באירוע שקיים היום תיאטרון גשר במלאת 30 למותו של יבגני אריה, המייסד והאב הרוחני של התיאטרון - היה הרבה מדמותו של האיש שהביא אותו לפני כמעט 32 שנה לארץ. קטעים מהצגותיו ורגעים מלאי צחוק ושובבות שהוקרנו על המסך הוכיחו שאריה היה לא רק במאי גדול אלא גם שחקן, קומיקאי וזמר מוכשר, ושבגשר יודעים לא רק לעשות תיאטרון נהדר, אלא גם להיפרד בגדול ובמלוא הכבוד.
מנחה האירוע, שחקן גשר אורי יניב, תימצת את מה שחושבים על אריה כל מי שנכח באולם. "לפני שנמשיך עם האירוע כסדרו, יש עניין שאני חייב ללבן איתכם", אמר. "לאחרונה אני שם לב שאנשים משתמשים בקלות יתר במילה 'גאון' ובהטייתה – 'גאוני': 'וואו איזה סרט גאוני', 'אכלתי במסעדה מנה גאונית', 'החתול ההוא שרוקד ביוטיוב- גאון'. אני זוכר שראיתי פה, באולם הזה, את דון קיחוטה וכשהאור עלה לאחר שעתיים של מסע מלא דמיון ורגש, מבעד לצהלות הקהל ולדמעות בעיניי, חשבתי לעצמי, איזה גאון. איזה גאון יבגני אריה. אז, גאון, זו לא מילה שניתן לחלק בקלות, והיום אנחנו נזכרים ונותנים כבוד למורה שלנו, לבמאי שלנו, ליבגני אריה הגאון".
את האירוע כיבדו בנוכחותם מרינה, אשתו של אריה ובנו מתווי, שהגיעו במיוחד מניו יורק. היו בו גם שר התרבות חילי טרופר, שר האוצר אביגדור ליברמן, ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק ורעייתו נילי, ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, אוהביו ומעריציו הרבים של אריה. על הבמה ניצבה תמונתו של אריה כשכל אחד משחקני גשר שהופיעו באירוע, הניח עליה ולמרגלותיה מזכרות לזכרו כשירד מהבמה. פרחים, סיגריות, כוסות יין ותמונות. לנה קריינדלין, מנכ"לית התיאטרון, ושותפתו לדרך במשך ארבעים שנה, הניחה פסלון שהורכב מתמונותיו.
האירוע נפתח בברכה מוקלטת של נשיא המדינה יצחק הרצוג. "בשבועות שחלפו מאז פטירתו, תופסות דמותו ותרומתו של יבגני אריה מקום מרכזי בשיח הציבורי", אמר. "גם אלו שלא נחשפו קודם ליצירתו ולאישיות המיוחדת שלו למדו להכיר דרך הסיפורים, החוויות, הזיכרונות וההצגות את דמותו. יבגני היה במאי מיוחד, אחד ויחיד במינו, וגם אדם אשר נפשו הסוערת הפיצה כישרון עצום לכל עבר. הכישרון המיוחד שלו - שבלט כמגדלור במרחב התרבותי בישראל, והשפיע ועוד ישפיע דורות קדימה - שינה במידה רבה את התרבות הישראלית כפי שאנחנו מכירים אותה".
"אומרים שאנשים שחיו חיים משמעותיים הם כאלה שגם אחרי לכתם עקבותיהם נותרים בעולם", ספד שר התרבות ליבגני אריה. "אין ספק שיבגני ועשייתו עומדים לגמרי בהגדרה זו. עקבות רבות הוא הותיר אחריו ובראש ובראשונה תיאטרון גשר. במהלך שלושים השנה האחרונות מאז הוקם גשר - אפשר כבר להבין כמה משמעותי הפך מפעל חייו בחברה הישראלית. מתוך התיאטרון הזה יצאו מחזות גדולים והצגות מרגשות שהצליחו לרגש רבבות. התיאטרון הזה קבע סטנדרטים חדשים וסחף אחריו את עולם התרבות לגבהים חדשים. תודה לך יבגני על המחזות המגוונים שבראת מתוך נפשך הצבעונית, ועל האנרגיה הגדולה שאתה משאיר ברחבי התיאטרון הזה".
שר האוצר אביגדור ליברמן העלה חיוך על פני הנוכחים שגדשו את האולם כשסיפר על המפגש שלו עם אריה. "אחרי ההצגות בגשר הייתי ניגש לדבר עם יבגני, ותמיד הייתה לי הרגשה של נחיתות וקנאה", אמר, "כי מאז שהייתי ילד חלמתי להיות מחזאי, במאי ותסריטאי ובסוף התגלגלתי להיות שחקן בתיאטרון האבסורד הנקרא הפוליטיקה הישראלית. יבגני אריה הפך להיות במאי לא רק בקנה מידה ישראלי, אלא במאי שהסתכלו עליו בהערצה גם בניו יורק ובמוסקבה. אני רוצה להגיד לכם שהדרך הכי טובה להנציח את זכרו של יבגני היא להמשיך בדרכו, ואני בטוח שתעשו את זה בצורה הכי טובה".
גם רון חולדאי, ראש עיריית תל אביב, דיבר על אריה באהבה גדולה. "יבגני אריה היה איש גדול ונועז. יותר מזה", אמר. "הוא היה בורא. הוא לא ייסד את תיאטרון גשר וניהל אותו אומנותית. הוא נפח בו רוח חיים. הוא יצר את התיאטרון יוצא הדופן הזה. גשר היה ועודנו גשר בין תרבויות ושפות, גשר בין מקומי לאוניברסלי, אבל הוא היה גם גשר בין העבר של התיאטרון לעתיד שלו. תיאטרון גדול מהחיים. עם תפאורות שלקחו את נשימתך ותצוגת משחק יפהפיה, נועזת וחודרת כליות ולב. הרף הגבוה שהעמיד יבגני אריה לשחקנים, לבמאים ולאנשי הבמה ולאלה שמאחוריה היה רף שהעמיד תמיד וקודם כל לעצמו. והתעלה מעליו שוב ושוב. טביעות ידיו של יבגני אריה ימשיכו להתנוסס על התיאטרון הישראלי כולו, משום שבאמצעות הידיים האלה, שכלו החריף ונשמתו הענקית, הוא הניח את יסודות איתנים שיישארו גם לדורות הבאים".
על הבמה הופיעו בכישרון רב מיטב שחקני גשר בעבר ובהווה. יבגניה דודינה, משחקניות דור המייסדים של התיאטרון, שהגיעה במיוחד לאירוע מגרמניה, סיפרה איך שיכנע אותה לעלות לארץ שבועיים לפני שארזה מזוודות. אפרת בן צור, שכואבת את העובדה שלא הספיקה להיפרד ממנו, שרה לזכרו את שירה till the end, ועידו מוסרי חיקה אותו להפליא. רשימת המצדיעים המרגשת כללה גם את המחזאי והדרמטורג הראשי של התיאטרון רועי חן, השחקנים רות רסיוק, ליליאן רות, אלון פרידמן, נטע שפיגלמן, ישראל סשה דמידוב, יובל ינאי, אלכסנדר סנדרוביץ', רום קלטר, בנו של השחקן גלעד קלטר, והמוזיקאי אבי בנימין. כמו כן הוקרנו על המסך מילות פרידה של אושיות תרבות מובילות מעולם התיאטרון הרוסי.
מנכ"ל הבימה נעם סמל, שספד אף הוא לאריה, ביקש מהקהל למחוא כפיים לזכרו, וזה נעמד על רגליו ומחא לו כפיים ממושכות. מחוות הסיום מאחד מאירועי התיאטרון, שהוקרנה על המסך, נראתה כמו עוד הברקה ממחזותיו של אריה. שחקני התיאטרון עושים חזרה על הלווייתו, וכשאריה שומע אותם מוכיחים את עליבותם, הוא מגיח מן הארון הסגור, נוזף בהם, ואומר "שום דבר לא יכול להתקיים פה בלעדיי".
