הסופר והמשורר, חתן פרס ישראל לתרבות מאיר ויזלטיר, הלך הערב (ה') לעולמו בגיל 82, בבית החולים תל השומר. ויזלטיר נחשב לאחד מגדולי משוררי ישראל והוא פרסם במהלך חייו כ-20 ספרי שירה, כדוגמת "דבר אופטימי, עשיית שירים" (1976), "פנים וחוץ" (1977), "מחסן" (1995). הוא הותיר אחריו שתי בנות ושלוש נכדות.
בשיחה עם ynet, סיפרה בתו מרתה ויזלטיר: "עכשיו אני קולטת כמה חשוב הוא היה לכל כך הרבה אנשים. אני בת של אבא שלי בסוף, וזה עצוב מאוד אבל לפחות הספיק הרבה בחיים שלו".
"משרד התרבות והספורט מרכין ראשו על פטירתו של מאיר ויזלטיר, חתן פרס ישראל לספרות ושירה, יוצר, משורר ומתרגם מחונן", נמסר בהודעה מטעם המשרד. "כתיבתו החדה, שהייתה לעד 'בסימן קריאה', תמשיך להדהד במקומותינו אחרי לכתו. יהי זכרו ברוך".
ויזלטיר נולד במוסקבה ב-1941. אביו נהרג כחייל בצבא האדום בלנינגרד וכשהיה בן ארבע בלבד אימו נאסרה על ידי השלטונות הקומוניסטים, ובשל כך גדל עם אחותו הבכורה ובעלה. בשנת 1949 עלו יחד לישראל והתגוררו תקופה קצרה בקיבוץ רמת השופט, עד שעבר לתל אביב בגיל 14. בעודו חייל, החל ויזלטיר את ללמוד בשלוחה התל אביבית של הפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית בירושלים, אך החליט לפרוש ולבסוף למד ספרות אנגלית והיסטוריה כללית. לאחר סיום לימודיו, הוא נמנה בין "משוררי תל-אביב" והיה ממייסדי כתב העת הספרותי "סימן קריאה". מאוחר יותר, גם שימש כעורך שירה בהוצאת "עם עובד".
בשנת 2000 הוא זכה בפרס ישראל לתרבות, ובנימוקי הפרס כתב חבר השופטים כי "שירתו הבוטה, המעורבת, המשלבת רטוריקה פוליטית וחברתית עם ממדים אקזיסטנציאליסטיים, הייתה מן הכוחות המרכזיים שעיצבו את פני המודרניזם בשירה הישראלית בשנות ה-60 וה-70; אולם היא הוסיפה להתפתח ולהתחדש גם בעשורים הבאים, ובין היתר גבר בה רישומם של היבטים אוטוביוגרפיים אינטימיים ומופנמים".
מלבד עבודתו הפורה כמשורר, ויזלטיר גם הרבה לתרגם ספרים של יוצרים כמו צ'רלס דיקנס ווירג'יניה וולף, כמו גם את "סיפורי קנטרברי", "עולם חדש מופלא", "אלוהים יודע" של ג'וזף הלר, וספרים של קאזואו אישיגורו ("כשהיינו יתומים", "באין נחמה"). אך בין כל אלו בלטו תרגומיו לרבים מכתביו של שייקספיר, בהם "מקבת", "ריצ'רד השלישי" ו"יוליוס קיסר".
"כבר כנער הבנתי שאם אני רוצה להיות סופר או משורר, אני לא יכול שלא לקרוא את ספרות התקופה שבה אני חי, והתחלתי ללמוד אנגלית כמו מטורף", סיפר בריאיון ל"כלכליסט" לרגל חגיגות יובל לכתב העת "סימן קריאה". "התחלתי לתרגם עוד כסטודנט באוניברסיטה בשביל פרנסה, בהמשך תרגמתי ספרים שרציתי שיהיו בעברית - וירג'יניה וולף, מלקולם לורי ואחרים".
כמו כן, במרוצת השנים הוא זכה להכרה בזכות שיריו המולחנים, כמו "באמת", "יש לי סימפטיה", "שובי לפרדס" ו"סונטה אחרת". ולמרות זאת, ויזלטיר דווקא התבטא נגד הלחנת יצירות של משוררים. "אני כותב שירים כדי שייקראו כמות שהם", סיפר בריאיון ל"ידיעות אחרונות" ב-1981. "שיר הוא דבר גמור שאינו זקוק למנגינה. יש בו מנגינה פנימית משלו".
בשנת 2011 הוסיף ואמר ל-ynet, "כשאני כותב שיר אני לא רואה כלום ולא שומע כלום. הגדרתי את עצמי כבר לפני שנים כמשורר לשעבר, כי אין לדעת מתי אכתוב בחיי עוד שיר. מה שמעניין בעיניי בשיר הוא לא איך הרגשתי כשכתבתי אותו - אלא השיר עצמו, כאובייקט".
ב-2018 הוא הוציא את "שירים לילדות נבונות", ספר הילדים הראשון שלו שמורכב משירים שכתב לבנותיו הקטנות, נטליה ומרתה, אותו החליט לשלוף מהמגירה לאחר שנים רבות. "בהתחלה לא רציתי לעסוק בזה, זה היה נראה לי להתקלקל", אמר אז ל-ynet. "הדבר האחרון שרציתי זה ילד. אבל ברגע שנטליה נולדה זה השתנה דרסטית".
לפני שנתיים, כשציין את יום הולדתו ה-80, אמר בריאיון ל"ידיעות אחרונות" כי "להיות בן 80 זו ברכה מאוד מפוקפקת. הגוף שלך בוגד בך בלי בושה, והיתרונות שהיו לך כל החיים הופכים לחסרונות".
ויזלטיר ייזכר גם כאחד מהמשוררים הפוליטיים ביותר בישראל, וכמי שהרבה לבקר סוגיות מורכבות בשיריו כדוגמת הכיבוש בשטחי יהודה ושומרון ומלחמות ישראל. "אני לא אוהב את המילה ניצחון, זו מילה של ביבי", אמר בראיון ל"ידיעות אחרונות" שנערך ב-2017. "בעיניי תכלית החיים זה כישלון. חייו של אדם מלכתחילה לא הולכים לכיוון ניצחון. המחשבה על החיים כסדרה של הישגים כשמדי פעם יש ניצחון גדול - זה שקר. מי שיספר את הסיפור הזה לעצמו יגמור בטרגדיה". כשנשאל על הציפיות שלו מהחיים, השיב: "אני רוצה שהכישלון יהיה יפה ככל האפשר. אני אוהב שדברים הם יפים".
