפני עידן ועידנים על ידי המקסימלים, לאחר שיונקרון טרף את הכוכב שלהם. מנהיג המקסימלים הוא רובו-גורילה בשם אופטימוס פרימל (רון פרלמן) שמוביל חבורה הכוללת גם את הרובו-צ'יטה צ'יטור (טונגהיי צ'יריסה), את הרובו-קרנף לבן ריינוקס, את הרובו-בז אייראזור (זוכת האוסקר מישל יאו - לא צפוי כאן אוסקר שני).
3 צפייה בגלריה
עלול להסב הנאה לילידי התקופה. מתוך "רובוטריקים: עליית החיות"
(צילום: באדיבות פורום פילם)
יש בסרט יותר מדמות אנושית אחת. יש שתיים, ואפילו שלוש. לנואה מצטרפת אלנה וואלס (דומיניק פישבק) חוקרת מוצגים ארכיאולוגיים במוזיאון שמחזיק בחלק מאותו "טרנס-וורפ". אך כצפוי, ככול שהסרט מתקדם, הדמויות האנושיות הופכות ליותר מיותרות בעוד הרובוטים הענקיים נלחמים את מלחמותיהם.
חלקו הראשון של הסרט מתרחש בברוקלין, והוא כולל שיחזור תקופתי ובעיקר מוזיקלי של התקופה שעשוי להסב הנאה לאלו שגדלו אז. החלק השני, כנראה מטעמים של גיוון וחיסכון כספי, מתרחש בפרו ליד המאצ'ו פיצ'ו, והוא מייגע ולא מבויים היטב.
אז נכון שאין כאן אשכים רובוטיים מטלטלים, ואין רובוט שמשתין על ג'ון טורטורו, ואין שוטים ממוחזרים מסרטים קודמים, ואין שיחות מקריפות בין אבא וצעיר שחרמן על הבת שלו בנוגע לגיל החוקי שבו היא כבר מותרת, ואין הרעשה פסיכוטית של מערבולת פיקסלים שמסתחררת במשך למעלה משעתיים וחצי (הסרט מסתפק ב-127 דק'). הרבה דברים איומים שהיו בסרטי הרובוטריקים 1-5 של מייקל ביי לא קורים כאן. אבל יש כאן מספיק דברים גרועים בסרט בלי זה, והם הופכים את הצפייה בו לראויה אך ורק לאלו שבאמת ובתמים לא מסוגלים להשתחרר מהקסם שמהלכים עליהם צעצועי הילדות. לכל השאר מומלץ להימנע מהפרסומת הבינונית באורך שעתיים פלוס לצעצועים של חברת הסברו.
