"הקשב!", אומר אחד מעוזרי ההפקה שמקבל את פניו של דני וילנב בכניסה לחדר המלון שבו מתקיימים הראיונות לכבוד עליית "חולית: חלק שני". הבמאי המבריק של החלק הראשון (וסרטים נהדרים כמו "סיקאריו", "המפגש" ו"בליינד ראנר: 2049"), מאחרוני היוצרים בהוליווד שגם עושה קולנוע ולא רק מפיץ סרטים על מסך גדול רגע לפני שיגיעו לסטרימינג, מחייך במבוכה משועשעת וצועד פנימה. הוא יודע היטב, שאם היה מהטיפוסים שבאמת מצפים שיקבלו אותם ב"הקשב", איש לא היה מעז להתבדח על כך בקול בקומה השלישית של מלון מדוגם במרכז לונדון, שבשעה הזאת שורץ באנשי תקשורת, שישמחו לקבל קצת יותר חומרים מלבד הדקות הבודדות שמוקדשות להם.
אבל זה לא אומר שווילנב לא היה קשוח ונדרש לגלות בעצמו תכונות חדשות בזמן הצילומים. החלק השני של "חולית", שעולה כבר ביום שלישי לאקרנים בישראל, הוא סרט מורכב פי כמה מהחלק הראשון, כשלעצמו לא בדיוק סרט סטודנטים: יותר סצנות אקשן מרהיבות, יותר ניואנסים בדמויות הראשיות והמשניות, וכמובן עיצוב האווירה המהפנט שהפך את החלק הראשון לחוויה קולנועית משגעת, רב-שכבתית וראויה למספר צפיות. והכי חשוב: וילנב הוא זה ששבר את קללת "חולית", שהכניעה את דייויד לינץ' וסרטו הקטסטרופלי וגם את הניסיון המוקדם, הנועז והגנוז של אלחנדרו חודורובסקי לעבד לקולנוע את הקלאסיקה הספרותית של פרנק הרברט. המאמץ הכביר מאחורי "חולית: חלק 2" גם סוגר סופית את הוויכוח, האם היה צריך לחלק את הסאגה לשניים: אם וילנב נאלץ להכפיל את עצמו כדי לנהל את העסק, כנראה שבאמת לא הייתה ברירה.
"זה באמת היה אתגר קודם כל בהיבט הטכני", אומר וילנב בריאיון בלעדי ל-ynet, "כמות הסצנות המורכבות גדולה בהרבה מבסרט הקודם: שם היו אחת-שתיים ופה זה כבר שש-שבע".
חולית: חלק שני
(צילום: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)
וזה מן הסתם שינה גם את סגנון העבודה שלך.
"כן, אבל גם רציתי שזה יהיה אחרת, שהסרט יהיה עם מומנטום הרבה יותר חזק בהתאם לסיפור: בסרט הקודם, פול (טימותי שאלאמה) היה ילד שעבר טראומה, קורבן. עכשיו הוא לוקח יוזמה והופך למנהיג והסרט הוא הרבה יותר אקשן. זה אומר שלפעמים הייתי צריך לנהל שני צוותים במקביל".
"לדני יש סטנדרט", אומר ל-ynet ג'וש ברולין, ששיחק גם בסרט הראשון ושיתף פעולה עם וילנב ב"סיקאריו". "אנחנו מיודדים מאוד, ובחברות שלנו אין דיסטנס, אפס, הכול בגובה העיניים, ברמה הכי בסיסית וילדותית. אבל אני אוהב את זה שיש לו סטנדרט מקצועי. ואם אני לא נותן לו משהו שהוא צריך ממני – אני אדע מזה".
תהליך הצמיחה של פול אטריידס, הנסיך שיוצא למדבר וחובר לדרדרים (Fremen) במאבק נגד בית הארקונן שרוצים להשתלט על מאגרי ה-Spice, החומר החשוב ביותר ביקום של "חולית", חורג מהקו המסורתי של הז'אנר. וילנב, מבעד לחזון של הרברט, מזהה אצל פול לא רק את חוש הצדק וההזדהות עם החלש, אלא גם את הפיתוי להאמין בנבואות שמייחסות לו תפקיד היסטורי, ואת התיאבון שבא עם הכוח.
"הרעיון הוא סביב המושג של כת", אומר וילנב, "האם המנהיג כאן כדי לשרת את העם או שהעם נועד לשרת את המנהיג, ובדרך אנשים מאבדים את היכולת לבקר אותו ולהסתכל על המציאות כפי שהיא. עשיתי את המיטב כדי להיות נאמן לכוונות של הרברט: הוא רצה ש'חולית' יהיה סיפור עם מוסר השכל על דמויות כריזמטיות, מנהיגים משיחיים, על הערבוב של אמונה ודת, ועל זה שאסור שכוח יהיה אבסולוטי".
"הפעם זה אחרת. רווח לי"
המשמעות העמוקה שווילנב מייחס ל"חולית" כטקסט פילוסופי, לצד היכולות הקולנועיות הפנומנליות שלו, עושים את החלק השני לחוויה חריגה עבור כלל האנשים שעדיין מטריחים עצמם, משלמים כרטיס במחיר לא זול, מצטיידים בפופקורן ומתפללים להקרנה בלי הפרעות של דיבורים ותאורה סלולרית. חובבי מד"ב יהיו מרוצים מאוד מהדיאלוג עם המקור, עכברי קולנוע ישתגעו על המבע, האסתטיקה והסאונד (האקס-פקטור בסרטי וילנב), והקהל הרחב פשוט ייצמד לכיסא במשך יותר משעתיים וחצי בחברת שאלאמה, זנדאיה (בתפקיד הרבה יותר דומיננטי מהסרט הקודם), רבקה פרגוסון, אוסטין באטלר המצמית וגם תולעי חול אימתניות. הסמארטפון ירגיש נטוש כמו יישובי גבול הצפון.
האמון של אולפני האחים וורנר ב"חולית" ובחזון של וילנב לא היה מובן מאליו, והקורונה אף העמידה את שני הצדדים במבחן: אז, כשהפנדמיה הייתה בשלב המתעתע של נגמר-לא נגמר, הוחלט לסיים את דחיית ההשקה וגם להקרין את הסרט במקביל, למשך חודש, בשירות הסטרימינג HBO MAX (שמאז הפך רק ל-MAX). וילנב לא היה מרוצה, בלשון המעטה: אם היה מעוניין להרים הפקה גרנדיוזית כזאת בשביל שאפשר יהיה לצפות בה כבר מההתחלה בבית או בסמארטפון, הוא היה עושה את זה. הצעות, מן הסתם, לא חסרות.
4 צפייה בגלריה
הצופים יצמדו לכיסא לאורך כל הסרט. מתוך "חולית: חלק שני"
(צילום: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)
אלא שמאז המגפה דעכה, תעשיית הסטרימינג חזרה לפרופורציות והנתונים של הסרט הראשון בקופות הוכיחו שהקהל תומך בקולנוע כשיש לו סיבה טובה. בהתאם, החלק השני יראה אור קודם כל במקום לשמו הוא נועד, ואפילו טיפוס מאופק כמו וילנב לא יכול להסתיר את שביעות הרצון. "החלק הראשון שוחרר בהקשר אחר לגמרי", הוא אומר. "היינו לקראת סוף שלב המגפה ועדיין היו בעיות עם פתיחת אולמות קולנוע. היה לחץ מצד תעשיית הסטרימינג ואני הרגשתי שאני יוצא למרוץ עם שתי הרגליים שקועות בתוך בטון. הפעם זה אחרת: הסרט מקבל הפצה כמו שצריך, נורמלית". ואז הוא לוקח נשימה ארוכה ואומר: "רווח לי".
אני חושב שדייויד לינץ' מפסיד אם הוא עדיין לא ראה את הסרטים, כפי שאמר.
"מיסטר לינץ' הוא מאסטר, אדם מאוד עסוק ויש לו דברים אחרים לעשות. אני חושב ש'חולית' נוגע בנקודה רגישה אצלו".
הפיל שבחדר
לפני סיום, אני מספר לווילנב על החשיבות המיוחדת של "חולית" בחיי, שכן זוגתי קרויה על שם הספר. וילנב קצת נאלם, כאילו הוא שוב נזכר עד כמה הצעצוע היוקרתי שהופקד בידיים שלו יכול להיות כל כך משמעותי עבור אנשים שבאו ממקומות שעליהם לא חשב בעבר. אחר כך הוא יתעניין בשם העברי, מנין הוא נובע ויבקש למסור דרישת שלום. אבל קודם, אי אפשר היה שלא להתייחס לפיל הדואב שבחדר.
דני, חולית הוא גם שם של קיבוץ בישראל, שספג אבידות קשות במתקפת 7 באוקטובר. אני חושב שהרבה אנשים מרגישים אמביוולנטיות כשהם שומעים את השם הזה בימים אלה.
"הספר נכתב בשנות ה-60, הרברט כתב על דברים אקטואליים וגם הציג תחזית לעתיד. למרבה הצער, ההיסטוריה חוזרת על עצמה. נראה שבני אדם עדיין לא מסוגלים לעצור מעגלים של אלימות. אני מקווה שיום אחד נמצא את הדרך לשלום. מי אני שאדבר על הדברים האלה? אני רק יכול להגיד שהסרט הוא על מעגלים של אלימות".
