שמישהו ישלח פרחים ל"הישרדות", כמעט עשרים פרקים אל תוך העונה, הצופה הישוב בביתו יכול סוף סוף להתרווח ולהיות מרוצה - אחרי מועצת שבט והדחה מספקת. אמש נפרדנו מספיר קשתי, אחת החוליות החזקות - אם לא החזקה שבהן - בבייבאין, האישה, המוח והאינטואיציה, שההפקה עשתה הכול כדי להמאיס אותה על הצופים בשבועיים האחרונים וספיר, שורדת ממושמעת שכמוה, סיפקה להם לא מעט חומרי גלם לעבוד איתם.
קשתי הצליחה להציג שילוב מופתי של הבנה של המשחק האסטרטגי ופה ג'ורה שחותר תחתיה כל הזמן ומחריב לה את המשחק החברתי. מצד אחד הד"ר ספיר מתפקד, מצד השני המיסטר קשתי קופץ ובועט בדלי. את נחת הרוח שהעניקה לי "הישרדות" אתמול כשאבן הגורל של קשתי התפוררה במנגל של גיא זוארץ לא חשתי מאז תחילת העונה. זה אולי מעט מידי ומאוחר מידי כשמסתכלים על טבלאות הרייטינג, אבל אני ממש מקווה שההדחה הזאת תיתן בוסט לעונה מג'עג'עת.
לביקורות טלוויזיה נוספות:
ולא שכל כך אהבתי את המודחת החלופית של הפרק הזה, אלית. בואו, היא לא כזה נכס לעונה הזאת ולבייבאין בכלל. את התקן של ה"מאמא השבטית" היא מצדיקה בקושי רב אם בכלל. היא לא מעוררת סימפטיה של אנדרדוג כמו שיקר, היא לא תורמת כלום מבחינת טסטמוניות, היא לא מבדרת בשום צורה כמו גיא רוזן ולא מנהלת משחק מסקרן כמו קייסי. בשום שלב שבו נשאתי תפילה כנה אל אלוהי "הישרדות" הטובה - לא הייתה לי אף נקודה לזקוף לזכותה של אלית. הדבר היחיד שרציתי לראות זה את הגב של קשתי מתקדם לכיוון הכללי של הווילה.
את כל המהלך היפה הזה ביצע עבורה שיקר, שכבר הבין שהתרומה הכי טובה שאלית יכולה לתת בשלב הזה היא לשבת בצד ולא להפריע. הוא שכנע את קייסי שזה הזמן להכריע, שסהר וספיר אינם תושבי האולימפוס כפי שקל לפעמים להאמין כשאתה חי בבועה של הישרדות. אלית מצידה פרטה בכל הכוח על הרגשות של אבירן, ששמח על ההזדמנות לבכות קצת ולקבל הפוגה מאסטרטגיות ותככים. אני שמחה ששיקר הצליח, אני מאושרת שקייסי התעשתה, היא בהחלט הפייבוריטית שלי במשחק הזה. בשלב הזה כבר לא אכפת לי שהיא קול צף - צופי, קייסי, צופי, צופי לך עד לאיחוד. עזבי אותך מבריתות, זה אוברייטד. זה הכי "הישרדות" אולד סקול. היום חיים ממועצת שבט אחת לשניה, בלי חברים, בלי אופציות ובלי דיבידנדים. תחיי על הקצה.
בטגאלוג זרי הדפנה כבר קיבלו את טביעות העכוז של חברי השבט, אבל היי, גם להם מגיע לשחק קצת, לא ככה? טל וגל משתעשעים כבר זמן לא מבוטל ברעיון להדיח את גיא. השבוע הם עשו את זה בקצה הפיליפינים, שם יש מקום מיוחד שבו אפשר לעמוד ולהאזין לאסטרטגיות שמתכנן מישהו מהשבט שלך. אסטרטגיות קטנות, אסטרטגיות גדולות; אסטרטגיות בוגדניות ואסטרטגיות משפילות. אם אני לא טועה זאת לפחות הפעם השלישית העונה שאחד השורדים פשוט מאזין מאחורי הצמחייה לתכנון כלשהו ומיד מגיח ומרביץ נאום תוכחה צדקני. האמת צריכה להיאמר, הגיע הזמן שהשורדים יפנימו שקני סוף אינם אטומים למעבר קול. זה אחד מהדברים שכולנו לומדים בשלב זה או אחר בחיים, חבל שהם לומדים את זה בדרך הקשה.
הפעם טל וגל הצליחו לרסן את ירדן, שהסתירה (בינתיים, ובאופן גרוע מאוד) מגיא את האמת על התכנונים להדיח אותו. עכשיו היא הגיעה לנקודת האל חזור, כלומר גם אם היא תתוודה בפניו היא תצטרך להסביר למה היא שתקה עד עכשיו. גיא אולי קצת טמבל אבל הוא כן חשדן מטבעו והוא ראה את כל העונות של "הישרדות" ארצות הברית. חבל שלא מדברים על זה מספיק. אמנם טגאלוג כרגע מחוץ למעגל ההדחות (כרגע לא נראה שהם אפילו מסוגלים פיזית להפסיד משימה. או במילים אחרות, סהר, תתפטר), אבל מערך הכוחות מעיד שגם פה הכוח יעבור לידיים של האנדרדוגים, נטשה ואבירן. גם פה הייתי מעדיפה לראות אותם חוברים לטל וגל מאשר לגיא ולירדן, ולו מתוך כבוד לטל על ההתעקשות שלו לעמוד בפרץ של ירדן, כי בואו, מי את, אלוהי המוסר? תני לבן אדם לשחק בלי רגשות אשם. אין שום דבר טלוויזיוני בקורבנות.
בפרק הבא: טל וגיא, שישבו עם פופקורן במועצת השבט של בייבאין יצטרכו להקריב אחד מהם שלא יחזור לטגאלוג. גיא רצה שיבחרו בו לשחקן הכי גדול בשבט (אוי גיא, עד מתי האגו שלך יפיל אותך), טל רצה שמאיה תראה אותו עם מכופתרת. מי מהם יישאר ומי יחזור הביתה? תהיו חזקים.