נוסטלגיה היא חומר נפץ, וככזאת צריך לנהוג בה בזהירות. תנועה אחת לא במקום והיא תתפוצץ לנו בפרצוף. ילידי שנות ה-90 שורדים לא מעט מפצים כאלה לאחרונה. החידוש של "הצלצול הגואל", שעלה השבוע (ד') בשירות הסטרימינג של NBC (שלמרבה הצער, אינו זמן בישראל), הכיל את כל אבק השריפה הפוטנציאלי כדי להשאיר אותנו חרוכים ואפופי עשן. דרמת נוער נוסטלגית שהשאירה אחריה דמויות ועלילות בלתי נשכחות, שתי סדרות בת ושני סרטי טלוויזיה, שערוריות וסקנדלים. עכשיו היא מאיימת לשחזר את התהילה ולהחזיר את הדמויות הישנות - זאק, סלייטר, ג'סי וקלי - לתיכון בייסייד בקליפורניה.
"הצלצול הגואל" (2020) - טריילר
(באדיבות Peacock)
נתחיל בבשורות הטובות: "הצלצול הגואל" החדשה יודעת שהיא הולכת על חבל דק. והמודעות הזאת הביאה אותה לבחור בחבל אחר, ליתר ביטחון. היא מביטה אחורה בחיבה מהולה בסרקזם עדין, ובוראת את עצמה מחדש במקום להפוך לגרסת 2.0 של הסדרה הוותיקה. הצירוף הזה התאפשר הודות לבחורה שהתיישבה ליד ההגה, טרייסי ויגפילד, לשעבר תסריטאית בכירה ב"רוק 30" (וזוכת פרס אמי), מפיקה ב"מינדי" והיוצרת של "חדשות מעולות" עם טינה פיי. "הצלצול הגואל" שלה מורכבת בעיקר ממודעות עצמית עליזה ולא חוששת מדאחקות על הז'אנר. זה מאפשר לדמויות הישנות - סלייטר, שהוא היום המורה לחינוך גופני בבייסייד, ג'סי, שהפכה ליועצת, זאק, שחוזר כמושל קליפורניה ואשתו, קלי שהיא, ובכן, קלי - להשתלב לא רע בסגנון החדש. זה אומר שהם מחזיקים יפה שלל ריפרורים עוקצניים לנערים שהיו בסדרת האם (בעיקר ג'סי, שאם לסמוך על התסריט - טראומת גלולות הקפאין ההיא עדיין חיה ובועטת בקרבה).
3 צפייה בגלריה
עדיין מתמודדת עם טראומת גלולות הקפאין. אליזבת ברקלי בדמות ג'סי, מתוך "הצלצול הגואל"
(באדיבות Peacock)
אבל מה שהופך את "הצלצול הגואל" לחידוש שאינו מביך, הישג עצום בפני עצמו, הוא הבחירה של טרייסי להוביל אותה עם דמויות חדשות, שלא נשענות על קביים של נוסטלגיה. הנרטיבים של הדור הישן מתמקדים בעיקר בג'סי וסלייטר, בעוד זאק וקלי כמעט ולא מופיעים עד פרק 8, שם מתאחדת החבורה, מעלה זכרונות ומסבירה לאן נעלם סקריץ' (הוא בחלל עם קווין הרובוט!).
העלילה מתחילה מההחלטה של המושל החדש זאק, א-לה טראמפ, לצמצם את הוצאות המדינה על ידי סגירה של בתי הספר הפחות מוצלחים ברחבי קליפורניה. ברגע של חולשה הוא מסכים שהתלמידים שנותרו חסרי מסגרת יתמזגו בבתי הספר שנותרו, כלומר המוצלחים, כלומר הלבנים והעשירים. שלושה תלמידים כאלה - עיישה, שחקנית פוטבול; דוואנט, בחור מסתורי שחולם להפוך לזמר ודייזי, הדמות המובילה והשאפתנית של הסדרה, מעין שילוב של ג'סי וזאק בגרסה האפרו-אמריקנית - מגיעים לבייסייד רק בשביל לגלות איך החיים מתנהלים בעולם הפריבילגי שעד אז היה עבורם בגדר שמועה. הדגים שכבר חיים במים הפריבילגים הם מאק, הבן של זאק, ג'יימי, הבן האהבל (דמוי קלסו מ"שנות ה-70") של ג'סי היועצת ולקסי, הבחורה הכי מקובלת שהיא בעצם טרנסג'נדרית. כולם משחקים מצוין, אגב, ומקלים על תהליך ההתמסרות של הצופה, גם הנוסטלגי, לגרסה החדשה.
3 צפייה בגלריה
משחקים מצוין ומקלים על תהליך ההתמסרות של הצופה לגרסה החדשה. מתוך "הצלצול הגואל"
(באדיבות Peacock)
ויגפילד מנצלת את הנרטיב החדש כדי לתקל נושאים כמו פערי הכנסה, מין וגזענות, ללגלג על אנשים לבנים עם מודעות חברתית כוזבת (קבוצת הורים שמנסה לסייע למשתלבים החדשים וראשי התיבות של שמה הם P.I.T.Y), ובמקביל משלבת פנימה גם עלילות גנריות של דרמות נעורים עם פתרון רגשי שמגיע בסוף הפרק (אם תתאמצו מספיק תצליחו! הישארו נאמנים לחברים שלכם! אנשים הם לא תמיד מה שהם נראים! גלולות קפאין הן לא הפתרון!). התכונות האלו מאפשרות לה לפנות גם לקהל חדש שלא ידע את יוסף, אם כי חייבים להודות ש"הצלצול הגואל" החדשה פונה יותר לקהל מבוגר מאשר למתבגר, או אם להיות מדויקים - היא פונה בעיקר למבוגרים שהיו מתבגרים כשסדרת האם עלתה לאוויר. הקצב והנימה שלה מזכירים יותר את "רוק 30" מאשר דרמות תיכון והיא מעין הגשמת חלום עבור אנשים שמתגעגעים לבית ספר אבל היו רוצים לחזור אליו חכמים ומנוסים כמו שהם היום, כדי להכניס את התקופה הזאת לפרופורציות, לנקז אותה מנוסטלגיה טובענית ואולי יום אחד לכתוב עליה סדרה.
