"תַּעַצְרוּ אֶת הָעוֹלָם אֲנִי רוֹצֶה לָרֶדֶת, לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁזֶּה הַסּוֹף": לו היה בחיים, יונתן פריג' היה חוגג היום את יום הולדתו ה-43, אך במאי 2020, ליבו נדם והוא הלך לעולמו. פריג' היה אחד הגיטריסטים העסוקים בארץ הוא עבד עם שירי מימון, יגאל בשן, ניגן בתוכניות טלוויזיה מוזיקליות כמו "הכוכב הבא" ו"בית ספר למוזיקה" וגם ליווה במשך שנים את עברי לידר בקריירה הענפה שלו.
היום לידר מוציא שיר חדש לזכרו "תעצרו את העולם" - שיר שנכתב חודשים ספורים לאחר מותו של פריג' בשיא מגפת הקורונה. במקביל לידר משיק מלגה מיוחדת לגיטריסטים מצטיינים בבית הספר למוזיקה רימון כדי שאלו ימשיכו את דרכו וינציחו את מורשתו של פריג' ואת האהבה האינסופית שלו למקצוע ולגיטרה.
"איך נפרדים מחבר קרוב , איך מצליחים לקבל את ניתוק החוטים הדקים שהולכים ומתהדקים במשך שנים של יצירה משותפת, של קרבה, שותפות למסע החייים העדין והשביר?" שואל לידר על הפרידה מחבר לחיים וליצירה, "איך מרגישים בהליכה אחרונה יחד, בין הרבה אנשים אבל מאוד לבד, צעד אחרי צעד, חיוך קטן לשלום , חיבוק חזק או קטן ואגבי, מבינים אבל לא מוצאים מילה מתאימה. תעצרו את העולם אני רוצה לרדת, לא יכל להיות שזה הסוף. וזה הסוף וזה גם לא. ממשיך להיות איתנו בתוך היצירות, בזיכרון הקולקטיבי של כולנו. הגוף נגמר, המשמעות לא".
תעצרו את העולם
מילים: עברי לידר
לחן: עברי לידר, יונתן וינריך
בַּהַלְוָיָה שֶׁל ג'וֹן
שָׂרְפוּ לִי הַכְּתֵפַיִם
כָּל פַּעַם שֶׁחִבַּקְתִּי מִישֶׁהוּ זֶה מַמָּשׁ כָּאַב.
יוֹם לִפְנֵי זֶה עוֹד הִתְחִיל הַקַּיִץ
וְטִיַּלְתִּי עִם הַיֶּלֶד שָׁעוֹת בְּגוּפִיָּה.
לא חָשַׁבְתִּי עַל הַיּוֹם
דִּמְיַנְתִּי אֶת מָחָר
שֶׁזֶּה הַחֵטְא הָאֱנוֹשִׁי הֲכִי פָּשׁוּט שֶׁיֵּשׁ
וְאָז הַטֵּלֵפוֹן צִלְצֵל
רוֹנִית שָׁאֲלָה: אַתָּה יוֹשֵׁב?
וְהַכֹּל פִּתְאוֹם הִתְחִיל לְהִתְהַפֵּךְ.
תַּעַצְרוּ אֶת הָעוֹלָם אֲנִי רוֹצֶה לָרֶדֶת
לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁזֶּה הַסּוֹף
תַעַצְרוּ אֶת הָעוֹלָם אֲנִי צָרִיךְ לָרֶדֶת
אֲנִי עוֹצֵם עַכְשָׁו עֵינַיִם לֹא לַחְשֹׁב .
תַּפְסִיקִי לְדַבֵּר אֲנִי לֹא רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ
שׁוּם דָּבָר מִמָּה שֶׁיֵּשׁ לָךְ לְהַגִּיד
אֵיךְ זֶה מַמְשִׁיךְ מִכָּאן
אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ
וְזֹאת תָּכְנִית שֶׁדַּוְקָא בָּא לִי לְהַפְסִיד
בַּהַלְוָיָה שֶׁל ג'וֹן פָּגַשְׁתִּי אֲנָשִׁים
שֶׁלֹּא רָאִיתִי כְּבָר מָלֵא שָׁנִים – וְאוּלַי טוֹב שֶׁכָּךְ
זֶה לֹא שֶׁהֵם רָעִים וַאֲנִי טוֹב
אוֹ שֶׁלְּהֶפֶךְ
פָּשׁוּט הַתֶּדֶר לֹא מַתְאִים
וְזֶה יוֹצֵא קְצָת מְגֻחָךְ.
בָּרַדְיוּס שֶׁמֻּתָּר הוּא, אֲנִי וַעֲגָלָה
שֶׁזֶּה הָרֶגַע הַשָּׁלֵם הֲכִי בָּרוּר שֶׁיֵּשׁ
וְאָז הַטֵּלֵפוֹן צִלְצֵל
רוֹנִית שָׁאֲלָה אַתָּה יוֹשֵׁב?
אַחֲרֵי פְּתִיחָה כָּזוֹ
אַתָּה כְּבָר לֹא מְחַיֵּךְ
תַּעַצְרוּ אֶת הָעוֹלָם אֲנִי רוֹצֶה לָרֶדֶת
לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁזֶּה הַסּוֹף
תַעַצְרוּ אֶת הָעוֹלָם אֲנִי צָרִיךְ לָרֶדֶת
אֲנִי עוֹצֵם עַכְשָׁו עֵינַיִם לֹא לַחְשֹׁב
תַּפְסִיקִי לְדַבֵּר אֲנִי לֹא רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ
שׁוּם דָּבָר מִמָּה שֶׁיֵּשׁ לָךְ לְהַגִּיד
אֵיךְ זֶה מַמְשִׁיךְ מִכָּאן
אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ
וְזֹאת תָּכְנִית שֶׁדַּוְקָא בָּא לִי לְהַפְסִיד
בַּהַלְוָיָה שֶׁל ג'וֹן
שִׁירִי שָׁרָה שִׁיר
אֲנִי נִסִּיתִי גַּם
וּבָאֶמְצַע זֶה קָרָה
מִשְׁפָּט אֶחָד מִשִּׁיר שֶׁהוּא כָּל כָּךְ אָהַב
וְדִבַּרְנוּ שָׁעוֹת עָלָיו בְּאֵיזֶה נְסִיעָה
לַגָּלִיל אוֹ לְאֵילַת אוֹ לִנְיוּ יוֹרְק אוֹ לְמַדְרִיד
אֵיךְ הָעוֹלָם הָיָה שֶׁלָּנוּ לַחֲצִי דַּקָּה,
וְאָז הַטֵּלֵפוֹן צִלְצֵל
רוֹנִית שָׁאֲלָה אַתָּה יוֹשֵׁב?
וַאֲנִי בָּחַרְתִּי לַעֲמֹד גַּם אִם זוֹ חָרָא שֶׁל תְּקוּפָה.