"מכיר את השיר מ'השוטר אזולאי'?" שאל המתופף אהרל'ה קמינסקי אורח שהגיע לביתו לפני מספר שנים. "תראה, זה הפעמון ששומעים שם". קמינסקי הוריד מאחד הקירות פעמון קטן שתלוי עליו כבר שנים, ומיד השמיע בעזרתו את הצלצול שמלווה את שירתו של אושיק לוי. ככה ייעשה לפעמון שמצלצל בשיר גדול.
כתבות נוספות למנויים:
השיר מ"השוטר אזולאי", ששמו הרשמי הוא "בלדה לשוטר", מהווה מקרה נדיר של שיר שאיכויותיו המוזיקליות משתוות לאיכויות הקולנועיות של הסרט שבו הוא מופיע. שתי היצירות – השיר והסרט – גם הצליחו מאוד אצל הקהל. אבל יש שירים שהצליחו יותר מהסרטים שלמענם הם נכתבו, ורק מעטים זוכרים שחדר הלידה שלהם היה בית הקולנוע. שירם של אהוד מנור ואריאל זילבר "אגדה יפנית", לדוגמה, נחשב לקלאסיקה, אבל הסרט שבו הוא מופיע, "לאן נעלם דניאל וקס" בבימוי אברהם הפנר, ידוע בעיקר למומחי קולנוע אנינים. גם השיר "אל תשאלי אם אני אוהב", שהלחינה נורית הירש ושר דויד ברוזה, הצליח הרבה יותר מסרטו של עמוס קולק שנשא אותו שם. שלא לדבר על להיטי הענק של אריק איינשטיין ושלום חנוך "למה לי לקחת ללב" ו"קח לך אישה ובנה לה בית": הסרט "שבלול" של בועז דוידזון שבו הם הופיעו, לא היה להיט גדול, אבל האלבום באותו שם שליווה אותו נחשב לאחד החשובים שנוצרו כאן, והם עצמם זכו לחיי נצח.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
יש גם דוגמאות הפוכות: "מציצים" של אורי זוהר הוא סרט פולחן, אבל שיר הנושא שלו, שכתב ושר שלום חנוך, מושמע ברדיו רק לעיתים נדירות; "הוא הלך בשדות" בבימוי יוסף מילוא זכה להצלחה גדולה, אבל השיר שנשא את שמו, בביצוע עירית סנדנר, נעלם.
רוב השירים הגדולים של הקולנוע הישראלי נכתבו והוקלטו במאה ה־20. בשנים האחרונות התרופף מאוד הקשר בין יוצרי הסרטים לאנשי תעשיית המוזיקה (ראו מסגרת). השבעה שנבחרו כאן הושמעו ומושמעים ברדיו לעיתים תכופות ונחשבים ללהיטים גדולים של הזמרים שהקליטו אותם – אבל הזיקה בינם לבין הסרטים נשארה חזקה: כששומעים ברדיו את "שיר הפרחה", אי־אפשר שלא להיזכר בסצנה מ"שלאגר" שבה אסי דיין יושב ליד הפסנתר, ועפרה חזה מרימה את שמלתה וחושפת ירך; כשעברי לידר שר בהופעה את "בוא", מיד נזכרים ב"יוסי וג'אגר", הלוא הם אוהד קנולר ויהודה לוי, שוכבים בשלג. השירים האלה ירדו מהמסכים לפני עשרות שנים ונהפכו לישויות עצמאיות, ועדיין, למרות הכל, הם חיים בסרט.
בלדה לשוטר
מילים: אהוד מנור/ לחן: נורית הירש/ ביצוע: אושיק לוי
מתוך "השוטר אזולאי" בבימוי אפרים קישון (1971)
המנגינה נולדה קודם. "קישון עבד איתי", מספרת נורית הירש, "ובמהלך העריכה הוא הזמין אותי לאולפן כדי לראות צילומים. הסתכלתי וקלטתי בחושים שלי מי זה השוטר אזולאי, איזה טיפוס הוא. ככה קיבלתי השראה למנגינה. היא כתובה בסולם מינורי, כך שיש בה משהו עצוב. אחר כך החלטתי שאהוד מנור יכתוב את המילים, והוא מיד קלט את הדמות של השוטר, הלוזר הזה".
הירש ומנור תרמו לקולנוע הישראלי גם את השיר "אולי על שפת הים" מתוך הסרט "לופו". תרומתה של הירש כוללת גם את "תני לי יד", שכתבה שמרית אור, ובעז שרעבי שר ב"מאחורי הסורגים".
לדברי הירש, ההחלטה שאושיק לוי יבצע את "בלדה לשוטר" הייתה שלה. "קישון לא הכיר זמרים ישראלים, אז אני בחנתי זמרים. בחרתי באושיק כי הוא לא שר בסגנון של טום ג'ונס, שהיה אז מאוד פופולרי, והרבה זמרים שרו כמוהו. הקול של אושיק נשמע לי על־זמני: רוקיסטי קצת, פשוט, נקי ממנייריזם – אז החלטתי לקחת אותו, ואני לא מתחרטת על זה".
ללוי גרסה שונה. "קישון כתב מערכונים ללהקת פיקוד מרכז שבה הייתי חבר, ואני הייתי משחק אצלו מרוקאי. אחר כך השתתפתי בסרטים שלו 'ארבינקא' ו'תעלת בלאומילך'. כשהוא עבד על 'השוטר אזולאי', הוא בא ואמר לי, 'אושיק, אין לי בשבילך תפקיד, אבל אני רוצה שתשיר את השיר של הסרט'. ככה זה התחיל. אבל אני יודע שגם נורית אהבה אותי. היא תמיד אמרה לי, 'אתה שר אחרת מכל הזמרים, יש לך קול שאני מאוד אוהבת'".
אהבת את השיר משמיעה ראשונה?
"כן, אבל אל תשאל אותי אם ידעתי שהוא יהיה להיט. אני לא יודע כלום".
הוא קיבל מעמד איקוני.
"כי הוא מתחבר לסרט. הסצנה של שייקה אופיר שמצדיע, עם הדמעה שיורדת לו, היא מאסטרפיס".
הירש: "אני לא יודעת למה השיר תפס ככה. אולי הוא מרגש? אבל בטוח שלשייקה אופיר יש חלק בהצלחה. כל החיים הקשים של השוטר ניכרים במבט שלו. שייקה היה גאון".
את אוהבת את השיר הזה במיוחד? חושבת שהוא פסגת יצירתך?
"לא. אבל אני אוהבת אותו, גם בזכות העיבוד שלי, עם נגנים של הפילהרמונית, עם הרבה כינורות. אם הוא היה מוקלט רק עם גיטרה, זה לא היה אותו דבר. אני כתבתי את כל הפרטיטורה, תו־תו. לא סמכתי על אף אחד. היה לי גם את אהרל'ה קמינסקי, שבא אליי הביתה עם כל הכלים שלו ועשינו ניסיונות. יחד בחרנו את כלי הנגינה לכל הסרט, כולל הפעמון ששומעים בשיר".
ומהם השירים הגדולים האחרים של הקולנוע הישראלי, לדעתכם?
לוי: "לאריק ושלום היו שירים נהדרים בסרטים שלהם. גם השיר מ'שתי אצבעות מצידון' היה נהדר והתאים מאוד לסרט".
הירש: "אני אוהבת את 'לי ולך' מ'סאלח שבתי' ואת 'תן לשים ת'ראש על דיונה' שהגששים שרים ב'גבעת חלפון'".
תן לשים ת'ראש על דיונה
מילים: אסי דיין/ לחן: נפתלי אלטר/ ביצוע: הגשש החיוור
מתוך "גבעת חלפון אינה עונה" בבימוי אסי דיין (1976)
"יש שם טעות", קובע נפתלי אלטר. "אם תקשיב לשיר, תוכל לשמוע שבפזמון החוזר, בשורה 'תן את הכבוד לצה"ל', גברי בנאי נכנס מוקדם מדי. אבל סלחנו לו על העניין הזה. לא תיקנו את הטעות כי זה נשמע לנו חינני".
אלטר הלחין את המוזיקה לרוב סרטיו של אסי דיין ולשירים ששובצו בהם. שיטת העבודה, לדבריו, הייתה זהה: דיין היה כותב קודם את הטקסטים, ואלטר היה מלחין לאחר מכן. כך הם כתבו, בין השאר, את השיר הזכור לטוב מ"החיים על פי אגפא" – "במקום הזה", ששר דני ליטני – אבל השיר מ"גבעת חלפון אינה עונה" הצליח יותר. "זה אחד השירים הכי מושמעים שלי", הוא אומר.
שיר שהוא לא יותר מדאחקה, לא?
"אפשר להגיד שכל הסרט הזה הוא דאחקה, והשיר הוא חלק בלתי נפרד ממנו. תמיד שואלים אותי לגבי 'גבעת חלפון' אם ידענו שאנחנו הולכים לעשות סרט קאלט, ואני תמיד אומר שאין דבר כזה, לעשות סרט קאלט. סרט קאלט נוצר בגלל כל מיני אלמנטים שקשה לדייק אותם. מה שמעניין בשיר הזה הוא שהגששים באמת שרים אותו בסרט, שזה די נדיר בקולנוע. בדרך כלל מקליטים את השיר מראש באולפן, וכשמגיעים לצילומים, השחקנים רק מזיזים את השפתיים. ב'גבעת חלפון' היו לנו תנאים טובים: צילמנו בניצנים, היה שקט מסביב, ויכולנו להקליט שירה חיה".
שייקה לוי מספר שהגששים לא ביצעו את השיר הזה בהופעה אפילו פעם אחת. "הוא היה מחובר רק לסרט", הוא אומר. העובדה שהשיר עדיין מושמע ברדיו מפתיעה אותו. "אני לא כל כך שומע רדיו", אומר לוי, "אז אני לא יודע מה משמיעים ומה לא. אבל אני חושב ששיר הנושא של 'גבעת חלפון', עם השורה 'צה"ל, צה"ל, כבר באים', יותר יפה".
ומה אתם הייתם בוחרים כשיר הגדול ביותר בקולנוע הישראלי?
אלטר: "השיר מ'השוטר אזולאי'. לא סתם הוא הפך ללהיט כזה גדול: השיר תרם לסרט, והסרט תרם לשיר. ואושיק שר את זה נפלא".
לוי: "אני רק יכול להגיד שיש לי חלק בעוד שיר גדול – 'שיר הפרחה': אני זה שהמלצתי לפשה (אברהם דשא־פשנל, אמרגן הגששים – י"נ) לקחת את עפרה חזה לסרט 'שלאגר' שהוא הפיק לנו. הייתי אז מיודד עם עפרה והמנהל שלה, בצלאל אלוני, וכשהתחילה העבודה על 'שלאגר', אמרתי לפשה, 'בוא ניקח את עפרה, היא תהיה פגז'. אני ממש שמתי אותה במקום הנכון. היא התפרסמה בסרט עם השיר הזה, וזה באמת היה בול".
שיר הפרחה
מילים: אסי דיין/ לחן: צביקה פיק/ ביצוע: עפרה חזה
מתוך "שלאגר" בבימוי אסי דיין (1979)
בצלאל אלוני זוכר שפשנל אכן רצה שעפרה חזה תקבל את התפקיד ואת השיר, ושגם אסי דיין היה בעדה. מי שהסתייג ממנה היה צביקה פיק, שכתב את המוזיקה לסרט.
"צביקה רצה את רותי נבון", הוא משחזר. "כשהוא ראה שכולם רוצים את עפרה, הוא ביקש, ברוב חוצפתו, לבחון אותה. הוא היה בדירה של אמא שלו בגבעתיים, ואני לקחתי אותה לשם. ואז הוא אומר לנו באינטרקום, 'שהתימני לא יעלה'".
מה?
"כן, צביקה היה חצוף. אז נשארתי במכונית, עפרה עלתה למעלה, הוא שמע אותה שרה, מאוד התלהב, וזהו, חזרנו הביתה. אחר כך הוא שוב ניסה להקשות עליה. השיר היה בסולם מסוים, וככה נתנו אותו לעפרה, אבל כשהגענו לאולפן, צביקה השובב העלה אותו בטון. עפרה שמה את האוזניות, ופתאום היא מגלה שזה בטון אחד יותר גבוה. אבל היא שרה את זה בקלי קלות".
חזה סיפרה בעבר שבהתחלה היא לא רצתה להקליט את השיר, מחשש שההכרזה "אני פרחה" תפגע בה תדמיתית, ומי שהרגיע אותה היה אביה, שהסביר לה ש"פרחה" זו בסך הכל פרגית. "היא הרי לא שרה את זה על עצמה", אומר אלוני. "זה היה חלק מתפקיד בסרט. עפרה הייתה הבחורה האחרונה שאפשר היה לומר שהיא פרחה. בדיעבד סיפרו לי שרצו להוריד את הסצנה הזאת מהסרט. בסוף זה נשאר, והיום אנשים זוכרים את 'שיר הפרחה' בלי שהם יודעים על מה הסרט בכלל. אבל עפרה לא סלחה לעצמה על זה שהיא הרימה שם את השמלה וחשפה ירך. אסי דיין אמר לה לעשות את זה, והיא הסכימה, אבל הרבה זמן היא אמרה, 'למה עשיתי את זה? אם אבא שלי יראה את זה, מה אני אגיד לו?'"
והיו עוד בעיות. "במשרד של פשנל, שבו היינו חתומים, התקשו למכור הופעות של עפרה בגלל השיר הזה. לקוחות היו אומרים, 'אנחנו לא רוצים את הפרחה'. יום אחד ישבתי שם עם עפרה, הדלת הייתה פתוחה, ופתאום אנחנו שומעים מישהו אומר, 'אני רוצה את הגשש, אבל לא את הפרחה הזו'. עפרה התחילה לבכות".
אבל בסופו של דבר השיר היה להיט ענק.
"פיצוץ".
אילו עוד פיצוצים כאלה יש בקולנוע הישראלי?
"יש שיר של נורית הירש מ'השוטר אזולאי', השיר שבני נגרי הלחין ל'שתי אצבעות מצידון', ו'כל הכבוד' שיהורם גאון שר ב'קזבלן'".
כל הכבוד
מילים: דן אלמגור/ לחן: דובי זלצר/ ביצוע: יהורם גאון
מתוך "קזבלן" בבימוי מנחם גולן (1973)
השיר נכתב עבור המחזמר "קזבלן", שהועלה לראשונה באמצע שנות ה־60' בהפקת גיורא גודיק, ויהורם גאון זוכר שחבלי הלידה שלו היו קשים מאוד.
"בתקופת החזרות היו כמה טקסטים לשיר הזה, וכל יום הייתי מקבל טקסט חדש, כל פעם של כותב אחר", מספר גאון. "זה שיגע אותי לגמרי. במשך תקופה ארוכה הייתי מכין את עצמי כל ערב לחזרות של מחר עם מילים חדשות לגמרי של השיר הזה. מי שהחליט בסוף לקחת את הטקסט של דן אלמגור היה גיורא גודיק, שהיה מעל כולם. כל הסיפור עם השיר הזה היה לי מאוד קשה, אבל מאז אין הופעה שאני לא שר אותו. לא קיים כזה דבר. 'כל הכבוד' הפך לאחד השירים הגדולים שלי".
הוא הצליח מיד?
"בוודאי. ל'קזבלן' היו 606 הצגות, ערב־ערב, וזה הספיק כדי לייצר להיט. אבל היה סביב השיר הזה ויכוח, כי היו מי שדרשו זכויות יוצרים על צירוף המילים 'כל הכבוד'. כל מיני אנשים שהיו מעורבים בהפקה טענו שהם המציאו את צירוף המילים הזה, למרות שהוא היה קיים עוד הרבה לפני שהשיר נכתב. עוד כילד הייתי שומע את הביטוי הזה, 'כל הכבוד לך'. הלכו לבית משפט בעניין הזה, אבל אני לא זוכר מה החליט השופט. נקראתי לתת עדות, אבל בסוף ויתרו על העדות שלי".
והרווחת להיט קלאסי.
"נכס. אחר כך 'קזבלן' הפך לסרט, וצילמנו את השיר הזה עם רקדנים נפלאים וכוריאוגרפיה מפוארת".
לגאון יש רשימה ארוכה של שירים שנכתבו לקולנוע ושרדו כלהיטים גדולים הרבה אחרי שהסרטים ירדו: "קזבלן" תרם לו גם את "יש מקום"; בזכות "אני ירושלמי" הרוויח את "הנני כאן" ואת "השר משה מונטיפיורי"; "יהיה טוב, סלומוניקו" סיפק לו את "בית אבי"; והסרט "מבצע יונתן" העניק לגאון לא רק את תפקיד יוני נתניהו אלא גם את הקלאסיקה "ארץ צבי".
וכשגאון מתבקש לציין שיר בולט מתוך סרט ישראלי שלא הוא הקליט, אין בפיו הפתעות: "'השוטר אזולאי'. שיר נפלא. צירוף של מילים מופלאות ונהדרות ומלודיה מופלאה ונהדרת".
טיפת מזל/ גלגל מסתובב
מילים: דני שושן, יוני רועה/ לחן: אורחן גנג'ביי/ ביצוע: זהבה בן
מתוך "טיפת מזל" בבימוי זאב רווח (1992)
זהבה בן תרמה לקולנוע הישראלי את שיר הנושא לסרט "אהבה אסורה" של יוסי זומר, אבל תרומתה לתחום עוד יותר מרשימה, שכן שיר שלה שימש בסיס ליצירת סרט שלם.
"'טיפת מזל' היה לא רק הלהיט הראשון שלי, אלא השיר הראשון שהקלטתי בחיים", היא אומרת. "הוא יצא בקסטה הראשונה שלי, ובזכותו התפרסמתי".
המעבר שלו לקולנוע נעשה בזכות שליח עם קטנוע שעבד בחברת ההפקות של יורם גלובוס. "השליח שמע את הקסטה שלי כל הזמן, אז יורם שאל אותו, 'את מי אתה שומע? מה זה השיר הזה?' הוא אמר, 'זו זמרת חדשה, קוראים לה זהבה בן'. על הקסטה פורסם מספר הטלפון של האמרגן שלי, אז הם חייגו אליו ואמרו, 'אנחנו רוצים לעשות איתה סרט'. הזמינו אותי לפגישה במלון דן בתל־אביב, וזאב רווח עשה לי מבחן בד. כבר בהתחלה אמרתי להם, 'אני לא שחקנית, ממש לא. אני זמרת, אז אם אני אשחק, אני אשחק את עצמי'. ובאמת, שיחקתי את עצמי. אפילו לא למדתי טקסטים בעל פה: מה שאמרו לי, אמרתי. ככה זה היה. הייתי ילדה".
היא שיחקה בסרט את בתו של זאב רווח, נערה שעולה לארץ ממרוקו ונעשית זמרת מפורסמת. התסריט נכתב בהשראת דמותה, "אבל בסרט אבא שלי מתעוור, ובמציאות זה לא קרה", מדגישה בן. "בסרט גם מציגים אותי כעולה ממרוקו, ואצלי רק ההורים עלו ממרוקו: אני נולדתי בארץ. מה שכן, גם אבא שלי בסרט וגם אבא שלי במציאות היו נגני עוד".
הסרט נקרא "טיפת מזל" על שם הלהיט של בן, אבל בסרט מופיע השיר עם טקסט אחר, "גלגל מסתובב". "מאז לא שיחקתי בסרטים", אומרת בן.
כשאת רואה את הסרט הזה אחרי כל כך הרבה שנים, מה עובר לך בראש?
"כששידרו אותו בטלוויזיה לפני כמה שנים, ראיתי אותו, והיה לי כיף לראות את זה: לראות את עצמי בתור ילדה ולראות את זאב רווח, שהוא אהבת חיי. יש לי זיכרונות יפים מהסרט. שיחקתי הכי טבעי שיכול להיות. שוב אני אומרת: אני לא שחקנית ולא רוצה להיות שחקנית. אני רק עושה מה שאני יכולה".
בן לא הופתעה מהעובדה שהשיר שלה נבחר לאחד השירים הגדולים של הקולנוע הישראלי. "את כל הסרט בנו על השיר הזה, מרוב שהוא היה להיט", היא אומרת.
ואיזה שיר את היית בוחרת?
"'הפרחה'. שיר מושלם. אני גם מאוד אוהבת את עפרה חזה. אהבתי אותה עוד כשהייתי ילדה".
בוא
מילים: מירי פיגנבוים/ לחן: רמי קלינשטיין/ ביצוע: עברי לידר
מתוך "יוסי וג'אגר" בבימוי איתן פוקס (2002)
כשעברי לידר היה ילד, הוא שר בבית עם אחותו את השיר "בוא" של ריטה. כעבור שנים הוזמן להקליט אותו לסרט "יוסי וג'אגר". מה שהיה שיר אהבה של אישה לגבר, נעשה שיר אהבה של גבר לגבר, והשורות הפותחות שלו, "בוא נפזר את מסך הערפל/ בוא נעמוד באור ולא בצל", הפכו לסיסמאות לעידוד יציאה מהארון.
"מה שמעניין בקאברים זה שהזמר מצליח לתת לטקסט משמעות שונה מהמקורית", אומר לידר. "הוא מביא משהו מהאישיות שלו, מציג את הטקסט באור אחר. בתקופה ההיא הנושא ההומואי היה חדש, זמרים לא יצאו מהארון, ואני שרתי שיר אהבה לגבר – שיר שלם, ברור, לא מרומז. זו הייתה הפעם הראשונה שזמר פופ ישראלי מיינסטרימי שר ברדיו שיר אהבה מבחור לבחור. השיר נהיה סמל ליציאה מהארון. היה לו משקל משמעותי גם בחיים האישיים שלי, כי באותה תקופה הייתי בתחילת היחסים עם בן הזוג הראשון שלי, יניב. הכל יחד התחבר לרגע אחד שהיה מאוד משמעותי, גם בשבילי באופן אישי וגם לחברה כולה".
גל אוחובסקי, בן זוגו של הבמאי איתן פוקס ומי שהיה אחראי על פסקול הסרט והשתתף בהפקה, מוסיף: "הבנו מיד שאנחנו הופכים את השיר הזה לשיר הומואי. גם ידענו שזה שיר מאוד טוב של ריטה שלא היה להיט גדול במיוחד. והכל נעשה בידיעתה של ריטה".
בעקבות הצלחת הגרסה של לידר הזמינה אותו ריטה לבצע איתה את "בוא" בהזדמנויות שונות. בהמשך הם הקליטו יחד לסרטו של פוקס "ללכת על המים" גרסת כיסוי ללהיט "סינדרלה רוקפלה" של צמד העופרים. לידר גם החל לבצע את "בוא" בהופעותיו ונתן לשיר של ריטה חיים חדשים – ממש כפי שאלי לוזון נתן חיים חדשים ל"גשם" של להקת בנזין אחרי שהקליט אותו מחדש לסרט "עפולה אקספרס".
"'בוא' תמיד יהיה שיר של ריטה", אומר לידר. "אני גדלתי על הביצוע המדהים שלה, אבל היום אני מרגיש שזה גם שיר שלי. מכל הקאברים שעשיתי, 'בוא' הכי קרוב אליי".
ומה הכי קרוב אליך מכל שירי הקולנוע הישראלי?
לידר: "'שיר הפרחה' חשוב בעיניי. בהרבה הופעות שלי אני שר חלק ממנו ומחבר אותו ל'פרחה במרצדס' שכתבתי לשרית חדד. לדמויות בשירים יש שורשים. הן לא נולדות משום מקום. 'פרחה במרצדס' בהחלט קשור ל'שיר הפרחה'".
אוחובסקי: "הבחירות שלי – 'לי ולך' מ'סאלח שבתי', 'יש מקום' מ'קזבלן' וכל השירים מ'הלהקה'".
שירו של שפשף
מילים: יאיר ניצני/ לחן וביצוע: מאיר בנאי
מתוך "שוברים" בבימוי אבי נשר (1985)
"הלהקה", סרטו הראשון של אבי נשר, כלל גרסאות חדשות לשירים של להקות צבאיות, בהם "שלווה", "שיר לשלום" ו"בשמלה אדומה", וכן שיר מקורי אחד, "שיר הלהקה". סרטו השני, "דיזנגוף 99", סיפק שורת שירים חדשים ומצוינים, בראשם "דרך ארוכה" (גלי עטרי), "צליל מכוון" (יצחק קלפטר), "לגור איתו" (ריקי גל) ו"לילה לי" (יוריק בן דוד). גם סרטו השישי, "שוברים", הנפיק להיט ענק.
"אבי תמיד שיתף מוזיקאים וזמרים בסרטים שלו", אומר יאיר ניצני, "אז ל'שוברים' הוא לקח, בין השאר, את מאיר בנאי ואותי. אני שיחקתי עוזר הפקה של סרט, ומאיר היה הסגן שלי, בחור בשם שפשף שעושה את כל העבודות השחורות על הסט עד שהוא שר שיר שלו וכולם שרים ורוקדים איתו. היה ברור שצריך שיר, אז מאיר הביא מנגינה, ואני התבקשתי לכתוב טקסט, אבל הצילומים היו מתישים, המון ימים ולילות, ולא היה לי כוח לכתוב. לילה אחד, בשלוש־ארבע לפנות בוקר, אבי התקשר אליי מהאולפן. הם בדיוק הקליטו את השיר וחיכו לטקסט שלי, והתביישתי להגיד להם שלא עשיתי כלום. היה לי מאוד לא נעים.
"מכיוון שהם היו לחוצים, הם השמיעו לי את המנגינה דרך הטלפון, ואני ישבתי עם בלוק כתיבה וכתבתי טקסט. כל פעם כתבתי שורה, והם הקליטו אותה. כשקמתי בבוקר, נזכרתי שהיה לי לילה יצירתי, אבל כשראיתי מה כתבתי, לא הבנתי; מה זה 'הכוונה נותנת אמונה'? עד היום אני לא מבין למה התכוונתי. אמרתי לעצמי: אני מקווה שלא הקליטו את זה".
אבל השיר הוקלט, יצא לרדיו במקביל ליציאת הסרט, ובסופו של דבר הצליח יותר מהסרט. "יש לו המון ביצועים", אומר ניצני. "יש ביצוע של אבי פרץ; יש ביצוע של ליאור נרקיס, עומר אדם ומשה פרץ. הוא גם הפך להמנון של כל מיני ארגונים – 'נרקומנים אנונימיים', 'אלכוהוליסטים אנונימיים' – ובתי ספר שלמים לומדים את שפת הסימנים עם השיר הזה".
מאיר בנאי השתתף שנה מאוחר יותר בסרטו של אמנון רובינשטיין "נאדיה", לו גם כתב את הלהיט "חלומות אחרים". "עם 'שפשף' הייתה לו בעיה", אומר ניצני, "אולי כי הוא לא כל כך התאים לסגנון שלו, או כי הוא לא כתב את המילים שלו. אבל לא הייתה לו ברירה, והוא נאלץ לשיר אותו בהופעות, כי זה היה להיט יותר מדי גדול".
ומהם להיטי הקולנוע שלך שלא אתה כתבת?
"'תן לשים ת'ראש על דיונה' של הגששים והשיר של גאולה גיל מ'שמונה בעקבות אחד', שמאוד אהבתי בתור ילד, ולאחרונה חזרתי לשמוע אותו".
