ראשון מגיע יעקב אחימאיר, מתיישב בשקט, כותב משהו במחברתו. "שימי לב שהוא כותב בעט נובע", מציין יאיר שטרן, בחליפה אלגנטית ובשארם מהסוג שקשה לזקק לדפוס. אחריהם נכנסים ומתיישבים מנשה רז, דוד ויצטום ודליה מזור. ״אני חייבת לציין שכולכם נראים פשוט נהדר״, אומרת האחרונה לקולגות. היא צודקת. הדינמיקה ביניהם טבעית, קולחת, מלאת הומור, כאילו רק אתמול ישבו במזנון של רוממה. אך בעשורים השמיני והתשיעי לחייהם, וכשהם כבר לא מחתימים כרטיס ככתבים, כמנהלים וכמגישים בכירים בערוץ הראשון, הממלכתיות יכולה לפנות את מקומה לאזרחות מודאגת. בקולם, שפעם הידהד בכל סלון ישראלי, הם מזהירים מפני המשמעות של מדינה ללא שידור ציבורי.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
פחות מעשור לאחר שנסגרה רשות השידור והוקם התאגיד, השידור הציבורי בישראל שוב נמצא בסכנת סגירה. שר התקשורת שלמה קרעי הודיע כי יקצץ באופן דרמטי את תקציבי "כאן 11" בטענה ש"אין מקום בעידן הזה לשידור הציבורי". בתגובה, מאות אנשי תקשורת חסמו השבוע את רחוב קפלן וצומת השלום בתל-אביב, במסגרת כנס חירום של איגוד תעשיית הטלוויזיה להצלת השידור הציבורי. מה אומרים האנשים שהקימו את הטלוויזיה בישראל? כינסנו את ותיקי רשות השידור לשיחה מפוכחת, כואבת ובלתי מתקרנפת על המצב הנוכחי.
כמי שהיו ליבת השידור הציבורי בישראל, איך ההרגשה לצפות במה שקורה עכשיו סביב התאגיד?
מנשה רז: "אני רוצה להגיד לך שהתאגיד הזה היה החלום הרטוב שלי ברשות השידור. הם עושים עבודה בלתי רגילה. הסדרות, החדשות, כל דבר שהם נוגעים בו. אם היינו עושים את הדברים האלה ברשות השידור, הכל היה נראה אחרת. ועוד דבר שאני מרגיש צורך לומר זה שבשידור הציבורי, גם ברשות השידור וגם בתאגיד, יש את מאגר הכוחות המקצועיים המשובח ביותר במדינת ישראל. עכשיו אפשר להתחיל לדבר".
דליה מזור: "לי יש תחושת דז'ה-וו, כי אני זוכרת גם אותנו, כשהחרב מונפת מעל ראשינו ימים ולילות. את תחושת חוסר הביטחון המאוד קשה, שאנשים היום נאלצים לחוות שוב, ובסופו של דבר לא נובעת מסיבות אמיתיות. סגרו את רשות השידור, הקימו את התאגיד. הרי זו הייתה החלטה שבוצעה ואכן התוצאה נפלאה גם בעיניי, הרבה מעבר לציפיות. אז מה בעצם רוצים מהם היום? למה המאכלת הזאת מרחפת שוב מעל ראשם? מי שלא חווה את זה, לא מבין את גודל המצוקה של אנשים שנמצאים בסיטואציה הזאת שלא בצדק".
יעקב אחימאיר: "קל למתוח ביקורת על שר התקשורת קרעי. אני שייך למחנה הימין, אני שם את זה על השולחן. השאלה אם לנו, לשדרים, אין חלק בכך שהוא נשען על תמיכה של ציבור גדול מאוד שלא אהב את רשות השידור, מסיבות שונות"
יאיר שטרן: "אני רוצה לקחת את זה לכיוון קצת יותר כסאח. זה נכון מה שהם אמרו לגבי האיכות של התאגיד. אבל אני חושב שקרה פה משהו פוליטי. מינו שר תקשורת. אמנם יש לו תואר דוקטור בהנדסת תעשיה וניהול, אבל אין לו מושג בשידור. אין לו מושג ירוק איך טלוויזיה עובדת, איך חברות הפקה עובדות, איך רדיו עובד. שום כלום. הוא עוד לא שבועיים שר, וכבר הוא מכריז שהוא הולך לסגור את התאגיד ולפרק את הרשות השנייה ואת מועצת הכבלים והלוויין ואת 'אופירה וברקוביץ''. מעביר כל מיני הכרזות שאין להן שום בסיס מקצועי, חשיבתי. תבוא, תלמד קצת את הנושא, תראה מה זו טלוויזיה. מה אתה בא וכבר מפציץ?
"אני לא חושב שהוא עושה את זה על דעת עצמו. מחממים אותו. אני לא יודע בדיוק מי. יש שמועות שאלה מקורבי נתניהו, הקרובים ביותר. יש שמועות שזה גורמים פוליטיים בליכוד. הוא השליח".
מזור: "הייתה אמירה אחת מאוד ברורה של מירי רגב: ׳מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו?׳״
שטרן: "וזה לא שהוא רוצה לשלוט. הוא רוצה לסגור. להעביר את הכסף לערוץ 14, או ל-12 ו-13, וגם 11 - שייצרו בכסף הזה תוכניות מסורת, מורשת ישראל, דת״.
שזו בעצם שליטה. לייבש את התאגיד כדי להשיג שליטה.
שטרן: "לא. זה לא שהוא מכניס להנהלה אנשים שלו או עורכים או שדרים שקרובים להשקפותיו. לא, הוא רוצה לסגור את העסק, לפרק אותו לגמרי. זה דבר נורא ואיום".
יעקב אחימאיר: "אנחנו נושאים היום על גבינו, סליחה על המליצה, את המורשת של רשות השידור, לא של התאגיד. עבדתי בתאגיד זמן קצר. אני לא יודע להעריך מה קורה שם מאחורי הקלעים, אבל אנחנו נושאים את המורשת העלובה, הקשה, היחס הציבורי הקשה, הפוליטי, השלטוני לרשות השידור, שנוהלה בצורה כושלת והיו לה הרבה מאוד מגרעות.
"קל למתוח ביקורת על שר התקשורת קרעי. אני שייך למחנה הימין, אני שם את זה על השולחן. השאלה האם לנו, לשדרים, אין חלק בכך ששר התקשורת, כשהוא מבטא את ההחלטה הזאת, נשען על תמיכה של ציבור גדול מאוד שלא אהב את רשות השידור, שלא אוהב את השידור הציבורי, מסיבות שונות.
"אני לא יודע איך תסתיים הפרשה הזאת, אם ייסגר או לא ייסגר, אבל אני חושב שאלה שבאים במקומנו, שדרים, עיתונאים צעירים יותר, צריכים ללמוד ולהפיק את הלקחים של התנהגות לא תמיד נכונה מצידנו. אני כמובן מתנגד לסגירה, אנחנו משתבחים בכך שיש עצומה ושיש קבוצה כזאת שֶׁמּוֹחה, אבל זהו המיעוט במדינת ישראל״.
רז: "אני לא מסכים איתך, יעקב".
מזור: "אליי ניגשים כל הזמן אנשים, בלי סוף, ואומרים לי 'אם יסגרו את התאגיד זה יהיה אסון, מכיוון שזה המקום היחיד שבו אנחנו מקבלים תכנים ראויים וטובים'. לא כל המדינה צופה רק ב’נינג'ה’ וב’הישרדות’".
אחימאיר: ״לעניות דעתי, השר קרעי לא הולך נגד הזרם. הוא יודע שלהחלטה הנוראה הזו, של סגירת השידור הציבורי, יש תמיכה רחבה".
מזור: "אולי פוליטית, לא בציבור".
אחימאיר: "גם אליי ניגשים אנשים ואומרים ש׳בלעדיך חיינו לא חיים׳ וכו׳ וכו׳, ו’כמה שהיית מוצלח’״.
דוד ויצטום: "הממשלה הזאת מייצגת את החרדים, את הספרדים הדתיים, חלק מהליכוד שממש לא ראה ולא צרך את השידור הציבורי מעולם. בשביל חלק גדול מאנשי הממשלה זה מין דבר שבא מכוכב אחר. הם לא מכירים אותו ומעולם לא פתחו את הטלוויזיה לערוץ הזה"
רז: "גם לי אומרים את זה ואני לא מאמין להם, בחייך!״
אחימאיר: "אלה שבאו במקומנו צריכים ללמוד מהתקלות, מהתפקוד הלא-תמיד תקין של דורנו, שגם בעטיו ישנו ציבור גדול שמתנגד לשידור הציבורי. כמובן שגם בזמננו הייתה התנגדות, היה כעס גדול על תשלום האגרה. נתמנו מנהלים לרשות השידור שלא היה להם בכלל כושר ניהולי. חשבו שעיתונאי טוב יהיה גם מנהל טוב. למה הדבר דומה? לקרדיולוג מומחה, שיציעו לו לנהל מרכז רפואי״.
אז אתה אומר שמה שקורה עכשיו זה בסימן אבות אכלו בוסר? התאגיד משלם על חטאי רשות השידור?
אחימאיר: "בדיוק. התגמול, במירכאות כפולות ומכופלות, שמנחית השר קרעי בגלל העוולות, בגלל הניהול הכושל".
מזור: "אני חושבת שאתה הולך רחוק מדי, יעקב״.
רז: "כולנו שיושבים כאן, תוצרים של המסורת שגובשה ברשות השידור. מסורת של שנים, של אתיקה עיתונאית מאוד מהודקת. אתה ואני לא מאותו הכפר הפוליטי, אבל שותפים מקצועית לתחושה שאסור לסגור את תאגיד השידור".
שטרן: ״נניח שאתה צודק, יעקב, ונניח שסגרו את רשות השידור כי לא אהבו אותה. מי סגר אותה? ממשלת נתניהו, גלעד ארדן כשר התקשורת ויאיר לפיד כשר האוצר. ואז בנו את היצור הנפלא שנקרא התאגיד. אני לא האמנתי שהוא בכלל יצליח. ממש. וכעסתי עליהם. ניהלתי אז את התזמורת הסימפונית ירושלים, שהייתה תזמורת רשות השידור, ולא כללו אותם בתאגיד. השאירו אותם בצד. נורא כעסתי".
אחימאיר: "אולי היא זייפה בנגינה".
שטרן: ״לא, היא לא זייפה, ואתה יודע את זה. היא תזמורת טובה מאוד והצלנו אותה. אבל אני לא מדבר כרגע עליה; לא האמנתי שהתאגיד יצליח. להפתעתי הגדולה מאוד, הוא מאוד הצליח גם במבנה שלו, גם בלוח התוכניות, שמותאמות לכל מיני קהלים. אין שום קשר בין זה לעוולות שלנו, שהתרחשו כשהשר קרעי לא נולד בכלל. הוא בן 40. אין לו מושג מהחיים שלו".
אחימאיר: "המורשת הגרועה, המכוערת של רשות השידור הגיעה עד אליו. זה טבעה של מורשת".
9 צפייה בגלריה
יעקב אחימאיר. ''קרעי יודע שיש לסגירת השידור הציבורי תמיכה רחבה''
(צילום: יח"צ רשות השידור)
שטרן: "לא, לא המורשת הגיעה אליו. הגיעו אליו כל מיני רחשי לב, או רחשים פוליטיים, בסביבתו הקרובה או במפלגה שלו או במשפחה הקיסרית. העם לא בא ואמר לו, 'שלמה, תציל אותנו מהשידורים הנוראיים האלה'. העם לא בתמונה בכלל".
מזור: ״אגב, מחלקת החדשות של התאגיד, יעקב, מאוזנת יותר מכל חטיבת חדשות בערוצים המסחריים״.
שטרן: ״גם הרדיו".
מזור: ״ויש שם גם ימין וגם שמאל״.
שטרן: ״ואת אריה גולן ואורי לוי שלנו״.
ברשותכם, אלך צעד אחד לאחור. שואל את עצמו האזרח - למה בעידן ריבוי הערוצים, צריך בכלל שידור ציבורי?
מזור: ״אני חושבת שאחת הבעיות המרכזיות היא שהציבור באמת לא מבין את ההבדל בין ערוץ 12, 13, 14 והתאגיד. יש להם כל כך הרבה עניינים על הראש, ׳אז אם אומרים שצריך לסגור, שיסגרו׳. הם לא מבינים את ההבדל המאוד עמוק בין תאגיד ציבורי לחברה מסחרית שמונעת מרייטינג. הייתה לי שיחה לא מזמן עם רזי ברקאי, שאמר לי, ׳הם לא מתעמקים בזה ולא באמת אכפת להם׳. וזה מה שעצוב".
רז: "גם לא אכפת לציבור שתיאטרון הבימה יתקיים. או הקאמרי".
מזור: ״אבל עושים דברים פוליטיים ממקום פוליטי ומטייחים את זה בסיבות אחרות. הציבור לא מבין במה מאכילים אותו".
אחימאיר: "אי-אפשר להפוך את הציבור לטמבל".
דוד ויצטום: "אני חושב שהסיפור הזה הוא נדבך אחד במערכה הרבה יותר רחבה שהממשלה הזאת מנהלת, לא רק נגד התאגיד, אלא נגד שורה שלמה של ארגונים שנתפסים כמייצגים של ההגמוניה, של האינטליגנציה, של 'הפריבילגים'. הדבר הזה כמובן לא חדש. אנחנו רואים את זה גם באירופה, אם זה באנגליה, בדנמרק או בגרמניה היום, שרשות השידור היא אחד המקומות הראשונים שהפופוליסטים נלחמים נגדו. מין סמל כזה, שכביכול מייצג את האליטה. פתאום גם הממשלה הזו באה ואומרת, 'יאללה, בוא נחסל את זה, בוא נחסל את זה׳.
"הבעיה בארץ היא שאין חוקי משחק ברורים. במקומות אחרים זה לא כל כך הולך. משום שיש מעצורים. יש בלמים. יש איזונים. פה השאלה אם הבלמים והאיזונים יהיו חזקים מספיק.
"אבל הסיפור הוא רחב יותר. הממשלה הזאת מייצגת את החרדים, את הספרדים הדתיים, חלק מהליכוד שממש לא ראה ולא צרך את השידור הציבורי מעולם. בשביל חלק גדול מאנשי הממשלה זה מין דבר שבא מכוכב אחר. הם לא מכירים אותו ומעולם לא פתחו את הטלוויזיה לערוץ הזה".
כי לאורך השנים הם הודרו משם?
ויצטום: "זה אפילו יותר גרוע. אחד ממנהלי הטלוויזיה המפורסמים ביותר, אלכס גלעדי כשהתמנה להיות יו"ר קשת, אמר בזמנו שהוא רוצה לשדר ל’מסעודה משדרות’. כלומר, אנחנו נשדר להם, הם בכלל לא חלק מאיתנו.
"ערוץ ציבורי לא יכול לעשות דברים כאלה. למרות שהוא מנסה לגוון את עצמו, לפנות ליותר קהלים, לפנות לקהלים צעירים, להביא אנשים מכל הזוויות. למרות שאני חושב שהמרחק מהקהל, כמו שיעקב אומר, הוא רחב מאוד. השאלה היא באילו אמצעים אפשר להשתמש כדי לנסות ולהביא לאיזשהו סוג של שיח בין התאגיד, לבין הציבור הרחב יותר, לבין הממשלה - כדי להניא אותה מהכוונה לצאת למערכה נגדו".
גם היום אתם מרגישים שהתאגיד לא פונה לקהלים רחבים?
ויצטום: "כמו שמנשה אמר, התאגיד עושה עבודה יוצאת מגדר הרגיל".
מזור: "גם אני חושבת״.
אחימאיר: "אני מקבל את זה. אני אמרתי שאנחנו היינו צריכים לשמור יותר על אתיקה, יותר לתת שיקוף לכל מגזרי האוכלוסייה במדינת ישראל".
שטרן: ״אבל עכשיו לא מדברים עלינו. אנחנו מתנו ב-2014".
מזור: ״אז יש רק 12 ו־13, אני שמה את 14 בצד בכלל, אבל 12, 13, אז מה יש לך?״
אחימאיר: "סליחה? למה את שמה את 14 בצד?״
מזור: ״למה? כי הוא ערוץ מוטה לחלוטין, שבא מכיוון פוליטי מאוד מסוים״.
אחימאיר: ״נכון. ומי שהצביע בעד השלטון הנוכחי, לא רוצה שערוץ 14 ייסגר״.
אתה יכול להסביר לציבור שהצביע בעד הממשלה הנוכחית וצופה בערוץ 14 למה צריך שידור ציבורי? אולי לא צריך.
"אני חושב שצריך להיות שידור ציבורי. משום שבאיזשהו מקום, בכל מדינה דמוקרטית נורמלית – אני לא מתכוון לישראל בכינוי הזה, אנחנו דמוקרטיים, אבל לא בטוח שאנחנו לגמרי נורמליים – צריך שתהיה נישה של חדשות יותר מאוזנות, נניח. יש שם גם הפקות יוצאות מן הכלל. אגב, גם ברשות השידור היו הפקות יוצאות מן הכלל. מי זוכר היום את 'עמוד האש'? השידור המסחרי, אני מעריך, לא היה מפיק יצירה כזאת מפוארת. או 'ניקוי ראש', שהייתה תוכנית סאטירה מצוינת״.
שטרן: "קרעי אומר שצריך להפריט את ההפקות. אני אומר לכם באחריות, התאגיד מוציא 270 מיליון שקל לשנה להפקות בחוץ. את החדשות הוא מפיק בפנים, אבל כל הסדרות הנהדרות האלה, ׳שעת נעילה׳ ו׳קופה ראשית'..."
מזור: "ו'חזרות'!"
רז: "אין פה דיון ענייני אמיתי. יש פה דיון פוליטי בוטה שאנחנו לא צריכים להיות שותפים לו בכלל. מקצועית, אסור לסגור את השידור הציבורי. קרעי, אני לא מכיר אותו. אין לי שום דבר בעדו. אין לי שום דבר נגדו. לצערי הרב הוא עושה עליי רושם כמו שליח של בעלי אינטרסים פוליטיים"
שטרן: "ו'טהרן', כל זה מופק ומיוצר בשוק הפרטי, בחברות שמפרנסות אלפי אנשים. תסריטאים ומאפרות וכותבים וצלמים ושחקנים ומוזיקאים ‑ לא רק קבוצה מצומצמת של עובדים פריבילגים, אלא את השוק כולו".
ויצטום: "צריך להוסיף לזה, יאיר, שהאנשים האלה עושים עבודה יוצאת מהכלל משום שאין להם אילוצים. הם יכולים ללכת על פורמטים ניסיוניים, שבטלוויזיה מסחרית יצנזרו אותם או יפילו אותם. יש כאן באמת גוף יוצר, לא יצרן, גוף יוצר, קריאטיבי, אחד החשובים במדינה".
במה אתם צופים בתאגיד?
מזור: "אני לא מפספסת 'סוכן תרבות' עם קובי מידן בחיים. ואם כן, מקליטה וצופה ביום אחר. אני גם רואה תמיד את התוכניות עם רוני קובן״.
שטרן: "הוא נהדר".
מזור: “׳סליחה על השאלה’ מעלה בעיות מאוד אמיתיות, נוקבות, של מגזרים ואנשים שלא היית רואה בשום מקום אחר".
רז: "ואת מהדורת החדשות, כמובן. כולנו כאן אנשי חדשות״.
ויצטום: "קול המוזיקה פתוח אצלנו כמעט כל הזמן, מי יישם את זה אם לא התאגיד?״
שטרן: ״יש שמונה ערוצי רדיו לתאגיד, ביניהם קול המוזיקה, רקע לעולים חדשים ורדיו בערבית. שמונה ערוצים למגזרים שונים באוכלוסייה, שפשוט עושים עבודה מצוינת. לתאגיד יש גם את הזכויות לאירוויזיון ולמונדיאל ולאולימפיאדה וליורו. אם יסגרו אותו, אוהדי הכדורגל יקומו על הממשלה״.
הנה ציבור שלא כדאי להרגיז.
שטרן: "המונדיאל היה הפקה סופר-דופר, הפקה מקצועית ונהדרת. האירוויזיון שהיה פה בארץ, בתל-אביב, היה הפקה יוצאת מהכלל טובה. הם מסוגלים להרים הפקות בינלאומיות ברמות הכי גבוהות״.
רז: ״מה שאתה אומר הוא דבר מאוד עקרוני. המסך של השידור הציבורי מגיע לנו, כאזרחים. כל ניסיונות ההלקאה העצמית שנשמעים פה, לפי דעתי הם לא רלוונטיים. כי מה שרלוונטי זה להשאיר את המסך הזה לבחירה שלי. אני כאזרח רוצה לבחור אותו. זאת זכותי".
שטרן: ״מי שרוצה שיראה ומי שלא רוצה, שיראה ערוץ אחר״.
יש דברים שצריך לשפר?
ויצטום: "בדיאלוג, באופן כללי. צריך להקים איזושהי ועדה ציבורית שתקצה עוד משאבים לתאגיד, כדי שיוכל לפתוח ערוצים שיפנו גם לקהלים שעדיין אין נגישות אליהם. כלומר, הפתרון הוא להוסיף עוד יעדים, לא להגביל את מה שיש״.
מזור: ״יכול להיות שדודו צודק ביכולת לשדר לעוד קהלים, אבל מעבר, אם אני מחפשת פגמים כרגע כצופה, אני לא מוצאת״.
יש שם קצת יותר נשים, נכון דליה?
״הרבה יותר נשים״.
שטרן: ״נשים מובילות את כל השידורים. והכתב המדיני, מיכאל שמש, הוא חרדי״.
רז: ״מה שיאיר אמר קודם הוא לצערי המפתח לכל מה שקורה. אין פה דיון ענייני אמיתי. יש פה דיון פוליטי בוטה שאנחנו לא צריכים להיות שותפים לו בכלל. מקצועית, אסור לסגור את השידור הציבורי. קרעי, אני לא מכיר אותו. אין לי שום דבר בעדו. אין לי שום דבר נגדו. לצערי הרב הוא עושה עליי רושם כמו שליח של בעלי אינטרסים פוליטיים. אגב, היו תקופות שהשידור הציבורי היה כולו נגוע בפוליטיקה, והוא יצא מזה״.
אולי תמיד היו ויהיו כוחות פוליטיים שמנסים להתערב.
שטרן: ״תמיד היו ניסיונות״.
רז: ״תמיד. אגב, לא רק של הימין. 'ניקוי ראש' שודר כשהעבודה הייתה בשלטון, והם שנאו את הטלוויזיה בדיוק באותה מידה״.
9 צפייה בגלריה
ניקוי ראש. ''העבודה הייתה בשלטון ושנאה את הטלוויזיה בדיוק באותה מידה''
(צילום: דוד רובינגר)
שטרן: ״כשהייתי מנהל חטיבה בחדשות היינו הולכים כל שנה לוועדת הכספים של הכנסת, לאשר את תקציב רשות השידור. היה שם פוליטיקאי אחד שקראו לו פייסי (פסח) גרופר, זה שהיה קופץ מהרכבת בעתלית. גרופר אמר, ׳אם לא תשדרו יותר סרטי קאובויים ‑ לא אצביע בעד התקציב שלכם׳״.
אחימאיר: ״הוא אמר גם שצריך להשכיב את הכנסת על ספת הפסיכיאטר״.
שטרן: "יכול להיות. לכל חבר כנסת בוועדת הכספים היה מה להגיד על השידורים. ‘אני לא אוהב את זה’ ו’תשימו את זה’ וכל מיני. כל אחד נהיה חכם״.
מה לדעתכם הם לא אוהבים עכשיו, את מהדורת החדשות? את העובדה שב”היהודים באים” יוסף בכתונת הפסים הוא גיי?
״אני לא יודע להגיד לך מאיפה זה בא. זה פשוט חלק ממערכת שמנסה בכוח להראות ש׳אנחנו בשלטון, עכשיו נדפוק אתכם׳. כמו שגפני בא השבוע, ואמר שבכל המעיינות צריכים לתת שעות לגברים לחוד - ולנשים לחוד. למה? כי הם חרדים. זה מגיע באמת לאבסורדים מטורפים לחלוטין״.
רז: ״הניתוק בין אנשי המקצוע לפוליטיקאים הוא אחד הדברים הכי מהותיים. זה לא הצעצוע של הפוליטיקאים. זה לא שייך להם. זה של הציבור. זה תאגיד שידור ציבורי״.
אחימאיר: ״לפי דעתי, מנשה, השרים לא ישמעו להצעה שלך״.
שטרן: ״גם לא לשלך, יעקב״.
(צוחקים) אחימאיר: ״בטוח״.
אתם חושבים שהלחץ הציבורי לא לסגור את התאגיד ישפיע?
ויצטום: "אני לא אופטימי, כי הממשלה הזו תיבחן במעשיה, ומה שאפשר יהיה להעביר בלי חשש ל'באקלאש' מהאמריקאים ומהאירופאים, הם ינסו להעביר״.
מזור: ״כל מה שהם יכולים לבצע, הם יבצעו״.
רז: ״זה שדודו אמר שהוא לא אופטימי עושה לי הרגשה לא טובה. אני כן אופטימי. אבל יכול להיות שהוא צודק יותר ממני, וחבל".
שטרן, אתה אופטימי?
שטרן: ״בכללי, אני מאוד לא אופטימי. אבל לגבי סגירת התאגיד, אולי קצת יותר. אני חושב שבסוף הלחץ הציבורי יעזור והוא לא ייסגר".
אחימאיר: "יש סממן אחד שהוא בעיניי מאוד קריטי. יריב לוין זרק את העניין של הרפורמה המשפטית. הוא לא נותן שהות לחשוב, לדון מה בסדר, מה לא בסדר, אלא כבר עכשיו, אם אינני טועה, ועדת חוקה, חוק ומשפט מתחילה להכין את אחד הסעיפים לקריאה שנייה ושלישית. כלומר הם לא משתהים. יכול להיות שהגישה של יריב לוין תגלוש גם לתחומים אחרים בממשלה".
9 צפייה בגלריה
''אני לא אופטימי באופן כללי, אבל לגבי סגירת התאגיד, אולי קצת יותר''. יאיר שטרן
(צילום: טל שחר)
רז: "ומה הלקח?״
אחימאיר: ״שהרוח שלו תיגע גם בעניין של איגוד השידור. תגלוש לשלמה קרעי״.
שטרן: ״אגיד לך מה ההבדל. שלמה קרעי לא כזה חזק כמו יריב לוין״.
אחימאיר: ״אבל הוא רוצה להיות חזק".
שטרן: "הוא יכול לרצות. גם אני רוצה. ראיתי השבוע את נתן גוטמן בטלוויזיה. הוא בודק איזה נושאים עולים בוועדות הכנסת ובממשלה. הוא אמר תראו, בוועדת חוקה, חוק ומשפט מתוכננות 27 ישיבות, הכל סביב הרפורמה. ועדת חוץ וביטחון ‑ ישיבה אחת. כל הפטישים עובדים על העניין של הרפורמה המשפטית, המהפכה המשפטית״.
ויצטום: ״מדובר במלחמה. מלחמת תרבות שכוללת את כל הגלריה הזו של מוסדות שמזוהים עם ממלכתיות, עם מדינת חוק, דמוקרטיה ליברלית וכו'. הכל היום מסומן כמטרה".
מזור: "אין דברים בוערים יותר במדינה? הדבר הכי בוער זה מערכת המשפט והתאגיד? אין בעיות של יוקר מחיה, של אינפלציה, של ריבית? מה עם ההבטחה לחינוך חינם מגיל אפס עד שלוש?״
כולם היו אבני דרך בתקשורת הישראלית. אחימאיר, עורך ומגיש מבט ו”רואים עולם”, בן 84, חתן פרס ישראל. היחיד בחבורה שגם עבד בתאגיד, ממנו פוטר לפני כשנתיים. ראש הממשלה בנימין נתניהו צייץ אז כי זה קרה בשל דעותיו הפוליטיות. מזור, 73, כתבת, עורכת ומגישה מיתולוגית, הייתה אחת הנשים הראשונות על המסך. שטרן, 80, התחיל ככתב ספורט והפך למנהל הטלוויזיה. הבן של גיבור המחתרות אברהם “יאיר” שטרן, ואביו של שי שטרן, המשדר כיום בתאגיד. ויצטום, 75, זוכה פרס סוקולוב, היה עורך חדשות החוץ והגיש את “מהיום למחר”. רז, 76, ערך והנחה את “מבט לחדשות” ו”מסיבת עיתונאים” ושימש ככתב פוליטי וצבאי.
אתם מתגעגעים לימי הטלוויזיה שלכם, לעשייה האינטנסיבית?
שטרן: "לא, לא חסר לי. אני חושב שלכל דבר יש את הזמן שלו".
אחימאיר: "אני מתגעגע לעבודה עיתונאית מסודרת כל הזמן. מדי פעם מזמינים אותי לאיזה דיון באחת הרשתות, אבל מאז שאני גמלאי קשה לי מאוד לקום בבוקר ולא ללכת למערכת, נניח״.
אז לאן מנתבים את הלהט, את ההתמכרות?
מזור: "יעקב מאוד פופולרי בטוויטר. מאוד. הוא מנהל שם קרבות, זה ידוע".
אחימאיר: "יש ציבור גדול שקולט את החדשות שלו מהרשתות החברתיות, אז המסקנה היא שכל אחד מאיתנו יכול להיות עיתונאי. כל אחד מאיתנו יכול לצלם במצלמה הזו תאונת דרכים, אם חלילה הוא נתקל בה, ולשדר לציבור הרחב".
זה טוב או לא?
אחימאיר: "זה לא טוב, כי…"
שטרן: "כל אחד נהיה עיתונאי על כלום. מצלם את ספל הקפה, ועושה כתבת טיקטוק של שלוש דקות, ויש לו מיליון עוקבים, ומרוויח מזה כסף. הוא הבמאי, הצלם, העיתונאי. כל אחד. כל תינוק. זה נראה לי נורא, מפני שאין פיקוח. אין עורך שעובר על החומר, מתקן, מקצר ומוסיף, בודק עובדות. כלום. הכל הולך״.
אולי זה השידור הציבורי החדש.
״הרבה אנשים חושבים ככה״.
מה אתם עושים מאז הפרישה?
מזור: "שלוש שנים הסתובבתי עם מופע בידור שנקרא ׳צעירים לנצח׳, עם מירי אלוני, גדעון רייכר וטוביה צפיר. זו הייתה הנאה צרופה. זה נפסק לאחר הטרגדיה של מירי, עם הקטיעה של הרגל. מעבר לזה, אני מסתובבת עם הרצאה על תובנות מחיי. מנחה אירועים. מקליטה. משחקת טניס וסבתא. בסך הכל אני עסוקה ומאושרת״.
שטרן: ״לא הזכרת את הפרסומת לסטודיו C״.
מזור: ״לרונית רפאל, אני הפרזנטורית. ולמעלה מעשר שנים מתנדבת בספרייה לעיוורים. מקריאה להם ספרים״.
אחימאיר: ״אני בפול טיים ג׳וב בעלה של אשתי, שעשתה מהפך בחייה והוציאה שלושה ספרים והאחרון שלה הוא רב-מכר. אני מאוד משתדל לא להפריע לה, כי עכשיו היא חושבת על הספר הבא. כשאני לא בעלה של אשתי, אני עסוק בקריאה״.
שטרן: ״אחרי שניהלתי את התזמורת הסימפונית ירושלים במשך 12 שנים, היום אני יו"ר האגודה להנצחת מורשת לח"י. לידיעתך, מר ויצטום, אני יושב גם במדור למוזיקה של משרד התרבות וחבר בהנהלת הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה. גם כתבתי ספר לאחרונה ואני מדבר עליו ונותן הרצאות״.
בקיצור, אין לך זמן לשמור על הנכדים.
שטרן: ״יש לי שבעה, ויש נכד אחד שאני שומר עליו פעם בשבוע״.
רז: ״אני הנהג של הנכדים. הנכדה שלי יכולה להרים טלפון ולהגיד, ׳סבא, אני גומרת באחת וחצי ולא בא לי לנסוע באוטובוס הביתה׳. אז אני מתייצב״.
שטרן: ״סב השנה!״
מזור: ״אני סבתא במשרה מלאה. כל היתר מתי שאפשר״.
ויצטום: ״אני כותב ספרי היסטוריה. עכשיו השלמתי עוד אחד, שיצא בקרוב. חוץ מזה אני נותן הרצאות בארץ ובחו”ל בנושאים מוזיקליים״.
אחימאיר: ״הייתי באחד הטיולים בהדרכתו של דודו בברלין, שכלל גם קונצרטים. וההרצאות היו ממש נפלאות״.
ויצטום: "תפסת את זה בהקלטה?"
רגע זכור במיוחד מהקריירה?
מזור: "עצם העובדה שהצלחתי לעבור רצף של 40 שנה בלי פשלות, נראית לי משמעותית. אני זוכרת את משדר ‘30 שנה למדינה’ נדמה לי, ביום העצמאות. דני פאר עליו השלום, ואני, שידרנו 30 שעות ברצף. ישנו על רצפת האולפן. אבל זה שטויות״.
רז: "שידרתי במלחמת המפרץ. הייתה אזעקה, ואני מוצא את עצמי באולפן מול המצלמה, וכל הצוות מסביב עם מסכות. חשבתי שאני מת. נגמר השידור ואני התפרצתי עליהם - ׳אתם לא נורמליים! אתם משאירים אותי לבד בלי מסכה״.
ויצטום: ״אני זוכר שהייתי בבית-שאן, אחרי שהבן של דוד לוי, ז’קי, ניצח שם בבחירות המקומיות. חיים יבין פונה אליי שאשדר. כולם מאחוריי צועקים, ניסיתי איכשהו, והבנתי אחרי משפט אחד שאי־אפשר. אז הרמתי את המיקרופון למעלה ואמרתי, ׳אני מעביר את המיקרופון לקהל׳. הייתה שם השתוללות רבתי. הסרט הזה רץ עדיין ברשתות החברתיות. ‘ויצטום בבית שאן’, דיסוננס קוגניטיבי״.
מזור: ״אני מסתכלת על עצמי בגיל 25־30 ואומרת, וואו, מי זאת האישה הצעירה הזאת? זה כמו אדם אחר".
אחימאיר: "הייתי כתב מדיני כמה שנים. יום אחד מצלצל אחד משרי הממשלה ואומר, ׳אני רוצה להזמין אותך לצהריים׳. הייתה בתל-אביב מסעדה יוונית בשם ‘טריאנה’, נפגשנו שם. הוא אומר, ׳דע לך שבזמן האחרון חיל האוויר שלנו עושה תמרונים לקראת הפצצת הכור בעיראק’. הסביר לי כמה חזרות נערכות, כמה עולה המבצע וכו'. יצאתי המום מהשיחה, משום שחשבתי לעצמי, מה פתאום שר בממשלת ישראל מספר לפישר כמוני על עניין כל כך סודי ושכל כך אסור בכלל לדבר עליו? נגמרה השיחה וחזרתי לירושלים. אני זוכר שהייתי כל כך נרגש מההדלפה הבלתי אחראית הזאת. התפרצתי לחדר של מנהל הטלוויזיה ואמרתי, ׳עוד כמה זמן יקרה פה משהו שכל העולם ידבר עליו ואני לא יכול לדבר עליו׳. גם השווצתי וגם שמרתי על ביטחון ישראל״.
שטרן: ״יש פה סיפור אבל יותר מצחיק. הכור הופצץ, ואז ראש הממשלה בגין אמר למזכיר שלו, ׳תשיג לי את הרדיו, אני רוצה לתת הודעה על ההפצצה׳. הרים את הטלפון העורך התורן, וראש הממשלה אומר: 'כאן מנחם בגין, אני רוצה להודיע על ההפצצה׳. אז העורך אומר לו: ׳יאללה-יאללה, תפסיק עם החיקויים שלך׳. בגין אומר לו: ׳אדוני, זה ראש הממשלה מדבר׳. והעורך אומר, ׳עזוב. החקיינות טובה, אבל רד מהקו׳. וסגר לו את הטלפון! ואז בגין התקשר לבן אחותו, עמנואל הלפרין, שהיה כתב ועורך בקול ישראל, ואמר לו – עמנואל, הם לא מקבלים את ההודעה, תעביר להם אותה".
העורך נשאר בתפקידו אחרי שניתק את הטלפון לראש הממשלה?
אחימאיר: ״בטח״.
מזור: ״הייתה לו קביעות״.
פורסם לראשונה: 07:52, 27.01.23
