באחת מטיסותיו לחו"ל הציע יורם טהרלב לחוה אלברשטיין שהייתה באותו המטוס במחלקה אחרת, לעיין במחברת בה כתב את הטיוטה ל"משק יגור טיוטה". כתב ידו היה קריא וחוה שקעה במושב וקראה. עברה חצי שעה, עברה שעה, הדיילות כבר אספו את מגשי האוכל וחוה עדיין לא החזירה את המחברת. בינתיים יורם היה עסוק בקריאה, בשמיעת מוזיקה, בהצצה בסרט שחלף על המסך, וכך עברה לה עוד שעה קלה וחוה לא נראית אפילו בקצה קצות המושבים. אז יורם החליט שהוא ילך אליה. וכך עבר שורה אחר שורה מושב אחר מושב מנסה לאתר את חוה. עד שהגיע לאישה שהייתה רכונה קדימה, ידיה מליטות את פניה במחברת ובוכה. השורות הקצרות שיורם כתב על קיבוץ יגור נוף ילדותו, ריגשו אותה עד דמעות.
גם נתן זך שיבח את החוברת הדקיקה הנושאת קצרצרים (כעין הייקו) ומלווה ברישומים מיוחדים. זו הייתה דרכו של טהרלב, לכתוב בפשטות, לומר את הדברים ישירות, בשנינות ובחכמה ולרגש. לא בכדי ציינה דליה רביקוביץ את השיר "בשביל אל הבריכות" (מוזיקה: אלונה טוראל) כשיר האהבה הישראלי הטוב ביותר, שכן ברקע, כמו גם בשירים אחרים, מצויר העמק על נופיו, ההווי הקיבוצי, האנשים הפשוטים אנשי עמל הנלחמים עם קושי המציאות יום יום. יורם לא חיפש מילים מפוצצות, שפה גבוהה או התחכמויות לשוניות. יחד עם זאת, פיכחותו הוקרנה מכל מילה הן בכתב והן בשיחה ישירה עם הנמצא מולו. יורם ביטל את המחיצה שבין פזמונאי למשורר.
באחת מתוכניות הסדרה "הלהקות חוזרות" שערכתי והגשתי ברשת ג' לפני כשני עשורים, אירחתי את יורם כמי שכתב למרבית הלהקות הצבאיות וכך הצגתי אותו: "'הלהקות חוזרות - שירים במדים' והפעם לא עם הלהקות אלא עם מי שעומד מאחורי שירי הלהקה ואני מתכוון לכותב מילים (הכ' רפויה בעברית תקנית כפי שהוקפדה בקול ישראל), פזמונאי, אולי אפילו משורר?! אפשר לקרוא לך משורר?" ויורם ענה: "אפשר לקרוא לי גם חוטב, חוטב עצים".
זה היה האיש, הוא לא עשה מעצמו עניין, מהשפה העברית דווקא כן, במיוחד ממקורותיה הקדומים. יורם טהרלב השתייך לדור שהוריו היו עדיין קרובים למסורת. הם אומנם מרדו בדת והתרחקו אך כיוון שהבסיס היה מוצק נשאר הד שנשמע למרחוק. התנ"ך היה הספר בה' הידיעה שליווה אותם, הם לא רק הגו בו לפני השינה אלא השתמשו בו בחיי היום יום. הם זיהו מקומות בטיולים ברחבי ארץ ישראל על פי פסוקים מן המקרא, שיחקו בהצגות שהתבססו על סיפורי התורה, למדו שירה בעל פה כמו שירת הים או שירת דבורה, קראו ושיננו את ספר האגדה של ביאליק ורביצקי, כך שהיהדות לא הייתה זרה להם. נהפוך הוא, אפשר למצוא בשיריו של יורם כמו בשיריה של נעמי שמר (בני אותה תקופה) הדהוד לקול ישראלי קדום. יורם התרחק ממחלוקות ותמיד, כמו בשיריו, חיפש את המאחד. הוא חקר את המקורות הרבניים, החכמה וההגות היהודית מתוך אהבה והוסיף להם פרשנות הומוריסטית כדרכו בחיים.
בין ספריו מצוי הספר "וטהר לבנו" שמושתת על הספר "שבט המוסר" שכתב רבי אליהו הכהן מאיזמיר והוצא לאור בשנת 1712. יורם החליט לשוות לספר צורה של ספר "דוסי" ולכן הוא עוצב כך שהטקסט המקורי מצוי בתוך מלבן במרכז העמוד ומצדדיו פרשנותו של טהרלב, מזכיר מעין דף גמרא. אלא שהפירוש שיורם נתן לדברי הרב עורר את זעם הציבור החרדי. הזעם יצא על בעל בית הדפוס הירושלמי ששיתף פעולה עם הסורר מתל אביב, ובית הדין של העדה החרדית הזמין את בעל הפירוש הקלוקל לדין תורה. יורם נענה לבקשה, אזר אומץ והתייצב בבית הדין. פסק הדין היה ש: א. על יורם לעשות תשובה. ב. לגנוז את הספר עם דברי ההבל. יחד עם זאת קיבלו על עצמם הבד"ץ של העדה החרדית לנסוע לקברו של רבי אליהו הכהן באיזמיר ולבקש סליחה ומחילה על הפגיעה בדבריו ובכבודו. כשפגשתי את יורם אחרי ה"דין תורה" התוודה בפני שזו הפעם הראשונה שפגש באכפתיות, כנות והתייחסות רצינית של אנשים מכובדים למעמד של ספר קדוש. נראה לי שהמאורע הזה עשה לו משהו. קשריו עם החברה החרדית היו גם דרך שיריו, כך למשל השיר "שהשמש תעבור עלי" (מוזיקה: חנן יובל) שונה ל"רק תפילה אשא" לבקשת הזמר אברהם פריד והפך ללהיט. מוקדם יותר עשה היסטוריה שיר הילדים שלו ושל נורית הירש "ברבאבא" כאשר הגיע באמצעות קייטנת ילדי חב"ד לחצרו של הרבי מליובאוויטש והפך ל"רבי שליט"א הרבי שליט"א אין כמוך בעולם".
שירו "על כפיו יביא" הפך מזמן לשיר חובה על שולחן שבת בהרבה מקהילות יהודיות בחו"ל. בשנים האחרונות המעיט לכתוב פזמונים והתרכז בכתיבה "תורנית". הוא עוד הספיק לכתוב על פרשת השבוע הנוכחית פרשת "בא", והותיר ספר חדש על פרקי אבות - "ברכי אבות".
לפני מספר חודשים, לקראת חג הסוכות, הזמנתי את יורם כמנהגנו מדי שנה להתארח בסוכתנו. בשיחתנו סיפר שהוזמן לכפר חב"ד להופיע אצל משפחה חובבת זמר עברי ולשאת מדבריו. הוא סיפר בהתפעלות על בחור צעיר, חסיד חב"ד בשם מנדי פרומר, מחובבי טהרלב, שכתב מקאמה לכבודו, וכך היו מילות הסיום: "ביקור של טהרלב בכפר של הרבי / זה כמו ביקור של אל-על באבו דאבי."
באותה הזדמנות יורם גיחך על עצמו שהפך זמר. הוא שלח לי שיר ישן-חדש שהקליט עם הגבעטרון וכתב: "השיר לאזניכם בלבד! אסור להעביר לאחרים. תודה". בינתיים הפרויקט יצא לדרך וחבל שהקריירה של יורם כזמר נקטעה באיבה.
זכה יורם טהרלב וזכינו אנחנו שהאיש הזה היה איתנו, ובשיריו ימשיך לחיות בתוכנו.
אברהם זיגמן היה חבר קיבוץ נחשון, עורך ושדרן ברשת ג' ובתחנות רשות השידור, וכיום אספן ומשמר של הקלטות נדירות.
