"לא עדיף לכם לשמוע את הסיפור שלנו מאיתנו?", תוהה מייגן מרקל, אשתו של הנסיך הארי, בפרק הראשון מתוך ששה בדוקו המדוסקס על חיי הזוג, שעלה אתמול בנטפליקס. בשורה התחתונה, זהו שם המשחק. שליטה בנרטיב היא ההישג המשמעותי ביותר במאבק התדמיתי על אהדת הציבור, שמתנהל מזה זמן מה בין הארי ומייגן ובית המלוכה, ומי שזוכה לעצב את הנרטיב בתנאים שלו, זוכה ביתרון משמעותי. זה לא מזיק כשזה מגיע עם טיפ נאה - נטפליקס שילמו מעל 100 מיליון פאונד לדוכסים מסאסקס, שלפני שלוש שנים התנתקו מעטין תקציבי בית המלוכה, פרשו מתפקידיהם הרשמיים במוסד ועשו רילוקיישן לקליפורניה, שם הם מן הסתם מנהלים אורח חיים לא זול לתחזוקה. הדוקו "הארי ומייגן", שהופק על ידי בני הזוג, הוא עוד לבנה בחומה הזאת, אם כי על העיתוי אפשר היה להתווכח – פחות מחצי שנה אחרי מותה של המלכה אליזבת הצעד עלול להיתפס כחוסר רגישות מצד השניים.
"הארי ומייגן" – טריילר
(באדיבות נטפליקס)
בבואו של אדם לצפות ב"הארי ומייגן", ראשית עליו להתאים את ציפיותיו ולדעת לקראת מה הוא הולך. ששת הפרקים, ששלושה מהם עלו לאוויר ושלושה נוספים יעלו בשבוע הבא, מהווים מסמך מלוטש היטב שמשתייך לסוגה החשובה "דוקו שנצפה בו על מנת להתלונן עליו". כלומר נדגום אותו למטרות מציצנות ואז נקטר, איכות שנגזרת מתפקידה הנוכחי של משפחת המלוכה בחברה הבריטית – לשמש חומר בעירה לרכילות במיוחד עבור משלם המיסים הבריטי וגם עבור שאר העולם. אתם תתנו לנו אסקפיזם טקסי ואנחנו נממן את אורח החיים הגרנדיוזי שלכם. אתם תסבלו את החיטוט התקשורתי, שהולך ומחמיר עם השנים, ואנחנו נעריץ אתכם. מלכתחילה כל מה שהארי ומייגן יכולים לספק בדוקו שלהם הוא עוד רכילות, עוד ג'וס, עוד השמצה של מוסד המלוכה. עוד דלק למדורת ה- He Said, She Said הנצחית, לונג ליב דה קינג. אז כיילו את הציפיות שלכם למקום הנכון, ותמנעו מאכזבות מיותרות.
אתרי העיתונות בבריטניה נכנסו להתקף טנטרום מאז שהפרקים שוחררו, אבל בפועל, במיוחד לאנשים שלא מתגוררים בממלכה, אין בדוקו הזה שום מידע חדש שיצדיק את המהומה. מה שיש הוא מעין ספר זיכרונות כרונולוגי שמורכב מראיונות מלטפים עם מייגן והארי, שנעשו לטובת הסדרה, הרבה חומרי ארכיון פרטיים כולל צילומים אישיים של השניים ביחד או לחוד, וראיונות עם חברים וקרובי משפחה של כל אחד מהם, שמהללים את טוב ליבם, המוסר האקטיביסטי שלהם והסבל שהיה מנת חלקם בעיקר מול התקשורת הפולשנית. החלק המעניין בסדרה, לפחות עד כה, הוא ראיונות עם היסטוריונים או סוציולוגים שמציגים את ההקשר הרחב יותר של התגובה החברתית לזיווג הזה, כמו העובדה שהוא נחשף בתקופה בה הבריטים תמכו במהלך הברקזיט (שמזוהה גם עם התנגדות להגירה וגזענות), או הפירוט על חלקו של בית המלוכה הבריטי בעידוד ותחזוק העבדות.
אם אתם מחפשים את הפיקים השערורייתיים, הם מסתכמים פחות או יותר בטענה של הארי שבית המלוכה לא לקח בחשבון את המרכיב הגזעני כשהוא היה אמור להגן על מייגן, שהנשים שהצטרפו למשפחה עברו תקופה מסויטת שבית המלוכה החשיב כ"טקס מעבר הכרחי", ובאופן כללי שהתקשורת והצהובונים מיררו את חייהם. מול בית המלוכה, שהרצינות בה הוא לוקח את עצמו נראית לאדם מבחוץ מגוחכת לא פעם, מייגן והארי עושים מאמץ ניכר לקבע את הדימוי שלהם כאנשים נורמליים שנמלטו מהטירלול. אפשר להרים גבה כשצופים במייגן מהלכת בחצר ביתם עם מנשא ומאכילה את התרנגולות (!), אבל אי אפשר להתכחש לכוח של הדימויים ולעבודה הקפדנית והמקיפה של אנשי יחסי הציבור של השניים.
בפרק הראשון תוכלו למצוא את סיפור ילדותו של הארי ותלונות על הפפראצי, כמו גם את סיפור ההיכרות של הארי ומייגן (הכרנו באינסטגרם, אנחנו ממש כמוכם!), והמון חומרי דיאנה (המון), כולל השוואות בין מרקל לנסיכה המנוחה. בפרק השני זו הילדות של מייגן כילדה מעורבת ולא יפה אבל חכמה, והסיקור הגזעני שהיא התמודדה איתו אחרי שהיחסים נחשפו. בפרק השלישי מגיע ההקשר ההיסטורי והשנים היפות של הארי בצבא ובאפריקה לצד מציצנות מתבקשת על ההכנות לחתונה והסכסוך הפנים פמיליארי במשפחת מרקל – אבא שלה שמכר תמונות לפפראצי ואחותה למחצה שהשמיצה אותה בכל הזדמנות. בהמשך מן הסתם יגיעו הסיפורים על ההחלטה לנטוש את בית המלוכה ועל התחושות האובדניות, עליהן התוודתה מייגן בראיון אצל אופרה וינפרי.
עד כמה מדובר בסיפור "אמיתי"? לקבלת התורה מפי הגבורה יש יתרונות וחסרונות. אנחנו מקבלים את העסיסיות החושפנית ואת הפרטים הקטנים על הרכילות, ברמת הודעות הטקסט שמייגן שלחה לאבא שלה כשהוא ניתק איתה מגע וחטף התקף לב. אבל מייגן והארי מקבלים פה את הזכות לצייר את עצמם באופן החיובי ביותר כמו גם החד-צדדי, לוותר לעצמם על שאלות קשות (מה נסגר עם התחפושת של הנאצי, הארי?) ובאופן כללי להציג את עצמם כקורבנות, הצגה שתעבוד על הקהל הנכון. לשם כך הם גם מגמישים מעט את מושג ה"אמת": "הטיימס" כבר הספיק לנבור בטריילר ולגלות אימאג'ים וקטעי וידאו, בעיקר כאלה של צלמים ששועטים בעדשות שלופות, שנלקחו דווקא מאירועים אחרים – כמו המשפט של קייטי פרייס על נהיגה בשכרות, הכניסה למאסר של מייקל כהן, עורך דינו של טראמפ, או הפרמיירה של סרט "הארי פוטר" מ- 2011.
בסופו של יום אין ספק שהארי ומייגן עשו דיל לא רע – לפרוק עצבים במה שנשמע כמו יללות על התקשורת בסלון של התקשורת עצמה, אבל בתנאים שלהם, ותוך כדי זה להזין את אותה התקשורת בחומרים שיזינו את המשך העיסוק בהם. על הדרך הם גם גרפו קופון וסיפקו את הצופים באמצעות אגדה על אהבה בלתי אפשרית, הנסיכה שניצחה את המכשפה הרעה, ותמונות מתוקות של הילדים בחווה. וזוהי, ילדים, כל התורה כולה.
