יש ממד של אי צדק בכך שענקית תוכן כמו אמזון מרשה לעצמה ליזום הפקה מינימליסטית כמו הסדרה "סולוס" (Solos). לא שאי צדק הוא עניין שמטריד במיוחד את התאגיד התמנוני האמריקני, שלאחרונה עלו נגדו טענות בנוגע למעמד העובדים הזוטרים שבו. יחסי עבודה בצד, אן האת'וויי, אנתוני מקי, הלן מירן והכוכבים האחרים שלוקחים חלק בסדרה בוודאי זוכים לשכר גבוה ותנאים מיטביים ביחס לבחורה שאורזת לכם את האייפון, או הגבר שמביא אותו אל סף ביתכם. אי הצדק נובע מכך שיצירות קטנות וממזריות המבוססות על רעיונות מקוריים אמורות להיות מנת חלקם של קולנוענים ותסריטאים עצמאיים נטולי כל - לא קונגלומרטים עם תזרים מזומנים של מיליארדי דולרים.
Solos - טריילר
(באדיבות אמזון פריים)
ובכל זאת, אמזון לקחה את היוזמה והיא עומדת מאחורי הסדרה החדשה שעלתה בסוף השבוע באמזון פריים, ואשר כוללת שמונה שחקנים בלבד. למעשה, "סולוס" היא סדרה של שבעה פרקים בני קצת פחות מחצי שעה - שישה מתוכם מוקדשים להופעות יחיד (והאחרון שבהם מארח אנסמבל בן שני משתתפים, מורגן פרימן ודן סטיבנס). תיאטרונטו על המסך הקטן. על אף שהיא מתוייגת כסדרת מדע בדיוני, אל תצפו לפיצוצים וחלליות מהסוג של "סטארטרק", או העולמות הבדיוניים של "ווסטוורלד". ההשוואה הכי קרובה היא כנראה, "מראה שחורה", אבל העובדה שמדובר בהפקה צנועה לא אומר דבר לגבי איכויותיה, כאלה יש לא מעט.
מי שעומד מאחורי "סולוס" הוא דיוויד וייל בן ה-32, שקנה את עולמו ואת העתיד שלו בשנה שעברה עם הסדרה "ציידים", שעלתה באמזון לפני שנה וזכתה להצלחה לא מבוטלת הודות לערכי ההפקה המרשימים שלה, צוות השחקנים שהוביל אותה (אל פצ'ינו, לוגן לרמן ולנה אולין) והתקציב הענק שהוקדש לפרויקט. גם ב"סולוס" יש סוללה מרשימה של כוכבים - אן האת'וויי, הלן מירן, אנתוני מקי ומורגן פרימן הם הבולטים שבהם, אבל גם דן סטיבנס, קונסטנס וו, אוזו אודובה וניקול ביהרי הם שמות שיש להתחשב בהם בהוליווד כיום. כל אחד מהן ומהם ממלא בנוכחותו פרק אחד, ופרק אחד בלבד. לעיתים זה מרגיש כאילו מדובר בחלטורה על הדרך - בין סדרת גיבורי-על מבית דיסני פלוס לשובר הקופות הבא של פרמאונט - אולם ניכר שזו חלטורה מתגמלת מאוד עבור השחקנים הללו, וגם לצופים - לפחות אלה הסבלנים והמעמיקים שביניכם.
4 צפייה בגלריה
גם אם חלטורה - חלטורה שמתגמלת מאוד את כוכביה. מורגן פרימן ודן סטיבנס, מתוך "סולוס"
(צילום: Amazon Prime Video)
אז מה בעצם קורה ב"סולוס"? הסדרה נועדה להעיר דבר מה פילוסופי בנוגע לקיום האנושי - כל פרק מתרכז בדמות אחת שמוצאת עצמה במצב קיצון כלשהו ומהגגת על ייאוש, תקווה, בדידות, פחד ושאיפה לגאולה. כמו ב"מראה שחורה", גם כאן דווקא הטכנולוגיה הקרה והמחושבת פותחת צוהר פנימה אל הנפש האנושית, והכאוס הרגשי שמשסע אותה. כך למשל הפרק הראשון מוקדש לליאה (בגילומה של האת'וויי), המצליחה לקשור קשר עם מי שאמורה להיות היא עצמה בעוד כמה שנים, ומהשיח המפתיע עולה מצוקה גדולה. בפרק השני, טום (מקי) החולה הסופני מתדרך כפיל של עצמו שאמור למלא את מקומו כאב וכבעל אחרי מותו. ואילו בפרק השלישי, פג (מירן) נשלחת לחלל כדי להזדקן ולמות לבד לאחר שנואשה מהחיים על כדור הארץ.
הטכנולוגיה כאלטרנטיבה לשיח בין בני אדם היא הברקה. בניגוד לדמויות אנושיות, מחשבי העל אינם מצריכים נוכחות פיזית על המסך, כך שהגיבורים בעצם יכולים לדבר אל עצמם, להרהר בסוגיות אישיות, להעלות תהיות אקזיסטנציאליסטיות כלליות - וכל זאת ללא התערבות זרה. אפילו במקרה של טום, שם ניצב מולו כפיל, הוא בעצם מדבר עם עצמו ואל עצמו. על אף השכלול התסריטאי הזה, לא מדובר ברעיון מקורי. סטנלי קובריק עשה זאת עם האל 9000 בקלאסיקה "2001: אודיסאה בחלל", רידלי סקוט עם מחשב העל אמא ב"הנוסע השמיני", ודאנקן ג'ונס עם גרטי ב"ירח". אפילו בסרטי "איירון מן" רוברט דאוני ג'וניור מבלה זמן רב בפטפוטים על הא ודא עם ג'ארוויס, היישות הדיגיטלית שברא לפני שזו מקבלת חיים משל עצמה ונוכחות פיזית כוויז'ן (וגם סדרה משלה בדיסני פלוס).
4 צפייה בגלריה
הטכנולוגיה כאלטרנטיבה לשיח בין בני אדם היא הברקה. מתוך "סולוס"
(צילום: Amazon Prime Video)
בגרסה הטלוויזיונית שיצר וייל יש מונולוגים מעניינים ולעתים מעמיקים, שהופכים לדיאלוגים בחסות הטכנולוגיה. זו אומנם לא חוויית צפייה מאתגרת אבל כן מרגשת לפרקים, מחכימה ומעוררת שיח. הבעיה של "סולוס" היא שהיא לא סוחפת - אין פה התמסרות לסדרה כסדרה, שדבר אינו מאגד את פרקיה יחדיו מלבד האריזה הרעיונית של וייל וזו ההפקתית של אמזון. אין פה עלילה וסיפור רציף שמחייבים אותנו להתמיד ולצפות בפרק אחר פרק. אבל כדאי לעשות זאת בכל זאת, שכן בניגוד ל"אני המאמין" הרגיל של התאגיד המסחרי הענק, לא מדובר בפס ייצור מתמשך - כל פרק נעשה בעבודת יד ונסמך כל כולו על כתיבה של דמות, מצבה הקיומי וההופעה של השחקן או השחקנית שמגלמים אותה - וחלטורה או לא, כולם עושים עבודה מצוינת ונוגעת ללב.
ציון לשבח מיוחד ניתן לאוזו אודובה ("כתום זה השחור החדש", וכעת גם בעונה הרביעית של "בטיפול") והדמות שהיא מגלמת בפרק הרביעי. סשה היא אישה שמתגוררת שנים רבות במעון מבודד שאליו נכנסה בעקבות מגפה שפשטה בעולם, ושם היא שוהה לבדה בחיפוש אחר הגנה. היחיד שמסב לה חברה הוא מחשב אינטליגנציה מלאכותית שמבשר לה כי תקופת השירות פגה, העולם בחוץ בטוח שוב ומגיש לה צו פינוי - מה שחושף שהחרדה נובעת מתחושת אי הוודאות. מן הסתם, פרק זה ישתלב בשיח הקיומי האישי שהתעורר לאחרונה בקרב לא מעט אזרחים ברחבי העולם. למען האמת, רובנו היינו יכולים לכתוב בעצמנו תסריט שמהדהד את אותן הרגשות וההתלבטויות, ואולי אף להפיק תוכן דומה כסדרת רשת ליוטיוב או אפילו כסרטון בפייסבוק. "סולוס" עושה אותו דבר עם אמזון. אז האם יש צדק בעולם? אולי גם זה שאלה לסדרה חדשה.
