"יש לי תשובה, מה השאלה?", פוסק מלפפון שפיץ, הדמות המיתית ממופע הילדים של מוני מושונוב ושלמה בראבא, "מה שיהיה יהיה". אם מר שפיץ, או אנשים אחרים ביקום שלנו, מעוניינים בשאלות, הם מוזמנים לפנות אל דורון פישלר, הפודקאסטר הוותיק. פישלר הוא הבעלים הגאה של קובץ אקסל שמכיל כרגע מעל 55 אלף שאלות, וזה אחרי סינון, על החיים, על היקום ועל כל השאר. הוא ליקט אותן במהלך שש השנים בהן הוא יוצר ומגיש את הפודקאסט "התשובה". בהתחשב בתקופה שאנחנו חיים בה, תקופה בה אנשים מחזיקים בעיקר בתשובות אבל ממעטים לשאול, קובץ כזה של שאלות עשוי להתברר כשימושי מאוד.
זה לא מקרה שכל השאלות האלו התנקזו אצל פישלר דווקא. האיש בכל זאת הוכיח את עצמו כאדם שיודע להסביר דברים. עוד לפני שנוסד "התשובה" הוא העלה פודקאסט בשם "המובן מאליו", בו הסביר דברים שנראים לכולנו מובנים מאליהם כמו האובססיה האנושית למספר 10, סידור האותיות במקלדת או למה בננה נראית כמו בננה. אחר כך הגיע "התשובה", שבמסגרתו ענה פישלר על שאלות בוערות כמו "מה היה קורה אם החתול שלי היה הופך לחור שחור" או "האם כל הנמלים בעולם יכולות לנצח את האנושות".
מפה לשם, פישלר החליט, לטובת המאזינים של הפודקאסטים שלו, אבל בעיקר לטובת אלה שלא, לכנס לספר אחד, ספר ממש, דפים והכול, כמה שאלות עקרוניות על הקיום האנושי וכן, גם את התשובות על השאלות האלו. ככה נולד "אני יכול להסביר", שיוצא בימים אלה ממש. קהל היעד המוצהר של הספר, אגב, ספק אם יחשף אליו אי פעם – שכן בהקדמה לספר מסביר פישלר שהוא כתב את "אני יכול להסביר" לטובת חייזרים שינחתו פה יום אחד ויתהו מדוע בני אדם מתנהגים כפי שהם מתנהגים. "הפיץ' שנתתי לעצמי כשהתחלתי לכתוב היה 'איך דגלאס אדמס היה כותב את 'קיצור תולדות האנושות'", הוא אומר בראיון ל-ynet, כשמאחוריו מתנוסס טפט עצום של יער ירוק. כן, זה טפט חדר העבודה שלו. "אני לא אדמס, כמובן, אבל זאת הכוונה".
אז בספר מופיעים נושאים שהופיעו בפודקאסט?
"חלקם כן, אבל לא רציתי פשוט לתעתק פרקים של הפודקאסט לספר כי זה לא אותו הדבר. בפודקאסט אנשים שומעים אותי באוזניים, הספר הוא משהו שעומד בפני עצמו ויש בו דברים שאפשר לעשות רק בספר כמו ציורים או הערות שוליים בשוליים, דברים כאלה. אז יש רעיונות שהיו בפרקים של הפודקאסט אבל הם ארוזים אחרת. זה התחיל מהרעיון להסביר דברים, למה בשבוע יש שבעה ימים, מה זה כסף, איך הוא נוצר, וכשניסיתי להסביר את זה בצורה מסודרת בספר זה הוביל לעוד שאלות. למה בעצם אנשים לא שינו את שבוע שבעת הימים? למה בני אדם הם כאלה, בעצם? זה הלך והעמיק וגיליתי שאני צריך להסביר את האנושות מההתחלה".
הבנת משהו חדש לגבי האנושות במהלך הכתיבה?
"בטח. יש הרבה דברים עצובים להגיד על האנושות ואנשים הרבה פעמים מאבדים בה תקווה. כשמסתכלים על זה, המקור של הרבה מהמנהגים לא נובע מזה שאנשים הם טובים או רעים אלא בייסיקלי קצת טפשים, הם חיות עדר שעושים את מה שנורמלי, ומה שנורמלי הוא מאוד שונה בכל תקופה, אבל אפשר לגרום לבן-אדם לעשות כל דבר אם רק משכנעים אותו שזה נורמלי. ככה אמא ואבא שלך עשו וככה אתה עושה. ככה זה עובד. אבל אני מתכוון לזה במובן הטוב - כדי לשנות דבר שהוא פשוט הנורמה, צריך הרבה מאוד אומץ. צריך בנאדם לא שגרתי כי בני אדם מטבעם עושים את מה שהם רגילים לעשות".
ראית את עצמך בספר הזה?
"אני יודע שאני עושה דברים שאני רגיל, אני בן-אדם. אני לא אומר 'אתם בני האדם', גם אני עושה שטויות, מנסה לכתוב ובמקום זה מוצא את עצמי משחק במחשב, אני לא חכם גדול".
"יש מקומות שבהם מקבלים אותי כמו רוקסטאר"
את דרכו אל הפודקאסטים וההרצאות שהוא מתפרנס מהן היום, מצא פישלר (48) אחרי שנים שבהן עבד כמבקר קולנוע ב"טיים אאוט" ובאתר "עין הדג". בתקופה בה "משחקי הכס" היה תופעה טלוויזיונית קונצנזואלית ("האחרונה, כנראה", הוא מציין בצער) הוא החל לתת הרצאות שעקבו אחר הסיפורים האמיתיים בהיסטוריה שסיפקו את ההשראה לסדרה. ההרצאה זכתה להצלחה עצומה, "אנשים הגיעו כי הם אהבו את הסדרה, ומשם התפתח כל העסק של ההרצאות בנושאים אחרים", הוא נזכר.
אתה ממש עושה את מה שאתה אוהב, המצאת לעצמך עבודה לפי הדברים שמעניינים אותך.
"זה ממש ככה. לפני זה בזבזתי זמן. הייתי אמור לעבוד אבל בזמן שהייתי אמור לעשות דברים חשובים, שוטטתי וקראתי כל מיני דברים שמעניינים אותי. עכשיו אני פשוט עושה את זה בתור עבודה ומספר על מה שמעניין אותי. אני עושה גם הרצאות שהרבה אנשים מגיעים אליהם כדי לשמוע על נושאים אקראיים ולפעמים איזוטרים, אם זה סרטים או שקרים או כל מיני דברים".
איך אתה בוחר את הנושאים לפודקאסט?
"אני מסתכל על השאלות שאנשים שלחו, מוצא משהו שנראה מעניין ומתחיל לחקור עליו. לפעמים יש תשובה, השאלה היא טובה וגם התשובה טובה אבל היא קצרה, זה לא מעניין. לפעמים אני נכנס לאיזה עמוד ויקיפדיה שמשתרשר משם למשהו אחר ואחרי שעה מגלה שאני עדיין עוסק בזה, אני מבין שזאת שאלה ששווה לחקור אותה. אז אני קורא, נובר, משתדל מאוד לא להשתמש בוויקיפדיה כמקור אחרון, לדבר עם אנשים שמומחים לתחום או לחפש ספרים בנושא. זה לא רק עניין של למצוא תשובה – לפעמים הסיפור הוא איך מגיעים לתשובה.
"יש פרק על תעלומת הפנינה הסמואית, שבו מישהי שאלה איך זה יכול להיות שבעברית ובסמואית המילה פנינה היא אותה מילה. קודם כל אמרתי 'מה? זאת באמת אותה מילה?'. בדקתי, סמואה זאת קבוצת איים באוקיאנוס השקט, אין שום קשר לישראל. בסופו של דבר מצאתי את התשובה, אבל הסיפור הוא הדרך שעשיתי עד לשם".
מתחקיר שטחי שעשיתי מתברר שקהל היעד שלך מאוד מגוון מבחינת גילאים.
"כן! מסתבר. במקור 'המובן מאליו' לא היה פודקאסט לילדים, הוא היה פודקאסט על דברים מעניינים. בשלב מסוים התחילו לפנות אליי אנשים ואמרו שהילדים שלהם מאוד אוהבים את זה. אמרתי 'יופי, ילדים חכמים'. זה הלך והחמיר, והגיע למצב שב'כאן' מסווגים עכשיו את 'המובן מאליו' כפודקאסט לילדים, וגם ב'תשובה' אני רואה את זה, ולהרצאות מגיעים המון ילדים ומשפחות. אני לא מדבר לילדים, אבל אני כן מדבר ברור על נושאים מעניינים בצורה שאנשים מבינים, אז גם ילדים סקרנים יכולים להתחבר לזה. האמת היא שגם אני בתור ילד ונער גם לא קראתי ספרים לילדים".
ניגשים אליך ברחוב?
"פעם רצתי על חוף הים ואיזה ילד זיהה אותי והתחיל לרוץ אחרי ולצעוק", הוא אומר במבוכה, "זה היה קצת מבהיל. אני מגיע מידי פעם להרצאות בבתי ספר ויש מקומות שבהם מקבלים אותי כמו רוקסטאר! זה קורה וזה מוזר. אבל בסדר, קהל איכותי. לפני פרקים שאני חושב שיש בהם משהו מפחיד אני שם אזהרה, ואז מקבל קבוע הודעות מילדים שאומרים 'זה לא היה מפחיד בכלל'".
זה משמח אותך?
"מאוד שמח על זה, מה שכן, אני צריך לקחת בחשבון שאני לא יכול לעשות דברים רק למבוגרים. הספר הוא לא ספר לילדים אבל אני בטוח שאותם ילדים ששומעים את 'התשובה' יהנו ממנו, כי הוא כתוב מצחיק, בצורה מאוד פשוטה, כי אני פונה לחייזר שלא מבין כלום והוא יכול להיות גם ילד, ויש גם איורים של לי להב".
אתה רואה את עצמך, דורון בן ה 12-13, קורא את הספר שלך?
"ברור, מה זאת אומרת, אני כתבתי את זה בשבילו. הוא לא יקרא את זה אבל כן. היה ספר שקראו לו 'אני שונא מתמטיקה', על קסמים במתמטיקה, אבל הוא היה כתוב עם קומיקסים וקטעים קצרים ומצחיקים, וציורים של נמלים ברקע, וזה היה כיף. אז גם בספר הזה השתדלתי שלא יהיה עמוד משעמם, כמעט אין בו עמוד שהוא רק טקסט".
למה היה חשוב לך להוציא ספר דווקא?
"קודם כל, אם היית שואלת אותי בן ה-12 מה הוא הולך לעשות, הוא היה אומר שהוא הולך להיות סופר, כי ברור. אני אוהב לכתוב. הוא לא ידע מה זה פודקאסטים, כן? אם הוא היה יודע שיש אפשרות הוא היה אומר את זה. מעבר לזה, עם כל הכבוד לפודקאסטים, עדיין יש קהלים שלא מכירים את הפורמט הזה, וכן קוראים ספרים. יש אנשים שזה יגיע אליהם ומשם הם יגיעו לפודקאסט. אחד מהחסרונות של פודקאסט זה שאי אפשר לקנות אותו מתנה ליומולדת, אבל ספר אפשר, וזה נחמד הקטע הפיזי הזה. עשיתי הרבה דברים אבל חפץ שאפשר להחזיק, זה חדש בשבילי".
בספר וגם בפודקאסטים, מאוד חשוב לך שיהיה מצחיק.
"הכול מצחיק. אני לא חושב שיש מישהו שחוקר נושא רציני שהוא מבין בו והוא לא צוחק עליו. אני בטוח שאנשים שעוסקים בפיזיקה קוואנטית צוחקים על זה. וכאן בכלל, בספר הזה, בגלל שבהגדרה אני עוסק בדברים לא הגיוניים, דברים מוזרים שאנשים עושים, אז זה קצת סטנדאפ של 'מכירים את זה ש..'? מכירים את זה שבני אדם מחלקים את עצמם לקבוצות ואז הורגים אחד את השני? איזה באסה זה? אבל בסטנדאפ זה נגמר שם, וכאן אני באמת מנסה לענות על השאלה.
"הזכרתי את דגלאס אדמס, שהוא אחד האנשים שאני הכי מעריץ ומושפע מהם, פעם הוא כתב שהוא איבד את האמונה בהומור כשהוא שמע קומיקאי עושה את הבדיחה של 'אם כל הזמן מוצאים את הקופסא השחורה אחרי התרסקות, למה לא בונים את כל המטוס מהחומר הזה?'. אז הקופסא השחורה עשויה מטיטניום וסגסוגת ואם היו עושים מזה את המטוס הוא היה כבד מידי וקרוב לוודאי שלא היה מצליח להמריא. אבל זה לא סותר, אפשר לעשות את הבדיחה הזאת ואז להסביר למה, למצוא את הגיחוך. זה עדיין מצחיק".
רוב ספרי העיון לא כתובים בשפה קומית, לאנשים האלה לא חשוב להצחיק.
"או שאולי הם פשוט לא טובים בזה. אולי הם פוחדים שהם יצטיירו כלא רציניים אם הם יכללו הומור אבל לי זה לא אכפת, לא אכפת לי שיחשבו שאני לא מבין במשהו כי אני באמת לא מבין בשום דבר. זה חלק מהמותג. אני לא מבין ואני מחפש אתכם את התשובה".
אז מה מצחיק את כבודו, חוץ מדאגלס אדאמס?
"הרבה פעמים דברים שמצחיקים אותי זה דברים שלא מצחיקים אף אחד אחר, שטויות מוחלטות. איזכורים תכופים של זברות ובננות, זה משהו שיש מי שירים עליו גבה, אותי זה מאוד מצחיק. מה שגורם לי להיקרע מצחוק זה 'היי הופ סטניסלב' או 'מיכאלי מכה בברזל 17 פעמים'. אלה דברים שאי אפשר להסביר", הוא אומר ומתייחס לקטעי נונסנס הזויים שהיו ויראליים בחוגים מסוימים באינטרנט.
"אולי יהיה ספר המשך, אם אני אשכח את העבודה על הספר הזה"
השנה ומחצה במהלכה עבד פישלר על הספר לא בדיוק סיפקה לו סביבה תומכת הומור. "זה לא היה זמן קל לעבוד בו, וגם להצחיק", הוא מודה. "אני רגיל לכתוב פודקאסטים ואת זה אני יודע לעשות ויש המון דברים שאפשר לעשות בדיבור ובכתיבה אי אפשר. אני רוצה שאנשים ישמעו את הטון שאני מדבר בו, אבל בכתיבה זה הרבה יותר קשה לגרום לאנשים לשמוע את זה ולהגיד 'אה, פה הוא צחק'. אז זה היה קשה, היו הרבה שכתובים. בפודקאסטים מאשימים אותי שאני חופר – אני פה בשביל לדבר, אתם לא רוצים תשמעו מישהו אחר – אבל אין לי בעיה לדבר הרבה על משהו, אבל איכשהו בכתיבה בגלל החשש ככל שהתקדמתי עם הנושאים כל נושא הלך והתקצר".
הספר די קצר.
"זה לא יפה לצחוק על אנשים בגלל האורך של הספר שלהם".
איזה פרק היה מאתגר לכתיבה?
"היו כמה. יש נושאים שבהתחלה לא התכוונתי להתייחס אליהם. לא חשבתי שאני אתעסק בנושאים כמו פוליטיקה או דמוקרטיה או דת. ידעתי שאם אני אכתוב את זה אני אעצבן מישהו ואני לא רוצה לעצבן אף אחד. אני רק רוצה להסביר. אבל בשלב מסוים זה נהיה בלתי נמנע, זה לא רציני אם אני לא אתייחס לזה. אז כן יש פרק על דמוקרטיה בספר, שלא בדיוק אומר את מה ששומעים בבתי ספר על דמוקרטיה, כמה שהיא נפלאה ומעולה. אנחנו מדברים עכשיו סביב הבחירות בארה"ב, אם היינו מדברים מאוחר יותר, לא בטוח שזה היה אותו הפרק. היחס שלי בקשר למושג דמוקרטיה יכול להשתנות בנושא הזה. זה דבר שהיה קשה לכתוב כי זה לא רק להסביר את הנושא במובן המילוני, אלא להסביר למה זה בעייתי. דמוקרטיה זה פאקינג בעיה".
תסביר.
"אם אני חולה אני הולך לרופאה שלי, אני לא שואל אנשים אקראיים ברחוב מה לעשות כדי להבריא. הם לא מבינים בזה. רופאה למדה ויודעת. כשהאוטו שלי מקולקל אני הולך למוסך. כי רוב האנשים לא יודעים את התשובה. אז זה מאוד מוזר שדווקא כשמדובר בנושאים הכי חשובים, מי ינהיג אותנו ולאן החברה שלנו הולכת, אנחנו עושים בדיוק את זה. משאירים את התשובה בידי אנשים אקראיים שלא מבינים בזה. הם לא רעים אבל למה שההחלטה תהיה בידי אנשים שלא מבינים בנושא? אבל לא מצאו שיטה טובה יותר.
"אני בטוח שאפשר יהיה איכשהו להאשים אותי שאני אנטי משהו אבל זאת לא הכוונה. ככל שהנושאים שאנחנו עסוקים בהם עכשיו במציאות שלנו גדולים וחשובים, והם באמת כאלה, הם לא טריוויאליים. אני מדבר על בני אדם באופן כללי. לא על המלחמה אלא על מלחמות. בני אדם עושים דברים כאלה אז אין פה שום דבר אקטואלי, אבל אני בטוח שאפשר יהיה לקחת משם משפטים ולייחס לי דעות מסוימות שקשורות לדברים שקורים עכשיו".
אני מקווה שלא יתייצבו על סף דלתך אנשים עם קלשונים מחר.
"אני מקווה שלא. אחד הדברים שמפתים אותי במקרה של 'התשובה', זה כמה הוא חוצה מסגרות. אני, עם כל הכבוד, חילוני ומגיע מנקודת מבט כזאת. כמות הדתיים והחרדים שמאזינים לזה מאוד מפתיעה אותי. וזה קורה. אנשים חכמים, שמסקרנים אותם דברים, שמוכנים להיפתח להשקפת עולם של מישהו שלא בהכרח חושב כמוהם".
7 צפייה בגלריה
"אני בטוח שאפשר יהיה לקחת משם משפטים ולייחס לי דעות מסוימות". דורון פישלר
(צילום: עמית שעל)
אתה חושב על ספר המשך?
"סבלתי מספיק מהספר הזה. זה כמו להגיד לאישה שהרגע ילדה 'את חושבת כבר על הילד הבא?', תנו להתאושש. זה היה קשה הדבר הזה. אולי יהיה ספר המשך אם אני אשכח את העבודה על הספר הזה".
מה היה קשה? אתה הרי רגיל לכתוב.
"רמת המחויבות פה הרבה יותר גבוהה. אני יודע שאני יכול לעבוד ולתחקר הרבה זמן, ולדבר במשך 40 דקות ואגיד עובדה אחת לא נכונה, אני אקבל על זה מיילים והודעות ועוד מיילים ושנה מעכשיו אני אמשיך לקבל את זה, כי היו אנשים ששמעו את הפרק בפעם הראשונה ועלו על טעות ושלחו לי אותה. לא מרוע אלא כי הם רוצים לתקן. לכולם יש כוונות טובות והם לא ידעו שעוד 50 איש כתבו את אותו הדבר. אז אם זה מה שקורה בפודקאסט, שהוא פורמט לא מחייב, ספר זה דבר שנשאר! אם פה תהיה בעיה, שנים אחרי שאני אמות אנשים יבואו לקבר שלי כדי לתקן אותי על טעות, זה מאוד מלחיץ".
