"החיים קצרים מכדי לא לנסות משהו חדש, כמו להכין ביצה עלומה", פוסקת קארי בראדשו בפרק הפתיחה של העונה השנייה של "פשוט ככה" ששודר השבוע, והצופות לא יכולות שלא לתהות שמא ליוצרים לא הספיק להרוג את מיסטר ביג, וכעת הם זוממים להעביר גם את חדוות החיים שעוד נותרה בנו אירוע לבבי. אבל רגע אחר כך דמותה של מירנדה הובס עוטה על עצמה סטראפ-און מול זוגתה הא-בינארית, ואנחת רווחה נרשמת מול המסך. נראה כי היוצרים לא ביקשו לרמוז שאחרי גיל 50 אפשר לקרוא אותנו כמו ספר מתכונים פתוח.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בשנה שבה "סקס והעיר הגדולה" חוגגת 25 שנים להיווסדה, סדרת ההמשך מבקשת לעשות לנשים בנות 50 פלוס את מה שהמקורית עשתה לנשים בנות 30 פלוס: לתת להן מקום של כבוד על המסך ומחוצה לו. רק שעכשיו אין מיסטר ביג. עם מותו של אהבת חייה הרעילה לפרקים מת גם החיפוש אחר "האחד". אולי זה מה שהיה צריך כדי לאפשר לגיבורת הסדרה להשתחרר מכבלי פנטזיית הרומנטיקה הקלאסית, ולאפשר לעצמה לנהל מערכת יחסים אמיתית עם גרסתה הבוגרת, שעל כתפיה אופנה עילית, אך גם ניסיון חיים.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
"קארי שוב פנויה, וזו לא הדרך שבה חשבה שתגיע למצב הזה, לטריטוריה המוכרת הזאת שהיא כמובן עכשיו כבר לגמרי לא מוכרת, וזה גורם לה לשאול את עצמה שאלות כמו מה היא רוצה להיות בעולם, איך היא רוצה להעביר את הזמן", אומרת שרה ג'סיקה פרקר - שחקנית, מפיקה בפועל, אייקון וקארי בראדשו לנצח - בשיחת וידיאו מדירתה בניו יורק. "יש לה יותר בחירה מבעבר, כי בעבר היו יותר אילוצים, יותר חוקים, יותר מחויבויות, היא מרגישה שהכול אפשרי אבל זה גם נורא שונה".
כי היא בת 56.
"לא רק. זו גם העובדה שהעיר השתנתה, שהדרך שבה אנחנו נפגשים השתנתה. אלה שאלות שמשחקות תפקיד מרכזי בחוויה של קארי, לצד הגיל שלה".
ועם זאת, בעונה הזאת מסתמן שגברים ויחסים רומנטיים הם כבר לא העניין, אלא היא עצמה, החיים עצמם. זו עדיין בחירה רדיקלית בנרטיב של נשים בטלוויזיה.
"זה בהחלט רדיקלי כאישה להגיד 'אולי אני לא צריכה שום דבר מזה יותר', וזה גם חיפוש שבו נשים שואלות - אני רוצה אהבה או לא? אולי אני רוצה חלק מזה אבל לא את הכול? מה זה אומר להיות אינטימית עם מישהו אחרי שהייתי במונוגמיה ממושכת? וכולן שואלות את השאלה הזאת בעונה הזאת: מירנדה שואלת 'מי אני בלי הקריירה שלי', שרלוט שואלת 'מי אני אם אני נוטשת את הרעיון של להגדיר את עצמי קודם כל כאמא'. מי אנחנו, מה אנחנו רוצות? מה אנחנו צריכות לעשות כדי שיהיה לנו הכול? האם בכלל אכפת לנו שיהיה לנו הכול? האם אנחנו רוצות את הכול כי אנחנו חושבות שזה מה שאנחנו צריכות בשביל להיתפס כמשהו שלם?".
או האם בכלל יכול להיות לנו הכול.
"בדיוק".
ביוני 1998 הציג מגזין "טיים" על השער שלו שאלה דרמטית - "האם הפמיניזם מת?" - בתוספת תמונות של שלוש איקונות שנחשבות למחוללות המהפכה הפמיניסטית - סוזן ב' אנתוני, בטי פרידן וגלוריה סטיינם - וקליסטה פלוקהארט, השחקנית שגילמה את אלי מקביל בסדרה שנשאה את אותו השם. ההכללה של פלוקהארט-מקביל נועדה לרמוז לקוראים ולקוראות שברור שהפמיניזם נכחד אם דמות טלוויזיונית נוירוטית ואובססיבית לבן זוג היא כל מה שדור ה-X יכול להציע כתחליף לאותן הנשים שיצרו תנועה. אך זו הייתה קינה מוקדמת מדי. "סקס והעיר הגדולה" ששודרה לראשונה כשלושה שבועות לפני אותה כתבה ב"טיים" לא התכוונה לייצג גל שלישי, אך כשהציגה ארבע נשים ליברליות מניו יורק שחגגו רווקות, מיניות, עונג וחברות על אף היותן, ובכן, רווקות "זקנות" בנות 30 פלוס - היה ברור שמדובר במניפסט מפואר.
הסדרה לקחה את הנושאים שהתנועה הפמיניסטית עסקה בהן בעשורים שקדמו לה, והגישה אותם למיינסטרים באריזה חדשה, ועל נעלי מנולו בלאניק. "הדמויות האלה כפי שקנדיס בושנל כתבה אותן במקור היו מאוד מרעננות", מודה סינתיה ניקסון, שמגלמת את מירנדה הובס. "איפשרנו לדמויות האלה להתבגר, להתפתח, להשתנות, וזו הסיבה שהסדרה היא על-זמנית. אני גאה בדרך שבה מחקנו את משוואת הזונה-קדושה, שהראינו שנשים יכולות לעשות כל מיני דברים וגם להיות מיניות ועדיין לא להיות מקוטלגות תחת איזו תווית. אנחנו סדרה פמיניסטית אבל לא במובן של להגיד, "נשים הן נהדרות!" כי נשים הן נהדרות אבל לפעמים הן לא כל כך נהדרות, לפעמים הן מתעתעות ולפעמים יש להן יצר הרס עצמי. אנחנו אוהבות ומזדהות איתן לא כי הן מושלמות, אלא כי יש להן תכונות ראויות להערצה לצד תכונות פחות ראויות להערצה".
פרקר: "קארי הייתה גם השראה וגם אכזבה, גם פרטנרית נוראה וגם מדהימה, היא חוותה הצלחות מקצועיות לצד אכזבות, ולא תמיד עמדה בציפיות. היחסים שהיא ניהלה עם העיר ועם אהבה ועם הפוליטיקה של המיניות היו אחרים, לא שגרתיים, בטח לפני 25 שנים. אלה תפקידים שלא בהכרח היו אפשריים לנשים על המסך הקטן והגדול".
סינתיה, האמנת שמירנדה תהפוך עם השנים למודל פמיניסטי? לדמות שעושים עליה ממים והאשטאגים של "כולנו צריכות להיות מירנדה"?
"הקטע עם מירנדה זה שתמיד הסכמתי עם כל דעותיה, אבל היא הייתה נורא וכחנית. זה לא היה מה שהיא אמרה כמו איך שהיא אמרה את זה. יש בה משהו פראי, אבל גם הרבה דברים מתחת לזה, כמו חוסר ביטחון וחרדות. מאוד מעניין לצפות בוויכוחים שהיא ניהלה לפני כל כך הרבה שנים ב'סקס והעיר' על חוסר שוויון ויחסי כוחות בין גברים ונשים. אז זו הייתה עמדה פמיניסטית מרוחקת והיום החברה לגמרי התקדמה לשם, זה כבר מתיישב עם השכל הישר".
עם השנים, לצד ההצלחה המסחררת והעובדה שהסדרה נחשבת לזו ששינתה את חוקי המשחק בכל מה שקשור לנרטיבים נשיים בטלוויזיה, צצו גם ביקורות. הסדרה הייתה לבנה מדי, מעמדית מדי, ויש שהאשימו אותה בגזענות, בטרנסופוביה ובניתוק צורם מהמציאות. ניקסון סיפרה בריאיון שפורסם ב"הראלד סאן" לפני שנתיים כי שיתפה את הכותבים, המפיקים והקולגות לסדרה שאינה ששה להשתתף בגרסה המחודשת אם היא לא תכלול ייצוג מגוון יותר של דמויות. ואכן, "פשוט ככה", המשודרת בימי חמישי ב-HOT3 ב-HOT VOD וב-NEXT TV מכה על חטאי המקור: מירנדה מתאהבת בצ'ה דיאז (שרה רמירז) סטנדאפיסטית א-בינארית שאליה פונים בלשון רבים, הבוסית של בראדשו היא אישה על כיסא גלגלים, ולחבורה המקורית (מינוס סמנתה ג'ונס) מצטרפות ליסה (ניקול ארי פרקר), סימה (סריתה צ'אודורי) ונאיה (קרן פיטמן) - נשים שאינן לבנות, ובניגוד לסרט הקולנועי של "סקס והעיר" שבו שחקנית שחורה גילמה את העוזרת האישית של בראדשו שחולמת להפסיק לקנות תיקי מעצבים מזויפים - שוות לחברותיהן במעמד הסוציו-אקונומי. "תמיד רצינו להרחיב את הייצוגים בסדרה", מודה פרקר, "ידענו שהתוכנית הייתה לבנה, ורצינו להביא עוד דמויות. זה משהו שהיה מאוד חשוב לנו".
גם היוצר והבמאי מייקל פטריק קינג מסכים. "החברה משתנה ומתפתחת, וכך גם נטיות מיניות והדרך שבה אנחנו מגדירים את עצמנו ואיך אנחנו פונים אחד לשני, ו'פשוט ככה' מאוד משקפת את מה שקורה עכשיו".
אתה מהרהר במה יחשבו על הסדרה בעתיד?
"זה לא מעסיק אותי. אנחנו משקפים את העולם כפי שהוא עכשיו, זה כל מה שאתה יכול לעשות ככותב. חדר הכותבים שלנו מאוד מגוון, יש לנו סטרייטים וגייז וא-בינאריים והחיים שלנו משתקפים בתסריטים. בסוף, גם 'סקס והעיר' וגם 'פשוט ככה' עוסקות בכמה קשה לבחור בעצמך על פני החברה, ומה שחשוב לי בסדרה הזאת מגיע מהמונולוג האחרון של קארי בפרק שחותם את 'סקס והעיר' - 'היחסים הכי משמעותיים שיהיו לך הם אלה שיש לך עם עצמך'. בעיניי זה מאוד חשוב, ובסדרה החדשה כמעט כולן ללא בני זוג. אני חושב שלהתייחס למערכת היחסים שיש לך עם עצמך כמשמעותית מכולן זה מסע מעניין. זה משהו שלא היה בתרבות הפופ ובטלוויזיה".
הצפייה בעונה הקודמת של "פשוט ככה" הייתה משולה לפגישת מחזור. התרגשנו, התלבשנו, ואז נכנסנו לאירוע ונחרדנו לגלות שזה פשוט לא אותו דבר. שאת הנעורים לא באמת ניתן לשחזר גם עם ערימת מזרקי בוטוקס וסטיילינג משובח, ושאם חבורת הנשים שיצרו שפה ואופנה נראות ומרגישות אבודות בעולם חדש של צרכנות מודעת, יוקרה שקטה ופוליטיקלי קורקט - אין מנוס מלשאול מה זה אומר עלינו, ולמה אי אפשר להציג התבגרות על המסך בדרך שלא עושה קווץ' בבטן, כאילו לגמנו קוקטייל של גילנות, ניתוק ובוז. הביקורות טענו שהדמויות לא התפתחו מספיק כיאה ל-19 השנים שעברו מאז שודר הפרק האחרון של "סקס והעיר"; שהן ממשיכות להתהלך בעקבים גבוהים כאילו זה נוח. אגב, פרקר כבר סיפרה בעבר כי הצילומים בנעליים היפות בעולם שלחו אותה להחלמה ממושכת עם פתק מאורתופד. שהן עדיין באובססיה על בגדים, למרות שכבר גילינו מאז שזו אחת התעשיות הכי מזיקות לכדור הארץ, ובגדול נראות כאילו נרדמו בצנצנת פורמלין. נכון, קיבלנו את מירנדה בשיער לבן, שאומרת לשרלוט (קריסטין דיוויס) כשהאחרונה מעירה לה שזה מבגר אותה, ש"זה לא מבגר אותי, זה פשוט גורם לך להרגיש מבוגרת כי זה מזכיר לך בת כמה את", אבל התחושה הכללית הייתה שמציגים לנו עוד פנטזיה על נשים.
פטריק קינג רואה את זה אחרת לגמרי. "חברה וגיל זה תמיד טריק", הוא עונה למבקרים; "ב'סקס והעיר' הנבל הגדול תמיד היה החברה - מה החברה אומרת ליחיד שהוא חייב להיות כדי להתאים לתוכה, וזה בא לידי ביטוי ברעיון של נישואים או רווקות. ועכשיו קארי כבר לא בת 34, היא בת 56, ונחשי מי הנבל שוב? החברה, שאומרת לנשים שבגיל מסוים הן צריכות להתנהג בצורה מסוימת. את לא הולכת לקנות קפה עם חצאית טוטו בגיל 56, נכון? אז קארי אומרת שאת כן יכולה. החברה אומרת לנשים שמגיל מסוים את צריכה להיות מיושבת, לא להתנסות בסקס, לא להסתובב עם אנשים שונים ממך, להיות מאופסת על עצמך. אבל כל אינדיבידואל, כולל אני, לא בכל יום מאופס על עצמו. החיים כל הזמן משתנים ואנחנו צריכים להשתנות איתם".
זה מה שהיה חשוב לך לומר בסדרה?
"רציתי להגיד, נחשו מה? החברה עדיין אומרת לך מה להיות, ואת צריכה להגיד לחברה, 'לא, אני אינדיבידואל'. זה משהו שעובר על כל הדמויות ללא קשר למין, מוצא ומגדר. הכל קשור לאינדיבידואל, ומבחינתי בזה עוסקת הסדרה, כשלפעמים יש לך מזל למצוא קבוצה קטנה שכולכן עוברות את זה ביחד, ואת אינדיבידואלית עם גיבוי. זה מה ש'פשוט ככה' עושה, בדומה למה ש'סקס והעיר' עשתה - היא מגיבה לחוקים שהומצאו על ידי מישהו אחר".
איך זה לשחק דמות כזו?
ניקסון: "אני מרגישה שהזמן הזה בחייה של אישה בשנות ה-50 וה-60 לחייה זה קצת גיל התבגרות שני. יש הרבה ענייני הורמונים, וכפי שבגיל ההתבגרות את מנסה להבין מי את, נשים מגיעות לרגע בחיים שהן חוו הצלחה מקצועית והן שואלות את עצמן אם יש יותר מזה. הן בוחנות את הנישואים שלהן, הילדים גדלים ומתפנה זמן להתמקד בחיים שלך, עם יותר חוכמה מזו שהייתה לך בגיל ההתבגרות. ההתרגשות שחווה מירנדה עכשיו לגבי החיים שלה ולגבי האפשרויות שנפתחות לפניה בהחלט מרפררות להתרגשות שהייתה לה בצעירותה, שאותה היא איבדה קצת בתוך הקריירה ובנישואים".
גיל התבגרות או משבר אמצע החיים?
"אני לא חושבת שהדברים האלה שונים אחד מהשני. יש לנו סטריאוטיפים לגבי משבר אמצע החיים, כמו גבר שעוזב את אשתו ומתחיל לצאת עם בחורה בת 25 וקונה רכב ספורט אדום, וואטאבר. זה סטריאוטיפ שמבטא איזשהו מרדף לא ריאלי אחרי נעורים שהתפיידו, בעוד עבורי משבר אמצע החיים לא צריך להיות מלווה בפאניקה, אלא רגע שבו את מסתכלת על החיים שלך ואומרת, יש יותר מאחוריי מאשר לפניי, טיפסתי למקום מסוים בחיים, אני מסתכלת על הנוף ולא כל כך אוהבת את המקום שבו אני נמצאת ואני רוצה לשנות את זה. והשינוי לא מגיע בהכרח בדרך רדודה של פיתוח בעיית הימורים, אלא בלהגיד, נראה לי שהנישואים שלי נגמרו, העברתי את הזמן בטיפוס בסולם התאגידי ויש לי מעמד, סמכות ומשכורת, אבל אני לא רוצה שעל המצבה שלי יהיה כתוב, 'כאן שוכבת מירנדה, היא הייתה עורכת דין תאגידית'".
מה הביא לדעתך לשינויים האלה בחיים של מירנדה?
"אני חושבת שאצל מירנדה זה שילוב לא רק של גיל ושל סיום הנישואים, אלא גם של מה שקורה בארצות הברית - הבחירות של דונאלד טראמפ, תנועת ה-Black Lives Matter, והאיסלאמופוביה שטראמפ חשף ואימץ. אני חושבת שכל זה גרם למירנדה לראות שאם היא לא חלק מהפתרון - היא חלק מבעיה, ושאם היא חלק מהבעיה היא רוצה לשנות את זה".
אבל לא לכל הדמויות כתבו בעונה הזאת מודעות פוליטית. באחד הפרקים בעונה החדשה שרלוט יורק נחרדת לגלות שהמתבגרת שלה מכרה את אחת משמלות השאנל שרכשה לה כדי להשקיע את הכסף בהתפתחות המוזיקלית שלה, ומשקיעה את מיטב זמנה ומרצה כדי לחפש את השמלה ברשת. ב-2023, במציאות שבה במעצמה החופשית בעולם יש מדינות שבהן הפלה היא מחוץ לחוק, כלומר ללא מעט צופות בסדרה אין זכות על גופן - המרדף אחרי שמלה הוא לא רק מנותק, אלא גם צורם. "אני לא יכולה להתווכח איתך בכלל לגבי הדבר הזה, אבל לא כל עלילה יכולה להתמודד עם הנושאים הגדולים באמת", אומרת קריסטין דיוויס. "הכלל שלנו הוא שכל קווי העלילה צריכים להיות מבוססים על חוויות של הכותבים שלנו, ואולי לכותבים שלנו אין חוויה שתתייחס לנושאים הבאמת גדולים האלה. אני גם חושבת שכדי לנסות להתמודד עם אחד הנושאים האלה היינו צריכים לתת להם יותר מקום, וקשה לעשות את זה, את הרי רוצה לטפל בהם כראוי, נכון? והעניין של שרלוט תמיד היה שליטה".
כי היא תמיד רוצה לשלוט בהכול.
"נכון, וכידוע את לא יכולה לשלוט בהכול ובטח לא בילדים שלך. אז זו הייתה הדרך לגעת בשרלוט הישנה שנראתה לי הגיונית וכן, היא לא עוסקת בכלל בנושאים הגדולים בעולם. אבל לפעמים כאדם יש לך בעיות אישיות משלך שהן הבעיות הגדולות עבור אותו אדם. וכן, אנחנו בהחלט לא עוסקים בנושאים הגדולים, וזה לא מתחבר לחיים של כולם בכלל. אבל אני כן חושבת שאנשים יכולים להתייחס לחוסר השליטה שאדם עלול להרגיש בחיים שלו, ושאת מנסה לשלוט בדברים הקטנים בחייך כתגובה לזה שאין לך באמת שליטה. כך הסתכלתי על זה כשחקנית לפחות".
והנה שני קאמבקים לצפות להם בעונה החדשה, שעושה סימנים של משודרגת מזו שקדמה לה: הראשון הוא של איידן, האיש הרגיש והנאמן שתמיד רצה לספק לבראדשו את נרטיב ההצלה שמסתיים בטבעת ובית בכפר, וכעת הוא חוזר כדי להתאהב או סתם כדי לקבל צדק פואטי בדמות חיי נוחות על חשבון הירושה של הנמסיס שלו, ביג. השני הוא של סמנתה ג'ונס, הדמות הרדיקלית באמת בחבורה המקורית בגילומה של קים קטרל, שהיעדרותה מהעונה הקודמת בעקבות סכסוך מתמשך עם פרקר יצרה בולען. הניסיון של התסריטאים להתגבר על המכשול באמצעות הנכחת הדמות בהודעות טקסט לא באמת סיפק את המעריצים, ועכשיו מגיע הפיצוי. לא ברור אם קטרל הצטלמה או רק תרמה את קולה לסצנה טלפונית. בתשובה לשאלה הזאת עונה פטריק קינג: "כלום את לא תוציאי ממני, ממש רציתי שהחזרה של סמנתה תהיה הפתעה שתעיף לכם את הראש ואני ממש כועס שזה דלף". אך מה שבטוח הוא שעבור הסצנה הבודדת הזאת קטרל שילשלה לכיסה הרבה יותר מח"י שקלים. אגב, מדובר בקאמבק מתוסרט בלבד, שכן במציאות היא כבר מזמן לא חלק מהגאנג. או כפי שניסחה זאת באלגנטיות ניקסון בשבוע שעבר בריאיון ל"וניטי פייר" כשנשאלה על תחושותיה בצילומים נטולי קטרל: "זה משמעותי לא ללכת על ביצים ליד אדם שלא מרוצה מסיבות שקשה אפילו להבין מה הן". נדמה שסטילטו לתוך העין כואב פחות.
ויש עוד גיחה קטנה-גדולה לצפות לה. לאחת הסצנות בעונה הזאת מצטרפת לא אחרת מאשר גלוריה סטיינם בת ה-89 בכבודה ובעצמה, בתפקיד עצמה. זו כנראה התשובה לשער ההוא של ה"טיים", שרמז כי תרבות הפופ וסדרות מיינסטרים לא מתכתבות עם פמיניזם כפי שהוא נלמד באקדמיה, ואבסו-פאקינג-לוטלי טעה. אולי זו גם תשובת היוצרים למי שטענו שההחלטה להחזיר את "סקס והעיר" למסכים מביישת את נעוריה. "איך השגנו את גלוריה סטיינם? היינו אמיצים מספיק לפנות אליה ולבקש ממנה להשתתף, והיא הסכימה מיד", מודה פרקר בעיניים הנוצצות ובהתלהבות שהיא חולקת עם דמותה הטלוויזיונית גם במציאות; "ממש במקרה הצילומים לאותה סצנה היו מול הבית שלה, כך שהיא עברה את הכביש ובילתה איתנו 12 שעות. היא הייתה אדיבה, מרתקת ומרגשת, וכולנו התרגשנו להיות איתה באותו חדר, שמחנו שהיא יכלה לקחת חלק".
תגידי, עד איזה גיל תסכימי לגלם את קארי?
"לא חשבתי על זה, כי גם מה שקרה עד עכשיו לא היה משהו שציפיתי. לא חשבתי שמייקל ואני ננהל דיון על החזרת הסדרה, בחרנו באופן מודע לא לנהל את הדיון הזה הרבה מאוד שנים".
ומה קרה?
"התגעגענו. הבנתי שבית זה משהו שאפשר לתאר בכל מיני דרכים, ושהגיע הזמן לבקר בו שוב".
