בשנים האחרונות קיבלו צמד המילים "ריאליטי ווינר" יותר ממשמעות אחת. מעבר לשימוש השגרתי בביטוי כשמתייחסים לזוכי תוכניות הריאליטי - מהז'אנרים ששומרים על פופולריות רבה בטלוויזיה ברחבי עולם, התברר שזהו גם שמה של אישה שמעסיקה לא מעט את אזרחי ארצות הברית. כל כך מעסיקה, שיצאו עליה שלושה סרטים שונים רק בשנה האחרונה: בפברואר 2023 הוקרנה בבכורה הדרמה "ריאליטי" (Reality) בכיכובה של סידני סוויני ("אופוריה") כחלק מפסטיבל הקולנוע בברלין; בינואר 2024 הוקרן בפסטיבל סאנדנס הסרט "ווינר" (Winner) בכיכובה של אמיליה ג'ונס ("קודה"); ובין לבין, באוקטובר האחרון, יצא לאקרנים הדוקו "ארצות הברית נגד ריאליטי ווינר" של הבמאית סוניה קנבק, ובמרכזו ריאיון עם... ריאליטי ווינר. וכן, אגב, ריאליטי ווינר הוא שמה האמיתי. כך בחרו הוריה לקרוא לה, כשבאה לעולם בדצמבר 1991. על אף שכותרי הסרטים הללו נגזרים משמה יוצא הדופן של הצעירה בת ה-32 בווריאציות שונות, לא מדובר כמובן בסיבה מספקת ליצירתם.
עוד לפני שהציבור האמריקני עשה היכרות עם ווינר על מסך הקולנוע, הוא התוודע לקיומה תחילה בערוצי הטלוויזיה. לא בתוכניות ריאליטי - אלא במהדורות החדשות. זה קרה ביוני 2017 כשנעצרה בביתה על ידי ה-FBI בחשד לעבירות של ביטחון לאומי. אבל מה לצעירה בלונדינית, חובבת כלי נשק מטקסס, בוגרת יחידת המודיעין של חיל האוויר האמריקני, שהועסקה כמתורגמנית ב-NSA (הסוכנות לביטחון לאומי של ארצות הברית), ולהאשמות החמורות שהוטחו נגדה?
ווינר, בת 25 בזמנו, נתקלה במהלך עבודתה במסמך מסווג שתיאר כיצד שירותי הביון של רוסיה התערבו בבחירות לבית הלבן ב-2016. הנשיא הנבחר דונלד טראמפ וצוותו דחו בביטול את טענות העיתונאים והמומחים, אולם כשווינר ראתה מול עיניה את ראיית זהב שאף אחד לא רצה לחשוף בפני הציבור האמריקני, היא החליטה לעשות את חובתה האזרחית ולהדליף אותו לתקשורת. בדיעבד גילתה שלציבור לא ממש אכפת, אבל לקברניטים כן.
המעצר המתמשך של ווינר, ללא הגבלת זמן ובתנאים נוקשים במיוחד (כולל בידוד), וללא אפשרות להשתחרר בערבות עד למשפט - נתפס בגדר התעמרות שלא לצורך כפעולת תגמול של הרשויות או למען יראו וייראו על רקע פרשת אדוארד סנודן, שעבד כאנליסט בשירות ה-NSA וחשף את שיטות המעקב של מערכת הביטחון אחר אזרחים תמימים (ועל אומץ לבו ותרומתו לידע הכללי זכה גם הוא לביטוי בדוקו Citizenfour של לורה פויטרס, זוכה האוסקר התיעודי מ-2014, וגם לעיבוד דרמטי במותחן "המרגל - סנודן" של אוליבר סטון בכיכובם של ג'וזף גורדון לוויט ושיילין וודלי מ-2016). בניגוד לסנודן שנמלט אל מחוץ לגבולות המדינה ונהנה כעת מהגנת משטר פוטין במוסקבה, ווינר לא התכוונה להזיק לאף אחד ובוודאי שלא לברוח. למרות זאת, ועל אף קמפיין המוני לשחרורה שהובילה אימה, בילי ווינר-דייויס, היא נאלצה לקבל עסקת טיעון ונשלחה ל-63 חודשי מאסר - העונש החמור ביותר שאי פעם נפסק ל-whistleblower (אדם שחושף עוולות מערכתיות).
ממש לא תוכנית ריאליטי
המקרה יוצא הדופן עורר את תשומת לבה של המחזאית טינה סאטר, שחיברה מחזה בהסתמך על תמלול הראיון שערכו סוכני ה-FBI ג'סטין גאריק ו-וולי טיילור עם ווינר, לאחר שפשטו עם צוותם על מעונה הצנוע בעיר אוגוסטה שבג'ורג'יה. ההצגה This Is a Room עלתה בברודווי ב-2019 ודרך חילופי הדברים המנומסים, הערמומיים ולא פעם שנונים בין הצעירה המבריקה לחוקריה הידידותיים, התקבל שחזור בימתי לסיטואציה האינטימית המתוחה, שהסתיימה במעצר של ווינר כשהיא אזוקה. המחזה עובד בהמשך על ידי סאטר לדרמה "ריאליטי" שבה מגלמת סידני סוויני את ווינר, ומולה ג'וש המילטון ומרצ'נט דייויס כנציגי החוק שעורכים לה חקירה בחדר הכביסה הקלסטרופובי של דירתה. הזכויות על הסרט הקטן, שהוקרן בבכורה בפסטיבל ברלין אשתקד, נרכשו על ידי HBO, כך שגם הגיבורה עצמה יכלה לצפות בו כאסירה משוחררת כמעט שש שנים אחרי, אזרחית חופשייה שעובדת כיום כמורה ליוגה ומדריכת קרוספיט.
כשהיא חוזרת למעמד החקירה שתועד בווידאו על ידי הסוכנים, במה שמרגיש כמו מפגש נימוסין ביתי, ווינר עצמה מודה כי למרות ההתנהלות קרת-הרוח למראה מול החוקרים, היא חשה פחד אמיתי ואף חשש לחייה. כך היא מספרת בריאיון שהעניקה לבמאית סוניה קנבק בדוקו United States vs Reality Winner. הסרט התיעודי, שיצא תחילה ב-2021 ועסק בפרשה ובמאבק של אמה בילי ואחותה בריטני לשחרורה, נערך מחדש לאחר שריאליטי עצמה שוחררה מהכלא וניאותה לדבר בפתיחות על הפרשה. "הכי מתסכלת עבורי הייתה העובדה שהנרטיב היה כל כולו בשליטת הממשלה וכמה עיתונאים, בעוד שהבן האדם היחיד שהיה יכול לספר את הסיפור האמיתי - שזה אני - לא היה רשאי לדבר", היא אומרת מול המצלמה בפתח הגרסה המעודכנת של הדוקו, שסוף סוף נותן לקול לגיבורה שבמרכז, ושלא רק הושתקה לאורך התקופה, אלא גם הושמצה בגלל עמדותיה הפוליטיות כפי שבאו לידי ביטוי בהתבטאויות עבר.
כחלק מהעליהום הציבורי עליה בעודה מאחורי סורג ובריח, הואשמה כי היא שמאלנית אנטי-אמריקאית, תומכת ברני סאנדנס, עם חיבה לטרוריסטים איסלמים, וגרוע מכך - ווינר הואשמה שהיא מתנגדת לטראמפ. כחלק מכתב האישום נגדה הובאו בין השאר פוסטים ביקורתיים כלפי הנהגת ארצות הברית, והתכתבויות של הומור ציני בטלפון הנייד שכללו הודעת טקסט ששלחה לאחותה "אני אומרת שאני שונאת את אמריקה שלוש פעמים ביום. אני לא קיצונית. זה בגלל האובססיה של האמריקנים למיזוג האוויר". הבדיחה המטופשת הזאת הפכה להיות ראיית זהב עבור התביעה לכך שמדובר בחתרנית בוגדנית, עוכרת אמריקה. "זה אפילו לא היה פוליטי. לא היה לזה שום קשר לעבירה שביצעתי, ואין לזה מקום בהליך החוקי. זה שינה את כל מהלך המשפט והפכו אותי לקריקטורה בגלל דברים שהוצאו מהקשר", אומרת ווינר. על סמך הקריקטורה הזאת, נשללה ממנה האפשרות לשחרור בערבות והיא נותרה במעצר עד למשפטה.
הקריקטורה של ריאליטי ווינר, כפי שהתגבשה בבית המשפט והרשתות, שירתה אולי את התביעה ואת הצדדים הפוליטיים הרלוונטיים, אולם הם לא תאמו את קורות החיים של בת האנוש שמאחורי השם המשעשע. התדמית שלה לא הסתדרה עם הצעירה הדרומית, שהחזיקה ברובה AR-15 בצבע ורוד ושני אקדחים, ושבגיל 18 התנדבה לשירות באגף המודיעין של חיל האוויר שנמשך שש שנים. הניגודים הללו בין הצדדים השונים באישיותה הם מה שהפכו את הסיפור שלה לכל כך מסקרן, אבל כך גם העובדה שמדובר בבחורה תמימה שאולי רצתה לשנות את העולם לטובה, אבל במקביל חיה שגרת יומיום רגילה לכל בחורה בגילה ושכללה עבודה במשמרות, בילויים, חיי אהבה ובמקרה שלה גם הקפדה על אימוני כושר. מול כל זה, עמדה המערכת שהייתה נחושה לרדוף אותה ולהענישה בכל חומרת הדין. ווינר מספרת שכל מה שהיא חשבה עליו לאחר שנאזקה בביתה והובאה למעצר זה שהיא מחמיצה שיעור יוגה, וגם דייט שנקבע לערב.
הדלפת המסמך ללא מחשבה תחילה ("הייתי גם תמימה וגם אידיוטית", היא אומרת בדוקו) סיבכה אותה במערבולת שכלל לא צפתה, והציגה אותה כאויבת המדינה, כשכל מה שהניע אותה לטענתה היה רצון טוב על רקע הקרע בחברה האמריקאית אחרי בחירות 2016. "שני הצדדים טעו, לאף אחד לא הייתה את התמונה המלאה וחשבתי שפרסום המסמך הזה יספק רקע שיאחד את האומה שלנו", הסבירה. לרוע מזלה, אחרי שהדפיסה את הדו"ח הסודי היא שלחה אותו למערכת אתר The Intercept, שמזוהה עם השמאל הקיצוני בארצות הברית. העורכים סברו שהם עושים את עבודתם העיתונאית כששלחו את המסמך ל-NSA לצורך בדיקת האותנטיות שלו, ובכך חשפו ברשלנותם את המקור האנונימי בלי כוונה. סימון מוסווה של המדפסת הביא להפללת ווינר. "במקום להתעסק במסקנות שבדו"ח, הפכתי אני להיות הסיפור המרכזי", היא אומרת בדיעבד. בשלב הזה, גם ההתנצלויות מצד מייסד The Intercept גלן גרונוולד לא עזרו.
מי שכן עזרו היו בני משפחתה של ריאליטי, שסיפרה כי אמה בילי, אחותה בריטני ואביה החורג גארי העניקו לה את האומץ והנחישות לשרוד בכלא כשהיא לבדה וחסרת אונים. בריאיון היא מגלה שהיא סובלת מבולימיה, ולאורך חייה ניסתה להתמודד עם הנטיות האובססיביות-קומפולסיביות שלה באמצעות משטר אימונים נוקשה. המגבלות הפיזיות שהוטלו עליה במתקן הכליאה, כולל בתנאי בידוד, גרמו לה למשבר נפשי קשה שבמהלכו אף שקלה לשים קץ לחייה. כאמור, העידוד ששאבה ממשפחתה הותירו אותה בחיים, גם כשנאלצה להפסיק את המאבק על חפותה, ולהסכים לעסקת הטיעון מתוך ייאוש וחוסר אמון במערכת החוק, וגם במערכת The Intercept שבמבוכתה נרתמה לממן את הייצוג המשפטי שלה. מי שלא היה שם לתמוך בה, אך נותר עימה ברגעים הקשים הוא אביה רון ווינר שהלך לעולמו ב-2016. "הוא היה שמח שמישהו היה מכריע לגבי האמת. הוא לא היה מגנה את זה. אני חושבת שהוא היה גאה", היא אומרת.
הווינרית שהפסידה הכל
דמות האב, שנעדרה מרוב הייצוגים של ריאליטי ווינר בתקשורת ובתרבות, מקבל נוכחות משמעותית בגילומו של זאק גאליפנאקיס בסרט החדש "ווינר", שחלק הארי בו מוקדש דווקא למהלך חייה של הגיבורה לפני הפרשה. הילדות בחיק המשפחה בעיירה קינגסלי שבטקסס, ההשראה של אביה הנכה שחינך אותה לחשיבה ביקורתית ואנטי-ממסדית, וההתייצבות לצידו בצל גירושי ההורים, וגם ההתלבטויות האישיות בעת לימודיה בתיכון, בחברת בני הנוער ומול מושאי אהבתה - סוגיות שמעסיקות כל נערה מתבגרת. הבמאית סוזנה פוגל נותנת משקל רב לחלק זה של חייה, וגם להיבטים יוצאי הדופן באישיותה המורכבת עם חוש הצדק המפותח (מדי), השאיפה להפוך את העולם למקום טוב יותר, והבחירה המוזרה שלה ללמוד שפות זרות שסימנה אותה כמועמדת לשירות מודיעין צבאי, אבל היא עצמה אימצה אותן לצורכי שלום.
בניגוד לשני הסרטים האחרים העוסקים בווינר, שבהם הדגישו טינה סאטר וסוניה קנבק את חוסר האונים, הייאוש והחשש של האישה הצעירה מול המערכת, פוגל בחרה לפתח את סיפורה של ריאליטי ווינר כדרמת התבגרות קומית מלאת סרקזם, כאילו מדובר ב"קלולס" בכיכובה של אלישיה סילברסטון. במונחים רבים, ריאליטי בגילומה של אמיליה ג'ונס היא אכן קלולסית, אלא שבמקרה שלה, הנאיביות נובעת מהשאיפה הכנה שלה לשנות את העולם, או לכל הפחות להבין אותו יותר טוב, במיוחד לאחר ה-11 בספטמבר. לשם כך היא מתעקשת ללמוד דווקא שפות כמו פרסית, דארי ופשטו המדוברות באיראן ואפגניסטן, אומות העוינות את ארצות הברית. היא מגלה להפתעתה שבמקום הידברות, מיומנותיה מנוצלות על ידי הצבא למטרות ציתות ומעקב אחר פעילי טרור, שלא פעם מובילות לחיסולם.
בפרופיל האישי המקורי של "ווינר", הדמות של ריאליטי, הנערה החצופה ומלאת-התושייה, נבנית מתוך מערכת היחסים המורכבת שלה עם אמה (קוני בריטון), אחותה (קתרין ניוטון), אביה (גאליפנאקיס) ובן זוגה (דני רמירז), וגם מתוך מערכת היחסים המורכבת לא פחות שהיא מנהלת עם העולם. עולם גברי, אלים ושוביניסטי שהיא התעקשה לנסות לשנות, מכוח האמונה הילדותית במה שצודק ומוצדק, או אולי לפחות לא כל כך מושחת. אבל אפילו השאיפה הצנועה הזאת אינה ריאלית. למערכות שלטוניות אדירות יש הרבה יותר עוצמה מאישה צעירה אחת, עקשנית ככל שתהיה. לא משנה כמה תעצומות נפש יש לה, או כמה שכיבות שמיכה היא מסוגלת לעשות ברצף, או כמה מיומנת היא בתפעול האקדחים שלה. זה מקרה קלאסי של "הדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות". ייתכן שבסרטים גיבורים וגיבורות מצליחים לבסוף להשלים את המסע כנגד כל הסיכויים. אבל לא במציאות, לפחות לא בזו של ריאליטי.