את הקריקטורה הראשונה שצייר בתחילת התמרון הקרקעי בעזה אל״ם א׳ לא שוכח. הוא שירבט את מפקד החטיבה בדמות אריה, על חורבות מבנה שהושמד בצפון הרצועה.
״השארתי למח״ט מזכרת, שיידע שהייתי שם״, מספר אל״ם א׳. המח"ט היה מרוצה וביקש מא' להוציא כל יום קריקטורה כזו, וכך היה. הקריקטורה היומית של אל"ם א' הופצה ללוחמי החטיבה, כשחלק מהאיורים קשורים ללחימה ואחרים משמשים לדיווח על אירועים בארץ ובעולם. "היינו מנותקים לגמרי מטלפונים ורדיו", הוא מסביר. "אנשים חיכו לזה כל יום, שאלו מתי אני מצייר, הציעו רעיונות".
אחרי שלושה סבבי לחימה של החטיבה בדרום ובצפון, סיים אל"ם א' את שירותו בחטיבה, והמשיך לתפקיד הבא – מפקד חטיבת גליל-גולן (185). "הסיסמה שלנו בחטיבה, ׳בכל זמן, בכל מקום ולכל משימה׳, היא לא חלולה", הוא אומר. "הרבה מילואימניקים קוראים אחד לשני ׳אחי׳, כי הם לא באמת זוכרים איך קוראים לו – אבל מוכנים למות בשבילו. כולנו יחד בשם אותה המשימה".
אל״ם א׳ מתגורר במצפה אילן עם אשתו וחמשת ילדיו. בהכשרתו הוא עו״ד שעבד בהייטק, וכישרון הציור הוא לדבריו ״בגדר תחביב בלבד״. את אוסף הקריקטורות הפך למעין יומן מלחמה שמתאר את האירועים מזווית ייחודית. בין האיורים הקרובים לליבו, הוא מספר, המפקד שנתפס בכל מצב עם ספר בידו, גם רגע לפני הכניסה לקרב; המג"ד שהצליח לחלץ כלי רכב שנתקע ולהרים אותו ביד אחת; הסיוע ההומניטרי שהוצנח ונסחף ברוח לאזור שבו החטיבה לחמה; הארוחה המאולתרת שהרכיבו הלוחמים מקופסאות שימורים במטבח, שכינו "מסעדת ג'באליה"; ואימוני הכושר שבהם הלוחמים החליפו את משקולות היד בבקבוקי מים.
במלחמת חרבות ברזל איבדה החטיבה 21 לוחמים, שלזכרם אייר אל"ם א׳ קריקטורות. באחת מהן, שהקדיש לזכרם של סרן (מיל') יובל הליבני, רס"ר (מיל') אביחי אמסלם ורס"ן (מיל') איתן מנחם נאמן, שנהרגו ב-9 באוקטובר בקרב על שדרות: "מופיעות שלוש הקשתות מצומת שער הנגב, שעטופות היום בסרטים הצהובים של המאבק לשחרור החטופים, והתחברו לי עם הנצחת שלושת החללים".
קריקטורה אחרת הקדיש לזכר רס"ל (מיל') דוד שורץ מאלעזר ורס"ל (מיל') יקיר הכסטר מירושלים, שלמדו יחד בישיבת ההסדר הר עציון. "בהלוויה בגוש עציון הראו לי תמונה שלהם לומדים יחד בישיבה", מספר א'. "לקחתי את החברות מהלימודים והלבשתי אותם במדים עם הציוד, שמסמל את החברות כלוחמים, כך גם מצאו את מותם. חברות של גורל".
באיור אחר, שהקדיש לזכרם של רס"ר (מיל') גל מאיר איזנקוט ורס"ר (מיל') איל מאיר ברקוביץ', נראים השניים מחזיקים את לוחות הברית. לדברי א', היא מסמלת את הניצחון בקרב שהושג בזכות שני הלוחמים שנפלו. קריקטורה נוספת שבמרכזה כנפי מלאך מתארת אירוע רב נפגעים שבו היה א' אחראי על חילוץ הפצועים. "באירוע, שהתרחש בשטח בנוי צפוף, נפצעו 13 לוחמים", הוא מסביר. "האיור משקף את אתגר פינוי הנפגעים מבניין רב-קומות, כשג'יפ החילוץ שהגיע לנקודה הביא איתו תחושת הקלה שקשה לתאר במילים".
בקריקטורה אחרת, ניתן לראות את איור לזכרו של רס"ר (מיל') עילי אליהו כהן. האיור משקף את אתגר פינוי הנפגעים מבניין רב קומות.
אחד האיורים המיוחדים עבורו הוא קריקטורה בהשראת "הסעודה האחרונה" שצייר על קיר בניין שהושמד, ושבו ישבו הכוחות לפני עזיבת הרצועה. "על השולחן הערוך, במקום מנות האוכל, אפשר לראות חומרי נפץ, מוקשים ופצצות", הוא אומר. "האיור מתאר את הרגעים האחרונים של לחימת הגדחה"ן, עם קריצה לציור המפורסם של דה וינצ'י".
