רוצים כמה שעות של בידור? שבו לצפות ב"וואן פיס", עיבוד הלייב-אקשן החדש של נטפליקס לסדרת המאנגה והאנימה המצליחה, עם מישהו שמעולם לא שמע עליה. כמה דקות לתוך הפרק הראשון מבין שמונת פרקי עונתה הראשונה של הסדרה, תתקבע על פניו הבעה מאוד ספציפית. בגדול, ניתן יהיה לתאר את ההבעה הזו כ-What the fuck, רק כפול אלף, ואתם יכולים להיות בטוחים שהיא תישאר על פניו עד הסוף. אם בכלל יגיע לשם.
"וואן פיס" - טריילר
(באדיבות נטפליקס)
כן, "וואן פיס" הנטפליקסית מיועדת בראש ובראשונה לאנשים שמתחזקים היכרות כלשהי עם חומר המקור. "כלשהי", מכיוון שמדובר בכמויות חומר שבכלל לא ייאמנו. מאז שיצר אותה אייצ'ירו אודה ב-1997 ועד היום פורסמו 103 כרכים של "וואן פיס" המאנגה. סדרת האנימה, שמשודרת בטלוויזיה מאז 1999, רשמה לאחרונה את הפרק ה-1072 שלה (ביפן; בשוק הבינלאומי הפרקים נערכים ומשודרים מעט אחרת, כך שגם הספירה משתנה) - ועוד לא התחלנו עם 15 סרטי הקולנוע שיצאו במסגרתה. אלו הם נתוני אמת, ובאופן מתבקש, ב-26 שנות קיומה "וואן פיס" שברה כמה וכמה שיאים, כולל השיא הסקסי הבא: מדובר בסדרת המאנגה הנמכרת ביותר בכל הזמנים, לא פחות.
לביקורות טלוויזיה נוספות:
והנה, גם נטפליקס קופצת ראש לתוך תופעת התרבות שהיא "וואן פיס", עם סדרת הלייב-אקשן החדשה שלפי הדיווחים עלתה הון תועפות (כ-18 מיליון דולר לפרק), ושמתרגמת למסך הקטן באופן נאמן עד מאוד את יצירתו של אודה. הנאמנות הזו, שתשמח לפחות חלק מהמעריצים, עלולה להפוך את הצפייה לאתגרית עבור הצופה האקראי יותר, זה שצפוי לפלבל בעיניו בתמיהה לנוכח הקרנבל המטורלל שעל המסך - ולתהות מה לעזאזל רוצים ממנו, ולמה זה צריך להיות כל כך מוזר, מופרך ואינפנטילי.
הסיפור מתחיל בנקודת הפתיחה של הסיפור העצום כולו - הוצאתו להורג של פיראט אגדי אשר רגע לפני מותו, מצהיר על האוצר הגדול שהחביא בפני ההמונים שהתכנסו לחזות במאורע. דבריו שולחים את אינספור הפיראטים אשר גודשים את העולם המשונה והנרחב הזה למסעות חיפוש קדחתניים אחרי האוצר - "וואן פיס" כינויו. 22 שנים אחרי התרחשותו והם עדיין מחפשים, ערב רב של שודדים מצועצעים, יצורים מפוקפקים, טיפוסים מסוכנים ושבלולים שהם טלפון. כן, שבלולים שהם טלפון.
בנקודת הזמן הזו אנו מתוודעים למאנקי די. לופי (Luffy, בגילומו של אינאקי גודוי המקסיקני), נער עם אובססיה לפיראטים ולאורח חייהם, כוח מיוחד שקיבל לאחר שנגס בפרי השטן (גופו מסוגל להימתח כמו זה של מיסטר פנטסטיק), ומשימה אחת ויחידה: למצוא את וואן פיס ולהפוך למלך הפיראטים. בדרכו, הוא מגבש סביבו צוות צבעוני במיוחד שכולל לוחם מוכשר בשם רורונואה זורו (מאקניו, בנו החתיך של אגדת האקשן סוני צ'יבה) הנחוש להפוך לסייף הטוב בעולם, את הגנבת/נווטת הצינית נאמי (אמילי ראד) שמסתירה כמה סודות משלה, את הצלף אוסופ (ג'ייקוב רומרו גיבסון) ואת השף סאנג'י (טאז סקיילר).
החבורה הססגונית עוברת מהרפתקה להרפתקה בחיפושיה אחר ה-וואן פיס החמקמק, כשמעת לעת ניצב בפניה איזה איום חדש - פיראט מרושע במיוחד, מפלצת ימית עתירת שיניים, מפקדים שאפתניים של הצבא המקומי, מה שבא. אך כל אלה הם לא העניין, כמובן. הקווסטים השונים של "וואן פיס", כולל זה המרכזי שהעניק לסדרה את שמה, משרתים כולם את ליבה הדרמטי. החברות העזה הנוצרת בהדרגה בין מכריו החדשים של לופי, חבורת הפיראטים המצ'וקמקת שלו, היא עניינה האמיתי של הסדרה. וכדי לסייע בהעצמתה, אנו נחשפים גם לפלאשבקים מתישים יותר או פחות ובהם פכים מההיסטוריה של כל דמות. כי איך עוד נעמוד על קנקנם?
3 צפייה בגלריה
נו, רוצים לספר לנו מה עבר עליכם כדי שנדע שאנו בעדכם? מתוך "וואן פיס"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
שום דבר לא מאוד מקורי או מיוחד פה, והסליחה עם אוהדי המאנגה/אנימה המקוריים; לא ברמת אפיון הדמויות וסיפור המקור של כל אחת מהן, ולא ברמת שזירתם לידי עלילה בערך-קוהרנטית. גם הקאסט לא מרשים במיוחד, ונוטה להפרזות הבעתיות סטייל-אנימה, עניין שנראה מעט מגוחך בלייב-אקשן (והנו תוצר של הוראות בימוי וחזון יצירתי, שיהיה ברור, פחות של שחקנים שהתירו להם את הרסן). וישנן גם סצנות פעולה/פנטזיה גדולות, שלעיתים קרובות מדי נכנעות לסלפסטיק ולרוח הלוני-טונז השטותית שפושה מעליהן. אבל "וואן פיס" לא נותנת לכל אלו להפריע לה בזמן שהיא מתרכזת בבניית העולם המטורלל שלה - והוא, במו טרלולו, כמעט ומצדיק לתת לה צ'אנס.
את הסגנון הכללי אפשר להגדיר כ"אקלקטיות מוטרפת" - מעיצוב השיער שכמו נשאב מעולמות הסייברפאנק, דרך תלבושות שמשלבות בין סקובי דו, וינטג' ווס אנדרסוני וסרטי סמוראים, ועד לתפאורה ולפרופס שנראים כמו עבודה של מישהו שלקח אסיד ופשט על המחסנים של "שודדי הקריביים". הצילום חובב הזוויות הגרוטסקיות, מצידו, מזכיר את יצירותיו של הבמאי הצרפתי ז'אן פייר ז'נה ("אמלי", "עיר הילדים האבודים"), שבאופן כללי נראה כמי שרוחו שורה מעט על אי-אלו מההחלטות האמנותיות של "וואן פיס". הכול פה ענק, צעקני, צבעוני ומוגזם – כי הכול פה זועק אנימה, שבמיטבה חוגגת בחינניות את כל אלו, ובמרעה, ובכן, לא.
ויזואלית, בקיצור, "וואן פיס" היא חתיכת דבר מרתק. גם אל מול האנכרוניזמים הרבים, אם פה ושם העיניים כואבות, גם אם בשלב מסוים היא תאיים לשגע לכם את השכל. וגם היא חיננית, לפרקים, עליזה ופרועה ומלאת התלהבות, ופה ושם מצליחה להיות ההרפתקה הסוחפת שהיא כה רוצה להיות. מלאכת עיבודה מאנימציה ללייב-אקשן עברה בהצלחה יתרה, לפחות ברמה הזאת, ופה אנו חוזרים להתחלה כי זו בדיוק הנקודה: אם אתם בעניין של "וואן פיס" או של אנימה באופן כללי יותר, תהיו מוכנים יותר בבואכם ליהנות ממנה; מבינים יותר את הפרזותיה הרבות, סלחניים יותר כלפי פשטנותה וילדותיותה. מאידך, אם אתם לא נמנים על המועדון הספציפי הזה, שהולך ומתרחב בכל העת - ומכאן ההחלטה של נטפליקס לשפוך טריליונים על "וואן פיס" - אזי שלא בטוחה היא הישרדותכם. בגדול, זה תלוי בדעתכם על אימג' של שבלול המזמזם צלצול טלפון.
