הוא זכור לכולנו כחנן מ"פלורנטין", בני מ"מבצע סבתא" ומשה מ"סברי מרנן" - אבל השחקן עמי סמולרצ'יק שיחק גם בהצגות רבות בתיאטרון הבימה, השתתף בסדרות ילדים כמו "גאליס" ו"כפולה", חיקה את ציפי לבני ב"שבוע סוף" ואפילו זכה ב-2017 בפרס אופיר לשחקן המשנה הטוב ביותר על תפקידו בסרט "פיגומים".
אחרי שהפיקו לקחים מהסגר הראשון, סמולרצ'יק ומשפחתו יצאו מתל אביב אל הצפון, שם הם מבלים את תקופת החגים המסוגרת. כחלק מפרויקט ההמלצות שלנו, הוא מנדב משם כמה עצות שימושיות על איך לנצל את הסגר הכי טוב שאפשר.
המלצת צפייה: "הסדרה 'ככה זה' של דנה מודן, שאני עדיין צופה בה, סדרה כיפית שמשלבת בין עצב לצחוק. בכלל, דנה היא יוצרת מיוחדת שתמיד כיף לעקוב אחרי כל מה שהיא עושה, ואני נהנה מכל רגע".
"ויש גם סרט, לא חדש, שראיתי אותו כבר לפני שנתיים ואיכשהו הוא נתקע לי ועשה את שלו ברמה העמוקה. זה סרט דוקומנטרי שקוראים לו 'סולו חופשי'. מסופר על אדם שמטפס על הר של 1,000 מטר בלי שום חבל הצלה וזה פשוט מרתק בגלל היכולות האנושיות של הבן אדם, ועד לאן הוא יכול להגיע. זה פשוט מדהים לראות מישהו שמותח את הגבולות שלו למקומות שאתה לא מאמין שאפשריים. גם כשידעתי איך הסרט ייגמר – זה עדיין היה מטורף".
המלצת האזנה: "אני מאוד אוהב לשמוע מוזיקה אלקטרונית - כל מיני סוגים של טכנו, אבל לצערי כבר איבדתי את היכולת להבדיל בין האלבומים. זה דולק אצלי במעין שאפל עם אמנים שאני אוהב לשמוע, ואז זה זולג לדברים דומים. יש אלבום אחד שתמיד אצלי בשלוף – הסט של אסיד פולי מהבוילר רום".
המלצת קריאה: "'איך לשנות את דעתך' של מייקל פולן. זה ספר שסוקר את כל המחקרים בנושא פטריות הזיה, LSD ופסיכדליה, ואיך זה משתלב עם טיפול, רוח ומיסטיקה. זה מסוג הדברים שתמיד דיברו אליי – גם העניין הרוחני, גם העניין הפסיכדלי וגם המפגש ביניהם. זה ספר פשוט מהפנט".
- רוצים לקרוא את הפרק הראשון מ"איך לשנות את דעתך"? לחצו כאן
"זה ציטוט אהוב עליי מתוך הספר: 'האם ייתכן שחוויה פסיכדלית אחת - דבר שאפשר לעורר באמצעות לא יותר מבליעה של כדור או פיסת נייר קטנטנה - יכולה לתת מהלומה לתפיסת עולם שכזאת? לשנות את תפיסת האדם לגבי המוות? לגרום לו לשנות את דעתו באופן תמידי?. הרעיון הזה לא הרפה ממני. זה כאילו שתשומת לבך תופנה לדלת בחדר מוכר - חדר שהוא תודעתך שלך - שאיכשהו אף פעם לא שמת לב לקיומה; ואנשים שאתה סומך עליהם - כלומר מדענים! - יגידו לך שמהצד השני של הדלת מסתתרת צורת מחשבה אחרת, צורת קיום אחרת, וכל שעליך לעשות הוא ללחוץ על הידית ולהיכנס. מי לא היה סקרן? אולי לא ביקשתי לשנות את חיי, אבל הרעיון ללמוד עליהם דבר-מה חדש ולהאיר באור חדש את העולם הישן הזה, החל לקנן בראשי. אולי כן היה חסר לי משהו בחיים, משהו שלא הענקתי לו שם'".
והמלצה כללית לסיום – איך להירגע מהמצב? "בסגר הקודם הייתי בתל אביב עם המשפחה והילדים וזה היה מאוד קשוח. הדבר היחיד שעזר לי היה שהייתי נפגש עם חברי הטוב אורי הוכמן, והיינו מסתובבים בעיר לאן שהדרך הייתה לוקחת, סתם בשביל לצאת החוצה. הפעם פשוט יצאנו מהעיר והגענו לטבע, לצפון. האמת שזו התרופה הכי טובה. הדרך הכי טובה להירגע היא פשוט להיות כמה שיותר בטבע. אפילו בתל אביב יש עצים ופארקים שיכולים להשרות עליך רוגע ולשנות משהו".