בשבוע שעבר, בלי פרומואים, צלצולים והשקות, עלתה לרשת אופרת הראפ הראשונה של כאן - "עלייתו ונפילתו של שם טוב האבי" - סרט קצר שנמשך 24 דקות, המאכלס את טובי הראפרים בארץ ועליו חתום אחד, תמיר בר.
רובכם ודאי לא מכירים אותו. הוא בן 33, אחראי לכמה סדרות רשת קומיות של התאגיד בהן הוא מסביר את הגבלות הקורונה או מארח סלבים ליום סידורים, ועושה רושם שהוא אחד הקומיקאים המעניינים שגדלים כאן. אבל אופרת הראפ שלו הייתה פרויקט גדול בהרבה מיום צילומים קז'ואלי בתל אביב. זהו פרויקט שאפתני שעליו עבדו הבמאי נאור סוקי, המפיק המוזיקלי ישי סוויסה ואחרים במשך כמעט שנה. עכשיו הוא זוכה ללא מעט סופרלטיבים ברשת ובתקשורת, ומתהדר במעל ל-130 אלף צפיות ביוטיוב.
אדם שם טוב הוא בחור נורמטיבי שמגיע לרופא שיניים מופרע (מאיר סוויסה) ומתמכר לחומרי הרדמה. הוא מתגלה כזמר טראפ מוצלח ועושה קריירה בליווי מנהל ססגוני (רביד פלוטניק) כראפר מהדור החדש, קומפלט עם שיני הזהב, קעקועי הפנים ורקדניות הטוורקינג בבריכה. אבל אז רשויות החוק מגלות ששם טוב העלים מס ובתום משפט כשלצדו עורך דינו (ג'ימבו ג'יי), הוא מוצא את עצמו בכלא. נשמע כמו משהו שלקוח הישר מכותרות אתרי המוזיקה בעולם? לחלוטין.
זו יצירה שמתכתבת ישירות עם מה שמעסיק את עולם המוזיקה היום, היא מצחיקה מאוד, עשויה טוב מבחינה טלוויזיונית, האסתטיקה שלה לקוחה מהקליפים של הז'אנר, ומוזיקלית השירים שלה מצליחים לעמוד בפני עצמם. דווקא היכולת שלה להיות סופר מהנה מצד אחד ומצד שני לבקר את המציאות הישראלית - על הטייקונים שלה, האפליה של קהילות שונות, חוסר היכולת של צעירים להיות עצמאים כלכלית וקטנותו של האזרח - היא מה שמרשים באמת ורלוונטי מתמיד. זה, והתחושה שמדובר במשהו מרענן מאוד ביחס לסאטירה המקובלת בארץ.
"זה היה פשוט פרויקט ענק, מהסוג שאתה כל פעם מאמין בזה ואז לא מאמין בזה", מספר בר בריאיון ל-ynet. "לא כל הראפרים הצטרפו מההתחלה, הם באו כשהבינו שזה טוב. וזה היה חתיכת מסע קשוח. זה היה קרוב מאוד גם לא להצליח - זה שערורייתי מדי".
האבטיפוס של הפרויקט היה השיר "כדורגל ישראלי". בר מצא ביט ביוטיוב, כתב מילים בזריזות, הזמין את הראפרית סימה נון ויחד הם הקליטו וצילמו במהירות שיא. זה גרם לו לחשוב שלהוציא לפועל את אופרת הראפ יהיה פיס אוף קייק וכך הוא גם מכר אותה לתאגיד. אבל זה לא היה המצב בפועל. "אמרתי שאני אעשה את זה בקלות גם פה - אני אדבר על דברים שקשורים לישראל, אני אתן ערכים, זה לא יהיה סתם בזבוז זמן של האנשים. ובסופו של דבר זה היה קשה רצח. סבלתי מזה מאוד".
מה היה הכי קשה?
"חשבתי שזה יעלה פרק-פרק, אז כל פרק צריך לעמוד בפני עצמו ולשדר לאנשים מה שאני רוצה להגיד להם. אבל לא יותר מדי בפנים. אם אני אפנה למכנה המשותף הרחב וכולם יבינו למה אני מתכוון - זה יהיה קצת זול. היו הרבה מחשבות כאלה שגוזרות אותך, אתה מדבר עם עצמך בלילה ומנסה לגרום לזה להתחרז".
האתגר הגדול היה ליצור שיר טוב, לא לחבר מילים אקראיות לביטים – הרי בסופו של דבר ביצירה כזו אתה נמדד לא רק במוצר הוויזואלי אלא גם באיכות של המוזיקה. "היו תהליכים מטורפים, הורדתי בתים שלמים. לשיר 'אני לא מרגיש את הפה שלי', למשל, היו 40 בתים. כל פעם החלפתי וניסיתי לפשט. למזלי, היה לי את רביד (פלוטניק, ששימש כיועץ מוזיקלי, ד"צ) שבעיקר אמר לי 'שמע אחי, זה ממש טוב. זה יצליח ממש'. כשהוא הצטרף זה ממש עזר לזה לקרות כי אני כבר הייתי בשלב ההתפזרות והחששות. הוא עזר לי לעשות סדר. מבחינתי הוא התודעה הכי גדולה בדבר הזה". פלוטניק הוא לא היחיד שהצטרף לפרויקט. בר אסף סביבו אנשי מקצוע מוכשרים, ולמעשה, הוא היחיד על הסט שלא קיבל תשלום עבור עבודתו.
הסיפור של האופרה הוא הסיפור הקלאסי – ניצוץ כישרון, הצלחה מטאורית, סמים לצד כסף ובחורות וקריסה טוטאלית עד למאסר - זה היה נכון בסיקסטיז וזה נכון גם עכשיו, ועדיין זה עובד. ההשראה ליצירה לא הגיעה ממיגוס או טקשי 69, אלא מלאונרד כהן ובוב דילן, "אצלם יש הרבה דגש על מה שלא כתבת", הוא מסביר ומעדיף לתת לצופים להבין בעצמם את הסאבטקסט.
צנזרו אותך?
"לא צנזרו לי מילה. אמרתי לבוס שלי שיהיו מלא תחתים בשיר השני של המנקה ומבחינתי זה מהותי כי אתה רוצה להראות קליפ אמיתי של אמן אמריקני ב-MTV או סטטיק ובן אל ולהראות איך האיש הזה נגזר. אז זה חשוב לתת את הרפרנס המושלם לאיך נראית מסיבת בריכה שלו. הוא אמר לי 'סבבה אבל בלי תקריבים, בלי הגזמות'. נתנו לי חופש יצירתי מוחלט. אולי בהזדמנות זו אני אגיד תודה לאלעד טנא ולמאיה זיו ולמתן דרורי, הבוסים שלי - זה לא רק שהם נותנים לי לעשות מה שאני רוצה, זה פשוט שהם יודעים לאן אני הולך".
5 צפייה בגלריה
תמיר בר בתפקיד שם טוב האבי "החלום שלי הוא לעשות שינוי למישהו אחד ביום"
(צילום: באדיבות כאן)
את הקריירה שלו הוא התחיל רחוק מאוד מבימות הסטנדאפ שעליהן הוא מקפיד לעלות מדי פעם (בשל הקורונה, הופעתו מחר בצוותא לצד הגיבורים שלו אודי כגן ואסי כהן בוטלה). הוא למד הנדסה ועבד בהייטק - במקום לחלום ולהתפכח, יש שיגידו שבר עשה את המסלול ההפוך. "הייתה לי עבודה טובה, לא עזבתי את המשרד האפור, אבל הייתי צריך יותר". אז הוא עשה סדרת רשת עם החבר פלוטניק במצלמה ביתית, וראיין אלכוהוליסטים בחדר מדרגות לתפקיד הראשי, ניגן במשך תשעה חודשים על גיטרה ברחוב ולבסוף מצא את עצמו בתאגיד. "אני מרגיש שיש לי אפשרות לשמח או לקדם. אני חושב שהסרט שעשיתי מקדם אנשים. לא כל האנשים בסרט הזה הם שמות גדולים, הרבה פרצופים את לא מכירה, יש שם שמות שמנסים להתקדם בז'אנר הזה עשר שנים".
הקידום של תעשיית ההיפ הופ הישראלית, שמרביתה עדיין בשוליים, עמד לנגד עיניו לצד שאיפה אלטרואיסטית עוד יותר: "החלום שלי זה לעשות שינוי למישהו אחד ביום. לא במספרים גדולים כי זה פחות אמיתי. מישהו בפייסבוק עייף, הוא גולל, אני יכול לשמח אותו לשנייה. כל המחמאות ל'שם טוב האבי' זה טוב יפה, אבל לפני חצי שנה מישהו שלח לי הודעה שהוא בן 20 והיה לו סרטן והוא ואחותו ראו את הסרטונים שלי בבית החולים בכיף שלהם, וזה מחזיק אותי עד עכשיו".
יש סיכוי שהאופרה תעלה על הבמה?
"זה מאוד הגיוני כשאתה רואה את זה להגיד 'בואנה, למה לא להוסיף פה סצנה, פה סצנה ולעשות מזה הצגה כמו שהיה פעם של כוורת?'. אמרתי למפיק שאם הוא רוצה אני אכתוב ושהרווחים יחולקו בין האמנים שבאים. זה נראה לי לא הוגן גם ליצור את זה וגם להרוויח מזה".
בר הוא טיפוס די מפתיע. פרט לשאיפות הצנועות והמסלול הלא שגרתי - הוא גם שונא להיות מבוגר ("אני חושב לעשות צי של ילדים כדי שהם יגדלו אחד את השני ויעזבו אותי בשקט") ויש לו דעה מוצקה על חרדל כרוטב מהמעלה הראשונה: "זה נראה סוטה אבל אם אתה אוכל חרדל, גם עם הגרגירים, אתה פשוט לא צריך לדעת לבשל - זה רוטב של שמחה".
עכשיו הוא מעדיף להתרכז בסרטונים ובהופעות הסטנדאפ - חוויה סוריאליסטית משהו כשהקהל מכוסה במסכות. השלב הבא הוא סדרה או סרט ישראלי, "הכיוון הוא שערורייה. אני לא מתכוון לעשות דברים רגילים", הוא מודיע, "אני רוצה לעשות את הסדרה הכי מיוחדת ומגניבה פה בישראל. אני לא צריך ללכת לנטפליקס ולראות משהו באנגלית שאני מבין חלק מהבדיחות ופעם ב- יש בדיחה אנטישמית שאתה לא יודע אם לצחוק". ומה לגבי המשך לאופרת הראפ? אם ילחצו עליו אולי הוא יימצא זמן לספר לנו מה קרה לאדם שם טוב.
