עין לבנה – טריילר
ככדורסלן צעיר, שיחק תומר שושן בקבוצת הנוער של הפועל תל אביב, עם חלום ילדות להפוך לשחקן מקצועי. ובכן, הלילה (א') הוא מוצא את עצמו בליגה של הגדולים, כשמולו מתייצב בין השאר כוכב העל האמריקני קווין דוראנט. לא, אין מדובר במאבק על אליפות ה-NBA, אלא על האוסקר. שושן הגיע אליו עם הדרמה "עין לבנה" הנכללת ברשימת המועמדים לפרס הסרט הקצר הטוב ביותר, ביניהם מי שמסתמן כפייבוריט, Two Distant Strangers, הנתמך על ידי דוראנט כמפיק אחראי. בשלב הזה, שעות ספורות לפני הטקס בלוס אנג'לס, כשקולות חברי האקדמיה האמריקנית לקולנוע כבר נשלחו והתחרות הוכרעה למעשה, כל מה שנותר לבמאי הישראלי הוא להמתין להכרזה ולקוות לניצחון מתוך ידיעה שאת שלו הוא כבר עשה. יהיה אשר יהיה, הוא בחמישייה הפותחת.
"יש לי יצר תחרותי מטורף. הייתי כדורסלן כל החיים שלי, ותמיד היה לי את זה. לא הייתי רואה בעיניים", אומר שושן, "אבל פה אתה מתחרה מול כרישים. כוכבי-על. אתה רואה כמה מפוצצים בתקשורת, איזה אנשים מצטרפים אליהם, ואיזה שמות עומדים מאחוריהם. אני לא מרגיש שאני חייב לנצח, אבל אני כן רוצה להשיג את המקסימום עם הסרט הזה. כשהייתי בשורטליסט, כל מה שקיוויתי זה להיכנס לחמישייה וזהו. ואז קיבלתי מייל מהאקדמיה והיה כתוב שם: 'היום אתה הופך לחלק מההיסטוריה' (Today you become part of history). אני מנסה לגרום לעצמי להבין שעשינו פה הישג די מטורף שלפני שנה לא חלמתי עליו או ציפיתי לו. השנה הזו התגלגלה באופן כל כך מפתיע שכל שלב גרם לי להאמין עוד ועוד".
איך אתה נערך לזה רגשית?
"יום אחד אני ממש רוצה לזכות, ויום אחד אני אסיר תודה רק על זה שאני פה, כי מי אני בכלל. וביום אחר אני מנסה לכבות פאניקה של אנשים אחרים סביבי. זו רכבת הרים משוגעת".
אתה כבר שבועיים בלוס אנג'לס בניסיון לקדם את הסרט. איך השתנתה התפיסה שלך בנוגע לתהליך של האוסקר ביחס למה שציפית בישראל?
"חשבתי שכשאגיע לפה אני ארגיש יותר קרוב לזה, כי לא הצלחתי להבין באמת מה המשמעות של זה לפני כן. בארץ אתה נמצא במין קלחת כזאת, ואתה רוצה להרגיש את זה יותר קרוב. הגעתי לפה, ובעצם אין שינוי באיך שאני מרגיש. אני לא יודע איפה אני נמצא ונחמד לי פה כאילו אני בחופשה. אני לא מרגיש את החוויה עדיין כי הכול אונליין, וגם כשאני פה, וכל האחרים פה, הכול קורה דרך המחשב. בגלל זה אני כבר מחכה לחוות משהו, שיקרה משהו פיזי, משהו מוחשי. ואני גם צריך לעכל את זה יותר ולהבין את גודל המעמד".
בעוד באופן רשמי המעמד נשאר גדול ויוקרתי כתמיד, טקס האוסקר הנוכחי יתקיים בנסיבות המתסכלות של מגיפת הקורונה. גם דחייה של חודשיים מהתאריך המקורי לא עזרה להחזיר את הוליווד לחיים. בניגוד לעבר, הפעם לא מתקיימים מפגשים רשמיים ואירועים נוצצים כמקובל, ובטח שלא מסיבות הוללות תוך התחככות בבראד פיט ובג'וליה רוברטס. אפילו הטקס עצמו יתקיים במתכונת מצומצמת יחסית. שושן, שכבר נדרש להתמודד עם לא מעט אכזבות בעקבות הקורונה, הספיק להשלים עם המצב.
"הקורונה התחילה לחסל פסטיבלים שבוע לפני הבכורה של הסרט בפסטיבל SXSW (שבו זכה 'עין לבנה' בתחרות הקצרה - א.ב). כיוצר, הרגשתי נורא. הייתי שבור בהתחלה. עד שאני עושה סרט, רציתי שאנשים יראו אותו, ובקולנוע. לא מאחורי מחשב. ממש התבאסתי בהתחלה. אבל אז למדתי להכיר תודה על זה שהסרט נצפה על ידי אנשים ואני אסיר תודה שהוא פותח לי דלתות ובעתיד אני אוכל לעשות סרטים למסך הגדול. אני מנסה להסתכל על חצי הכוס המלאה. אני פוגש מלא אנשים שמתעניינים. אני רוצה לעשות סרט ארוך, ויש לי שני סיפורים שאני עובד עליהם. יש המון-המון הצעות, ואני בוחר אותן בקפידה כי אני רוצה לעשות את הדבר שהכי נכון לי. החלטתי שאני לא עושה שום צעד עד אחרי האוסקר. אני לא במצב של להחליט שום דבר עכשיו, אפילו לא מה לאכול לארוחת בוקר".
חלק מתהליך ההתפכחות מהילת האוסקר כולל גם המון עבודת שטח מפרכת בהוליווד, יחסי ציבור ואפילו לוגיסטיקה - לא בהכרח תחום המומחיות של שושן. "למדתי פה עולם שלא ידעתי שהוא קיים בסדר הגודל זה, ואין לי מושג בו", הוא מודה, "עד למועמדות ניסיתי לעשות מה שאני יכול, ואז הבנתי שאין לי מושג מה אני עושה ואני אפילו יכול להזיק. אז פניתי לחברי, מפיק ההופעות ערן אריאלי, ושחררתי. מאז שהוא התחיל לדבר עם אנשים ולארגן הקרנות, הרגשתי שהלב מתפנה קצת לדברים שאני באמת יכול לעזור בהם". בנוסף, התייעץ שושן עם הבמאי גיא נתיב שהתמודד באותה קטגוריה ממש לפני שנתיים עם סרטו הקצר "סקין", ואף יצא מהטקס עם הפסלון המוזהב. "הדבר הראשון שחשבתי עליו זה שאני חייב לדבר עם גיא. הוא הסביר לי על רגל אחת מה צפוי לי והייתי בהלם. כאילו, אני לא מבין מה אני עושה פה. העצות שלו היו בנוגע לאיך להתמודד עם לחץ. והוא די גרם לי להוריד מעצמי את כובד המשקל ולשחרר, להיות יותר צ'יל - ומצד שני, כל הזמן להיות ערני ולעבוד".
גיא נתיב נותן עצות, גל גדות מפרגנת לסרט ברשתות החברתיות. נראה שדווקא המעטפת הישראלית עומדת לטובתך ביחס לשאר הסרטים.
"בארץ יש פרגון מטורף, ויש הרגשה שכולם תומכים ורוצים בהצלחתך. גם פה אנשים בקהילה הישראלית מזמינים אותנו וזה ממש מרגיש כמו משפחה. התארחנו לארוחת שישי אצל משפחה, הלכנו לבית כנסת, התפללנו לקראת הטקס ביום ראשון. יש בזה משהו מקסים. אני לא חושב שזה היה קורה לבן אדם שהיה בא ממקום אחר".
"עין לבנה" מלווה תרחיש לילי לא דמיוני בדרום תל אביב, כשצעיר ישראלי (בגילומו של דניאל גד) נתקל במקרה באופניים האהובות שלו שנגנבו ממנו, וחושד במבקש מקלט מאריתריאה (דוויט טקלאב) שלטענתו רכש אותם מכספו המועט. חילופי הדברים בין השניים, המצולמים בטייק אחד מתמשך של כעשרים דקות, מביאים בסופו של דבר למעצרו של הנתין הזר, מה שעשוי להוביל לגירושו. בעוד שבאווירה הפוליטית-חברתית בישראל סוגיית הדיעות הקדומות, הגזענות וקבלת הזרים נחשבת כשנויה במחלוקת אצל רבים, דומה שדווקא בזירה האמריקנית התגלה עניין רב בסרט, כחלק מהשיח הנוכחי בארצות הברית על יחסי שחורים ולבנים והחשדנות ביניהם.
"מאז מה שקרה עם ג'ורג' פלויד וההפגנות של בלאק לייבז מאטר, כל פסטיבל בארצות הברית לקח את הסרט, ואז אתה מבין שיש פה משהו שמשחק על הרלוונטיות", מסביר שושן. "היו הרבה אמריקנים שאמרו לנו באופן אישי: 'תודה שעשיתם את הסרט הזה'. זה גרם לי להרגיש שזה סרט שהוא יותר מחוויה אישית, והוא אפקטיבי. אולי הוא משנה משהו במחשבה של אנשים. הוא שינה אותי זה בטוח, אבל זה שהסיטואציה שהשפיעה עליי משפיעה גם על אחרים - זה מטורף. זה גם מסביר לי למה אני עושה את זה. מלכתחילה עשיתי את הסרט הזה כחלק ממציאות מאוד ישראלית, מאוד תל אביבית. ומי היה מאמין שזה ייתפס במקום אחר, כבעיה מעבר לים?".
ומצד שני, בארץ יש מי שמתנערים ממבקשי המקלט ובוודאי לא שמחים על ההאנשה שלהם בסרט.
"אני מודע לכך שיש בסרט הזה נקיטת צעד פוליטי. אבל קודם כל זאת חוויה אישית שלי שהרגה אותי בתור בן אדם. לא יכולתי לחיות עם עצמי. זה שכל כך הרבה אנשים הזדהו עם זה בכל מיני מקומות זו הוכחה שהדברים האלה לא קורים רק בישראל. זו תופעה עולמית. כך מתייחסים למהגרים ואנשים בשולי החברה בכל מקום. אין לי בעיה לספוג ביקורת כי אני חוויתי את זה, אני יודע מה האמת. ואני מרגיש שלם ומאושר שהסרט הזה יצא ואנשים רבים ראו אותו והתרגשו ממנו. מה שמעניין אותי זה להיות יוצר שהוא אנושי. וכל עוד אני כזה, לא מעניין אותי איך אנשים יסתכלו עליי".
כשהוא מדבר על חוויה אישית, שושן מתייחס למקרה דומה שאירע לו בעבר, ושהיווה את הניצוץ הראשוני ליצירת "עין לבנה" כחלק מהתמודדות עם נקיפות המצפון של הבמאי. זאת אל עף שבמציאות, בניגוד לסרט, הוא הצליח לשכנע את השוטרים לשחרר את מבקש המקלט האריתריאי שבו חשד. "בסיפור האמיתי החלטתי לקנות ממנו את האופניים בחזרה, והוא כבר היה עם דמעות בעיניים", משחזר שושן, "כשהבאתי לו את הכסף, הוא החזיק את מנעול השרשרת ביד כאילו הוא מתכוון להביא לי אותו בראש. חבר שלו הרגיע אותו, ואמרתי לו שאני ממש מצטער והוא לא הסכים לסלוח לי. זה שבר אותי. זה מוצדק, הוא לא צריך לסלוח לי. אבל אני זוכר שבמשך שבועיים או שלושה עברתי כל יום ליד המסעדה כדי לבדוק שהוא עדיין שם מהצד השני של הכביש. כדי לא לגרום לפרובוקציה וכדי לוודא שלא לקחו אותו. ואז החלטתי שאני צריך לשחרר ואני לא יכול לעקוב אחריו כל החיים. אני מקווה שהוא עדיין בסדר. כל הסרט הזה נבנה על רגע קטן כשראיתי פחד בעיניים של בן אדם, פחד של חיים ומוות שאי אפשר להסביר במילים. והפחד הוא משהו שאני גרמתי לו. הרגע הזה הרג אותי. ואין ספק שהסרט הזה נוצר כחיפוש אחר גאולה על הרגע הזה".
בימים האחרונים, לקראת הטקס, הצטרפו לשושן בלוס אנג'לס המפיקים של "עין לבנה" שירה הוכמן וקובי מזרחי, הצלם סער מזרחי, המוזיקאי יוספי שלמה, וגם השחקן דניאל גד. אולם דוויט טקלאב האריתריאי נעדר, לצערו של הבמאי שליהק אותו. "לכל אורך הדרך אמרתי לעצמי שאם הסרט הזה יהיה באיזשהו פסטיבל, אני חייב לנסוע עם דוויט. ואז אמרתי לעצמי: אם הוא יוצא מישראל, הוא לא חוזר. ויש מצב שזורקים אותו בחזרה למדינה שלו, והם גומרים את החיים שלו. כלומר שיכול להיות שאני אעשה לו את העוול הכי גדול. ממש חבל לי שהוא לא יכול להיות כאן, להיות חלק מזה".
ככל שמדובר במפת המתמודדים על פרס האוסקר הקצר, הפייבוריט המובהק הוא Two Distant Strangers של טרבון פרי ומרטין דזמונד רו (כאמור, בתמיכת קווין דוראנט כמפיק), שגם הוא עוסק ביחסים בין שחורים ולבנים ובאלימות משטרתית בארצות הברית. עוד בין חמשת המועמדים הם הסרטים The Letter Room של הבמאית הדנית אלווירה לונד ובכיכובו של בן זוגה הנודע אוסקר אייזק, וכן Feeling Through של דאג רולנד. בנוסף, מתמודד על הפסלון המוזהב גם הסרט הפלסטיני "המתנה" של הבמאית הבריטית-פלסטינית פראח נבלוסי, בהפקתו של אוסאמה בווארדי החיפאי ובכיכובו של סלאח בכרי, המגלם אב פלסטיני שסובל מהתעללות סתמית של חיילי צה"ל במחסום בשטחים. לכאורה, עשוי היה להיות פה מתח בין שתי המחנות, אולם לדברי שושן אין כל כך התייחסות ביניהם לחיוב או לשלילה.
"חשבתי שאולי יש פה איזו קנוניה של הוליווד בתוך הוליווד, שמישהו מארגן בתור אח גדול", מתלוצץ שושן, "אני לא מרגיש תחרות מסוימת מולם, לא פגשתי אותם. אני כן מרגיש את זה מהצד של התקשורת כי תמיד שואלים אותי על זה". בהתחשב בניסיון הלא נעים של במאים ישראלים רבים לפניו שזכו לכבוד בזירה הבינלאומית ומצד שני לבוז בקרב חלקים רבים בציבור הישראלים, שושן גם מעדיף להימנע להתייחס ישירות לפוליטיקה, בין השאר בעצת אביו הדואג: "אבא שלי כל הזמן דואג להזכיר לי שלא לענות על דברים פוליטיים. אני כבר הייתי פה והמפיקה שירה טסה לכאן, והוא היה צריך להעביר משהו אליי, אז הוא ניגש אליה ואמר: 'שירה תעשי לי טובה. תגידי לתומר שלא יהיה פוליטי. ותמסרי לו חיבוק'".
אפשר להבין את זה, הם דואגים לך.
"אני ילד שגדל במקום לא עשיר בשכונה בבת ים, ובגיל שש ההורים שלי אמרו: 'פאק איט, נעשה כל מה שאנחנו יכולים כדי לעבור למקום אחר'. אז הם עברו דירה לכיכר המדינה בצפון תל אביב, השכירו דירה שם ושמו אותי עם הילדים הכי עשירים. הם לא ידעו את זה אבל בפעם הראשונה, הבנתי שאני ילד עני. בבת ים לא הרגשתי ככה. אבל מאז, אלה החברים הכי טובים שלי היום. אני חושב שיש משהו בקולנוע שמפגיש אנשים מצדדים שונים של החברה, ממעמדות שונים ומספר סיפורים אנושיים. וזה הכי נוגע בי. זה הכי מעניין אותי, המפגשים האלה".
ועכשיו המפגש הזה מביא אותך עד לפסגת הקולנוע העולמי.
"מאז סיום לימודי הקולנוע, במשך שלוש שנים, אני שולח תסריטים לקרנות ומקבל תשובות שליליות. אחרי ההגשה הזאת אמרתי לעצמי שאם אני לא מקבל קרן על זה, אני חייב להפסיק רגע לפנטז ולהתחיל לחשוב על משהו אחר לעשות בחיים. אבל לכל אורך הדרך, משהו בסרט הזה היה קצת קוסמי. אני באמת מרגיש את זה. פתאום קיבלתי כסף מקרן מקור כדי לעשות את הסרט, ובהמשך הוא לא התקבל לאף פסטיבל. אם הוא כן היה מתקבל לקאן, טורונטו או ברלין, הוא כנראה היה נעלם שם. הסרט הספציפי הזה לא התקבל כמעט לאף פסטיבל באירופה. אבל אז אתה נכנס ל-SXSW ועושה שם את הפרמיירה וזוכה בתחרות, ואז הוא פתאום ממשיך לפסטיבלים, ועכשיו האוסקר. הקטע הכי מדהים הוא שאתמול בלילה אני מקבל הודעה ממי שמשחק את השוטר, שהוא איש דתי. והוא שולח לי פסוק מפרשת השבוע (פרשת קדושים) שמתעסקת באלוהים שמסביר לבני ישראל שיש לקבל את הזר כאחד מהם. אלו מלים מצמררות, וזה יום לפני האוסקר".
טקס האוסקר יועבר בשידור חי ב-yes וב-STINGTV בלילה שבין ראשון לשני והסרט "עין לבנה" זמין לצפייה ב-yes VOD.
