כשאנשי נטפליקס צפו לראשונה בסרט התיעודי Into The Deep ("צלילה לעומק: רצח בצוללת") במהלך פסטיבל סאנדנס בינואר 2020, הם ידעו שמדובר באוצר נדיר. כזה ששווה לשלם עליו לא מעט, ולהבטיח את שילובו בתוכנית שלהם. לענקית הסטרימינג יש חיבה, מוצדקת ככל שמדובר בהעדפות הצופים, להפקות דוקו-פשע, והסרט של אמה סאליבן היה אחד המדהימים והמפתיעים בנמצא. כמעט במקרה, הבמאית האוסטרלית האלמונית, תיעדה את הממציא הדני פטר מדסן במהלך עבודתו בסדנה, קיבלה גישה לחייו האישיים ואינספור ריאיונות אינטימיים - אחד מהם התקיים בבוקרו של יום חמישי, 17 באוגוסט 2017. היום בו מדסן רצח את העיתונאית קים וול במהלך סיבוב הדגמה בצוללת שבנה. היום בו שמו קיבל תהודה עולמית - לא בגלל המצאותיו השאפתניות, אלא בגלל פשעו המתועב. החומרים הנפיצים שנקלטו במצלמה של סאליבן שומטי לסת. מה שמוצג על המסך כמעט בלתי נתפס. אלא שאז צצו הבעיות מאחורי הקלעים, שכמעט הביאו לגניזתו.
צלילה לעומק: רצח בצוללת - טריילר
שנתיים וחצי אחרי הקרנת הבכורה בינואר 2020 בפארק סיטי יוטה (המגרש הביתי של פסטיבל סאנדנס), "צלילה לעומק" זמין לקהל הרחב החל מאתמול (שישי). בשקט בשקט, בלי כל קידום, הושק הטריילר הראשון של הסרט. הוא שוחרר לרשת בקול ענות חלושה כיממה לפני אירוע המעריצים הגדול של החברה "טודום", שהתקיים בסוף השבוע האחרון, אך לא נכלל כחלק מסדר היום שלו. כל זאת כשבוע בלבד לקראת העלייה לשידור. בדרך כלל, מערך יחסי הציבור המשומן של נטפליקס נוהג לעדכן את התקשורת בכל הפקה שיוצאת לדרך, ליהוקים נוצצים או פחות, סרט או סדרה שעומדים לצאת לאור, או הצצות שאמורות לקדמם. הפעם תיבות המייל של העיתונאים נותרו מיותמות. הרושם שמתקבל הוא שבענקית הסטרימינג התקבלה ההחלטה לא לקבור את הדוקו, אבל להותיר אותו מתחת לפני הים, כדי שלא יעורר יותר מדי גלים. האוצר פה, אי שם בקרקעית. מי שרוצה לגלות אותו יכול לצלול עמוק ולזכות בו.
מדוע בנטפליקס מסוייגים כל כך בנוגע לסרט שהיה עשוי להיות להיט מעורר הדים ושיח על מקרה שהסעיר בזמנו את העולם כולו? בעוד שמדסן הסתבך עם זרועות החוק בדנמרק, עמד למשפט והורשע ברצח - צוות ההפקה והבמאית מצאו עצמם בתסבוכת משפטית משלהם. מי שהייתה בעבר מקורבת למדסן, אישה בשם אנייה אולסן, ביקשה להסיר את כל הריאיונות והווידויים שלה שתועדו על ידי סאליבן. כשהבקשות שלה ושל משתתף נוסף שנותר בעילום שם לא נענו לפני בכורה הסרט בסאנדנס, הן הפכו לדרישות, ובצידן גם איומים בתביעה ותלונות על מניפולציות שנעשו כדי לגרום לה לדבר מול המצלמה, ללא הסכמתה. כשמשתתפים אחרים מהמעגל הקרוב של מדסן הצטרפו לטענות של אולסן, בנטפליקס, שבשלב הזה כבר החזיקו בזכויות על הסרט הבינו שגם הם נסחפים למערבולת הזאת. בשלב הזה הדליפו גורמים בחברה שאין להם כוונה להוציא אותו. "נטפליקס מרחיקים עצמם מהדוקו בגלל טענות המשתתפים", פורסם ב"גרדיאן" במרץ 2020.
"זה היה אמור להיות דיוקן של פטר מדסן - אדם פשוט"
התסבוכת אליה נקלע הסרט נוגעת לעניינים בירוקרטיים, משפטיים, תקשורתיים וגם מהותיים, אולם הוא יצא לדרך מלכתחילה מכוח המקרה והתפתח באופן בלתי צפוי ולא יאומן באופן אקראי. סאליבן הגיעה לדנמרק מלכתחילה כדי לקדם את הקריירה הקולנועית הבתולית והלא מרשימה שלה בסיוע קרן מטעם מנהלת העיר אורהוס, שהוכרזה כבירת התרבות של האיחוד האירופי ב-2017. במהלך עבודתה על שני סרטים קצרים באזור, היא נתקלה בהרצאת TED של מדסן ובה גולל את חלומותיו הגדולים על שיגור רקטה לחלל מטעמו. "כשלמדתי על משימת החלל החובבנית של מדסן, זיהיתי הזדמנות לספר סיפור על קבוצה של אנשים שעובדת יחד כדי להשיג משהו גדול יותר מסך חלקיה", סיפרה סאליבן בריאיון ל-ynet. "מלכתחילה זה היה אמור להיות דיוקן של פטר מדסן - אדם פשוט שהיה מוכן לסכן את חייו בשביל רקטה מתוצרת בית. בסרט קיוויתי לחקור מי הוא באמת ומה מניע אותו".
כתבות נוספות במדור קולנוע:
סאליבן פנתה למדסן וביקשה להתלוות אליו במהלך מרוץ החלל הפרטי שלו, והוא נענה בחיוב ובהתלהבות. בתמיכת קרן התרבות של אורהוס, היא הצטיידה בצלם המקומי קאם מתסון והשניים יצאו לסדנה של הממציא, אליה חזרו שוב ושוב כשהם מתעדים את העבודה של הצוות בשטח, כמו גם ההתקוטטויות של מדסן עם הרשויות והבירוקרטיות שאלו כופות עליו - הגבלות שאמורות לדבריו לרסן את שאיפותיו. בחלקו הראשון של הסרט, מדסן הוצג כמעין דון קישוט מודרני, גאון מבריק עם חלומות גדולים שנלחם בטחנות רוח ותחנות חלל. אבל לצד החזון המרשים והבלתי מתפשר שלו, מחלחלת לה ההרגשה שמדובר בגבר מגלומן, גס ובוטה, עם נטיות לאלימות. ככל שסאליבן מתקרבת אליו יותר, כך הוא מרגיש בטוח יותר להתבטא בחופשיות ולספר בפתיחות על סטיותיו המיניות ועל גישתו הבריונית ליריביו. השיחות הללו הולכות ומקצינות ככל שהוא חווה כישלונות חוזרים ונשנים בדרך לשיגור הרקטה.
במהלך ההפקה, וכחלק מהותי מתיעוד המיזם השאפתני, צולמו גם ריאיונות עם אנשי צוותו המתנדבים הצעירים בסדנה, כשהם חדורי מוטיבציה אדירה והערצה גדולה למנהיגם הכריזמטי. אבל ככל שהשיחות עם מדסן עצמו העמיקו וצללו גם לעולמו האישי הסוער, סאליבן פנתה לנשים בחייו, ואלו חשפו פתח לפנטזיות המיניות שלו - כך במקרה של אשתו לשעבר, או של אולסן, שהייתה ידידה קרובה שלו. באחד הריאיונות, היא שיתפה מסרים שקיבלה ממנו בו הוא מתאר הזיות של רצח ואונס שמתרחש בצוללת שלו. כל אלו שמשו כרקע לעיצוב פרופיל האישיות של מדסן, אלא שביום אחד - ב-17 באוגוסט, זמן קצר אחרי שהוא התבשר על ביטול שיגור הרקטה אליו התכונן זמן רב, הדיבורים הפכו למעשים. מדסן אירח את העיתונאית השבדית קים וול ויצא איתה לגיחת הדגמה בצוללת. זמן קצר לאחר מכן, הוא שב לבדו וטען כי בת לוויתו טבעה. כשגופתה של האישה צפה, החלו לצוף גם חשדות לרצח, ואלו התממשו תוך כדי חקירה שהביאה להרשעתו.
בדרך להחלטת בית המשפט שגזר על מדסן מאסר עולם באפריל 2018, התבקשה סאליבן למסור חומרים שצילמה לרשות התביעה. בראשם ריאיון מתוח שקיימה עימו כשעתיים לפני הפגישה עם וול, ובו הוא נראה נסער ומדבר בגילוי לב על האפשרות שיהרוג מישהו, אפשרות שהתממשה בהמשך אותו יום. בשיחה המדהימה הזו, מדסן אף חולק מחשבות בנוגע לשקרים מעל דוכן העדים כחלק מאסטרטגיה אפשרית בהתמודדות מול זרועות החוק. אין ספק שהתיעוד הזה לא השתלב היטב באסטרטגיה של פרקליטיו, ומן הסתם תרם להרשעתו. בשלב הזה, סאליבן הפכה גם למשתתפת פעילה בתיק וכן משתתפת פעילה בסרט, כשהיא חולקת את המסך עם אולסן ומעודדת אותה. "האירועים הכתיבו שאני אהפוך לחלק מהסרט", אמרה ל-ynet. "צילמתי את מדסן לכל אורך אותו יום, וכשהחומרים שתיעדתי הפכו להיות חלק מחקירת המשטרה והתביעה, לא הייתה לי שום ברירה אחרת מלבד להפוך לחלק מהסרט".
ייקח יותר משנתיים להשתחרר מהטראומה הזאת
בעקבות הדיווחים הראשוניים על הרצח הכריזו ראשי קרן התרבות המקומית על הפסקת ההפקה כביטוי להסתייגותם ממדסן, אולם נטפליקס נחלצו בשלב זה והובילו לחידושה אחרי כמה חודשים. סאליבן טענה כי בחירתה להתרכז דווקא באנשים הקרובים לממציא במקום באדם עצמו נבעה דווקא מהחלטה יצירתית מודעת שמונעת גם מהיבטים מוסריים: להימנע מהתמסרות לקורותיו של הרוצח שהידרדרותו המנטלית נקלטה לאורך הזמן בעדשת המצלמה ולעצב דיוקן שלו. "בנקודה הזאת קיבלתי החלטה מודעת לעבור מהניסיון להבין מיהו האדם לחוויה של האנשים שסבבו אותו במעבדה, והסתנוורו מחבר שהם האמינו בו. אנשים שהיו חלק ממשהו חיובי, ונגררו בעל כורחם למשהו מזעזע", הודתה. אלא שבדיעבד הסתבר כי ההחלטה הזו לא הייתה מקובלת על חלק מהמשתתפים עצמם, שלא היו מעוניינים להופיע על המסך בצל פרשת הרצח המזעזע ובטח שלא להיחשף כך מול המצלמה כמו במקרה של אולסן.
"אני מופיעה בסרט כמשתתפת בניגוד לרצוני. הייתי מאוד ברורה ואמרתי שוב ושוב לאמה סאליבן שאני לא רוצה להשתתף בסרט, בגלל הטראומה שספגתי מהרצח", צייצה אולסן בזמנו. בריאיון לאתר הדני "אקו", היא סיפרה כי הבמאית וצוות ההפקה התעלמו ממנה. "חוויתי חרדה, התעלפתי פעמיים ואושפזתי בגלל לחץ דם נמוך במיוחד", סיפרה ונעזרה בידידה העיתונאי מאדס שאק דמגור שהעיד: "אנייה איבדה המון ממשקלה ונראתה כמו אסירה במחנה ריכוז. היא בכתה ובכתה. ניסיתי להרגיע אותה, ואמרתי לה שאם היא לא רוצה להיות בסרט, היא פשוט צריכה להבהיר זאת. אבל טעיתי. מסתבר שאם יש לך חלק מרכזי בדוקו של נטפליקס, אתה לגמרי לא מוגן, וזה הכניס אותי להלם. זה שאנייה תהפוך לתוכן בידורי בנטפליקס כשכל כך מעט זמן עבר מאז הפשע, זה מזעזע אותי. לא נשלים עם זה שהבמאית וחברת ההפקה ניצלו את אנייה בסרטם ובהמשך ינצלו גם את הפגיעות שלה בשל הידיעה שהיא תתקשה לדבר בפומבי. אני חושב שזה יותר הרסני לשתוק. זה לא נעים, אבל זו ההזדמנות האחרונה שלנו לעורר תשומת לב לכך שהסרט שצפוי להיות זמין למיליוני אנשים, גורם נזק רציני לאדם חף מפשע".
אולסן סיפרה כי מאז הרצח היא ניסתה להרחיק עצמה ממדסן שבמשך זמן רב היא עבדה קרוב אליו ואף חוותה את ההתנהגות הלא נאותה שלו ביחסה אליה על בסיס יומיומי. עם זאת, לטענתה, סאליבן הפעילה עליה לחץ תמידי להתראיין. כשהיא הסכימה אחרי שכנועים חוזרים ונשנים, היא מצאה עצמה בסיטואציה שהייתה מאיימת מבחינתה. "בסוף הרגשתי בושה על כך שהם הצליחו לתמרן אותי לדבר על הדברים הכי אישיים", היא נזכרה. לדבריה, סאליבן הגישה לה מסמך לחתימה וטענה כי מדובר בעניין רשמי לחלוטין. "יש לי בעיה בהבנה של ההקשר, אז ידעתי שאני צריכה עצה. לא נתנו לי את החוזה, אבל הרשו לי לצלם אותו ולשלוח לחברים. בעוד הם מנסים לשכנע אותי לחתום, שמתי לב שקיבלתי 18 שיחות שלא נענו. אמרתי להם שאני לא מוכנה לחתום". למרות שהיא נמנעה מלחתום על טופס הריליס (אישור השתתפות בסרט) כמקובל, חברת ההפקה לא ויתרה ופנתה אליה שוב ושוב כדי להכשיר את השתתפותה בסרט.
סאליבן מצידה עמדה על שלה בזמנו ואמרה כי "כל המשתתפים התנדבו לסרט והסכימו להתראיין לאורך כמה שנים. אני מבינה שחלקם מרגישים מאוד פגיעים היום, ואני מצטערת שהם מרגישים ככה. הזמן שנדרש לצורך החלמה אחרי טראומה כמו זו שהם עברו ארוך יותר מהשנתיים שעברו מאז המקרה. אנחנו עדיין מנסים לעכל את זה, כל אחד בדרכו, וזה קשה גם עבורי לדעת מה כל אחד מצפה מהסרט במהלך הבכורה העולמית. רוב המשתתפים מאוד מתרגשים מההזדמנות שעלתה בידם לספר את סיפורם בדרכם, ואני מאוד מרוצה מכך שהרוב מרוצים מהסרט שלי".
מי שלא היה כל כך מרוצה והביע התנגדות מפתיעה לגישה של סאליבן וההפקה הוא הצלם מאתיסן, שמאז הפסיק את עבודתו בדצמבר 2017, תפס מרחק מהסרט לקראת הבכורה בסאנדנס. לדעתו, די בריאיונות הנרחבים עם מדסן עצמו כתשתית של הסרט. "יש די והותר חומרים מצולמים של פטר (מדסן, א"ב) כדי להחזיק סיפור של 90 דקות, גם בלי שהסרט יהפוך להיות לרעל קטלני עבור חייהם של לפחות שני אנשים, ושירדוף אותם לשארית חייהם", הבהיר בראיון ל"גרדיאן". עוד סיפר כי הוא בעצמו מתקשה להשלים עם ההתרחשויות שחווה בזמן אמת: "הייתי בטראומה רצינית. אובחנתי כלוקה בתסמונת דחק פוסט-טראומתית בדצמבר. אני לא חושב שיש שום בעיה לפנות לשני אנשים שסובלים מטראומה ולהתייעץ איתם בנוגע למה שהם ירגישו בנוח איתו. אם הם אומרים 'לא, אנחנו לא רוצים לצפות בחומרי הגלם', זה אומר הכל בנוגע לרמת הטראומה שלהם. אתה לא יכול להשתמש בחומרים האלה. אין שום דבר רע בכך. עבדתי בעבר בסרטים דוקומנטריים שכל עלילות המשנה נחתכו מהם".
5 צפייה בגלריה
"הזמן שנדרש לצורך החלמה אחרי טראומה כזו ארוך יותר מהשנתיים שעברו מאז המקרה". מתוך "צלילה לעומק: רצח בצוללת"
(צילום מסך, נטפליקס)
על פי דמגור, סאליבן התעקשה על שילוב הקטעים עם אולסן בסרט, והוא נזכר כי התייצב לפגישה עם המפיקה מטה היידה ועורך דין שליווה אותה, אך הבהיר מראש כי אין בכוונתו לדון עם הבמאית בנוגע לשאיפותיה היצירתיות. "לא היה לי שום עניין לשמוע על כוונותיה. זה אבסורד", סיפר, "אמה סאליבן אומרת שצריך להקשיב לאנשים הללו, ושהסרט הוא עבורם, כדי שיוכלו לטפל בטראומה שלהם. אבל הטראומה נגרמת בגלל החשיפה שלהם. הבמאית גורמת לטראומה חוזרת שלהם ומוכרת את זה כאילו היא מטפלת בהם. זה כל כך אירוני, זה זועק לשמיים". הוא אמר שאין בכוונתו לצפות בסרט: "זה לא קשור לדרך שבה אנייה מוצגת, באופן סימפטי או לא. זה קשור לעובדה שזה עלול לגרום לה נזק קשה להיחשף כך כחלק מהסרט". למרות חילופי הדברים, הוא נזכר שנציגי ההפקה עמדו על שלהם והתבצרו בעמדתם על, כך שעל פי חוק מותר להם לעשות שימוש בחומרים.
לפי אולסן, ההפקה הגדילה לעשות כשהציעו לה טיפול פסיכולוגי על חשבונם. "הם אלה שצריכים פסיכולוג", היא אמרה בריאיון ל"אקו", ושלחה מסר לראשי נטפליקס: "הם יהיו נלוזים אם הם ישדרו את הסרט. אם חברת סטרימינג עצומה שכזו חושפת אותי בניגוד לרצוני בגלל שזה חוקי מבחינתה, בדרכה המניפולטיבית והחלקלקה, זה בלתי נסלח מבחינה מוסרית. אני לא חושבת שמגיע לי שזה יסתיים כך". למזלה הטוב, בסופו של דבר ראשי נטפליקס הקשיבו לטענות ולקחו אותם בחשבון מטעמים מוסריים, משפטיים או תדמיתיים. תחילה העדיפו לגנוז את הפרויקט כולו, לפי הדיווחים. אולם בהמשך נודע כי בסופו של דבר, הוחלט לערוך מחדש את Into The Deep ולהותיר בחוץ את המתלוננים. גם אם התוצאה הסופית שונה לחלוטין מהחזון של סאליבן.
בעקבות ההחלטה להוציא אותה מהסרט, הודתה אולסן על ההקלה בחייה. "אני מתביישת להודות, אבל אני חושבת שהייתי צריכה לדבר עם מישהו על הפרשה. אמה הייתה שם בשבילי, ואני מרגישה שהיא ניצלה את הידע שלה כדי לפתות אותי לתוך הסרט. הסכמתי כדי לרצות אותה, אבל היום אני מרגישה מנוצלת", אמרה. "אני צריכה לשים את הפרק הזה מאחורי ולקוות שאנשים יפסיקו לשאול אותי על זה. אני מופתעת שלקח לנטפליקס כל כך הרבה זמן לקבל את ההחלטה הזאת. זה לא אנושי, והסיבה היחידה היא שהם לא מבינים מהי טראומה. זה מוזר בעיני שהם הצליחו להקרין את הסרט בפסטיבל סאנדנס בלי החתימה שלי".
5 צפייה בגלריה
פרשת הרצח בצוללת הרעישה עולמות במהדורות החדשות. מתוך "צלילה לעומק: רצח בצוללת"
(צילום מסך, נטפליקס)
מנטפליקס נמסר ש"גרסה בעבודה של הסרט הוקרנה בבכורה בפסטיבל סאנדנס 2020. בעקבות אותה הקרנה, שניים מהמשתתפים הוסרו מהסרט ומשתתפת נוספת המכונה 'שרה' מופיעה בסרט כשהיא מוסוות לבקשתה. היוצרים השתמשו בטכנולוגיה חדשנית כדי ליצור תחפושת חיה שמאפשרת חוויית צפייה אותנטית יותר מאשר מה שמתאפשר מטשטוש".
פרשת הרצח בצוללת הרעישה עולמות במהדורות החדשות, והניעה יצירות אחרות מסביב לגלובוס - מהסדרה העלילתית "החקירה" של הבמאי טוביאס לינדהולם בדנמרק, ועד לסרט התיעודי "צוללת" של העיתונאית הישראלית דבורית שרגל שמתעסק בחוויותיה הפרטיות. אולם "צלילה לעומק: רצח בצוללת" הוא תיעוד בזמן אמת, לא משהו שקורה בדרך כלל. לסאליבן היה יותר מזל משכל. הטרגדיה היא שהמזל שלה נובע מהמזל הרע של אחרים, ושהיא לא השתמשה בשכל כדי לנתב את היצירה שלה בנתיבים מהודקים, ופחות פוגעניים. אבל לפחות ככל שמדובר ביצירה עצמה, טוב וראוי שהיא תישלה מהקרקעית ותצא לאוויר העולם. בלי יחסי ציבור ובלי קידומים, עדיין מדובר באוצר קולנועי נדיר. אפשר לשער, שבלי אולסן והמעורבים האחרים, הסרט יצלול לתוך הסיפור של מדסן עצמו וינסה לפענח את אישיותו ומעשיו. נכון, זה מפנה את כל תשומת הלב לרוצח הנפשע, אבל מסתבר שזה יותר מוסרי מלהטיל זרקור על הקורבנות שלו, ושל הסרט.
