הריסון פורד, ראיין גוסלינג, דייב בטיסטה, רובין רייט, אנה דה ארמס, ג'ארד לטו, היאם עבאס ורבים אחרים לוהקו על ידי הבמאי המוערך דני וילנב ל"בלייד ראנר 2049" - סרט ההמשך ליצירת המד"ב המהוללת, "בלייד ראנר", שביים רידלי סקוט ב-1983. על אף נקודת הפתיחה המבטיחה וצוות השחקנים הנוצץ, הסרט התקבל בתגובות פושרות מצד הקהל והמבקרים, אבל גם המאוכזבים הגדולים ביותר לא יכלו להתעלם מהופעתה של שחקנית אלמונית בשם סילביה הוקס, שסומנה כהפתעה החיובית של ההפקה כולה. כמעט שבע שנים אחרי שחלקה מסך עם פורד וגוסלינג - ורגע לפני שנראה אותה בלהיט הוליוודי מסקרן בתפקיד אנה ניקול סמית', לצד הולי האנטר ומארק דופלאס - אפשר לחזות בה על המסכים בארץ - במותחן התקופתי, "תוכנית א", שביימו האחים דורון ויואב פז וחוזר לימים שאחרי מלחמת העולם השנייה באירופה, ולמזימה של ארגון מחתרת יהודי לנקמה רצחנית בגרמנים. יחד עם הוקס משחקים בסרט גם מיכאל אלוני, עוז זהבי, ישי גולן והשחקן הגרמני אוגוסט דיהל ("ממזרים חסרי כבוד").
"גדלתי בהולנד, ומלחמת העולם השנייה הייתה חלק מהסיפור המשפחתי שלי", מספרת הוקס בריאיון ל-ynet, "מהיומנים של סבתא שלי שהייתה במחתרת, ועד הסיפורים של אבא שלי על הקצינים הגרמנים שפשטו על ביתם בילדותו. יש הרבה סרטים על השואה, אבל כשהתסריט הגיע אליי גיליתי סיפור שלא הכרתי, כזה שמסופר באופן שונה".
הוקס מודה כי זה היה אתגר מיוחד עבורה לגלם את אנה, ניצולת שואה, שבניסיון להתמודד עם אובדן בנה ובני משפחתה שנרצחו על ידי הנאצים, מצטרפת לחבורת נקם של אבא קובנר שזוממת להרעיל את מערכות המים בערי גרמניה המשתקמות אחרי הרס המלחמה. "אהבתי שמדובר באישה שהופכת ללוחמת. מכיוון שסבתא שלי התנגדה לנאצים הרגשתי שיש משהו ב-DNA שלי שקושר אותי לתקופה. הרגשתי שאני מסוגלת לעשות את זה מתוך אחריות לאנשים שעברו את השואה והצאצאים שלהם".
תוכנית א' - טריילר
(צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג)
ההכנה לתפקיד מורכב כזה שלקוח מהמציאות שונה בוודאי מהעבודה על דמות בדיונית, כמו זאת מ"בלייד ראנר 2049".
"אני נשענת על הדמיון שלי בכל תפקיד שאני עושה, אבל פה הייתה לי אחריות יותר גדולה. צפיתי בסרטים, בקטעי יוטיוב ובעדויות של ניצולי שואה ולוחמי מחתרות, בעיקר נשים. כך נכנסתי למחילת הארנב הזו. היה לי הכי קשה לצפות בניצולי שואה שחולקים את הסיפורים האישיים מהמחנות והאובדן שהם חוו. הייתי בפריז, רחוקה מבעלי ומהכלבים שלי, והחלטתי להאריך את השהות שלי שם כדי להתייחד עם החומרים האלה. אני זוכרת שנעלתי את עצמי בבית וצפיתי בעוד ועוד חומרים, זה היה מדכא. זה לא שאת יכולה לצפות בחומרים האלה ואז לצאת לשתות בירה עם חברים. הייתי במקום אפל, אבל אם לא הייתי עושה את זה - לא הייתי נאמנה לאמת ולצדדים האפלים שלה".
7 צפייה בגלריה
"נעלתי את עצמי בבית וצפיתי בעוד ועוד חומרים. הוקס מתוך "תוכנית א'"
(צילום: מוש משעלי, באדיבות סרטי יונייטד קינג)
עלילת "תוכנית א" מלווה ניצול שואה יהודי-גרמני בשם מקס (דיהל) שחוזר מהמחנות, שם איבד את כל משפחתו. הוא מסתובב על אדמת אירופה החרוכה כצל אדם וחובר ללוחמי ההגנה מפלשתינה שבחסות הצבא הבריטי, תרים אחר נאצים ומחסלים אותם. במהלך הפעילות, הם נתקלים באנשיו של אבא קובנר, המשורר היהודי מווילנה שהקים מחתרת נקם כדי לגמול לנאצים על פשעיהם. לכאורה לשתי הקבוצות אותו אויב, אולם הן נמצאות במסלול התנגשות - בעוד שלנגד עיני נציגי היישוב היהודי עומדת מדינת ישראל שבדרך, בקובנר ואנשיו - ואנה ביניהם - בוערת תשוקת הנקמה והם נחושים לבצע הרג המוני ללא אבחנה באוכלוסייה הגרמנית. העובדה שמהלך זה עלול לסכן באופן משמעותי את האשראי הבינלאומי להקמת המדינה לא מהווה שיקול עבורם נוכח האובדן האדיר שחוו. במקרה זה, כמו בחיים, התפיסה המעשית נמצאת במסלול התנגשות עם התשוקה לצדק.
"זה סיפור שנותן כוח לאנשים שאיבדו את כול הכוח", אומרת הוקס. "כל הסרטים שראיתי על השואה חוזרים על עצמם, הקורבנות היהודים מצד אחד והגרמנים הרעים מצד שני. אי אפשר להטיל ספק במציאות ההיסטורית, אבל הסיפור מאחורי הסרט מחזיר את העוצמה לאנשים, מתוך ההכרה שפעולת התגמול האמיתית היא לא שנאה ולא נקמה בעם שפגע בך. הנקמה האמיתית היא להיות שמח וליצור לעצמך חיים טובים, כי זה בדיוק מה שניסו לקחת ממך. לקום מהמכה שחטפת, להפסיק להיות קורבן ולנסות לצאת מהטראומה. זאת הדרך היחידה להחלים וללכת קדימה. זה היה מסר חזק מאוד עבורי כשקראתי את התסריט".
7 צפייה בגלריה
"הסיפור מאחורי הסרט מחזיר את העוצמה לאנשים". מיכאל אלוני מתוך "תוכנית א'"
(צילום: מוש משעלי, באדיבות סרטי יונייטד קינג)
זה אולי הדבר הכי הגיוני לעשות, אבל זה הולך נגד הנטיות האנושיות הטבעיות של רובנו.
"אני לא יודעת אם באופן אישי הייתי מסוגלת להתעלות מעל לרגש הזה. אני בן אדם מאוד אוהב, אדיב ורך, אבל אם מישהו מאיים לעשות משהו רע לבעלי או לבני משפחתי, יוצאת ממני לביאה מטורפת. אפילו בעלי מתפלא לפעמים מהתגובות הקיצוניות שלי. אז אני מבינה מאוד את התשוקה לנקום במי שפגע במשפחה שלך, כמו הדמות שלי בסרט. לאבד את הילד שלך זה כאב גדול יותר מלמות בעצמך, כל כך קשה להצליח להיחלץ מהרגש זה. אחרי המלחמה קראו 'לעולם לא עוד' וניסו ללמוד מהטעויות, וליישם חיים של שלום ואהבה ופסטיבל וודסטוק וכל זה. אבל כשאתה שם את עצמך בנעליים של הדמויות בסרט, אתה מבין שהם לא מייחלים לשלום ואהבה. זה הגיוני לנסות לנקום במי שפגע בך. אבל צריך לזכור שזה לא באמת יעזור לך".
"זה כאילו לא למדנו כלום מאז מלחמת העולם השנייה"
ההתלבטויות האלה רלוונטיות היום יותר מתמיד, ובמובנים רבים, "תוכנית א", שהושלם כבר לפני שלוש שנים אך יציאתו נדחתה בגלל הקורונה, יוצר בדיעבד קשר ישיר בין האסון שעבר על העם היהודי באירופה באמצע המאה הקודמת, לטראומה של מתקפת 7 באוקטובר. חלק מההתרחשויות בסרט מתחוללות במנהרות ובתעלות של מערכת המים בעיר נירנברג, אבל אלו רגשות הנקם שמבעבעים מתחת לפני השטח ומאיימות לגלוש החוצה בצורתן הרצחנית והמכוערת ביותר - הפעם מהצד היהודי, זאת כשמנגד מתבקשת מחשבה קרה, מתינות ושיקול דעת כדי להצליח לבנות משהו מהחורבן שהוא יותר מזריעת הרס אצל האויב. הגישות המנוגדות הללו מתנגשות היום בהוויה הישראלית, בין הזעם הבלתי מרוסן והרצון לגבות מחיר דמים מהפלסטינים באשר הם, מול הצורך במדיניות פרגמטית לטובת שיפור המצב באופן מעשי תוך חיזוק מדינת ישראל ומוסדותיה.
7 צפייה בגלריה
"אני מבינה עכשיו את הצורך במדינת ישראל אפילו יותר". סילביה הוקס
(צילום: Gilbert Carrasquillo/GC Images)
"אני מבינה עכשיו את הצורך במדינת ישראל אפילו יותר", מסבירה הוקס. "גדלתי בכפר קטן קרוב יחסית לגבול עם גרמניה. הייתה אצלנו מודעות גדולה לסיפור של העם היהודי, לאי-הצדק ולכאב שהם סבלו. אבל לא הצלחתי להבין למה זה קרה, מה מקור החשדנות הזאת כלפי היהודים. זה היה דבר כל כך אפל ובלתי מוסבר, ובעיקר עצוב עבורי כילדה. אני מבינה למה יהודים רוצים מדינה משל עצמם, שבה יוכלו לחיות בשלום ולהיות בטוחים כמו כל אדם אחר בלי להתבונן מסביב ולדעת שמשהו רע עומד לקרות להם. זה נורא שמעולם לא היה להם את זה, אפילו בישראל, והם עדיין צריכים להילחם על כך. מה שחמאס עשה במתקפת 7 באוקטובר היה פשוט בלתי נתפס. עכשיו שני הצדדים חווים כל כך הרבה כאב וחוסר ודאות, וזה לא מנותק מההיסטוריה. שוב העמים הללו צריכים להילחם על מי שהם. זה לא משהו שאישה הולנדית לבנה יכולה להבין או לדבר עליו, אבל אני מרגישה נורא על כל הקורבנות והסבל שהם עוברים".
ועכשיו זה זולג גם לארצות הברית ואירופה עם התעוררות האנטישמיות.
"זה כאילו לא למדנו כלום מאז מלחמת העולם השנייה. כולם מרגישים פחד ומחפשים שעירים לעזאזל כי העולם משתגע. אני לא יודעת כמה זמן נוכל לחיות על כדור הארץ, ואנחנו עשינו זאת לעצמנו. אחרי הקורונה והמשבר הכלכלי - כולם מחפשים מישהו להאשים. ובמקום מסוים אלו אותם אשמים שוב ושוב, זה כל כך מכעיס אותי. יש לי הרבה חברים יהודים, אבל לא אכפת לי אם הם יהודים או נוצרים, אם הם מאמינים באלוהים, באלילים או ביקום. הדבר היחיד שמעניין אותי זה אם אנשים הם נבזיים ורוצים לפגוע באנשים אחרים. אי אפשר להצדיק את ההתנהגות הזאת דרך אמונה דתית או אידיאולוגיה. אני לעולם לא אשלים עם כך, אבל אני מודה שאני מרגישה חסרת אונים. מצד שני, רבים מרגישים כמוני, ואם הם מרגישים נטולי השפעה אז הם לא יעשו כלום מלכתחילה. הייתי רוצה לנסות לעשות משהו".
כמו בתחזית הקודרת של "בלייד ראנר 2049", נראה שהעולם מרגיש בודד, מנוכר ובדרכו לאבדון.
"מה שקורה היום בעולם כל כך מעציב אותי. הרשתות החברתיות לא עוזרות. אנחנו יותר ויותר מבודדים ומרוכזים בעצמנו בגלל זה. אין לנו אפשרות להבין מה עובר על אחרים כי אנחנו מכירים אותם רק דרך פוסטים, וזה גורם לחוסר אמפתיה. זה מה שמניע את העולם היום. זה הורג אותנו. אני לא בטוחה שנשרוד את זה. כולם ברשתות החברתיות, וזה מוצץ מהאנושות את הרגישות והיכולת להיות פגיעה באופן כן. זה גם גורם לאנשים לחשוד אחד בשני".
7 צפייה בגלריה
"דני וילנב החליט לתת לי את התפקיד למרות שהייתי אלמונית. הוא לקח סיכון ונתן בי אמון". מתוך "בלייד ראנר 2049"
(צילום מסך)
לפחות מבחינה אישית, העולם העתידני הקר, האפל ונטול האנושיות של "בלייד ראנר 2049" הביא עימו קרן אור לקריירה של הוקס, שכאמור צוינה כהברקה של הסרט וסומנה כשחקנית מוכשרת וכריזמטית לקראת הבאות. "מעולם לא ציפיתי שזה יקרה לי. אני המבקרת הכי גדולה של עצמי, וזה לא משנה מה אחרים כותבים עליי. שמחתי מאוד לקרוא את הביקורות ולשמוע את התשבחות כי נהניתי כל כך לגלם את הדמות הזאת. בניתי עולם שלם סביבה. דני וילנב ראה אותי באודישן והחליט לתת לי את התפקיד למרות שהייתי אלמונית. הוא לקח סיכון ונתן בי אמון. זו הייתה חוויה נהדרת לחלוק את הצילומים עם הריסון פורד, ראיין גוסלינג וכל האחרים".
זה זינוק כמעט בלתי מתקבל על הדעת - מאלמונית הישר לזרקור של הוליווד.
"כהולנדית זו הייתה במה מרכזית שלא היה פשוט להגיע אליה. תעשיית הקולנוע בהולנד לא זוכה לתמיכה ממשלתית כמו במדינות אחרות באירופה, לכן קשה לפרוץ בפסטיבלים בינלאומיים כמו סאנדנס וטורונטו. אחרי עשור של עבודה בהולנד כבר עמדתי להתייאש ולעשות הסבה לפסיכולוגיית ילדים. אני כל כך אוהבת את העבודה שלי, אבל הרגשתי שאין לי לאן לצמוח יותר. ואז פתאום כשקיבלתי הזדמנות לעבוד בארצות הברית, הפריצה הגיעה וקיבלתי תפקידים בהפקות אמריקניות. 'בלייד ראנר' הייתה הזדמנות שלא תיאמן מבחינת הקריירה".
"אם את סקסית ומושכת לא נשאר מקום לאישיות שלך. כאישה היה מעניין לבחון את זה"
בהמשך להצלחה כרפליקנטית צוננת בלוס אנג'לס של שנת 2049, הוקס לוהקה לתפקיד ראשי מסקרן בתור אנה ניקול סמית', חשפנית מטקסס שהייתה לאחת מהדוגמניות המועדפות על בעלי מגזין "פלייבוי", יו הפנר. בתחילת שנות ה-90 הפכה לאייטם הלוהט ביותר בטורי הרכילות עם נישואיה לאיל הנפט, ג'יי. הווארד מרשל בן ה-89, שהיה מבוגר ממנה ביותר משישה עשורים. סמית', שהפכה לאלמנה אחרי שנת נישואים אחת, נהנתה מחיי שפע אחרי מות בעלה ואף התחככה באור הזרקורים, אבל לא מצאה את הדרך אל האושר שהתקצרה בפתאומיות עם מותה ממנת יתר ב-2007 - שנה בלבד אחרי הולדת בתה הצעירה ומות בנה הבכור. ב"הוריקאנה", דרמה קולנועית בבימויה של פרנצ'סקה גריגוריני שכבר החלה את צילומיה, הוקס מגלמת את סמית' בשבועות האחרונים לפני מותה.
"הדבר הכי מהותי בסרט הוא השאלה מהי תהילה ואיך היא מסוגלת להרוס אותך ואת הסובבים אותך", היא אומרת. "היום כולם רוצים להיות כוכבי רשת. אנשים רוצים להתפרסם דרך סרטוני טיקטוק של כלבים, או של ריקודים. אני לא רוצה להיות שיפוטית, אבל זו התקופה שבה אנו חיים. תהילה היא מפלצת שיכולה להשתלט עליך, זה סיפור טרגי שחשוב לספר היום. היא הייתה המרילין מונרו של הניינטיז, כוכבת הריאליטי הראשונה, הקרדשיאן הראשונה. היא גם הייתה נשואה לגבר בן 80 פלוס, וזה ריתק אותי. כמו פמלה אנדרסון למשל, גם אנה ניקול סמית' הוצגה בציבור כסקסית ויפהפייה, אך לא הרבה מעבר לכך. וכמובן, אין עוררין על כך ששתיהן עשו את הכסף שלהן. אבל התגובות על ההתנהלות שלהן היו כל כך גדולות, שאף אחד לא חשב על האפשרות שיש להן גם שכל".
איך את חושבת שתנועת ה-MeToo הייתה רואה את ההתנהלות של אנה ניקול סמית', שהתמסרה לגבר שהיא לא הייתה מעוניינת בו רומנטית כדי להשיג רווחה כלכלית?
"היא לא הייתה תמימה, היו לה יחסים עם גברים ונשים במקביל והיא דאגה לעצמה כל הזמן. מבחינה הזו אפשר לומר שהייתה מתקדמת לזמנה. היא לא הסכימה שאף גבר ישלוט לה על החיים. היא הייתה אישה מאוד חזקה. אנשים אולי לא רואים אותה ככזאת, אבל היא ידעה מה היא רוצה ויצרה לעצמה את החיים האלה. היא חוותה הרבה טראומות בחייה והתמודדה עם הכאב בדרך לא בריאה ופיתחה הרס עצמי. החברה ראתה בה שעירה לעזאזל או אישה ערמומית, אבל גם אם היא השתמשה במיניות שלה, היה הסכם מאוד ברור בינה לבין בעלה. היא הסכימה להיות איתו וליצור אווירה חמימה ומינית עבורו, והוא מצידו התחייב לשמור עליה כאישה ולשלם עבור כל שהיא חפצה בו. הכול היה בהסכמה. מנקודת המבט של MeToo, גברים ניצלו את הכוח שלהם כדי להשיג משהו מנשים סביבם, אבל לאנה ניקול סמית' היה כוח משלה - מיניות. הכוח הנשי הוא להיות חושנית, סקסית ומענגת, וזה מה שהפך אותה לאפילו יותר אטרקטיבית עבר גברים רבים".
7 צפייה בגלריה
"נשיות לא הייתה נוכחת בחיי". הוקס בדמותה של אנה ניקול סמית' מתוך "הוריקאנה"
(צילום: יחסי ציבור)
עוד לפני שהתחילה את עבודתה כשחקנית על "הוריקאנה", הוקס פיתחה כמפיקה מיני-סדרה המבוססת על דמותה של סילביה קריסטל, עוד דמות נשית שנחשבה לסמל סקס שנוי במחלוקת ככוכבת סרטי הזימה "עמנואל" משנות ה-70 וה-80. "אני חושבת שזה מושך אותי להסתכל על הנשים האלה באור אחר. אולי בגלל שגדלתי בסביבה אחרת שחינכה אותי להיות עצמאית, אז הסיפורים האלה מושכים אותי כל כך. יש משהו בנשים האלה שדחף אותן להצלחה, הן לא היו מגיעות להישגים שלהן בלי להיות חכמות". הוקס מספרת שבעקבות פריצת תנועת MeToo, ההפקה לקחה הפסקה כדי לבחון מחדש את הכיוון. "אני חושבת שבזכות MeToo יש לנו אפשרות להתבונן על הדמויות הנשיות הללו מזוויות אחרות שלא היו מקובלות בעבר".
התפיסה המחודשת של הנשים הללו היא משהו שאת יכולה להתחבר אליו באופן אישי?
"זה מה שסקרן אותי בנוגע למסע הזה. אם את מאוד יפה, סקסית ומושכת - לא נשאר לאישיות שלך מקום. כאישה היה לי מאוד מעניין לבחון את זה. גדלתי עם שתי אחיות, וההורים שלנו תמיד חינכו אותנו ללכת ללמוד, להיות עצמאיות, להתפרנס בכוחות עצמנו ולא לסמוך על אף אחד אחר. הערכתי אותם על כך, אבל במהלך התחקיר על אנה ניקול סמית' הבנתי שדרך החיים הזאת לא הותירה הרבה מקום לנשיות ורכות בחיי. לא גדלתי ככה. תמיד ידעתי שאני צריכה להילחם בכוחות עצמי ולהיות חזקה כמו גבר. שאני יכולה לעשות כל מה שגברים עושים. נשיות לא הייתה נוכחת בחיי. אני חושבת שרק עכשיו החברה שלנו נפתחת, ולו במעט, לאפשרות שנשים יכולות להיות נשיות ורכות במקביל להיותן מצליחות וחכמות".
