כשהקומיקאי-תסריטאי-מפיק הבריטי ניק פרוסט היה בן 15, עסק הריהוט המשרדי של הוריו קרס ופשט את הרגל. המשפחה, שחיה עד אז ברמת חיים גבוהה, איבדה את ביתם ברובע דגנהאם שבלונדון, ונזרקה לרחוב. השכנים טובי הלב שיכנו את הפרוסטים בביתם. פרוסט עזב את הלימודים והחל לעבוד בחברת ספנות כדי לסייע בפרנסת המשפחה, שקיבלה בסופו של דבר דירה בשכונה ענייה ואלימה. מצבו הנפשי של פרוסט בן ה-18, שנאלץ להתמודד בזמנו עם מות אחותו מהתקף אסטמה ועם האלכהוליזם של אימו, הצליח להדאיג את חברו הטוב, שהתעקש שעליו לצאת מהשכונה המפוקפקת והציע לו להצטרף אליו למסע לישראל, שם יתנדבו בקיבוץ ברעם. זה קרה בראשית שנות ה-90.
"קטפתי המון תפוחים ומאוד אהבתי את התהליך", שיחזר פרוסט בריאיון זום שערכנו רגע לפני השקת הסדרה החדשה שלו, "מחפשי האמת" (Truth Seekers), באמזון פריים. "התכוונתי להיות בקיבוץ רק שלושה חודשים, אבל כל כך נהניתי מהחברה שבסוף נשארתי שנתיים. אהבתי את האנשים שם ואני מקווה שרובם אהבו אותי. עבדתי קשה, הייתי נאמן והצחקתי את האנשים. באותו שלב בחיי - ידידות הייתה כל מה שהיה לי".
כיאה לקיבוץ הנמצא על גבול לבנון, פרוסט חווה רעשי פגזים נופלים ושאר פעילויות צבאיות. "לא פעם רצתי למקלט, לפעמים פעמיים ביום. כבר התרגלתי גם לקולות הטנקים וההליקופטרים". במהלך שיחתנו, פרוסט נהנה לשבץ מילים שלמד במהלך ההרפתקאה הישראלית שלו, והוא עושה זאת בעברית צחה, בלי שמץ מבטא. "התקופה שבה שהיתי בקיבוץ הייתה הגרסה שלי ללימודים באוניברסיטה", הוא אומר.
כשפרוסט שב לאנגליה, הוא התחיל לעבוד כשחקן והשלים הכנסה כמלצר, ברמן וטבח במסעדה מקסיקנית בצפון לונדון, שם הכיר יוצר וקומיקאי צעיר ומוכשר בשם סיימון פג. השניים התיידדו, הפכו לחברים טובים וחלקו דירה שכורה זערורית. "במשך תשעה חודשים נאלצנו לישון באותה מיטה", מגלה פרוסט.
ואיך הייתה החוויה?
"לסיימון יש רגליים קרות והוא מזיע הרבה", צוחק פרוסט בן ה-48, "אבל מתישהו מגיע הרגע שלכל אחד יש משפחה משלו. כיום אנחנו לא חולקים יותר את אותה מיטה".
פג כתב עבור חברו ושותפו לדירה תפקיד בסדרה הקומית-סאטירית "מחוקים" (1999), שהפכה לפולחן, וכך התחיל שיתוף פעולה שנמשך עד היום. בין היתר הם עשו את "טרילוגיית הקורנטו" הקולנועית של הבמאי אדגר רייט - הכוללת את "מת על המתים", "שוטרים לוהטים" ו"סוף העולם". במקביל, כל אחד מהשניים פיתח קריירה קולנועית בנפרד - פג הופיע בסרטי "משימה בלתי אפשרית" ו"מסע בין כוכבים" ופרוסט הופיע בין היתר ב"מר סלואן" ו"דוקטור הו".
מה סוד שיתוף הפעולה המוצלח ביניכם?
"חברויות צריכות להיות חזקות כדי לשרוד, כמו נישואים. מערכת היחסים שלנו התפתחה עם השנים ויש לנו חברת הפקה. אני חושב שהקמנו אותה כדי שנוכל לבלות יחד יותר ויותר".
מה אתם עושים כשאתה מבלים או עובדים ביחד?
"אנחנו מדברים שטויות, צופים ביחד בדברים מטופשים בטלוויזיה וכותבים בדיחות מטופשות. לעבוד עם סיימון זה כמו לשחק במגרש הביתי. יש לנו כימיה נהדרת. כשאני משחק עם סיימון אני חושב שאנחנו מתחלפים בינינו: סיימון שיחק כל דמות שאני הייתי בחיים האמיתיים ולהפך - אני שיחקתי כל דמות שהוא היה בחיים האמיתיים".
"אחרי שצפיתי ב'מגרש השדים' הייתי מבוהל, פחדתי שייכנס בי שד"
כעת, ב"מחפשי האמת", הצמד חובר בפעם המי-יודע-כמה, ולראשונה זה 20 שנה עושה שוב טלוויזיה, הפעם בסדרה פרי עטם - קומדיית אימה על-טבעית, שהשתתפה לאחרונה בפסטיבל CANNESERIES שנערך בעיר הנופש הצרפתית קאן. בסדרה, שכל שמונת פרקיה יעלו ביום שישי הקרוב באמזון פריים, פרוסט מככב בתפקיד הראשי כמנהיג צוות של חוקרי תופעות על-טבעיות, היוצאים לחשוף רוחות רפאים ברחבי הממלכה - מבונקרים חשאיים מתקופת מלחמת העולם השנייה ועד מוסדות נטושים לחולי נפש, כשבמהלך המסע המצמרר הם מגלים קונספירציה מקפיאת דם.
"זה לא מפתיע שעשיתי כזאת סדרה, תמיד גיליתי עניין ונמשכתי לדברים על-טבעיים", מספר פרוסט. "כילד קתולי הייתי מבוהל מכל דבר שהוא על-טבעי. חשבתי שאם יש אלוהים - בטח יש גם שטן. בהמשך התחלתי לצפות בסרטי אימה כמו 'אות משמיים' וגם 'מגרש השדים', שאחרי שצפיתי בו הייתי מבוהל מאוד, פחדתי שייכנס בי שד. כשהייתי בן 14 קראתי בספר שהשתלטות של רוח על גוף נפסקת כשאתה בן 16, ואני זוכר שביום ההולדת ה-16 שלי התעוררתי ועשיתי תנועה של שחרור, כי הייתי בטוח שעכשיו כבר לא ישתלט עליי שד".
"מחפשי האמת" - טריילר
(אמזון פריים)
ומה מפחיד אותך עכשיו?
"כאבא אני מפחד מדונלד טראמפ וממופרעים של שמאל קיצוני או ימין קיצוני. נראה לי שעם הקורונה וטראמפ אנחנו קרובים לאפוקליפסה - אני מתבונן באתרי חדשות ואני חייב לומר שזה גורם לי לפחד נוראי. כאבא עכשיו אני מגן על הבן הבכור שלי מהחדשות. אין לי בעיה שהוא יראה שדיים או ישמע אותי מקלל, אבל אני חייב להציל אותו מהחדשות. אני נאיבי שאני רוצה שכולם יהיו נחמדים וישרים".
מתברר שגם פג חובב דברים על-טבעיים. "צפינו יחד בכל פרק של 'תיקים באפלה' בערך 25 פעם. סיימון ואני נהגנו לחפש בלילות כנסיות ישנות וחפרנו בבתי קברות מחוץ ללונדון ובעיקר ניסינו להפחיד את עצמנו. בצעירותנו עשינו פעמים רבות ציד של רוחות. בסרט 'פול' התעסקנו עם חוצנים, ועכשיו ב'מחפשי האמת' אנחנו עוסקים בעל-אנושי".
במהלך השנים יצא לך לחוות חוויות על-טבעיות?
"אני חושב שכן. אני מאוד פתוח ומקווה שזה עוד יקרה. אמא שלי הייתה אחת משבע אחיות שבאו ממקום שנקרא פימפריץ' וכולן היו סוג של נשים מכשפות, והן תמיד דיברו על כך שראו את הרוח של זה וזה".
ומה גורם לך לצחוק?
"או, זו באמת שאלה מדהימה". אחרי שפרוסט חושב כמה שניות הוא אומר: "אם תסתכל בהיסטוריה של האינסטגרם שלי אז תראה שכלבים וחתולים מצחיקים אותי. גם החברה שלי והילדים שלי - בן תשע ובן שנתיים - גורמים לי לצחוק הרבה. המאמצים שעושה הילד בן השנתיים שלי לגנוב עוגייה או כשהוא מנסה להשיג חתיכת בננה - אלה הדברים שגורמים לי לצחוק. כמובן שסיימון גורם לי לצחוק הרבה. ככל שאני מתבגר אני צוחק הרבה פחות ממה שהייתי צוחק בעבר".
למה?
"החיים, אתה יודע".
"יש מעט ממני בכל תפקיד שאני מגלם"
בשנתיים האחרונות היה פרוסט עסוק גם בצילומים לסדרה חדשה תוצרת HBO בשם The Nevers, על כנופיה של נשים ויקטוריאניות שהתברכו בכוחות מיוחדים. צילומי הסדרה הופסקו בגלל הקורונה וחודשו לאחרונה. פרוסט סיים את חלקו בצילומים ומאוד מרוצה.
הבנתי שאתה משחק את הפושע הכי עלוב ומרושע שיכול להיות.
"אני אוהב לשחק דמות שהייתי מתחמק ממנה בפאב. מבחר התפקידים שלי נהיה רחב יותר ואני נהנה לשחק את הטיפוס הטיפש והמסטול ב-The Nevers. יש בי גם המון כעס והצלחתי להביא אותו בדמות הזאת. זה כיף גדול שאתה יכול לשחרר משהו שלא ניתן לשחרור ביומיום. בכלל, יש מעט ממני בכל תפקיד שאני מגלם".
לסדרה אחראי לא אחר מאשר ג'וס ווידון, היוצר שחתום על יצירות טליוויזיוניות מצליחות כמו "באפי ציידת הערפדים", "אנג'ל" ו"פיירפליי", וגם כמה מסרטי "הנוקמים" וכמובן "ליגת הצדק", שם החליף את זאק סניידר לאחר שזה נאלץ לפרוש מתפקידו עקב מותה של בתו. "ליגת הצדק", כזכור, חזר לרדוף אותו רק לאחרונה, כשריי פישר, שגילם בסרט את סייבורג, האשים את היוצר בהתנהגות "מגעילה, מתעללת, לא מקצועית ולא מקובלת" כלפי הצוות והקאסט.
לפרוסט, לעומת זאת, יש לומר רק דברים טובים עליו. "ג'וס הוא איש נהדר, מאוד נדיב ורגשן", הוא אומר. "למען האמת, הייתי מאוד מתוח בזמן הצילומים כי רציתי לעשות עבודה טובה ולא רציתי לאכזב אותו. במיוחד כשהוא הראה שהוא מאמין בי וסומך עליי כשחקן. כשאתה מופיע על הסט ורואה שיש שם אלף ניצבים, 60 כלי רכב ו-200 סוסים, אתה אומר לעצמך: 'או אלוהים, הסדרה הזאת היא משהו מיוחד'".
בשיחת הזום עם פרוסט קשה שלא להתרשם מאישיותו החביבה והנוחה, מהעציצים שהוא מטפח בביתו, מהזקן העבות ("אני עם זקן כבר עשר שנים. הפעם האחרונה שגילחתי אותו הייתה לפני שש שנים, והייתי כל כך מאוכזב מאיך שאני נראה בלי זקן שבכיתי במשך שעתיים"), מהתכשיטים המוזהבים ומהקעקועים שמעטרים את זרועותיו. "עליי לומר בכנות - לקעקועים אין שום משמעות. הם סתם קעקועים מטופשים שעשיתי. לא היו לי קעקועים עד שאבא שלי מת לפני עשר שנים. אחרי שהוא מת מצאתי בתהליך יצירת הקעקוע אמצעי להפוך את הכאב הרגשי לכאב פיזי. באיזשהו מקום זה גרם לי להרגיש יותר טוב וקצת התמכרתי לזה. הקעקועים שלי הם עבודה בתהליך. לאבא שלי היו כמה קעקועים ממש רעים ואני אוהב את העובדה שאני חולק את זה איתו".
