מייק ברנט היה לאחד הזמרים הישראלים המצליחים ביותר בכל הזמנים ועל אף הקריירה הקצרה שלו זכה לתהילה בינלאומית. שיריו כיכבו במצעדי הלהיטים, כשהבולט מביניהם הוא Laisse-Moi T'aimer וסיפור חייו ריגש מעריצים ברחבי העולם גם שנים לאחר מותו. בעקבות תרומה של אוסף ייחודי מידיהם של צביקה ברנד ויונה ברנד, אחיו הצעיר ואחייניתו של הזמר - תיפתח ב-21 במאי תערוכה חדשה במוזיאון העיר חיפה באוצרותן של עינבר דרור לקס ויפעת אשכנזי ובשיתופו של יואב קוטנר, המאגדת פיסות מרגשות ששופכות אור על מסע חייו המטלטל של המוזיקאי. יצאנו למסע במורד שביל הזיכרונות, שסיפק זוויות חדשות ומרגשות על הזמר הגדול שהיה - ואיננו עוד.
הילדות בחיפה
מייק ברנט נולד בשנת 1947 (בשם משה ברנד) במחנה המעצר בפמגוסטה שבקפריסין להורים ניצולי שואה ילידי פולין. כאשר היה בן שבע, אביו חלה ואימו סבלה מדיכאון עמוק. ברנט ואחיו הצעיר הועברו למוסד ברחוב גאולה בחיפה, שם שהו במשך שנתיים וטופלו על ידי עובדת סוציאלית.
למרות שברנט החל לדבר רק בגיל מאוחר יחסית, כשהיה כבן חמש, הוא שר כבר מגיל צעיר והיה לבן היחיד במקהלת בית הספר "כרמלי" בחיפה. ברנט הצעיר לא הצליח להשתלב בבית הספר, ובהמשך עבר ללמוד בקיבוץ גשר. גם שם הוא לא מצא את מקומו.
הדרך המוזיקלית
הקריירה המוזיקלית של ברנט בארץ התאפיינה במעברים זריזים מהרכב להרכב, כשבכולם הוא ביצע מחדש להיטים מוכרים. באותה תקופה הקאנון הישראלי נטה לשירי להקות צבאיות בעברית, להקות כמו התרנגולים, הגשש החיוור והחלונות הגבוהים, זכו בשנים אלו להצלחה גדולה. ברנט הופיע עם שירים לועזיים שהגיעו מארצות הברית ומאירופה, הוא שר בסגנון של סן רמו במועדונים ובלובי-בר של בתי מלון. הסגנון בו בחר היה יותר מוקצה אפילו מרוקנ'רול בתקופה זו.
בשנת 1968 הרקדן והכוריאוגרף יונתן כרמון הציע לברנט להצטרף לסיבובי ההופעות של להקת כרמון מעבר לים. זמרים ישראלים רבים כדוגמת שושנה דמארי, יפה ירקוני, אילן ואילנית ובעז שרעבי (שהופיע כנגן חלילית) החלו את דרכם בלהקה.
מייק הצטרף לסיבוב ההופעות בארצות הברית ובדרום אפריקה כזמר ליווי, ובמהרה נהפך לאחד מסולני הלהקה. בשלב זה שינה את שמו למיכאל סלע ועזב את ההופעות רגע לפני תום החוזה.
תחילתה של קריירה בינלאומית
לאחר שחזר לישראל, נעם סמל הפך למנהלו הראשון של ברנט וכחלק מתפקידו הפגיש את הזמר עם מנהל מועדון לילה בטהרן. ב-1969 יצא ברנט לסיבוב הופעות בבירה האיראנית.
במהלך אחת מהופעותיו, הזמרת הצרפתייה המצליחה ואשתו של הזמר ג'וני הולידיי, סילבי ורטאן, הבחינה בברנט והזמינה אותו להגיע לפריז. שם, השניים אומרים, צפויה לזמר הצעיר הצלחה גדולה. זהותה של האישה בתמונה שהוזכרה כ-"חברה שלו" נותרה מסתורית.
לאחר סיבוב ההופעות בטהרן, ברנט הגיע לפריז עם כל חסכונותיו - כשהוא לא יודע מילה בצרפתית. בתחילת דרכו היה כותב את מילות השירים בתעתיק עברי, ותולה את הדף על מעמד המיקרופון - על מנת שידע כיצד עליו לבטא את המילים.
עם הרבה מזל וקצת קשרים, ברנט נפגש עם המפיק ז'אן רנאר ושבוע בלבד לאחר מכן נכנס לאולפן ההקלטות של מלך השנסונים, האמרגן ז'ראר טורנייה.
Laisse-Moi T'aimer (לס מואה טמה), השיר הראשון שהקליטו, הושמע לראשונה בפסטיבל מידם בינואר 1970. השיר זכה להצלחה רבה ומכר כ-50,000 עותקים תוך שבועיים בלבד. מאותו רגע הפך מייק ברנט לסיפור הצלחה.
בדידות קשה לצד הצלחה גדולה
למרות הצלחתו הכבירה בצרפת הגעגועים לישראל לא פסקו. הילדות בצל השואה, ההופעות שקיים בתום מלחמת יום כיפור בפני פצועי המלחמה, ייתכן וכל אלה תרמו לדיכאונו ולתחושת הבדידות שליוותה אותו תדיר. בשנת 1974 אושפז הזמר בבית החולים בז'נבה לצורך התאוששות ולאחר כמה שבועות, בניגוד לעצת רופאיו עזב ברנט את בית החולים ונסע לחדר המלון של אמרגנו סיימון וינטראוב. שם ניסה ברנט לראשונה לשים קץ לחייו כשקפץ ממרפסת חדר המלון, אך נפילתו נבלמה במרפסת של הקומה השלישית. לאחר אותו המקרה, אושפז הזמר להתאוששות נוספת במשך כמה חודשים, שבסופם טען שניסיון ההתאבדות ההוא היה רגע של שיגעון.
בפברואר 1975 נדמה היה שברנט חזר לעניינים, באותה השנה הקליט בלדה בשם Dis-lui והשתתף בסרט טלוויזיה שצולם בטולוז.
חודשיים לאחר מכן, כשהוא בן 28, ברנט קפץ ממרפסת ביתו ברובע ה-16 בפריז ושם קץ לחייו. עד היום, קיים ויכוח סוער ועתיר קונספירציות בין מעריציו, בנוגע לשאלה האם נרצח או שנטל את חייו. מספר שנים לאחר מותו, המפיק שלו סימון ויינטרוב נמצא ירוי במכוניתו וגם המנהל המוסיקלי שלו, אלן קריאף, מצא את מותו באופן מסתורי.
התערוכה "מייק ברנט - עַד כְּלוֹת הַגּוּף" תציג במוזיאון חיפה בין התאריכים ה-21 במאי 2022 ועד ה-30 במאי 2023.