מוני מושונוב בהלוויה של צבי שיסל
היה בהלוויה של צבי שיסל לא רק עצב גדול על לכתו, אלא גם הרבה געגועים לאיש שכל חבריו אהבו ולתקופה שבה הם רקמו את רוב חלומותיהם. כמעט כל בני הדור ההוא וילדיהם היו בבית העלמין מנוחה נכונה בכפר סבא: אורי זוהר, שלום חנוך, מוני מושונוב, סימה אליהו (אלמנתו של אריק איינשטיין), וילדיהם דינה ואמיר, אביב גפן ואמו נורית גפן, מוני ומיכאל מושונוב, רפי אדר, הצלם דוד גורפינקל ורבים אחרים.
בתחילת טקס האשכבה התנגן השיר "סע לאט", השיר הכי מזוהה עם שיסל: "צבי אומר שגשמים כאלה מזיקים לחקלאות/ ואני חושב כמה חם בבית, ואיזה מסכנים החיילים".
נועה, רעייתו של צבי שיסל, מלווה בבניהם דוד ודניאל, הייתה הראשונה להיפרד ממנו. "אנחנו נפרדים מאדם יקר ומיוחד, לא דומה לכלום, אמיתי עד הסוף בכל רגע בחייו, אדם שחסרונו יורגש גם יורגש", אמרה בקולה השקט. "סקוני זה קיצור של שיקסוני. אני תמיד ממציאה שמות למי שאני מחבבת, ולו היו הרבה שמות שנבעו מעצמם. לא הרבה יודעים את זה, אבל הוא היה אדם רגיש ועדין. לא תמיד היה פנוי מעצמו, אבל אם בסביבה שלו היה אדם כואב, מיוסר, אובד עצות – הוא היה קולט את זה וממיס את הכאב או המצוקה עם יחס מיוחד, עם חיוך קטן, מחווה פרטית, בדיחה קטנה, או תשומת לב שרק הוא ידע לתת. זה היה טבעי. הוא לא חשב על זה, וזה עזר.
"הוא לא היה נתנן גדול", הוסיפה נועה, "אבל כשכן נתן מעצמו זה היה ברגע הכי נכון ובאופן הכי מדויק, וברגע אחד נוצר שינוי שפתח את הלב והרגיע את הלב בו זמנית. הוא אהב מאוד את החיים וגם סבל לא מעט, אבל אף פעם לא נטר טינה ולא הייתה בו טיפת רוע, אף לא טיפה".
"לא אייפה את החיים איתו", אמרה, "כי לעתים היה גם רע לתפארת, אבל צלחנו 47 שנים ביחד והקשר בינינו רק העמיק והתעדן. הרבה צחוקים היו לנו, היכולת לצחוק ביחד חיברה אותנו. יכולנו לשבת שותקים, ואז לצחוק ביחד, מכלום, מניואנסים שרק שנינו הבנו".
"בינואר השנה עברנו לדירה חדשה ביפו. הוא תלה בחדר שלו המון תמונות וטרח על זה עד יומו האחרון כמעט – מגדיל תמונות, מייצר סטילס מווידיאו, קונה מסגרות ומתכנן איפה כל תמונה תהיה. היום, כשהתעוררתי בארבע לפנות בוקר, הלכתי לחדר שלו והבנתי שהוא הכין מוזיאון קטן.
"לכל אדם יש אני פנימי שיודע ומבין את המציאות. אני חושבת שידע שימיו קצרים. הוא נהיה עוד יותר רך, מתוק ואוהב ונהנה עד עמקי נשמתו מהמשפחונת שלנו. יום ההולדת 75 שלו, שחגגנו לו ביחד עם ליאנה המתוקה לפני שבועיים בדיוק, היה מלא קסם. הוא ספג לתוכו את האהבה וממש אפשר היה לראות על פניו את ההנאה והנחת שהרגיש, כאילו קיבל עוד קצת חמצן".
"אבל זה לא הספיק ליותר משבועיים. בשבוע שהיה בבית חולים האחווה שלנו כמשפחה קיבלה ביטוי מעשי שהפך את השבוע הזה למיוחד ויקר ערך. סיימנו את מעגל החיים איתו כל כך יפה ובאופן כה שלם. זו נחמתי כרגע, שהצלחנו במה שחשוב באמת".
דוד, בנו של שיסל, נפרד מאביו אחרי אמו. "כולם כאן מכירים את אבא שלנו, שיסל. שיסל המצחיק, שיסל הג'ינג'י, שיסל האהוב עם הצחוק המצחיק הזה. אבל אתה אבא רק שלנו. של דניאל ושלי. ותמיד תהיה. היית אבא מיוחד, אבא אחר, אבא משחרר, אבא דואג, אבא מפרנס, אבא שאוהב מאוד מאוד. וכן, האבא הכי מצחיק בעולם הזה. אף פעם לא ניסית יותר מדי, אתה פשוט כזה, קורע. זכינו בך, אבא.
"קשה לתאר איך זה לגדול כבנים של צבי שיסל. שיסלים. עם השם משפחה הזה שהפכת למוכר. שם שתמיד יהיה מזוהה עם צחוק, חיוך, אהבה. מי שמכיר אותי יודע שאני לא תמיד אדם קל. אבל לא משנה עם איזו מנהלת בנק אני אתווכח, או אינסטלטור, או המוכר בטמבוריה, ברגע שהם מבינים שאני הבן של אבא הכול משתנה. ישר מחייכים וצוחקים, ומוחלים לי על הכל. המון אנשים העריצו אותך, אבא. גם אנחנו".
"בשנתיים האחרונות יצא לנו לשבת הרבה", הוסיף בנו דוד. "זכיתי לשמוע ממך את הסיפורים שלך מהתחלה. ואני מודה לאלוהים שנתן לנו את זה. גיליתי, אבא, עד כמה אנחנו דומים. מסתבר שהתכונה שלי שאני הכי גאה בה הגיעה ממך. עם הרבה ביטחון, בלי פחד, ואפילו בלי ללמוד, אפשר לעשות מה שרק רוצים.
"מה אני אגיד, אני עצוב נורא, אני הכי עצוב שהייתי בחיים. כולנו. זה לא היה אמור לקרות. רק אתמול בבוקר נישקתי אותך על המצח, אבא, לרגע לא חשבתי שתמות אחרי שעתיים. התפללתי שתראה את הנכדים שלך. אתה היית צריך להיות הסבא הכי טוב והכי מצחיק שיש.
"לא הייתה שום סיבה שזה יקרה. וזה משגע אותי. אני מניח שזה ימשיך לשגע אותי בתקופה הקרובה. אבל אני מאמין במאה אחוז שהכול קורה בדיוק כמו שהוא אמור לקרות, ובדיוק מתי שצריך לקרות. דניאל ואני אוהבים אותך הכי בעולם, ותמיד נאהב אותך, אבא שלי. שלנו. אני מקווה שאתה מסתכל עכשיו וגאה בנו. מרוצה מההלוויה הזאת וכל הסידורים ההזויים האלה שהיינו צריכים לעשות. אני מקווה שאתה רגוע עכשיו, נינוח, שליו. שכיף לך עם חברים שלך. ושאין בך פחדים. תנוח בשלום, אבא, אל תדאג לכלום כאן. דניאל ואני נדאג להכול. השם שלך ימשיך פה עוד שנים רבות, אני מבטיח".
אורי זוהר בהלוויה של צבי שיסל
אורי זוהר, שתיבל את ההספד בציטוטים מהתורה, אמר: "חסר לנו האור הזה, השמחה הזאת. הוא היה עניו באמת. זה היה באהבה שהוא הקרין. אני רוצה להגיד לנועה, לבנים ולכל החברים - אנחנו מאמינים באמונה שלמה שיש תכלית לחיים האלה. כל המגפה הזאת שבעולם - זה לא סתם. משהו פה מתפרק. אני מברך אותנו שנזכה בעזרת השם לגאולה. אני בטוח שהקדוש ברוך הוא מחבק אותו עכשיו באהבה".
אחרי שמוני מושונוב, חברו הטוב של שיסל, קרא בקול חנוק מדמעות את שירו של יענק'לה רוטבליט, "יום רודף יום", יצא מסע ההלוויה לחלקת הקבר, כשאורי זוהר היה מהראשונים לכסות את הקבר.
