לילה. כולם ישנים. רק דורון קביליו (ליאור רז) משוטט בחוות הסוסים שלו. פתאום הוא שומע קול חשוד. הוא מתקרב ומגלה שמישהו מנסה לגנוב לו סוסה. קביליו מציע לגנב להתפזר בלי לעורר מהומה אבל הוא בתגובה לא נרתע, שולף עליו סכין והכי גרוע - קורא לו "סבא". לקביליו נגמרו הסיבות לעצור את עצמו והוא מפרק את האיש במכות. בתחנת המשטרה שאליה הוא מגיע מחכה לו קפטן איוב (איציק כהן), האבא של כל המסתערבים. קביליו כבר מותש. לאורך כל המסע הפטריוטי שלו הוא לא הפסיק לשלם מחירים אישיים. הוא איבד את גיסו, אבא שלו, בת זוגו, המפקד שלו בשב"כ ואת הקשר עם הבן שלו. במקביל הוא עדיין מנסה להתאושש מסוף העונה הקודמת, כשהוא התמודד עם אויב שהוא לא ניסה לחסל, לשם שינוי, אלא באמת להפוך לאוהב. אדם שהוא אהב כמו הבן שהיה לו וניתק איתו את הקשר.
בקיצור, בשלב הזה דורון יודע שהג'וב שלו בשב"כ לא בדיוק הפך אותו לאדם בריא נפשית. הוא לא רוצה לחזור פנימה, אבל קפטן איוב, שבינתיים קיבל קידום ליחידה הבינלאומית, חושב שהוא יכול להרוויח מעוד סיבוב בדיוטי פרי ומשימת אבטחה קצרה לבריסל. קביליו כמובן זקוק בעיקר לטיפול נפשי אבל זאת לא הסדרה הנכונה, אז הוא עולה על מטוס. במקביל החברים שלו ליחידה לא עושים הרבה חוץ מלתפוס פלסטינים סוררים, להתגעגע לדורון ולהתחתן אחד עם השני. אבל אל דאגה, מהר מאוד הם יחזרו לשתף פעולה כי מה עוד נשאר להם לעשות.
גבי-קפטן איוב מגיע לבריסל כדי להרגיע מכר ותיק שלו שהוא גם מקור, בן למשפחת משת"פים שאיוב ארגן לה רילוקיישן לאחר שנחשפה. אלא שאז מתברר כי הבן עומאר (אמיר בוטרוס) נפל די רחוק מהעץ והוא משתייך כעת לארגון טרור שחוטף את איוב ומענה אותו. יחידת המסתערבים, בפיקודה של שני רוסו (ענבר לביא), טסה לבלגיה כדי להצליח איפה שכל הגויים נכשלים ולהציל את המאסטר שלהם. ככה נפתחת העונה הרביעית של "פאודה", דרמת האקשן שעלתה היום (ד') ב-yes והצליחה להפוך את הסכסוך הישראלי-פלסטיני להצלחה בינלאומית ב"נטפליקס".
אין סיבה להיראות מופתעים, שני הפרקים הראשונים של "פאודה" מבהירים שהיא חוזרת כדי לעבוד. היא יודעת מה מצופה ממנה, מסמנת וי על הכול ואפילו מצליחה לרענן את השורות, לא רק בליהוקים אלא גם בעלילה עצמה. המעבר של היחידה לפעולה מעבר לקווי הגבול מכניס אווירה בינלאומית ומרוככת יותר. הגופות נערמות גם הפעם כמו מזוודות בנתב"ג, המצלמה רועדת כתמיד והמתח מהודק היטב. אלא שגם הנרטיב העלילתי לוקח צעד אחד קדימה והסיפור מורכב יותר הפעם. דורון קביליו הוא כבר לא הלוחם ללא חת שזועם תמיד ומשוטט כה וכה בפנים קפוצות ונובח פקודות. הוא עדיין זיפני וצודק כמובן, אבל הוא גם קצת חרדתי וייתכן שהפוסט טראומה שלו מתחילה לזלוג החוצה. הוא כבר לא גיבור האקשן הנוסחתי דוגמת ג'יימס בונד שמתגבר על הכול, וזה בהחלט שיפור. גם מערכת היחסים שלו עם קפטן איוב מקבלת עומק מעניין – הדיאלוג ביניהם שבו מטיח דורון בגבי את האשמות שלו, לפיו איוב מנצח על הכפופים לו במסווה של דמות אבהית ולא באמת רואה את טובתם האישית, הוא חכם ונוגע ללב.
גם הסיפור של איוב מקבל פה עוד נופך. אומנם הקשר בינו לבין עומאר, שהפך את עורו והצטרף לארגון טרור כאמור, פחות מורכב מזה של קביליו ובשאר מהעונה הקודמת, אבל הוא עדיין מעניין ואולי היחסים שלו עם איוב עוד יתפתחו בהמשך. גם השלוחה האחרת של משפחת המשת"פים, אחותו של עומאר מאיה (לוסי איוב), שדווקא נטמעה בחברה הישראלית והפכה לשוטרת (!), מן הסתם תסבך את התמונה הכללית.
קפטן איוב הוא דמות אהובה מאוד בפאודה ואני אעז להגיד האהובה ביותר, לפחות עליי. הוא גם הדמות היחידה חוץ מדורון שמקבלת עלילה של ממש. לפחות בשני הפרקים הראשונים, שאר הדמויות, כולל חבריו של דורון ליחידה, הן נטולות עלילה ואין ביניהן כל הבדל. דורון הוא עדיין גיבור האקשן המוביל, כלומר היחיד שמצליח ללקט רמזים, להוביל אל הפושעים, ללכוד אותם, לאחוז בכל קצוות החקירה ולקדם אותה הלאה על גבו בזמן שהשאר שם רק כדי לגבות אותו או להקשות עליו, תלוי את מי שואלים. אבל גם הנוסחה הזאת לא פוגעת בתפקודה של "פאודה" כדרמת אקשן ומתח אפקטיבית להפליא, שלפחות לפי הפתיחה מצליחה להתעלות על עצמה. בשורה התחתונה, במבחן הקרדיטים, "פאודה" עומדת בקלות: כשהם עולים על המסך, הלב רוצה את הפרק הבא.
