סרטים שמתחילים בדרך אחת, ומתפתחים במערכה השלישית לדבר לא צפוי, יכולים להיות הברקה - או להפסיד את הרוב המוחלט של הצופים. "ההר" (The Mountain), סרטו השני של השחקן-במאי-תסריטאי תומא סלבדור, צפוי להפסיד את מרבית הצופים. שתי המערכות הראשונות שלו מתנהלות באיטיות ודורשות קהל בעל סבלנות ועניין בדקות ארוכות של התבוננות בנופי המון בלאן. בערך באמצע המערכה השנייה יש רמז ראשון לכיוון שאליו יפנה הסרט, אך רק במערכה השלישית כיוון זה יתממש. כשהדבר יקרה רבים מהצופים שהפיקו דבר מה ממה שהסרט העניק להם עד כה, יתהו מה המשמעות של מה שהם רואים. אם הסרט הוא אלגוריה, בהחלט ניתן לשאול "אלגוריה למה?".
"ההר" – טריילר
(צילום: יחסי ציבור)
בסצנה הפותחת את הסרט אנו פוגשים את פייר (סלבדור) שותה אספרסו של בוקר במטבח המהוקצע של דירתו הפריזאית. לאחר שהוא מסיים לשתות הוא מניח את כוס הקפה הפוכה על השיש סמוך לכיור, והכוס מקבלת קלוזאפ המדגיש את הרעד לאחר הנחתה. רמז ראשון לדבר שקורה מתחת לפני השטח. פייר נוסע לפרזנטציה עסקית בעיירה שאמוני למרגלות ההר מון בלאן. הוא מציג זרוע רובוטית שניתן לעצב עבורה מסלולה תנועה מדויקים ומהירים. במהלך הסקירה של תכונות הזרוע הרובוטית נראה כי דעתו מוסחת לכיוון ההר הנשקף מבעד לחלונות חדר הישיבות. עד סוף הסרט השימוש ביד (אנושית) יקבל משמעות סמלית לא צפויה, ואולי הקשר בין היד הרובוטית ליד של סוף הסרט הוא מפתח לאחת הפרשנויות האפשריות. ואולי לא.
מראה של צבי משוטט חופשי ברחובות שאמוני, וקפה של בוקר במסעדה שעל קירותיה ציורים של ההרים, מביאים אותו לידי החלטה. פייר נפרד משאר עובדי המשרד שחוזרים לפריז - ונשאר. הוא מתרץ את ההחלטה בצורך להתקרב לטבע ליום-יומיים. אבל נראה שזה צעד שממנו אין דרך חזרה. הוא קונה אוהל, ציוד טיפוס, ומתחיל להסתגל במהירות מפתיעה לאורח החיים למרגלות ההר, ולמטרה שאותה הציב לעצמו – לטפס עליו.
לא ניתן לדעת מהם המניעים המפרידים את פייר מחייו הקודמים. הוא לא מתייחס למה שהשאיר מאחור, ולא באמת מסביר מהו הכוח המושך אותו להר. הוא אדם מופנם במידה קיצונית, שלא מחליף יותר ממשפטים מועטים עם מטפסי הרים נוספים, עם פנים שקשה לקרוא בהם רגשות. במקום זאת, הסרט משתמש בשוטים ממושכים המציגים אותו בתוך הטבע המרשים. הצילומים המרשימים לוכדים את תנועת העננים בגובה ההר, והאור המשתנה במהלך היום (הצלם הוא אלכסי קבירשין). הם מלווים במוזיקה אלקטרונית מופשטת של המלחינה (והדי.ג'יי) קלואי טבנין, והשילוב ביניהם מעצב תחושה של מסתורין ביחס להר.
אפשרות אחת להבין את הסרט היא כסוג של משל אקולוגי. ישנן מספר התייחסויות וויזואליות להשפעת התחממות האקלים על הר. שלטים המבהירים עד לאיזה גובה הגיע השלג בשנים עברו, והיכולת לראות עד כמה השלג נסוג למעלה ההר. מפולות סלעים שתתרחשנה מספר פעמים יזכו להסבר בנוגע לאובדן השלג ש"הדביק" את שכבות הסלעים זו לזו. אפשר לנסות לחבר את מה שמתרחש במערכה השלישית לאופן בו האדם חווה מחדש את המסתורין שבטבע ומנהל אתו אינטראקציה לא צפויה.
אפשרות אחרת היא להבין את העלייה אל ההר כבחירה להתרחק מהעולם האנושי, מול שאלת מה הדבר שעשוי להחזיר את הגיבור לעולם האנושי. באחת הסצנות מגיעים בני המשפחה המודאגים של פייר – אימו המבוגרת ושני אחיו – כדי לנסות לשכנע אותו לחזור איתם לפריז. הוא לא משתכנע, אך גם לא מספק הסבר לחוסר הרצון שלו לחזור. בנוסף, הוא נזקק לעזרתה של ליה (לואיז בורגווה), שפית במסעדה שנמצאת בחלקו העליון של הרכבל המחבר בין שאמוני להר. המיקוד של פייר בדבר שאותו הוא החליט לבצע, משהה את האפשרות שהשיחות בין השניים יתפתחו לקשר משמעותי יותר.
הגיבור של "וינסט" (2014), סרט הביכורים של סלבדור כבמאי-תסריטאי, היה "גיבור-על" מוזר. אדם הנודד בחיפוש אחר עבודה, המגיע לעיירה ומתיידד עם צעירה מקומית. העניין הרב שיש לו בשחייה בנחלים ואגמים מתגלה כפעילות הטוענת את גופו בכוחות-על (כל עוד הוא נמצא בתוך המים). סלבדור השתמש באופן מינימלי באנימציית מחשב, וויתר על התלבושות יוצאות-הדופן שבהן נעשה שימוש בז'אנר, בניסיון לקחת את ז'אנר הפנטזיה, ולנתב אותו למקום "ריאליסטי" יותר המקנה לו נופך של רצינות אלגורית. אם במאי כמו מ. נייט שמאלאן משתמש ב"בלתי שביר" (2000) בז'אנר גיבורי-העל כדי לבצע עיון פסבדו-אינטלקטואלי בארכיטיפים של הז'אנר, נראה שסלבדור משתמש בפנטזיה כדי לעסוק באמצעותה במצב של בדידות ואפשרות לקשר אנושי.
אני מזכיר את "וינסנט" כדי לומר שניתן להבין את "ההר" כמקרה דומה המשתמש באלמנטים של ז'אנר פנטזיה. לא אסגיר איזה ז'אנר בדיוק, גם כי זה יהיה רמז למה שמתחולל במערכה השלישית, וגם כי ניתן לפרש בדרכים שונות את השיוך הז'אנרי של מה שקורה. בכל דרך שבה נפרש, ובכל ז'אנר ספציפי שאליו נשייך, בהחלט ניתן להבין את מה שקורה במערכה זו כמבסס את הרעיון שהסרט עוסק לא רק בנתק מהעולם האנושי, אלא באפשרות לחזור אליו לאחר המפגש עם מה שנמצא מעבר לניתן להסבר. האם הדבר יוצא דופן שמתחולל במערכה השלישית מספיק מעניין ומשמעותי כדי להקנות לסרט ערך יוצא דופן? כלל לא בטוח.
"ההר" עשוי לגעת באופן משמעותי בחלק מצומצם מהצופים. יתכן שאלו שמרבים בהתנסות בשהות ממושכת בטבע, מבודדים מחברת אחרים, ימצאו בו את מה שסלבדור ניסה לבטא. אני חושש שעבור שאר הצופים חוויית הצפייה בסרט עשויה להיות מתסכלת למדי.
