"למה ברבי נהייתה מכוערת?" - השאלה הזאת צצה מדי פעם בפורומים זניחים, בטוקבקים אנונימיים ובאתרי קושיות למיניהם. כדי לענות עליה צריך בראש ובראשונה להניח יסוד: אם ברבי נהייתה מכוערת, זה אומר שקודם לכן, מתישהו במהלך ההיסטוריה, היא נחשבה ליפה. הדבר המעניין בשאלה הוא המטמורפוזה שמיוחסת לה, התהליך שהביא את ברבי ממעמד של בובה יפה למעמד של בובה כעורה. בנוסף, חשוב להבין מתי נשאלה השאלה כדי לאתר את רגע השינוי הספציפי שגרם לשואלים לתהות על קנקנה.
אבל לפני הכול צריך לומר בכנות: ברבי לא נהייתה מכוערת, בדיוק כפי שהיא מעולם לא הייתה יפה. היופי אינו דבר אבסולוטי אלא סובייקטיבי, הוא בעיני המתבונן. אתם מוזמנים עכשיו לתלות את הפסקה הזאת על המקרר, לצד הטורים הישנים של יאיר לפיד, ולחכות ליום שבו הילדים שלכם יגדלו ויוכלו לקרוא את המילים היפות האלו – יופי הוא בעיני המתבונן. אבל אתם גם יכולים לצלול איתנו לתוך עולמה המופלא של ברבי כדי לנסות להבין מה גורם לבני אדם לשאול מדי פעם באופן אנונימי, תחת פסבדונים, את השאלה המשונה הזו, איזו תשובה הם בעצם שואפים לקבל ומה זה אומר על החברה שבה אנחנו חיים.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
כאמור, כדי להבין למה היא נהייתה מכוערת צריך לגלות תחילה אם ברבי הייתה יפה, ואם כן, מתי. ובכן, לפני 70 שנה היא ככל הנראה הייתה יפה, אחרת קשה להסביר את האובססיה של רות הנדלר כלפיה. רות הנדלר הייתה שותפה בחברת הצעצועים האמריקאית מאטל, שנוסדה ב־1945 כיצרנית מסגרות אך הסבה את מרב פעילותה לייצור רהיטים לבתי בובות. בסוף שנות ה־50 ביקרה הנדלר בשווייץ, נתקלה בבובה ממוצא גרמני, התאהבה בה והחליטה לייבא אותה לארצות הברית. לבובה קראו "בילד לילי" (Bild Lilly), והיא החלה את דרכה בתור גיבורת רצועת קומיקס שיצר המאייר ריינהרד בותין עבור העיתון הגרמני "בילד". לילי הוצגה כנערת ליווי סוררת ושופעת חזה שצדה גברים עשירים בלבוש מינימלי, יושבת על ברכיהם ולוחשת באוזניהם מילים מלוכלכות. לילי נטתה להסתבך עם רשויות החוק, כמו בפעם ההיא שבה הסתובבה בביקיני במקום ציבורי, עוכבה על ידי שוטר והשיבה לו בחוצפה.
בעקבות הפופולריות של הקומיקס החליטו אנשי השיווק של "בילד" לשחרר את לילי מאזיקי הטבלואיד ולהוציא אותה לעולם בגרסה תלת־ממדית. בתור בובה תפסה לילי במהרה מקום של כבוד בקיוסקים, בחנויות טבק, בברים סליזיים ובחנויות למבוגרים בלבד, והפכה למתנה אטרקטיבית במסיבות רווקים. הנדלר, משום מה, האמינה שמי שהפכה להצלחה מסחררת בקרב ברנשי אירופה יכולה להיות להיט היסטרי גם בקרב ילדות אמריקאיות. היא קראה לה "ברבי" – על שם בתה ברברה – והציגה אותה לראשונה ביריד צעצועים ב־9 במרץ 1953.
קצת יותר מעשר שנים קודם לכן נערכה סדרת ניסויים בקרב ילדים אפרו־אמריקאים. זוג הפסיכולוגים קנת ומאמי קלארק הציגו בפני הילדים שתי בובות – תינוק לבן בלונדיני בעל עיניים כחולות ותינוק שחור בעל שיער שחור ועיניים שחורות. הרוב המוחלט הצביע על התינוק השחור כרע ועל התינוק הלבן כטוב. הנימוקים היו ברורים וחד־משמעיים: הראשון טוב ויפה כי הוא לבן ויש לו עיניים כחולות ובלונד בשיער. השני רע ומכוער כי הוא שחור. הרגע הכי דרמטי בניסוי מגיע כאשר הילדים נשאלים לאיזו בובה הם דומים, כלומר נאלצים לבחור בין האמת החיצונית (בובה שחורה כמותם, אבל כזו שהם הגדירו כ"רעה") לבין האמת הפנימית (בובה טובה כמותם, אבל כזו שהם הגדירו כ"לבנה"), במעין משפט שלמה אכזרי במיוחד. כל הילדים האפרו־אמריקאים, בלי יוצא מן הכלל, בחרו באמת החיצונית הנראית לעין, בבובה השחורה, תוך כדי קטלוג עצמי שלילי: "אני ילד רע כי אני שחור".
ברבי כחולה
הנדלר, כמו כל אדם אחר בעולם באותה התקופה, ידעה היטב מהו מודל היופי הרצוי הן בקרב הברנשים והן בקרב הילדות. כמה שיותר לבן – ככה יותר טוב. להנדלר לא היה חשוב במיוחד לשנות את היקפי החזה והמותניים או להחליף את צבע השיער, אבל היה לה דחוף להפוך את גון העור להרבה יותר בהיר. למעשה, ברבי היא בדיוק אותה לילי שופעת החזה וצרת המותניים, רק הרבה יותר לבנה. במילים פשוטות: על פי מודל היופי של אותם ימים ברבי הייתה יפה, יפה מאוד.
מאחורי המילה "מכוער" מתחבא מטען תרבותי עמוק יותר מאשר מבט שיפוטי על מראה חיצוני. היא מעידה על סנטימנט מורכב – שיכול לנבוט מתוך קרקע פוליטית, דתית וחברתית – מצד הטוען כלפי האובייקט. ולכן, במקרים מסוימים "ברבי נהייתה מכוערת" היא דרכו הילדותית של הטוען להביע שאט נפש כלפי תופעה רחבה יותר. ברבי היא בובה שנויה במחלוקת שעוררה דיונים לאורך כל 62 שנותיה. היא סלע מחלוקת היסטורי בין נשים לגברים, בין לבנים לשחורים, בין שמרנים למתונים ובין אנשי עסקים לפעילים חברתיים.
העובדה שהשורשים של ברבי צמחו מתוך בובה אקסצנטרית, למשל, יכולה לעורר דיון סביב השאלה אם זה טוב או רע לתנועה הפמיניסטית – מצד אחד אפשר לבקר את העובדה שבובה שמהווה חלק בלתי נפרד מתעשיית הפורקן הגברי עוברת הסבה לעולם המשחקים של ילדות, אבל מצד שני אפשר לומר כי בעידן שבו נדחקו הנשים לשולי החברה, ולא תמיד זכו להשמיע את קולן, ישנה חשיבות עליונה להבליט כאייקון דווקא את הבובה הדעתנית שמסוגלת לדבר מלוכלך אם צריך, משתמשת בגופה כראות עיניה ולא מאפשרת לגברים לתחום את הנשים. בקיצור, העולם היה מורכב גם אי שם בתחילת שנות ה־60.
כאשר בתנועה הפמיניסטית, שצברה תאוצה באותו עשור, ראו את ברבי מדקלמת משפטים גנריים כמו "מתמטיקה זה קשה", הם כעסו על כך שהיא מקדשת יופי על חשבון חוכמה; וכאשר הבובה נמכרה לצד ספר דיאטה שאומר פחות או יותר "אל תאכלי", הכעס הפך לזעם. אנשי חברת מאטל סירבו להתרגש מהביקורת. לטענתם, השפעתה של ברבי בתחום ההעצמה הנשית הייתה אדירה, ובמקרים מסוימים היא הקדימה את זמנה: היא הייתה אסטרונאוטית כבר ב־1965, ארבע שנים לפני שניל ארמסטרונג דרך על הירח; והיא הייתה מנתחת ב־1973, בזמן שרק 9% מכלל הרופאים היו רופאות. "כל אחת צריכה בובה שתשקף את עצמה ואת החלומות שלה", הצהירה הנדלר באחד הריאיונות שהעניקה ב־1977. אומנם הדברים של הנדלר היו נכונים ומעצימים בנוגע לבחירת קריירה, לחוש אופנתי ולריהוט הבית, אבל בכל הקשור לדימוי גוף, להכלה ולגיוון ברבי הציעה רק אפשרות אחת.
כל עוד ברבי שמרה על מראה אחיד – לבנה, בלונדינית ובעלת מבנה אנטומי בלתי מושג – איש לא יכול היה לטעון שהיא נהייתה יפה יותר או מכוערת יותר. רק ב־1980, עם הולדתה של הברבי האפרו־אמריקאית הראשונה אי פעם, ברבי זכתה לשינוי אמיתי ונראתה פתאום אחרת. אומנם קדמו לה כריסטי ופרנסי, שהפציעו בגון עור כהה כעשור לפניה, אבל הן היו בסך הכול החברות של ברבי ולא ברבי עצמה. צריך להתעכב על זה לרגע: רק באותה שנה, יותר משני עשורים אחרי שנמכרה בובת הברבי הראשונה, ישבה ילדה אפרו־אמריקאית בת חמש בחדרה, החזיקה בובת ברבי בידה, הפשיטה והלבישה אותה, השכיבה אותה לישון במיטה הוורודה בבית הבובות, הכינה לה ארוחת בוקר – והרגישה שהיא מגלמת את עצמה.
בהמשך לקו המכיל והמגוון של מאטל הגיעו לעולם מאוחר יותר ברבי בכיסא גלגלים (1997), שנאלצה להישאר מחוץ למעלית בבית הבובות שלא עמדה במבחן הנגישות, וצצו לה מתחרות כמו הבובה פוּלה (2003), שתאמה את מידת הצניעות הרצויה בעולם הערבי. אבל גולת הכותרת הייתה "So In Style", ליין בעיצובה של סטייסי מקברייד-אירבי, שיצא ב־2009 ושיקף נאמנה את התרבות והאופנה של הקהילה האפרו־אמריקאית.
כל אותו זמן ברבי נשארה באותה גזרה בדיוק. גם בתור שחורה, גם בתור בובה עם מוגבלות, אפילו בגרסתה ההיריונית שזכתה לביקורת על כך שהיא מעודדת נערות להתעבר, ברבי שמרה על אותה מידה ועל אותם היקפים. מנתוני מחקר שפורסם ב־2006 בכתב העת Developmental Psychology עלה כי ילדות בגיל 8-5 שמשחקות בברבי סובלות מדימוי גוף שלילי ומתשוקה מופרזת למבנה גוף רזה בשיעור גבוה בהרבה מילדות שמשחקות בבובות אחרות. אבל בעסקים כמו בעסקים, גיוון והכלה הם בסך הכול עוד שורה בטבלת האקסל, ולכן, כל עוד שום דבר לא היה מקולקל, לא הייתה סיבה לתקן.
המשבר הגדול של ברבי החל בשנים 2013-2012, ונמשך עד אמצע העשור. בהשאלה מעולם הבובות – למאטל נשבר העקב. במשך שמונה רבעונים רצופים רשמה החברה ירידה בהכנסות, עד שהגיעה לשפל ב־2015 – לראשונה מאז 1993 המחזור השנתי שלה עמד על פחות ממיליארד דולר. הבעיה הכי גדולה הייתה ברבי: באותה שנה היא הייתה אחראית רק ל־17% מהכנסות החברה, כמעט חצי מנתח ההכנסות שנהגה לספק עבור מאטל בתחילת שנות האלפיים.
הם היו צריכים לראות את המפלה הזאת מגיעה. על הבמות כיכבו דמויות עגולות ומעוקלות כמו קים קרדשיאן, ביונסה ואדל. על המסך ייצגה את הדור החדש צעירה דעתנית ובשרנית בשם לינה דנהאם. הפמיניזם זקף ראשו מחדש בזכות אימהות צעירות וטריות שסירבו לראות את בנותיהן מתאבססות על מודל היופי של ברבי. במקביל, חברת לגו יצאה עם ליין "החברות של לגו", שאותן הובילו חמש דמויות נשיות מגניבות ומגוונות בעלות צבעי עור ושיער שונים – ועקפה את ברבי בתור מותג הצעצועים הגדול ביותר ב־2014. אבל הדבר הכי גדול קרה בדיסני – נסיכה בשם אלזה פתחה את הקול. אומנם מבנה הגוף של אלזה היה רזה כמו זה של ברבי, אבל הערך המוסף שהיא נתנה – אישיות עוצמתית, העצמה נשית, אחוות אחיות וערבות הדדית – העלים את ברבי הריקנית מרשימת הקניות שהוכתבה על ידי הילדות להורים. הנזק שנגרם למותג ברבי בעקבות עלייתן של אלזה והחברות של לגו מוערך בחצי מיליארד דולר.
במאטל נאלצו לחשב מסלול מחדש. ב־28 בינואר 2016 הם השיקו 33 ברביות חדשות. היו להן שבעה גוני עור, 14 מבני פנים, 22 צבעי עיניים, 24 סגנונות שיער והכי דרמטי – לראשונה בתולדות ברבי התווספו לה שלוש מידות גוף חדשות: מלאה, גבוהה וקטנה. המהפכה הגדולה בחייה כמובן שודרה בטלוויזיה, אבל גם זכתה לשער יוקרתי במגזין "טיים" תחת הכותרת המעולה: "עכשיו אנחנו יכולים להפסיק לדבר על הגוף שלי?".
וזה עבד – המחוג הפיננסי של ברבי שינה כיוון והחל להתאושש. בשנה הראשונה נרשמה עלייה של 7% אחרי יותר מדי זמן של דעיכה, ובשנה שעברה הכניס המותג ברבי 1.35 מיליארד דולר – גם בזכות שנת הקורונה שהשאירה את הילדים והילדות בבית – הסכום הגבוה ביותר ב־15 השנים האחרונות. מאטל ראתה כי טוב והחלה להמשיך בגיוון, בהכלה ובהעצמה הנשית כיאה לרוח התקופה. במרץ 2018, לרגל יום האישה הבינלאומי, הוציאה החברה את קולקציית "Inspiring Women" שכללה 17 בובות של נשים מעוררות השראה בהווה ובעבר – בהן האמנית פרידה קאלו, הטייסת החלוצית אמיליה ארהארט, יוצרות הקולנוע פאטי ג'נקינס ואווה דוברני, מתמטיקאית נאס"א קתרין ג'ונסון ועוד – מסורת שנמשכת עד היום.
אם כן, למה אנשים טוענים שברבי נהייתה מכוערת? משום שמודל היופי האחיד והמשעמם שניסו במשך שנים למכור לנו פשוט הולך ונעלם. אין יותר קונצנזוס. יש מבחר – גבוהות ונמוכות, רזות ומלאות, בלונדיניות וברונטיות, בהירות וכהות – כל אחד ואחת לפי הטעם. וכן, מנקודת מבט שיפוטית ושטחית בנקודת הזמן הנוכחית, יש בעיני חלק מהמתבוננים גם יפות ומכוערות. יעבור עוד קצת זמן עד שכל המתבוננים ישכחו את מודל היופי ההרסני והבלתי מושג ויצליחו לראות מתחת לצבעים ולקימורים את הלב הפועם של הבובה שרוצה להיות ילדה אמיתית כמו כל הילדות. קוראים לה פינוקיו. פינוקיו הבת. ברבי. והיא יפה בכל מידה, בכל גובה ובכל צבע. למה? ככה.
