צפיתי מספר פעמים ב"קזבלן", אבל מעולם לא באמת האזנתי לסרט. עד שהגיעה תזמורת המהפכה, בביצוע חי למוזיקה המופלאה של דובי זלצר, וחשפה אותה במלוא גדולתה. לא רק זאת: הצפייה בסרט היום, כ-50 שנה אחרי, מאפשרת לזהות את יופיו ואת הרלוונטיות שלו. סרטו של מנחם גולן הוא יצירה נהדרת, חיה ותוססת גם ממרחק הזמן, והוכחה להיותו במאי מצוין. התמודדותו של גולן בסרט עם המיוזיקל ההוליוודי, לא זה הקלאסי שהתקיים באולפנים בשנות ה-40 וה-50, אלא זה המודרניסטי שיצא מגבולותיהם החוצה, "סיפור הפרברים" הכוונה - היא תעודת כבוד לו בפרט ולקולנוע הישראלי בכלל.
"קזבלן" בליווי תזמורת המהפכה
(צילום: בני שוילי)
מופעי תזמורת המהפכה, מייסודם ובניהולם של רועי אופנהיים וזוהר שרון, מתבססים על דיאלוג שמתקיים בין הנגנים שעל הבמה ומה שמוקרן על המסך - בין אם מדובר בקליפים של יוסי בנאי, אריק איינשטיין, הגשש החיוור ומונטי פייתון, ובין אם בסרטים באורך מלא, כמו ההקרנה של "הבהלה לזהב" של צ'פלין בליווי המוזיקה המקורית שהלחין. הנוכחות במופעים האלה מחייבת אותך לצפות במוזיקה ולהאזין לקטעים המוקרנים. במקרה של "קזבלן" היא מעניקה ערך מוסף לסרט, שהאזנה למוזיקה של זלצר מאפשרת לקרוא אותו מחדש ולזהות את החיבור המוצלח והמעניין בין ישראליות, יהדות ואמריקאיות שמתקיים בו, גם ברמה המוזיקלית וגם ברמה הקולנועית.
"קזבלן", כידוע, מבוסס על מחזה מאת יגאל מוסינזון משנת 1954 שהפך עשור מאוחר יותר למחזמר. בגרסה הלא מזמרת כיכב יוסי ידין, ואת מקומו במיוזיקל הבימתי שהפיק גיורא גודיק תפס יהורם גאון, שהדמות הזו הפכה, אולי, למזוהה ביותר עימו. גם הסיפור שונה, ובעוד במקור המחוספס של מוסינזון, יוסף סימן-טוב המכונה קזבלן מואשם ברצח שלא הוא ביצע - במחזמר הוא מואשם בגניבה. למחזמר נוסף גם הפי-אנד מתקתק. בשנת 1973 ביים מנחם גולן את העיבוד הקולנועי שהיה ההפקה היקרה ביותר עד אז בתולדות הקולנוע הישראלי וצולם ב-70 מ"מ. על אף היעדרה של מסורת המיוזיקל מנוף הקולנוע הישראלי, גולן השכיל בסרט לייצר מקבילה מקומית של "סיפור הפרברים", אבל לא פחות ממנו - זלצר היטיב לשלב מסורות שיריות ומוזיקליות שונות לתוך סרט שישנה בו כמיהה אל הגלות ("יש מקום"), פנטזיה של השתלבות מזרחית בתרבות הנגד האמריקאית ("דמוקרטיה") והעלאה על נס של היהדות ("מזמורי ברית מילה"). את המילים לשירים שהלחין כתבו עמוס אטינגר, חיים חפר ודן אלמגור.
הסרט הפך למצליח ביותר עד אז בתולדות הקולנוע הישראלי עם 1,222,500 צופים (חמש שנים לאחר מכן יעקוף אותו "אסקימו לימון"). מיקומו ביפו ובשכונת מנשייה הסמוכה אליה העניקו לו נופך ריאליסטי ומקומי, והטריטוריה שבה הוא מתרחש התבססה כולה על מהגרים ועל המתחים התרבותיים והאתניים ביניהם - עובדה שהפכה אותו לסרט רלוונטי מאוד למציאות הישראלית. יתר על כן, זה היה אחד הסרטים היחידים שהתייחסו לדיכוי המזרחי, הפנתרים השחורים מוזכרים בו - וקזבלן הוא גיבור מלחמה שמוצאו המרוקאי הביא לכך שאיש מחבריו ליחידה מעולם לא טרח לשמור עימו על קשר, כולל לא הלוחם שהוא, קזבלן, הציל את חייו וחילץ אותו משדה מוקשים.
כאשר שומעים את שירי הסרט מלווים במוזיקה חיה - העותק הדיגיטלי שמוקרן עבר תהליך יסודי וממושך ש"ניקה" ממנו את המוזיקה המקורית - קשה שלא למחוא כף ולשרוק בהתלהבות. מעולם לא שמעתי כך את "כל הכבוד" ("אתה ראשון יא, קזה"); וכאשר עליזה עזיקרי שרה את "יפו" לצלילי הבוזוקי ובהשראת אריס סאן, חברי התזמורת קמים ממקומם, רוקדים ושותים ערק בחדווה (ובכאילו). כן, "קזבלן" של תזמורת המהפכה מלא בהתלהבות מדבקת. יתר על כן: העיבודים המוזיקליים המדויקים מחדדים את ההשפעות הזרות על הסרט. הנה, לפתע, "קזבלן" נדמה כמו לפעמים כמו הגרסה הישראלית לסרטי "בלקספלויטיישן" – הקולנוע האמריקאי השחור של שנות ה-70 ("שאפט", "פוקסי בראון"), שמוזיקת הפאנק-חסידי של זלצר מחווה גם אליהם.
וכאשר צופים ומאזינים לנאמבר "כולנו יהודים" שמבוים בתנופה נדירה בקולנוע הישראלי של אותם ימים, קשה שלא לחייך במרירות נוכח העובדה שכמה מהניצבים המזמרים היו למעשה ערבים שהובאו מהשוק הסמוך. גולן אף מצא כמה פתרונות יצירתיים: אפרת לביא שמגלמת את מושא אהבתו של קזבלן לא הייתה זמרת ולכן השיר שדמותה מבצעת במקור הבימתי, "אני כל כך פוחדת", הושר עתה ברקע על ידי חוה אלברשטיין. הצפייה המחודשת בסרט מאפשרת לגלות מחדש גם את השיר הנפלא הזה (בגרסה הבימתית זִמרה אותו עדי עציון).
זלצר בן ה-93 לא נכח, למרבה הצער, בפרמיירה החגיגית שהתקיימה ביום ג' במשכן לאמנויות הבמה (הוא חולק את זמנו בין ישראל ואיטליה), והייתה במידה רבה הצדעה לו ולמוזיקה שלו. הוא המלחין הפורה והמצליח ביותר בתולדות הקולנוע הישראלי, ועם הפסקולים הרבים שכתב נמנים "שלושה ימים וילד" (1967) של אורי זוהר, שזלצר הלחין לו מוזיקה מודרניסטית ברוח התקופה שלה נוספו מוטיבים ברזילאיים, "פורטונה" (1966), "ארבינקא" (1967) וגם "אני ירושלמי" (1971), מיוזיקל בעל נופך אוטוביוגרפי בכיכובו של גאון המסייר בעיר שחוברה לא יחדיו זה לא מכבר ומזמר את "הנני כאן" ו"השר משה מונטיפיורי", שגם אותם הלחין זלצר.
3 צפייה בגלריה
מחווה מרגשת ונחוצה כל כך לקולנוע הישראלי, למנחם גולן, ולאחד מגדולי המלחינים שפעלו פה. "קזבלן" בליווי תזמורת המהפכה
(צילום: משה צ'יטיאת)
"קזבלן" של תזמורת המהפכה הוא מחווה למיוזיקל הקולנועי הטוב ביותר שנעשה פה. זוהי הפעם הראשונה, כמדומה, שסרט ישראלי מוצג בליווי תזמורתי חי - עניין נפוץ הרבה יותר כאשר מדובר בסרטים זרים כ"נסיכה הקסומה" ו"פארק היורה" שהוקרנו פה כך בעבר - והמופע על כן הוא גם מחווה מרגשת ונחוצה כל כך לקולנוע הישראלי, למנחם גולן, ולאחד מגדולי המלחינים שפעלו פה. אז כן, המבטא המזרחי של גאון נשמע היום צורם, וההומור סביב קציצות הגפילטע פיש כבר עשה את שלו - אבל "קזבלן" הוא סרט נהדר, והמופע (שיעלה בפעם הבאה בהיכל אמנויות הבמה בהרצליה ב-7 בדצמבר) הופך אותו לחי יותר מכל עיבוד בימתי עדכני. אם רק אפשר היה להצטרף לנגנים והמנצח המחוללים יחד על הבמה בשירת "רוזה".
