הגלגל ממשיך להסתובב, המנוע ממשיך לרעום, שרירי הקיבורת של דום ממשיכים להשתרג. עולם כמנהגו נוהג, וכך מגיע עוד פרק בסדרה הבלתי נגמרת של "מהיר ועצבני". למי שאיבד ספירה – אנחנו כבר ב"מהיר ועצבני 9" (או, בתמציתיות עניינית באנגלית, "F9"). אם כוללים בכך את הספין-אוף "מהיר ועצבני: הובס ושואו" (2019), אז הסדרה כוללת כבר עשרה סרטים.
"מהיר ועצבני 9" – טריילר
זהו אותו עולם מולטי אתני שבו "דום" טורטו (וין דיזל) הוא הפטריארך וכולם בני משפחתו. הצוות המתרחב ומתכווץ מסרט לסרט עבר כבר מזמן ממרוצים לא חוקיים להצלת העולם. תמיד יש איזה מכשיר או גימיק שעלול להוביל לחורבן האנושות, וכל מה שמגן עלינו הם מרדפי המכוניות של טורטו וחבורתו ונכונותם לדרוס את חוקי הפיזיקה. המעריצים נאלצו להתאזר בסבלנות במהלך תקופת הקורונה כשהפרק התשיעי, שהיה אמור לצאת לבתי הקולנוע באפריל 2020, נדחה. הניצחון של ההגעה למסך הגדול היה משמח הרבה יותר אם היה זה סרט ראוי לצפייה.
חובבי הסדרה יודעים למה לצפות, וספק אם ביקורת כזו או אחרת תשנה את דעתם. הסדרה, שהחלה ב-2001 כהפקה צנועה, הפכה מהסרט החמישי להפקה גדולה, ומהסרט השביעי להפקות ענק בתקציבים החוצים את קו 200 מיליון הדולר. תוספת התקציב שימשה לסרטים ארוכים יותר ויותר. מאזור השעה ושלושת רבעי לארבעת הסרטים הראשונים, לשעתיים ועשר-עשרים דק' בשלושת הסרטים הבאים. בסרט התשיעי האורך הוא כבר שעתיים ועשרים וחמש דקות, והן מתישות במיוחד. הרבה יותר מדי זמן בשביל עלילה שהיא בה בעת מפותלת וטיפשית, עם טקסטים ניאנדרטליים שנאמרים בהבעת חשיבות מגוחכת, כמו סדרת ריאליטי המתעדת יריבויות של אנשים חלולים ונפוחים מחשיבות עצמית.
הסרטים, שהחלו כאקשן מחוספס, הפכו לגרסה סינתטית-ווירטואלית לאקשן. הניסיון המתמיד להעלות את הרף, חצה זה מכבר את הגבול מהספקטקולרי למגוחך. בסרט הנוכחי, אם ניקח דוגמא בודדת, מכונית מתחילה לחצות גשר חבלים רעוע בין שני צוקים מרוחקים. עם תחילת העלייה על הגשר הוא נקרע בצד שזה עתה יצאה ממנו המכונית. בכוח עוצמת המנוע ומיומנות הנהיגה, המכונית מצליחה להמשיך לנסוע על הגשר בעודו נופל ולהגיע לצוק בצד השני. את המטרים האחרונים המכונית עולה באופן אנכי על הגשר השמוט על שפת המצוק.
אם זה נשמע כמו תיאור של סצנה מלהיבה, ולא כמו דבר שאפילו האנימטור צ'אק ג'ונס היה מהסס להכניס לסרטי "הרואד ראנר", כנראה שאתם צריכים לחזור וללמוד את חוקי הפיזיקה בגן טרום חובה. לאורך ההקרנה בה הייתי, שיאי האקשן לוו בלא מעט פרצי צחוק מהקהל. אולי היו אלו צופים שצחקו בעקבות הצפת אדרנלין, אבל זה נשמע יותר כמו גיחוך על מה שמוצג. שתיים מהדמויות בסרט אפילו מתייחסות לרגעים מרשימת המלאי של סצנות אקשן מופרכות שהיו בסדרה, כדי להעלות את התהייה – "איך זה שאנחנו עדיין לא מתים?" (התשובה: כי האולפן עוד מרוויח עליכם כסף). בסרט הקודם היה מרדף מכונית-צוללת, וכאן יש מסע מחוץ לגבולות כדור הארץ באמצעות מכונית פונטיאק שאליה הוצמד מנוע רקטי.
זו החזרה החמישית של ג'סטין לין לעמדת הבמאי, ללא ספק הדמות המזוהה ביותר עם הסדרה (אחרי וין דיזל, כמובן). בתוך הבינוניות העקבית של הסדרה, הפרק התשיעי נמצא מתחת לרף הממוצע (בהשוואה, למשל, לפרק השביעי, היחסית מוצלח). בפרפראזה על הבדיחה המפורסמת – סצנות האקשן לא טובות, ויש (יחסית) מעט מדי מהן. כמובן שהמניע לאקשן, ניסיון למנוע חיבור של שני חלקי מכשיר שישתלט על כל מערכות הנשק בעולם, אפילו לא מצדיק את התואר "נטול השראה".
במקום אקשן יש הרבה דרמה שקשורה לרקע של הדמויות. אני יכול להאמין שיש אנשים שאקשן סינתטי עושה להם את זה, אבל לא תשכנעו אותי שיש מי שהולך לסרטי "מהיר ועצבני" בגלל סאגת היחסים של דום טורטו ו"לטי" (מישל רודריגז), או יחסי האויב-חבר שיש לו עם בראיין או'קונור (פול ווקר שמת ב-2013, ובכל זאת עושים כאן טיזינג נצלני לנוכחותו), לוק הובס (דווין "דה רוק" ג'ונסון) שהופיע בפרקים 5-8 עד שהסכסוך עם וין דיזל הגלה אותו לספין-אוף, או דקארד שואו (ג'ייסון סטיית'האם) שהפך מיריב לשותף בפרק השמיני. אף אחד לא הולך לראות את הסרטים בגלל מערכות היחסים, מאותה סיבה שלא קראו פלייבוי בשביל המאמרים.
הפרק התשיעי מצריך היכרות קודמת עם מערכות היחסים ותלאותיהן בסרטים הקודמים. יש כמה רגעים של חזרת דמויות שאמורה לרגש או להפתיע את מעריצי הסדרה. יחד עם זאת, עבור הקהל הלא בקיא, הדמויות תמיד יציינו במפורש מה הם קשרי המשפחה בין הדמויות, בדרך המהווה עוד אספקט של הדיאלוגים הירודים של הסרט.
הדרמה כרוכה בהופעת ג'ייקוב טורטו (ג'ון סינה) האח הקטן של דום ו-מיה (ג'ורדנה ברוסטר), שמשום מה לא זכה לאזכור בשמונת הסרטים הקודמים. הקרע בין הצאצאים של משפחת טורטו התרחש ב-1989, כשאבא, נהג מרוצים, מת בתאונה - אירוע שהשפעותיו יובילו לקרע בין האחים ולכניסתו של דום לכלא, בו יעוצב כעבריין שהוא היה בתחילת הסדרה. בגלל קשר זה לעבר, הסרט כולל לא מעט סצנות פלאשבק עם הגרסאות הצעירות של דום ו-ג'ייקוב (ויני בנט ופין קול) שאמורות להיות הבסיס לדרמה המשפחתית. שני השחקנים הצעירים לא מרשימים במיוחד, ועדיין משחקים טוב יותר, ועם חומרים דרמטיים סבירים יותר, מהגרסאות הבוגרות שלהם.
אם צפיתם ונהניתם מסרטי "מהיר ועצבני" הקודמים, לא זה יהיה הפרק שישבור אתכם. גם אם ביניכם לבין עצמכם תודו שזה לא אחד הטובים שבהם. אלמלא הקורונה, חלקו הראשון של הפרק העשירי (שאמור להיות מפוצל לשני חלקים בנוסח "הנוקמים: מלחמת האינסוף"/"הנוקמים: סוף המשחק") כבר היה אמור להיות מוקרן לפני חודשים. הצילומים יחלו רק בשנה הבא, כך שזה כנראה לא יקרה לפני 2023. באופן אישי אין לי שום בעיה להתאזר בסבלנות הנדרשת.
