באחד מפרקי הסדרה החמודה "גרייס ופרנקי", שואלת גרייס, היא ג'יין פונדה, את החבר הנוכחי שלה - הצעיר ממנה בעשרות שנים, בערך בן 60 - אם היה נשאר איתה אם לא הייתה נראית ככה. כמובן שהוא אומר שכן. ואז היא מסירה מולו את כל האיפור ונשארת חשופה לגמרי.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
נכון שהיא ג'יין פונדה, אבל אפילו ג'יין פונדה עברה את גיל 80. וגם היא לא העלתה על דעתה את האפשרות שתשתתף בשלושה סרטים רק בחצי הראשון של 2023, בוודאי אחרי מאבק כימותרפי בסרטן הדם בשנה שעברה.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"פעם בכלל לא חשבתי שאהיה בחיים בגיל 85", אומרת עכשיו אחת הנשים החשובות, החכמות והמרתקות שייצרה הוליווד, "בוודאי לא חשבתי שעדיין אעבוד כל כך הרבה ועוד בדברים שאנשים ירצו לראות".
לא מרגישה בגילך?
"אני בשנות ה-80 לחיי, אין סיבה להעמיד פנים שהגוף שלי לא יודע את זה, אבל להרגיש את המספר לא אומר להרגיש זקנה. הדבר היחיד שבאמת מפחיד אותי היום הוא מצב כדור הארץ. לא רק שיש לי נכדים, אני אוהבת את העולם, אנשים, חיות ועצים, ורוצה להבטיח את העתיד, גם אם אני לא יודעת כמה זמן עוד יש לי בהווה".
נסיר את זה מהשולחן במהירות - עם איפור ובלי, ג'יין פונדה עדיין מאוד יפה. אפשר רק להניד את הראש באי-אמון כשחושבים על כך שהיא לא רצתה להיות שחקנית, כי כשגדלה באמריקה של שנות ה-50 חשבה שהיא לא מספיק יפה, ומגוחך עוד יותר, חשבה שהיא לא מוכשרת.
להגיד על מישהו שהוא מעורר השראה זה ביטוי זול למדי היום, אבל ג'יין פונדה - שעיתונאים שמראיינים אותה פונים אליה כ"מיס פונדה" למרות שהיא אף פעם לא ביקשה את זה - היא אדם מעורר השראה.
אישה שגדלה בעידן שבו כמעט אילפו אותה להרגיש קטנה, צמחה להיות כוכבת קולנוע מהסוג שבאמת כבר לא עושים, וגם הפכה בשנות ה-70 לסמל פמיניסטי ולאקטיביסטית פוליטית בלי לחשוש לרגע מה זה יעשה לקריירה שלה. בין לבין לימדה את נשות העולם איך לחזק את שרירי הירך, ועכשיו, אולי בשלב האחרון במורשת שלה, היא הופכת חברות נשית לטרנד הוליוודי.
בשנים האחרונות השתתפה פונדה בשורה של פרויקטים שבשקט שינו את המשחק בתעשייה. זה התחיל ב-2015 עם "גרייס ופרנקי", הממתק של נטפליקס על שתי חברות טובות בשליש האחרון של החיים שמגלות כי בסוף הדרך, אחרי הגברים והסקס והקריירה, הן רוצות ללכת יחד לשקיעה.
ב-2018 הגיע "מועדון הספר הטוב", על ארבע נשים באותו שליש אחרון שמייצרות חברות וגם מגלות שוב את החיים, דרך מפגשי שיחות על ספרים. בתחילת 2023 שוב הייתה פונדה חלק מרביעיית נשים מקשישה שמגשימה חלום לנסוע לסופרבול בסרט "80 For Brady", שבו השתתפה בעוד סצנה בלי איפור ובלי שעברה אצל מעצבי שיער.
אחר כך הייתה בדרמת האינדי "Moving On" שבה היא ולילי טומלין נוקמות בבעל של חברה טובה שמתה. ועכשיו היא בסרט ההמשך, "מועדון הספר הטוב 2", שבו היא נוסעת עם קנדיס ברגן (77), דיאן קיטון (77) ומרי סטיינבורגן (70) לחופשה באיטליה, ולמה לא באמת.
"כשהייתי צעירה יותר, הרעיון שארבע נשים יעבדו ביחד היה בלתי אפשרי", אומרת פונדה, מרואיינת קומוניקטיבית ואנרגטית. "כי הסטריאוטיפ החליט שנשים שונאות אחת את השנייה ויריבו כל הזמן, אבל גיליתי בשנים האחרונות שזה לא רק קשקוש, אלא גם שחברות של נשים גורמת לי אושר עצום שלא הכרתי".
עד ממש לא מזמן, גיל מסוים היה תקרה לנשים בהוליווד.
"ובדרך כלל הגיל הזה היה צעיר בהרבה מכפי שאני היום".
בדיוק. משהו קרה.
"נשים מבוגרות הן האוכלוסייה שגדלה הכי מהר בעולם, והאולפנים מתחילים להבין שיש פה עסק טוב. פתאום רואים נשים מתבגרות בתפקידים רומנטיים ואפילו קצת סקסיים. סרט מיני כמו זה שעשתה אמה תומפסון, 'אף פעם לא מאוחר', הוא משהו שעד לפני זמן מאוד קצר לא היה יכול לקרות. אני לא חושבת שמישהי מאיתנו ציפתה להיות בסרט שהוא הצלחה קופתית בגיל הזה".
4 צפייה בגלריה
עם רוברט רדפורד ב''איש ואישה בלילה''. ''האולפנים מבינים שיש פה עסק טוב''
(צילום: Kerry Brown, Netflix)
ואכן, "מועדון הספר הטוב 2", שעולה בישראל ב-24 במאי, כמובן לא היה קורה בלי ההצלחה של הסרט הראשון, שהכניס 70 מיליון דולר בארה"ב ולמעלה מ-100 מיליון דולר ברחבי העולם.
"היה מישהו שממש עבד על הסט של הסרט הראשון ואמר לנו, 'יהיה לכם מזל אם הסרט יעשה מיליון דולר', אומר הבמאי ביל הולדרמן. "זה מדהים שלא רואים יותר סרטים עם שחקניות בגיל הזה, הן מעיין שופע של ידע, חוכמה והומור. מעליב שאנשים חשבו שקהל בגיל הזה לא היה חשוב מספיק כדי לעשות סרטים בשבילו".
מה השתנה?
"זה עסק שהולך אחרי הכסף, וההצלחה של הסרט הראשון הדהימה את התעשייה. עכשיו כשאנחנו מגיעים לפגישות באולפנים אנשים פתאום אומרים, תעשו לנו משהו כמו 'מועדון הספר הטוב'".
סרט ההמשך לוקח את הרביעייה לאיטליה, והוא שעתיים חביבות ולא מפתיעות של צפייה בארבע שחקניות נהדרות שסתם נהנות מכל רגע. עוד לפני ש"מועדון הספר הטוב" הראשון יצא לאקרנים, נסעו הארבע לקדם אותו בפסטיבל בלאס-וגאס ובטיסה של 40 דקות מלוס-אנג'לס פשוט החליטו שיהיה גם סרט המשך.
"היה לנו כזה כיף", אומרת פונדה. "קנדיס ברגן אמרה שחייבים לעשות עוד סרט, שהוא צריך להיות באיטליה וחייבת להיות בו סצנה שבה אנחנו מנסות לרצות ומבינות שלא יכולות. זה בדיוק מה שקרה. היינו חודשיים וחצי באיטליה, מסכנות כאלה, אכלנו פסטה וגלידה ועבדנו עם גברים איטלקים, נו, גברים נפלאים".
הפגישה הראשונה של הארבע לפני הסרט הראשון הייתה בביתה של ברגן והן היו מאוד עצבניות. הוליווד כל כך לא האמינה לאורך שנים בקונספט הזה של סרטי נשים מבוגרות, עם שחקניות שכל אחת מהן כוכבת, שזה חילחל גם לראשן של נשים עם קריירות עוצרות נשימה.
בפועל לקח להן יומיים להפוך לחברות טובות. הוויכוחים הכי גדולים היו סביב המסעדה ברומא שאליה הולכים הערב. "מגיע הגיל שבו זה באמת הדבר היחיד ששווה לריב עליו", אומרת פונדה, "מה שהפתיע אותי במיוחד הייתה ההצלחה של הסרט בקרב צעירות. הן יודעות שגם הן יזדקנו, ואני חושבת שהן רוצות לראות סרטים שבהם הזִקנה היא לא דבר כל כך נורא ואפשר גם ליהנות ממנה. בכל הסרטים האלה בדרך כלל האנשים מתים לפני שהם מתים, ופה אנחנו עושים משהו עם נשים מלאות שמחת חיים.
"סרט כזה הוא לא איזה מועמד לאוסקר, זה לא התפקיד הכי מאתגר שהיה לי בחיים, אבל הוא נותן הרגשה טובה, הוא מראה שאסור לוותר על החיים, ומבחינתי הוא בעיקר מראה כמה חשובה חברות נשים".
"נשים מבוגרות הן האוכלוסייה שגדלה הכי מהר בעולם, והאולפנים מתחילים להבין שיש פה עסק טוב. פתאום רואים נשים מתבגרות בתפקידים רומנטיים ואפילו קצת סקסיים"
חברות נשים היא נושא רגיש מאוד אצל פונדה. היא הייתה בת 12 כשאמה התאבדה. היא עוצבה בידי אביה, השחקן הנרי פונדה, אייקון של גבריות מאמצע המאה שעברה, ולא היו לה חברות נשים לפחות עד שנות ה-30 לחייה. היום היא מבינה שזו אחת הסיבות שבגללן שנות ה-20 שלה היו גיהינום.
"הייתי צעירה מאוד אבודה", אמרה פונדה בעבר, "אף אחד לא נתן לי כיוון, הייתה לי הערכה עצמית נמוכה מאוד, לא ידעתי להגיד לא. הלוואי שהיה מישהו שיגיד לי, 'יהיה בסדר, זה משתפר'. בגלל זה חשבתי שלא אחיה מעבר לגיל 30".
ההתעוררות הפמיניסטית שלה בשנות ה-70 שינתה הכול. כשהפכה לפעילה נגד מלחמת וייטנאם, פגשה פונדה נשים שונות לחלוטין מכל מי שהכירה עד אז. "מגיל צעיר מאוד חשבתי שאני חייבת להיצמד לגבר", היא אומרת, "גיליתי את חברות הנשים מאוד מאוחר, אבל עכשיו החברות הזאת היא הישרדות בשבילי".
פונדה, שזכתה בשני פרסי אוסקר ("נערת הטלפון והבלש" ב-1971, "השיבה הביתה" ב-1978) והייתה מועמדת עוד חמש פעמים, בכלל לא רצתה להיות שחקנית. חוץ מהערכה עצמית נמוכה, היא חשבה שתהיה אומללה כי ראתה את הנרי פונדה בא הביתה מהעבודה והוא אף פעם לא נראה שמח.
מפגש מקרי עם לי שטרסברג הסתיים בקבלה לבית הספר למשחק שלו. הוא היה האדם הראשון שאמר לה שהיא מוכשרת. קריירת המשחק של פונדה נפרסת על פני יותר מ-60 שנה והיא השיגה כל מה שאפשר להשיג בביזנס, אבל המורשת מחוץ למסך ממש מציבה אותה על הר ראשמור של הוליווד.
הרבה לפני שמישהו ידע מה זה Woke, ג'יין פונדה הייתה כזו. ב-1970 נעצרה אחרי טיפוס מעל חומת בסיס צבאי בסיאטל שנבנה על אדמה של ילידים אמריקנים. היא נעצרה עם יותר מ-80 מפגינים ילידים. "הם קיבלו מכות", סיפרה פונדה, "אני לא".
אפילו כשפרצה תנועת מי-טו, פונדה לא שכחה שמי שהחלו את המאבק הזה הרבה לפני התגית בטוויטר ב-2016, היו נשים שחורות. היא רואה היום פירות אמיתיים למי-טו, אפילו סתם על סט של סרט. "כשהיינו צעירות יותר, הייתה אישה אחת על הסט והיא בדרך כלל הייתה אחראית להחזיק את השלט לפני שהבמאי אומר אקשן. היום יש נשים בכל התפקידים, כולל תפקידים פיזיים קשים".
מה את אומרת לשחקניות צעירות שרק מתחילות את הקריירה?
"אל תבואי לביזנס הזה אם את רוצה רק להיות כוכבת קולנוע. זה מקצוע קשה מאוד. הוא מרחיב את הלב והוא מרגש, אבל הוא גם מכביד על העצבים והנשמה, ואת צריכה להיות מוכנה לזה".
פונדה הייתה נשואה שלוש פעמים: עם הבמאי הצרפתי רוז'ה ואדים התחתנה ב-1965 ונולדה להם בת, ונסה ואדים; בעלה השני היה הפעיל הפוליטי טום היידן, שאיתו גידלה שני ילדים, והשלישי טייקון התקשורת טד טרנר, שאיתו התחתנה ב-1991 וממנו התגרשה אחרי עשור. ואדים מת ב-2000 והיידן ב-2016. פונדה מספרת שהיא קוראת הספדים באופן קבוע ומיד פעם תוהה אם חבר כזה או אחר עדיין בחיים.
ב-2019 בילתה את יום הולדתה ה-82 בכלא אחרי שנעצרה בוושינגטון בהפגנה בנושא שינויי האקלים. היא אקטיביסטית ללא הפסקה, מגייסת תרומות ומקיימת קמפיינים למען מועמדים פוליטיים, נוסעת בכל העולם וממשיכה לעמוד בהתחייבות שנתנה ב-2019 לא לקנות בגדים חדשים.
בשנה שעברה אובחנה פונדה עם לימפומה שאינה הודג'קין, ואחרי שסיימה טיפול כימותרפי היא נמצאת עכשיו בנסיגה. תקופת הטיפול הציבה בפניה אתגרים שלא הכירה עד היום, כמו לעלות במעלית אחרי שכל חייה הקפידה על מדרגות. למרות כל זה, היא לא מאיטה.
למה לא ללכת לנוח? מה עוד יש להוכיח?
"זו שמחה גדולה להיות מסוגלת להיכנס לגוף של מישהי אחרת, להיות מישהי אחרת, האפשרות לשחק היא ברכה מכל כך הרבה בחינות. אני מבוגרת מכולן סביבי ורוצה שימשיכו לבקש ממני לעשות דברים. אני רוצה לפחד. אני רוצה לחשוב שאני לא יכולה לעשות תפקיד מסוים ולנסות בכל זאת. יש שחקנים שבשלב מסוים פשוט באים לעבודה, אני לא רוצה שזה יקרה לי אף פעם.
"בכל ריאיון לקראת יציאת הסרט שאלו אותי אם 'מועדון הספר הטוב' הוא עכשיו 'פרנצ'ייז'. מי היה מאמין שסרטים על נשים בגילנו יוזכרו יחד עם ההגדרה 'פרנצ'ייז'. פרנצ'ייז זה מארוול, לא אישה בת 85 שפעם חשבה שלא תחיה אחרי גיל 30".
פורסם לראשונה: 07:38, 25.05.23
