כששחקן כמו טום הולנד, מר ספיידרמן בשבילכם, מודיע שהוא לוקח הפסקה ממשחק למשך שנה כי התפקיד האחרון שהוא גילם התיש אותו לחלוטין, זה רק טבעי שנהיה סקרנים לגבי טיב התפקיד והסדרה. צפייה ב"החדר הצפוף" (The Crowded Room), שעלתה אתמול באפל TV פלוס, בהחלט מספקת תשובה הגיונית לסקרנות הזאת, אבל היא גם תשובה ארוכה מאוד, מבולבלת, לפעמים קלישאתית וארטיסטית ללא הצדקה, ולא בטוח שהיא תשאיר אתכם בהאזנה עד הסוף.
The Crowded Room – טריילר
(באדיבות אפל TV פלוס)
המותחן הפסיכולוגי ששבר את הולנד, לדבריו, מבוסס על המקרה האמיתי של בילי מיליגן בסוף שנות ה-70, שהיה האדם הראשון בהיסטוריה שטען שהוא חף מפשע מאחר והוא סובל מפיצול אישיות (היו לו 24 אישיויות שונות) וזה למרות שנגדו עמדו אישומים על שוד ושלושה מקרי אונס. הולנד מגלם ב"חדר הצפוף" את מיליגן אלא שפה קוראים לו דני סאליבן. דני נעצר בעקבות מעורבות במקרה ירי במרכז רוקפלר במנהטן, והעלילה נעה בין מהלך החקירה שלו על ידי חוקרת-פסיכולוגית, פרופסור ריה גודווין (אמנדה סייפריד, "הנושרת"), ופלאשבקים לאירועי העבר כשהוא מנסה להסביר לה את אופן הגיענו עד הלום.
לביקורות טלוויזיה נוספות:
דני חושף את סיפור חייו שכולל חיים בבית לא מתפקד עם אבא חורג שמתעלל בו (וויל צ'ייס), אמא שלא מצליחה להגן עליו (אמי רוסום, שמבוגרת מהולנד רק בתשע שנים, ליהוק שגרר תהיות ורטינות), ולאחר שדני נמלט לבית נטוש בשכונה מצטרפים גם אריאנה (סשה ליין), בחורה שמתגוררת בבית ומשכנעת את דני לרצוח אדם מסוים שפגע בה בילדותה, ויצחק (ליאור רז) הישראלי המאיים למדי שעובר לגור בבית, משכיר את החדרים שלו ומציל את דני התיכוניסט (שמגולם על ידי הולנד בן ה-27, כן?) כשהוא חוטף מכות מביריונים בבית ספר. בניגוד למנהגה, ענקית הסטרימינג שחררה שלושה פרקים מהסדרה בבת אחת, כדי להגיע לרגע המכריע בסוף הפרק השלישי (מתוך עשרה) שאולי ישכנע אתכם להישאר עוד קצת. אם במפת דרכים עסקינן, בפרק השישי מתרחשת פתירה ראשונית של המקרה.
התסריט שכתב עקיבא גולדסמן (זוכה האוסקר על "נפלאות התבונה") מתחיל כמו עלילת קייזר סוזה, ומתפתח לצלילה עמוקה לנבכי נפשו הפצועה של סאליבן ולדרמה משפטית שמתנהלת, ובכן, כמו שהייתם מצפים. השאלות שנשאלות לאורך כל הדרך היא לאן נעלמו אריאנה ויצחק לאחר מקרה הירי? האם דני רצח גם אותם? האם הוא רצח אי פעם מישהו? מה קרה לאחיו התאום, אדם? אבל "החדר הצפוף" הייתה יוצאת נשכרת הרבה יותר אם הייתה מתהדקת לשני שליש מהפרקים במקום להימרח על עשרה פרקים של שעה. כשמגיע הקתרזיס של הפרק האחרון, עוצמתי ככל שיהיה, אנחנו מגיעים אליו עם הלשון בחוץ. באשר לגאווה הלאומית, התפקיד שממלא ליאור רז, אפשר להניח בזהירות שהטייפקאסט שלו בהוליווד הולך ומתקבע, והוא מתייצב על הישראלי העצבני בעל הפתיל הקצר והמבט מצומצם העיניים שאומר "הייתי מסתערב, אל תתעסק איתי", ואני כמובן מאחלת לו בהצלחה ומחכה ליום שבו הוא יקבל תפקיד שיפגין את כישורי המשחק האחרים שלו.
זה קצת מוזר להיזהר בספוילרים כשמדובר בסיפור מפורסם למדי שמבוסס על המציאות, ואולי זאת הסיבה ש"החדר הצפוף" לא בדיוק מתנהגת כמו מותחן ובעיקר משקיעה את עצמה בפרישת קלפי הנפש של דני סאליבן וביצירת הזדהות עם הבחור המופנם, חסר הביטחון, שכל חייו ספג התעללויות שדרסו לו את הנשמה ועכשיו הוא גם עומד למשפט על ניסיון לרצח. כמיטב המסורת של אפל TV פלוס הוויזואליה, למרות הגודש הלעיתים בנאלי של דימויים, בהחלט יפה לעין והשחזור של סוף שנות ה-70 אמין ומדויק, לא עניין של מה בכך. אבל מי שמצטרף אל הסדרה בציפייה למותחן קצבי או מצמיד לכורסה, כדאי שיתכונן למשהו אחר, פירוק איטי ומהורהר של הסיטואציה הנפשית המאתגרת של דני סאליבן. ויכול מאוד להיות שכמו הולנד, גם אתם תצטרכו חופשה של שנה כשתסיימו עם "החדר הצפוף".
