כשהבמאי זאק סניידר הביא את פרויקט "ירח המרד" לאנשי נטפליקס הם היו מוטרדים. לא בגלל היותו חיקוי עלוב של "מלחמת הכוכבים". לא בגלל שסניידר כבר ניסה להציע את זה ללוקאספילם וסורב (כנראה בגלל הסטנדרטים הגבוהים של האולפן שעשה לאחרונה את "עלייתו של סקייווקר"). לא מכך שהפרויקט עשוי לגזול משאבים של עשרה סרטים שבהם, להבדיל, יש קמצוץ של מקוריות. אלא בגלל שסניידר הציע פרויקט גדוש ב"אלימות פרועה" שתגביל, לפחות בתיאוריה, את כמות הצופים.
הוצאה מחודשת של סרטים ב"גרסת הבמאי" החלה להתמסד בשנות ה-80 עם פריחת השוק הביתי של קלטות וידאו. סרטים שהוצגו בבתי הקולנוע בגרסה מקוצרת, או בעריכה שפגעה בחזון המקורי של הבמאי, זכו להתקיים כמוצר נלווה המציע גרסה אלטרנטיבית ומכירות נוספות. במקרה של "ירח המרד" עלה הרעיון שניתן לעצב מלכתחילה את הסרטים באופן מודולארי. בסבב הראשון יוצגו גרסאות "מקוצרות" עם הפחתה משמעותית ברמת האלימות. בסבב השני גרסאות "מלאות" שיציגו את הדמויות במלוא מורכבותן הפסיכולוגית והדרמטית (אני צוחק, כמובן), ואלימות משוחררת-רסן. מה איכפת לנטפליקס? בשביל ה-166 מיליון דולר שלהם הם יקבלו עוד דקות תוכן, וסניידר ירגיש שהוא מימש את עצמו באופן מלא כאומן.
"ירח מרד – חלק ראשון: ילדת האש" (2023), החלק הראשון של אופרת החלל הסניידרית, המחיש את הפער בין היומרות המוצהרות והתוצר העלוב. מלבד "מלחמת הכוכבים" הוא גנב את המהלך העלילתי של "שבעת הסמוראים" (1954) של אקירה קורוסאווה, ויצר, בין השאר, את הגרסאות שלו לסצנת הפתיחה של "ממזרים חסרי כבוד", או סצנת הרכיבה על ההיפוגריף ב"הארי פוטר והאסיר מאזקבאן". בביקורת על "ירח מרד" הצעתי את הפועל "לסניידר" – גניבת רעיונות של יוצרים מוכשרים, ועיצובם מחדש במלאכותיות דיגיטלית נטולת הומור, רגש או מורכבות שהיו במקור, אבל עם הרבה פאתוס נטול הצדקה. פחות או יותר האסטרטגיה של סניידר מאז ומתמיד – בין אם אלו אלן מור ודייב גיבונס ("השומרים") או פרנק מילר ("300", "באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק").
בנוסף "ירח מרד" הדגים את שאר הרעות החולות האופייניות לסרטיו של הבמאי. עלילה נטולת-הגיון, גם על בסיס תכונותיו של היקום המוצג; קצב משובש הנע בין סצנות דלות שנמרחות, לפרצי אקספוזיציה דחוסים; אפס אינטראקציות בין דמויות שניתן לזהות בהן מידה של אנושיות; דמויות שבפיהן מעט טקסט, אבל כמעט כל משפט מנסה להישמע כמו רגע שיא בבלוקבסטר, וסלואו-מושנים. כל כך הרבה פאקינג סלואו-מושנים. ביקור נוסף בעולם הערכים האפל ויזואלית והמרתיע מוסרית שמרטיט את עדת מעריציו של סניידר בפורומים של רדיט. מי שחושב שהחלק השני הקרוי "ירח מרד – חלק שני: המצלקת" (Rebel Moon – Part Two: The Scargiver) יהיה טוב יותר, כנראה שאף יותר מדי גז מזגנים. אני מבטיח שעד סוף הסרט עדיין לא יהיה לכם מושג למה לסרט קוראים "המצלקת", אלא אם כן הכוונה לאפקט של חוויית הצפייה על הצופים.
כזכור, העלילה של הסרט הראשון קשורה להשתלטות אלימה של כוחות "עולם האם" ("האימפריה הרעה") על כוכב ולדט שכל אוכלוסייתו היא כפר אחד קטן של חקלאים בלונדיניים. ספינת המלחמה הענקית ה"דרדנוט" ("כוכב המוות" של סניידר) מנחיתה על הכוכב את הכוחות המובילים ע"י האדמירל אטיקוס נובל (אד סקריין). הם חוצים את החלל בספינות ענק, אבל לא יכולים להתקיים ללא בזיזה של התבואה שמייצר כפר קטן ונטול טכנולוגיה. אך בכפר גרה קורה (סופיה בוטלה), לוחמת שהייתה הבת המאומצת של העריץ הגלקטי בליסריוס (פרה פי) השולט ב"עולם האם", והיא יוצאת יחד עם בן הכפר ומושא האהבה הפוטנציאלי גנאר (מיכיאל האוסמן), למצוא חבורת לוחמים שתסייע לאנשי הכפר.
מרבית הסרט הקודם הייתה אוסף סצנות שבהן מופיע כל אחד מהלוחמים, ואמור לקרות משהו מלהיב שמאפשר לו להפגין את יכולותיו. לאחר מכן הדמויות החדשות כמעט לא זוכות לזמן מסך, עד הקרב המסיים. שניים מהחבורה המתגבשת מתו בסרט הקודם, כשאחד מהם התגלה כבוגד. נותרנו עם קורה וגאנר, ועם נמסיס (ביי דונה), לוחמת אסייתית עם ידי חרבות אור, טאראק (סטאז נאיר), הנסיך בעל צבע העור החום, הגנרל טיטוס (דג'ימון הונסו), ואחרונ.ה חביב.ה מיליוס (אליז גאפי), הלוחמת הצעירה והג'נדרקווירית שאיכשהו נדבקה לחבורה בסרט הקודם. סיפורי הרקע של ארבעתם יועלו ב"המצלקת" בסיקוונס גרוע במיוחד שבו כל החבורה יושבת מסביב לשולחן וכל אחד מהם חושף בתורו את מה שגרם לו לצאת להילחם כנגד "עולם האם".
4 צפייה בגלריה
אז מה גרם לך לצאת נגד "עולם האם", אחינו? מתוך "ירח המרד - חלק שני: המצלקת"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
בסוף הסרט הקודם קורה הרגה את אטיקוס נובל, אבל הוא מוקם מחדש לתחייה בתחילת הסרט השני. למה לחשוב על דמות חדשה או סיטואציה חדשה, כשהסרט השני יכול להיות מעין סיבוב חוזר על האלמנטים והדמויות של הסרט הראשון? בנוסף, סצנת ההחייאה מאפשרת לסניידר לגנוב מעצמו (כלומר מאלן מור ודייב גיבונס) כשהוא משחזר את סיקוונס ההיווצרות של ד"ר מנהטן (בילי קרודאפ) ב"השומרים" (2009).
עם אורך של שעתיים "המצלקת" קצר ברבע שעה מהחלק הראשון. הוא מורכב משני חלקים: בשעה הראשונה יש מריחה של זמן עד הקרב הגדול, ובשעה השניה מתרחש הקרב. בתחילת החלק הראשון קורה ושאר החבורה חוזרים אל הכפר לאחר שהם משוכנעים, בלי שום סיבה הגיונית, שעם מותו של נובל האיום הוסר. תוך זמן קצר הם מגלים שהמנוח כבר קם על רגליו ומיד מבינים שיש להם חמישה ימים גם כדי לקצור את החיטה, וגם לאמן כמה עשרות איכרים איך להילחם כנגד הלוחמים המיומנים והמחומשים של "עולם האם". תתכוננו להרבה סיקוונסים המצולמים בהילוך איטי של קציר בשדות החיטה.
4 צפייה בגלריה
האיום הוסר! אה, רגע, הוא לא. מתוך "ירח המרד - חלק שני: המצלקת"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
השעה הראשונה יכלה לתת מספיק זמן כדי לבסס קשרים בין אנשי הכפר והלוחמים. קורוסאווה ב"שבעת הסמוראים" יצר עלילות משנה יפות ומגוונות על היחסים המורכבים בין הסמוראים ואנשי הכפר, אבל סניידר לא באמת יודע לכתוב או לביים בני אדם. הוא רק חושב במונחים של סצנות שאמורות להיות "חזקות", אך ללא תשתית דרמטית סצנות אלו תלושות ושרירותיות. כך, למשל, סצנה שבה בת הכפר הצעירה והיפה סאם (שרלוט מאגי) מעניקה ללוחמים בדים רקומים שעל כל אחד מהם יש דימוי של הדבר המיוחד שמאפיין אותו. מילא שזה קורה בערך יום אחרי שהם הגיעו לכפר (היא כנראה רוקמת מאוד מהר), אבל הרקמה מתייחסת לתכונות שטרם הופגנו לאנשי הכפר, ולא למשל, כסצנה המופיעה בסיומו של הסרט. אפשר לצפות ב"המצלקת" כסדרה של בחירות מעוררות-השתאות לאיך לא לספר סיפור, אבל הנזק המוחי לא שווה את זה.
בחלק השני יש קרב שמתרחש בעיקרו בכפר, ובהמשך גולש גם לחלל. זה לא מציל את הסרט אלא הופך לאוסף משמים, כמעט בלתי ניתן לצפייה, של אירועי לחימה. ללא ביסוס קודם של דמויות שבהן יש לנו עניין, ללא אלמנט מורכב או מטרה שעשויה לייצר מתח עלילתי, יש רק פאו-פאו ובום-בום עד שהטובים ינצחו. וגם אם מישהו מהגיבורים ימות זה לא מחולל ולו קמצוץ של תגובה רגשית. מה שחשוב יותר לסניידר הוא לסיים את הסרט בדרך שתבהיר את הכיוון שאליו תתפתח עלילת הסרט השלישי.
למעשה התוכניות של סניידר הן לעוד ארבעה סרטים. כרגע הוא סיים את התסריט לסרט השלישי, אבל נטפליקס עוד לא התחייבה להפקתו. וכמובן, אם לשפוט על פי הנוהל החדש של סרטים מודולריים שהוא מפתח, והנטייה שלו לפצל בתהליך ההפקה סרט משעמם לשני סרטים משעממים עוד יותר, זה יכול להיגרר להרבה יותר סרטים. בנוסף ישנן גם הגרסאות המורחבות של שני הסרטים הראשונים שאמורות לצאת לקראת סוף 2024. אז אני פונה לכל בעלי המנויים בנטפליקס בתחינה: בידיכם הכוח. אל תצפו בסרט הזה. ואפילו אל תירדמו מול המסך בזמן שהוא רץ, כדי שנטפליקס לא תזקוף לזכותו עוד דקות של צפייה בתוכן. עשו את חלקכם הדל כדי שהתוכנית השטנית הזו לא תצא לפועל.
