ביום חמישי האחרון ו-13 שנים לאחר מותה בטרם עת, יצא לאקרנים הסרט "Back to Black: סיפורה של איימי וויינהאוס" (על שם אלבומה השני והאחרון) המתחקה אחר חייה הקצרים מדי והסוערים במיוחד של הזמרת הבריטית היהודייה והחד-פעמית. מספר ימים קודם לכן, נערכה בלונדון הפרימיירה החגיגית לסרט. על השטיח האדום פסעו במאית הסרט, סם טיילור-ג'ונסון ("חמישים גוונים של אפור"), מלווה בבעלה אהרון טיילור-ג'ונסון ("קיק-אס"), כמו גם השחקנים מריסה אבלה (המגלמת את וויינהאוס), אדי מרסן (המגלם את אביה, מיטש וויינהאוס) וג'ק אוקונל (בלייק פילדר-סיביל, מושא אהבתה הטרגית של הזמרת). כך גם הזמר ניק קייב והמוזיקאי וורן אליס, האחראים על פסקול הסרט, צעדו מלאי סטייל בכיכר לסטר הידועה.
Back to Black - טריילר
(באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)
לעין ישראלית ויהודית, בלטו בין הנוכחים גם בני משפחתה של הזמרת המנוחה - האב, ג'ניס האם, אלכס אחיה הבכור של איימי, ובת זוגו קלייר. בתמונות מהפרימיירה ניתן לראות שמיטש וויינהאוס והזוג ענדו כולם את סיכות החטופים הצהובות.
"קלייר, בת הזוג של הבן שלי, מאוד מעורבת בעניין החטופים והיא שאלה אותנו אם נשים את הסיכות. היא חשבה שזו הזדמנות מצוינת להביע סולידריות ולמשוך תשומת לב לעניין החטופים שכבר פחות נמצא בכותרות ופחות מדובר״, מספר ל-ynet וויינהאוס האב, בריאיון טלפוני מיוחד. "ברור שאמרנו מיד כן", הוא מוסיף. "אנחנו יהודים שתמיד תומכים בעם שלנו והיינו מאוד גאים ללכת עם הסיכות באירוע כל כך פומבי ומתוקשר. האמת היא שאף אחד לא העיר לנו עליהן ולא קיבלנו שום תגובה לכאן או לכאן".
6 צפייה בגלריה
"אנחנו יהודים שתמיד תומכים בעם שלנו". אלכס, מיטש וג'יין וויינהאוס עם קלייר הדוואט בפרימיירת הסרט
(צילום פרטי)
וויינהאוס משתף שכיהודי הוא מודאג ממה שקורה בישראל ומהאופן שבו המדינה מצטיירת בעולם. "לנו ברור שישראל עומדת בקו הראשון של ההגנה, בחזית של העולם המערבי, והעולם לא ממש קולט את זה", הוא אומר. "אני מבין למה אמריקה, בריטניה והאו"ם מבקרים את ההתנהלות של ישראל. זו שנת בחירות ויש המון גורמים פוליטיים שמעורבים, אבל אין לי ספק שישראל צריכה לדאוג לעצמה, היא נלחמת על החיים שלה, בכל יום ובכל שעה".
"מצחיק אותי שהאמריקאים מבקרים את הפעולות של ישראל", הוא ממשיך, "לדוגמה ההרג הנורא של שבעת העובדים ההומניטריים, שאכן מאוד מצער ולא צריך היה לקרות, אבל בואי נעצור רגע וניזכר בכל התאונות של אמריקה: באפגניסטן הם הפציצו חתונות, בעירק הורידו אזרחים, כשדיוויד קמרון היה ראש ממשלת בריטניה נפגעו כל כך הרבה אזרחים בסרביה וקוסובו בין 2010-2009. אבל את כל הדברים האלה לא מזכירים והצביעות חוגגת. כשאמריקה מפשלת קוראים לזה 'אש ידידותית' וכשישראל מפשלת מדובר ב'פשע נגד האנושות'".
מה מבחינת היהודים באנגליה? אתה מרגיש את עליית האנטישמיות? זה משפיע על היומיום שלך?
"את יהודייה באנגליה", הוא עונה מיד, "את חיה כאן וחווה את הדברים שאני חווה. האינפורמציה והתחושות ברחוב מגיעות אליי בעיקר מהחדשות ומאמצעי התקשורת. אני רואה את סילוף העובדות, את הצביעות, את ההפגנות שמתקיימות כבר חצי שנה ואת המשטרה שלא עושה כלום.
6 צפייה בגלריה
"אף אחד לא יכול לדעתי להרגיש מוגן בעולם, לא רק היהודים". אלכס וויינהאוס ובת זוגו, קלייר הדוואט בפרימיירת הסרט
(צילום פרטי)
"את ואני יודעים שרוב האנשים באנגליה, כולל המוסלמים, הם אנשים שרוצים לחיות בשקט. הם רוצים ללכת לעבודה, לאכול ארוחת ערב עם המשפחה ולדבר עם השכנים היהודים שלהם. מה שרואים בתקשורת ומה שיוצא החוצה זה המיעוט הקיצוני, הרעשני והאגרסיבי, אם מהימין ואם מהשמאל. אבל הם לא מטופלים, ובגלל שהם לא מטופלים זה סימן להם שהם יכולים לעשות מה שהם רוצים בלי לשאת בתוצאות. התחלתי לחשוב שגם אנחנו, היהודים, צריכים אולי לצאת לרחוב, להתנהג כמו חוליגנים, לצעוק ולהשתולל, אבל אנחנו לא כאלה, אנחנו מעדיפים את השקט ואת התה והעוגה".
אז מה הכי מטריד אותך?
"טרור. אף אחד לדעתי לא יכול להרגיש מוגן בעולם, לא רק היהודים. זה משפיע על כולם וזה דבר שהעולם עדיין לא הפנים. יש איום טרור של ג'יהאדיסטים קיצוניים בכל מקום. כמו שראינו בפיגועים החל משנת 2007, הם גם יוצאים מבית, מגדלים ומטפחים אותם אצלנו, או באמריקה, או בכל מקום אחר.
"מה שהכי משפיע עליי ומטריד אותי היא כמות הטרור המתרחשת בישראל. אני עוקב אחרי החדשות שיוצאות משם, מסתכל באתרים של צה"ל ורואה מה קורה. רק בשבועיים האחרונים היו משהו כמו שמונה פעולות טרור בתוך ישראל. מצאו אפילו רכב עם מדי משטרה והמון כלי נשק ששייכים לטרוריסטים שהתכוונו להרוג יהודים וישראלים. האם הראו את זה בחדשות של ה-BBC או 'סקיי'? אפילו לא מילה".
6 צפייה בגלריה
"לא הרסו את הפסל והמדבקה הוסרה על ידי הראשויות די במיידי". הפסל של איימי וויינהאוס
(צילום: AP Photo/Tim Ireland)
איימי וויינהאוס הייתה דמות מוכרת ודומיננטית בסצנת המוזיקה העולמית בכלל והבריטית בפרט, ותמיד תיזכר כזמרת הביישנית שזכתה בחמישה פרסי גראמי בערב אחד ואפילו לא הגיעה לטקס. אולם לאף אייקון בריטי מוזיקלי לא היה קשר חזק לאזור של קמדן כפי שהיה לוויינהאוס. הזמרת החלה את דרכה בגיגים קטנים בפאבים השונים שבאזור, התגוררה בשכונה עד למותה וניתן היה לראות אותה משתזפת בשמש בפארק פרימרוז היל האייקוני הקרוב לאזור מגוריה. עם מותה הוצב בשוק קמדן המתוייר פסל של הזמרת. על הפסל ניתן למצוא את שרשרת מגן הדוד שאותה נהגה לענוד. לפני כחודשיים התפרסם שסמל מגן הדוד שעל הפסל כוסה במדבקה של דגן פלסטין.
"האקט הזה לא הזיז לי במיוחד", אומר האב. "לדעתי, זו התנהגות מבישה של אחד המעריצים שלה שהדביק מדבקה. הוא לא הרס את הפסל והמדבקה הוסרה על ידי הראשויות באופן די מיידי. מה שכן הפריע לי זה שהנכד בן התשע שלי, שלא יצא לו להכיר את איימי, התקשר אליי באותו היום כדי לבדוק אם אני בסדר. אמרתי לו שכן אז הוא אמר לי שהוא דווקא מאוד עצוב בנוגע לדודה איימי, ושהוא בוכה כל היום כי מישהו פגע בפסל שלה. הסברתי לו שהם לא זרקו על הפסל צבע ולא שברו אותו ושאת המדבקה הזאת הורידו ברגע שראו אותה, אבל העציב אותי שזה פגע בו".
"היא לא כאן יותר. ברוח כן, במוזיקה כן, אבל לא באמת, וזה שובר לי את הלב כל פעם מחדש"
הסיפור של הזמרת הוא סיפור של כאב ואהבה, התמכרות ואמביציה, בולימיה, סמים קשים, התעללות והרבה אלכוהול. הוא גם סיפור של טאלנטית ייחודית, של קול שלא היה כמותו, של הומור וחוכמה, של קסם ושל הרבה מוזיקה. הסרט שמגיע לאקרנים יותר מעשור לאחר מותה, פיצל את המעריצים שלא ידעו להחליט אם מדובר בהבעת כבוד למורשת של הזמרת או פשוט ניצול שלה. אחרים טענו שטביעת האצבע של המשפחה מופיעה בסרט, שכן היא מצביעה על האלכוהול כזה שגרם למותה של הזמרת (שנפטרה מהרעלת אלכוהול בהיותה בת 27), ולא על אביה שתמיד הצטייר כלפי חוץ כנבל הגדול, או על בעלה לשעבר בלייק פילדר-סיביל - שהיה מכור לסמים.
בקמפיין הקידום ליציאת הסרט הודגש כל הזמן כי לבמאית, סם טיילור-ג'ונסון, ניתנה חירות קריאייטיבית מוחלטת מצד המשפחה. וויינהאוס האב, שבפרימיירה ראה את הסרט בפעם השלישית, משתף שהוא אמר מההתחלה ליוצרים שהוא לא מעוניין להיות מעורב יצירתית בסרט.
"אם הייתי מעורב אז אנשים היו אומרים שאני גורם לעצמי לצאת טוב, ולא רציתי את זה", הוא מבהיר. "דיברתי עם היוצרים לפני ושאלתי אותם כל מה שהייתי צריך לדעת על הזווית שהם מעוניינים לקחת. מבחינתי, אם זה היה עוד סרט כמו שעשה אסיף קפאדיה ב-2015 (הסרט הדוקומנטרי 'איימי', שהציג אותו באור לא מחמיא בכלל, ש"ג), לא הייתי נותן להם את ה'אוקיי' להתחיל את הפרויקט, אבל הם הסבירו לי שמבחינתם מה שחשוב הוא להביא את הסרט מהזווית של איימי ולהתרכז באנשים שהיא אהבה הכי הרבה בחייה - ההורים שלה ובלייק. וכן, אי-אפשר להתחמק מזה, היא אהבה את בלייק מאוד. אז חשבתי על זה קצת ואז אמרתי להם שיצאו לדרך".
אז במה הסתכמה המעורבות שלך אחרי שנתת להם את ברכת הדרך?
"בעיקר ישבתי עם היוצרים ועם אדי מרסן שמגלם אותי, סיפרתי להם סיפורים מצחיקים ועצובים, וצחקנו ביחד ובכינו ביחד וסיפרתי להם איך איימי הייתה כתינוקת וכילדה. סיפורים נהדרים ממש. אחרי זה נתתי להם להתקדם איך שהם מצאו לנכון.
"תראי, אלה ימים מאוד אמוציונליים", הוא אומר. "בכל זאת מדובר בבת שלי שכבר לא איתנו, שכבר לא בין החיים. הייתי נרגש אם הייתי יכול לראות את איימי בקונצרט חדש או בסרט חדש שהיא מככבת בו, או לשמוע מוזיקה חדשה שלה, אבל זה לעולם לא יתאפשר לי. היציאה של הסרט רק מחדדת שוב את זה שהיא לא כאן יותר. ברוח כן, במוזיקה כן, אבל לא באמת, וזה שובר לי את הלב כל פעם מחדש".
בריאיון לתוכנית הבוקר The One Show, אמר אדי מרסן, השחקן שמגלם את אביה של הזמרת בסרט, שמותה של הזמרת, שזעזע ונגע בכל כך הרבה אנשים ברחבי העולם, גרם לכך שהמעריצים ינסו למצוא נרטיב נוח. "הנרטיב הנוח", אמר מרסן בריאיון, "היה שמישהו חייב להיות אשם, וזה היה או בלייק או מיטש. כך יצרו נרטיב של נבלים ושל קורבן. אבל האמת היא שההתמכרות היא אכזרית ונוראית והיא הנבל הראשי בסרט הזה. מה שהיה חשוב לי בסרט זה לספר מי הוא מיטש, ואחרי מפגשים איתו אני חייב לומר שאני מחבב את האיש. הוא אבא שאהב את הבת שלו ושהיה בסיטואציה בלתי אפשרית. הייתה לו בת מכורה, היא הייתה האישה המפורסמת ביותר בעולם, נרדפה על ידי הפפראצי, היה לה כסף בלי סוף וכל סוחר סמים בלונדון רצה לספק לה סמים", המשיך השחקן, "מיטש סיפר לי שהוא עשה מה שהוא יכול כדי לעזור לה, אבל הוא גם עשה טעויות שרודפות אחריו. כאבא לארבעה ילדים בעצמי, אני יכול להזדהות עם זה".
כשיצאו בקיץ שעבר התמונות הראשונות מסט הצילומים של הסרט, בהם נגלו מריסה אבלה ומרסן כאיימי ומיטש וויינהאוס, הביקורות לא איחרו לבוא. כשנודע גם שאבלה תשיר בעצמה בסרט אנשים מיהרו להביע את מורת רוחם, תקפו את החלטות הליהוק ואת ההחלטות המוזיקליות. "כולם צקצקו", אומר וויינהאוס בשיחה עם ynet, "מיהרו להגיד שמריסה נראית נורא, שהיא לא מתאימה, שהיא לא יכולה לשיר, שהיא לא יודעת ללכת כמוה. כל אדם שהיה לו משהו שלילי להגיד - אמר. עכשיו כשהסרט בחוץ, כולם אוכלים את הכובע. מריסה פשוט נפלאה, היא שרה מהפנט והיא יוצאת מן הכלל. את יודעת שהיא גם יהודייה, נכון? לא שזה משנה", הוא מוסיף במהירות. "אדי עצמו נהדר וגם ג'ק אוקונול עושה תפקיד חזק כבלייק. כולם עושים עבודה מצוינת, מבחינתי היו הרבה דברים נוספים שהייתי מכניס לסרט, אבל זה סרט של שעתיים, לא של עשרים שעות".
6 צפייה בגלריה
"היו הרבה דברים נוספים שהייתי מכניס בסרט, אבל זה סרט של שעתיים"/ מתוך "Back to Black: סיפורה של איימי ויינהאוס"
(צילום: באדיבות טוליפ אינטרטיימנט)
אתה מרגיש שהיהדות שלכם קיבלה מקום בסרט?
"מעניין שאת שואלת כי בדיוק אמרתי לאשתי שאני מאוד מרוצה מאיך שזה הוצג. איימי בסרט כל הזמן עם שרשרת מגן הדוד שלה, אותה אחת שנמצאת גם על הפסל. חשבתי שזה פשוט נפלא שרואים אותה בסרט כל הזמן עם השרשרת הזאת. יש גם קצת שירה יהודית מסביב לשולחן השבת. תראי, אנחנו לא משפחה דתית, לא היה להם מה להראות אותנו הולכים לבית הכנסת כל הזמן, כי זה לא נכון, אז כן הרגשתי שזה מובא בצורה נכונה".
השמועה אומרת שאהרון טיילור-ג'ונסון, בעלה של במאית הסרט, הוא ג'יימס בונד הבא. מאז שהדבר נודע, השחקן היהודי מקבל תגובות קשות ברשת, ואנשים קוראים להחרים את הסרט. מה אתה חושב על כך?
"ג'יימס בונד הוא דמות אייקונית, אזכיר לך שגם דניאל קרייג התמודד עם המון שנאה כשהוא נבחר לתפקיד, לא בגלל שהיה יהודי - אבל בגלל שטענו שהוא מכוער, בלונדיני, לא נראה מספיק טוב או לא מתאים ותראי איזו הצלחה הוא היה. אהרון הוא יפה תואר, שחקן מעולה ואדם סופר-סופר נחמד, הוא יהיה ג'יימס בונד מצוין".
לפני שנסיים יש משהו שתרצה להגיד לקוראים בישראל?
"יש לנו עמותה, 'קרן איימי וויינהאוס', שדרכה אנחנו מנסים לעזור כמה שיותר לאנשים. באמצעות הקרן אנחנו עובדים עכשיו כדי לתרום לאנשים בישראל שסבלו כתוצאה מהמלחמה, בעיקר לילדים שאיבדו את הוריהם וכאלה שהושפעו בצורות אחרות. אנחנו גם רוצים - וזה כבר יותר קשה ואולי ישמע לך קצת טיפשי ונאיבי - לעזור גם לילדים פלסטינים. בכל זאת, אנושיות זה הדבר שהכי מאפיין את העם היהודי. אז אנחנו בקשר עם כל מיני אנשים ומנסים לראות איך אפשר לעזור בלי שהכסף יגיע לחמאס, אבל זה גם משהו שנרצה לנסות ולעשות".
