כמו תעשיית הקולנוע כולה, גם יקום גיבורי העל של מארוול עובר למסך הקטן. השעטה לסטרימינג של דיסני פלוס רק התחילה ועוד תתעצם במהלך השנה, והיא מעמידה את מעצמת גיבורי העל מול אתגר חדש ומעניין מבחינה יצירתית, הפקתית ותקציבית: איך להמיר את העולם העשיר והמרהיב גדוש האפקטים הממוחשבים שאנחנו מכירים מהאיימקס, ולדחוס אותו מחדש במנות מדודות על צג המחשב או מסך הטלוויזיה. אחרי ההצלחה האדירה של "המנדלוריאן" מבית לוקאספילם, האולפנים האחים ממשפחת דיסני, במארוול השיקו בסוף השבוע את "וונדה-ויז'ן" (WandaVision) כסיפתח להיצע הטלוויזיוני שלהם כפי שהוא מוגש בדיסני פלוס. בהמשך יגיעו גם הסדרות "הפלקון וחייל החורף", "לוקי", "הוקאיי", "מיס מארוול", "מון נייט", "איירונהארט", She-Hulk, Secret Invasion, What If?, I Am Groot, ו-Armor Wars.
"וונדה-ויז'ן" – טריילר
(באדיבות +Disney)
בניגוד ליוצרי ומפיקי "המנדלוריאן" שניסו - והצליחו במידת מה - לברוא מחדש את היקום של "מלחמת הכוכבים" וחרצו בו קווי עלילה ודמויות חדשים תוך התרפקות על המורשת הקולנועית של הפרנצ'ייז, ב"וונדה-ויז'ן" הבמאי מאט שייקמן והתסריטאית ג'ק שייפר בחרו באופן מודע להתנתק מהרקע התוכני של סרטי "הנוקמים" למיניהם, ולהתמסר לנוסטלגיה מהחיים שלנו - או יותר נכון, של ההורים שלנו. במקרה של "וונדה-ויז'ן", הדמויות מוטמעות בסיטקום בשחור-לבן דמוי I Love Lucy משנות ה-50, אלא שבמקום לוסי ובעלה ריקי אנחנו מתוודעים לזוג הצעיר וונדה מקסימוף (אליזבת' אולסן) ו-ויז'ן (פול בטאני) כשהם משתקעים בביתם החדש בפרברים. מדובר באתחול מוחלט לכל מה שידענו על השניים מבחינה סגנונית ועלילתית, ולא ברור איך המקום והזמן שבהם אנחנו פוגשים את הדמויות בשני הפרקים הראשונים קשורים לביוגרפיה הבדיונית הרשמית שלהם מהקומיקס ומהקולנוע, אבל הניסוי הזה מסקרן ומעניין לקראת המשך הסדרה, שתנוע בין עשורים שונים.
וונדה מקסימוף ו-ויז'ן הם גיבורי על רבי עוצמה, אבל כאלה שהכרנו כשחקני משנה בנבחרת "הנוקמים" הקולנועית של מארוול. היא ידועה יותר בכינויה "מכשפת השני" בזכות יכולותיה הטלקינטיות, ואילו הוא התגשמות בשר ודם סינתטיים של מחשב העל J.A.R.V.I.S. היא אישה נאה וחושנית ואילו הוא רובוט דמוי אדם, גלגול עדכני של האבולוציה הכמעט-אנושית. לה יש אינטליגנציה רגשית ולו יש אינטליגנציה מלאכותית. כל הנתונים הללו, מקורות חייהם של וונדה ו-ויז'ן, מוטמעים בתוך הסביבה החדשה שלהם בדיסני פלוס, אלא שההקשר כולו משתנה. לפחות לעת עתה. בשני הפרקים הראשונים של הסדרה לא תמצאו סצנות אקשן מסעירות, קליפהאנגרים, נבלים רבי עוצמה ואפילו לא אזכורים להרפתקאות "הנוקמים". בקומדיית הטעויות בשחור-לבן שבפנינו יש רגעים משעשעים וקולות צחוק נלווים על פי כל כללי הסיטקום, ורק לפעמים צבע. בעיקר אדום.
וכשאתם רואים אדום בעיניים, נראה שמדובר ברמז בנוגע לעלילה האמיתית שמתרחשת מאחורי רשת הסוואת החביבות המזויפת שנפרשת בפנינו. אל הרמז הזה מצטרפים גם אזכורים של השמות "סטארק" (כמו החברה של טוני סטארק ואביו, שהייתה אחראית לרצח הוריה של וונדה), "סטרוקר" (כמו וולפגנג פון סטרוקר, ממנהיגי ארגון הידרה ששטף לה ולאחיה את המוח), וגם SWORD - רמז לסוכנות שמתמחה באיומים חוצניים.
כך שמשהו מתרחש מתחת לפני השטח, והוא צפוי לשנות את כל הטון של "וונדה-ויז'ן", שבתחילת הדרך עסוקה בעיקר בהנחת התשתית הסגנונית הנוסטלגית והאותות המצביעים לקראת הטוויסט הצפוי. כשהצבע יחזור לפנים של הגיבורים ושל העולם סביבם, אז ייפתח לנו צוהר למה שבאמת מתרחש, ואיתו גם יגיעו סצנות האקשן והפיצוצים והחלליות, עד לפרק התשיעי והאחרון של העונה, שעשויה להיות היחידה. יש מי שמדווחים שכל אלה יובילו לסרט ההמשך של "דוקטור סטריינג'" הצפוי לצאת במרץ 2022, "דוקטור סטריינג' בממדי השיגעון", בבימויו של סם ריימי ובכיבובם של אולסן ובנדיקט קמברבאץ' (בטאני לא צפוי לקחת חלק משמעותי בהפקה וזה רק הגיוני, שכן ויז'ן נקטל בידי תאנוס כבר ב"הנוקמים: מלחמת האינסוף").
הסדרה מונה כתשעה פרקים בסך הכל, ושניים מהם זמינים החל מסוף השבוע האחרון למנויי דיסני פלוס. בהיעדר עלילה, מה שכן יש זה השתובבות נוסטלגית וסיטואציות קומיות שנשענות על כל הקלישאות של הזוג המאוהב שהגיע לביתו החדש שבפרברים, השכנה החטטנית (בגילומה של קתרין האן) והבוס הקפדן ואשתו (פרד מלמד ודברה ג'ו ראפ). וונדה ו-ויז'ן אינם עוסקים בלהציל את העולם, אלא נעים בין מערכת היחסים הלבבית שלהם בחדרי חדרים לפעילות החברתית שלהם בסביבתם החדשה: וונדה כחלק מארגון נשות השכונה, ויז'ן במסגרת המשמר האזרחי המנומנם. מלבד רמזים לסדיקת האידיליה, ואותם אזכורי שמות, שום דבר לא באמת קורה בשני הפרקים הראשונים, אבל אפשר לצפות להתפתחויות בקרוב.
הניסוי של "וונדה-ויז'ן" שובר את המתכונת השגרתית של סרטי גיבורי העל מבית מארוול, וההפקה כולה נשענת, כאמור, על מקורות תוכן אחרים, שאינם שאובים מתודעתם של הילדים ובני הנוער של ימינו. אלו אולי יזהו את הקדימון המאויר של מארוול בתחילת כל פרק, אבל מי מהם יתרפק על האידיליה האמריקנית המזויפת מן הפרברים של שנות ה-50 או יזהה את האזכורים לסיטקומים הקלאסיים של אותה התקופה דוגמת Bewitched? אפילו קריצות מאוחרות יותר, כמו לסדרה "ילדת הפלא" (עם הדמות של ויקי כגרסת הנערה המתבגרת של ויז'ן), או הזוועה בכסות הקומדיה המשפחתית מפתיחת "רוצחים מלידה" של אוליבר סטון, לא נמצאות במרחבי הידע התרבותי של הקהל הצעיר. גם לא הדרמה הקומית והמאוד ביקורתית של פיטר וויר, "המופע של טרומן". ללא כל אלה, יהיה קשה לצופה הממוצע להתמסר לעולם של "וונדה-ויז'ן". אך האם ייתכן שהצופה הממוצע של הסדרה מבוגר יותר מגיל 16?
שייקמן ושייפר, וכן נשיא אולפני מארוול, קווין פייגי, מזהים את האתגר שהסטרימינג מעמיד בפניהם. מלבד המהפכות הטכנולוגיות וההפקתיות, נדרש גם תיאום ציפיות לקהל שנמצא בביתו, שכן הוא מבוגר ובוגר יותר מזה שנהג לפקוד את בתי הקולנוע. ואכן, בינתיים נראה שהתוכן יותר מקורי, עדין ומתוחכם מאשר זה שהגישו לנו יוצרי "המנדלוריאן" עם בייבי יודה וההרפתקאות השטותניקיות שלו. בשלב הראשון אולי אין ב"וונדה-ויז'ן" סיפור מתח או סצנות אקשן, אבל שכבות על גבי שכבות נבנה לנגד עינינו עולם, כמו פקעת פוסט-מודרניסטית מורכבת שעומדת להיפרם כחוט מסתורין עלילתי. בינתיים, אפשר ליהנות מההשאלה החביבה מסדרות העבר ומהביקורת השנונה על תעשיית הבידור האמריקנית, תעשייה שנשלטת על ידי האח הגדול ואבא שלו. זו אוטופיה טלוויזיונית מענגת שמאחוריה מסתתרת דיסטופיה עוכרת שלווה - הזמנה לפקוח את עינינו הספקניות מול המסך הקטן, בעודנו עוצמים אותן מול זה הגדול של הקולנוע.
