הייתם חושבים שריאיון של ניקול ראידמן עם ראש הממשלה ורעייתו יהפוך לתפוח אדמה לוהט (או פושר) בגלל הייחוס השלטוני, שבוע חגיגות התוספתן של שרה נתניהו או הידיעות על ההסכם לכאורה בינה ובין ביבי, אבל מה אתם יודעים. מתברר שראידמן עצמה הפכה לאייטם הודות לליברמנופוביה שחשפה בימים האחרונים, והנה מגיע הקתרזיס האמיתי של השבוע הזה - ריאיון של ראידמן עם בני הזוג נתניהו לרגל חגיגות 30 השנים לנישואיהם, או, אם תרצו, ביבי שוב מכין חביתה.
מתוך "הקול של ניקול"
(באדיבות ערוץ 24)
על פניו, "הקול של ניקול", תוכנית הראיונות של ראידמן עם פוליטיקאים מושכת את קהל היעד שלה בפיתוי סרק. שם התוכנית, האכסנייה שלה - ערוץ 24, העובדה שראידמן היא פרי אהבתן של פנינה רוזנבלום ואניטה פללי ושהיא יודעת את ערכו של טראש טהור (בכל זאת, הבחורה הוציאה קליפ או שניים), הבטיחה 40 דקות של עונג אבל לא באמת קיימה. הפרק הראשון למשל, בו אירחה ראידמן את מירי רגב, היה מסע משמים בין דפי המסרים של האחרונה בעידודה הנלהב של ראידמן, שבאמת הפגינה חגורה שחורה בלקקנות.
הריאיון עם בני הזוג נתניהו - ששודר אתמול (ו'), וש-80 אחוז ממנו הוקדשו לביבי - היה קצת יותר מוצלח. ראידמן, עם שיק של כתבת ב"מעריב לנוער", כרכרכה סביב השניים בדרכה המצועצעת. את הריאיון היא ניווטה באמצעות חנפנות זהירה דרך כל התחנות המתבקשות היא הולכת עם ביבי לעשות כושר, מכינה איתו חביתה לשרה, מתפעלת מהחיקוי שלו לאייל שני, מגיעה איתו למשרד (שם היא קוראת לו מאמי) ומקשה עליו בשאלות מטרידות כמו עשית פעם טיפול פנים או איזו קבוצת כדורגל אתה אוהב. כל מה שצריך כדי שביבי האנושי יצא החוצה.
ובאופן מוזר, נתניהו אכן יוצא בראיון הזה אנושי יותר - אדם מבוגר, עם כריזמה עצית מעט, ששולח כל דקה מבטים אל יועץ התקשורת שלו, טופז לוק, כדי לדעת אם הוא עונה נכון על השאלות של ראידמן הנלהבת. אדם ששם לב שבתוכניות בישול אף אחד לא שוטף ידיים, ווינק ווינק, לא הלהטוטן המילולי והנחרץ שהגיע לאולפני החדשות. לא אדם שעומדים מולו שלושה כתבי אישום חמורים. ראידמן אפילו הצליחה לחלץ ממנו שניים-שלושה פרטי אינפורמציה מעניינים - ביבי הודה שהוא צובע את השיער "עם שמפו" ושלא יתנגד אם אחד מילדיו יינשא לערבי (בניגוד לשרה, שמיהרה לתקן אותו). אז איזו אישיות אתם מעדיפים לקנות היום מנתניהו? זה כבר עניין של העדפה אישית.
אי אפשר להתעלם מהבעיה העיקרית עם ראידמן: היא לא משוחררת - או לחילופין, חסרת מודעות - מספיק כדי לייצר בידור טראשי, אבל גם לא יצירתית או אמיצה מספיק כדי לייצר עניין. אז כשהיא אומרת בתחילת התוכנית ש"המסכות עומדות לרדת", בלי טיפת הומור עצמי, למרבה האימה - היא באמת מצפה שנאמין לה, וזה למרות שהיא יודעת שעל כל מסכה שיורדת מתווספת עוד שכבה של מייק-אפ, לא פעם על פניה שלה. אולם עם כמה שאני מעריכה את ניסיונה של ראידמן לדבר עם שרה נתניהו על "קוסמטיקה וודג'", אני עדיין מוצאת את עצמי מתגעגעת למושיק גלאמין. פחות קוטור, יותר בידור.
