בעוד אולמות הקולנוע נותרו ריקים בימי הקורונה, ממשיכה נטפליקס, חברת הסטרימינג שהמגיפה העניקה לה מיליוני מנויים נוספים, לשנות את העולם שאנחנו מכירים, והפעם בדיעבד. ריאן מרפי, התסריטאי-מפיק-במאי-נערת המים שחתם עם נטפליקס על חוזה בסך 300 מיליון דולר תמורת כל מה שהמוח הפורה שלו יצליח לייצר, חוזר עם מכונת הזמן החביבה עליו - סדרת טלוויזיה - להוליווד של שנות ה-40, הוליווד לבנה, גברית ופוריטנית. מרפי, גיי מוצהר שסיפר בעבר איך בתחילת דרכו הסכימו מפיקים שיכניס דמות הומוסקסואלית לתסריט רק אם היא תחלה בסרטן כעונש על הנטייה המינית שלה, בהחלט מנצל את המעמד והמשאבים שעומדים לרשותו כדי לייצר מציאות חלופית, שבה העולם עושה את הדבר הנכון.
"הוליווד" - טריילר
(באדיבות נטפליקס)
מרפי ("סיפור פשע אמריקני", "Glee"), שיצר את "הוליווד" עם השותף שלו איאן ברנן, לא מרחם על הוליווד של אחרי מלחמת העולם השנייה. מצד אחד הוא מציג את התעשייה ההוליוודית במלוא ריקבונה, בעיקר זה המיני. אבל מצד שני, מעניק לעצמו ולאחרים חוויה מתקנת, כשהוא מאפשר להוליווד שברא לבצע את הצעד האנושי והאידיאליסטי שמעולם לא היה לה אומץ לעשות במציאות, ולהעניק לכל שוכני השוליים המדוכאים שלה הזדמנות הוגנת לזרוח.
ארצ'י קולמן הוא תסריטאי אפרו-אמריקני וגיי, שיודע שאיש בעיר לא יקנה ממנו תסריט בגלל צבע העור שלו. הוא כותב אחד כזה על בחורה בשם פג שהתאבדה בקפיצה מאחת האותיות בשלט "הוליווד" המפורסם שבלוס אנג'לס. רוק הדסון הוא רוק הדסון, שחקן הומוסקסואל בארון שנאלץ להתמסר להטרדות המיניות של סוכן הנאלח שלו, הנרי וילסון (שמגלם בשלמות ג'ים פרסונס, שלדון מ"המפץ הגדול"), כדי להתקדם בתעשייה. קמיל וושינגטון היא שחקנית אפרו-אמריקנית שיודעת שאף אחד לא ילהק אותה לתפקיד ראשי, לא משנה כמה מוצלחת היא תהיה כשחקנית. ג'ק קסטלו הוא פשוט שחקן חתיך עם חלומות גדולים על תהילה, שלומד שהדרך אליה עוברת דרך מיטותיהם ומיטותיהן של בכירי ובכירות התעשייה.
באוטופיה של מרפי כולם יצליחו, באופן זה או אחר וכנגד כל הסיכויים, להתגבר על המכשולים ששמה להם התקופה ולשבור את תקרת הזכוכית שלהם. זה יקרה בדרך הרגילה של מרפי - באופן נוצץ, אסתטי, שנון (אם כי לעיתים קצת מניפסטי מדי), כשמרפי משלב את סימן ההיכר שלו – אאוטסיידריות מסחרית. המטרה שלו, כפי שהצהיר באחד הראיונות, הייתה להפוך את הגייז, הנשים והשחורים לגיבורי הסיפור של עצמם.
בפסטיבל שלו הוא משלב דמויות פיקטיביות עם קריצה לאירועים שהיו באמת (ג'ק עובד בתחנת דלק שהמתדלקים שלה העניקו שירותי מין לבכירי התעשייה. חפשו את הביוגרפיה של סקוטי באוורס, Full Service), לצד דמויות של אנשים אמיתיים - אנה מיי וונג היא שחקנית אסייתית שלא קיבלה את התפקיד הראשי ב"אדמה הטובה", סרט שהדמות הראשית בו היא סינית, בגלל מוצאה; רוק הדסון נאלץ להישאר בארון ונפטר מאיידס; האטי מקדניאל הייתה שחקנית אפרו-אמריקנית שעשתה היסטוריה כשזכתה באוסקר על תפקיד המשנה שלה ב"חלף עם הרוח", אבל לא הורשתה לשבת עם שאר השחקנים. מקדניאל מרדה באקדמיה כשהקריאה נאום זכייה משלה ולא את זה שהוכן עבורה. את שלושתם העריץ מרפי כילד ולכולם הוא מעניק בסדרה את הסוף הטוב שלא זכו לו במציאות.
ואם השיר הזה נשמע לכם דידקטי או מכביד - אתם לא יכולים להיות רחוקים יותר מהאמת. שבעת הפרקים של "הוליווד" מגלגלים עלילה קלה לעיכול, נוצצת ומהנה, שלא מהססת לגחך על עצמה ללא מרירות, מאפשרת צלילה אסקפיסטית לתקופה אחרת ובעיקר מספקת מוצר מבוקש שנדיר בימים אלה יותר מנייר טואלט - סוף טוב.
