בגיל 72 גבריאלה איילון גילתה שהיא חולה בסרטן ריאות קשה. זה קרה אחרי שנה של כאבים ואבחנות רפואיות שגויות שהפכו את האישה הפעילה והנמרצת לשבר כלי. ניתוח בזק אילץ אותה להפסיק לעבוד אבל דווקא אז היא גילתה כישרון שהיה חבוי כל השנים. היא התחילה ללמוד לנגן ולכתוב שירים, מסע שהוביל אותה להקלטת אלבום עם מיטב האומנים בארץ. כעת, כשהיא בת 74, היא משחררת סינגל ראשון "פעם היה שם מלון", שאותו כתבה והלחינה ועמיר לב מבצע.
היום גבריאלה מרגישה טוב אבל לפני שנתיים היא הייתה במצב שונה לחלוטין. הגידול שהתגלה בריאה שלה היה בגודל של 7 ס"מ וחייב ניתוח, שלאחריו המלצה על 16 טיפולים כימותרפיים כדי להבטיח שהוא לא יחזור. הסרטן היה אלים אבל הוא נבלם ואחרי התלבטויות רבות היא החליטה להפסיק עם הטיפולים. "הייתה לי אפשרות", היא מבקשת להבהיר, "ניסיתי שני טיפולים כימותרפיים בטרם לקחתי את ההחלטה לבחור אחרת. רציתי לתת למערכת החיסונית שלי הזדמנות שנייה".
את הזמן שהתפנה בתהליך ההחלמה מהניתוח היא החליטה לנצל ללימודי מוזיקה. "רציתי לקחת שיעורים בפיתוח קול כדי לתרגל את הנשימות אחרי הניתוח ויש לי נכדה שרוקדת ורצתה לשיר ולנגן". השתיים החליטו ללמוד ביחד גיטרה וגבריאלה גילתה פתאום קול פנימי וכישרון נגינה שלא הייתה מודעת לו. "אני לא מקשיבה הרבה למוזיקה בבית וברכב", היא מודה, ובילדותה היא מספרת, שמעה בעיקר שאנסונים צרפתיים שאליהם נחשפה בבית.
השיר הראשון שכתבה היה שיר פרידה ממשפחתה שנבע מהחשש שהמחלה עלולה לחזור. "לא רציתי להיפרד אבל הסרטן היה באמת קטלני. אני יודעת שלאנשים שנשארים מאחור זה הכי קשה והיה חשוב לי שיידעו שאני שלווה". בשיר "מעבר לעננים" כתבה: "אני מפויסת, נוסעת בשלווה, גורלי הביאני עד הלום".
ואז הגיע מפנה. "אני לא יודעת איך אבל הלחנים התחילו לקפוץ לי לראש בלי יכולת להגדיר מאיפה". היא המשיכה לכתוב ולהלחין כדי ליצור אלבום למשפחה שלה, אבל למורה שלה למוזיקה, סיוון שטולצברג, הייתה הצעה אחרת. "היא ראתה חומרים שכתבתי והלחנתי, לא דברים מורכבים, ואמרה שזה לא יכול להישאר רק במסגרת המשפחתית". שטולצברג השמיעה את השירים לבעלה, המפיק המוזיקלי יאיר רובין, והוא נדלק.
"זה ישר תפס לי את האוזן והחזיר אותי לשירים ישראלים של פעם, קצת חוה אלברשטיין ויהודית רביץ", סיפר רובין. בתחילה הוא לא חשב שיפיק בעצמו את הפרויקט אבל השתכנע אחרי שהבחין ברצון העז של גבריאלה. "פתאום התחלתי לשמוע את השירים באופן עמוק יותר והתחלתי ממש לדמיין קולות שאני מכיר מבצעים אותם. פניתי לעמיר לב, עניינתי אותו, והוא הקשיב לשירים ובחר אחד. אחריו פנינו לעוד ועוד זמרים ולעניין אותם ושמחנו שהם נענו".
אחד היוצרים היה אריק סיני. "אמרו לי שיש אישה לא צעירה שכותבת שירים והחליטה להוציא אותם", סיפר על המפגש המפתיע. "ביקשתי שתשלח לי כמה שירים ובחרתי שיר אחד ממש עמוק ומקסים". הזמר הוותיק והמוערך שהחל לשיר לפני יותר מ-40 שנה פגש יוצרת חדשה ואלמונית ולא נרתע. "לא התייחסתי לגיל ולניסיון שלה, פשוט התייחסתי לשיר. רוב חיי אני זמר מבצע ואני שומע שירים ולא תמיד מפתח אליהם רגשות. את השיר הזה הרגשתי מיד. בגיל כזה אתה לא רוצה להצליח, אתה רוצה להגיד משהו, ואני הולך להגיד את זה באהבה".
שלושה שירים מהאלבום כבר הוקלטו והיתר מחכים לשוך הקורונה. השיר בביצוע עמיר לב מביט בנוסטלגיה על המפגש שבין גבריאלה לבין בעלה. "שפה אחרת" בביצוע ארז לב ארי נכתב בהשראת נכדתה. "היא הייתה מדברת עברית משלה. ילדה מבריקה אבל כשהיא שלפה את השפה אז היא יצאה לה בצורה משעשעת", מספרת איילון. קפה 'פינתי' שאותו שרה זהבה בן מביא את סיפורה של חברתה הטובה מאז גיל 6, שממשיכה להגיע אל אותו המקום שאהבה בצעירותה, על אף שהוא כבר אינו קיים. בין האמנים הנוספים שצפויים להשתתף ב"פרויקט של גבריאלה" ננים גם חמי רודנר, סיוון טלמור ורוסו וויינברג.
ומה לגבי הסגר? גבריאלה לא מאפשרת לימים הללו לעצור אותה והעובדה שמשפחתה גרה איתה באותו בניין מסייעת לכך. היא ממשיכה לכתוב שירים, גם על המצב. "חשבתי על זה שהילדים עומדים בחוץ ושרים להורים ולסבים מהמרפסות, אז כתבתי שיר בשבילם". לשיר היא קראה "חמישה חושים ועוד" ומסבירה שהכוונה לחוש נוסף, הנשימה, שכה נחוץ בתקופה זו. "אני בטוחה שכל מה שקורה יעבור לבד – הקורונה תלך כמו שהיא באה ולא יבינו מאיפה באה ולאן הלכה".
