היצירה התיעודית הזו הייתה אמור לטלטל את כדור הארץ, והאנושות כולה, עם נחיתתה השבוע בהקרנת הבכורה שלה בפסטיבל הקולנוע של SXSW. הסרט השאפתני The Age of Disclosure התיימר מראש להביא איתו בשורה יומרנית ונועזת לעולם כולו: עב"מים מרחפים מעלינו. כל הזמן, כבר שנים רבות. כך לפחות טוענים הדוברים הרבים שמתראיינים למצלמה של הבמאי דן פראח. רובם בכירים לשעבר בממשל האמריקני, וכן בסוכנויות המודיעין השונות, והם מוכנים להישבע שיש בידיהם מידע מסווג על פעילות אווירית חשודה באטמוספירה שלנו וכן מתחת לפני הים, שההסבר היחיד לה הוא נוכחות של חייזרים. חלקם אף טוענים שיש בידם הוכחות ודאיות לכך, ושהם עצמם חזו בהם.
הבעיה: במקום לחלוק את הידע המבוסס שהם טוענים שיש ברשותם לגבי האורחים הלא קרואים מהחלל החיצון, ולדווח איך הם נראים, כמו גם מה העלו המפגשים איתם, הסרט מתרכז בעיקר במאמצי ההסתרה של הממסד. איך אמרו מאלדר וסקאלי ב"תיקים באפלה"? האמת נמצאת אי שם, ומי שמונע ממנה להפוך למידע זמין לציבור אלו אנשי סוד שפועלים מתחת לפני השטח, הבירוקרטים שמגבים אותם ומיליארדרים שמשתפים איתם פעולה חשאי. בכך פונה הדוקו השנוי במחלוקת הזה בעיקר לקהל השבוי של חובבי החייזרים בעבר ובהווה, שהם מטבעם חובבי קונספירציות, כמו רבים בארצות הברית של היום. מי שבאמת סקרן לגבי קיומם של החוצנים, ומצפה אולי לממצאים עובדתיים חד משמעיים לפחות כמו הטענות, עלול להתאכזב. ובכל זאת, מדובר בסרט שמרחיב את התודעה האנושית למתרחש מעל ראשינו, מול עינינו, ומתחת לאפינו.
פראח ידוע בהוליווד כמנהל אישי, איש עסקים וכמפיק קולנוע. הוא בעלים של סוכנות טאלנטים בלוס אנג'לס, ועומד בראש מיזם גיימינג מקוון. כקולנוען, הוא לקח חלק בהפקת שובר הקופות "שחקן מספר אחד" של סטיבן ספילברג, הסדרה "תולדות השנאה", הדרמות העצמאיות "בורדן" ו"תתקשרי לג'יין", וכן הדוקו "התופעה" של ג'יימס פוקס מ-2020, שסקר גם הוא את המקרים המוזרים שתועדו ברקיע על ידי טייסי חיל האוויר האמריקני והמאבק של הסנטור הארי ריד לחשיפתם. ריד הלך לעולמו בחורף 2021, אבל ממשיכי דרכו בגבעת הקפיטול והפעילים השונים בתוך מערכת הביטחון האמריקנית ומחוץ לה, מקבלים את קדמת הבמה בסרטו הראשון של פראח כבמאי, שמבוסס רובו ככולו על המרואיינים. מטבע הדברים, תיעודים מצולמים וחומרי ארכיון אין כמעט (כלומר, נטען שהם קיימים אבל לא בהישג יד). העוצמה של היצירה הזאת נובעת מהדוברים הרבים - 27 במספר - שאיבדו את הבושה, לטובה ולרעה, ויוצאים החוצה עם עדויות שומטות לסת על החייזרים, כלי הטיס שלהם ובני האנוש שמסתירים אותם.
(טריילר - https://www.youtube.com/watch?v=DkU7ZqbADRs&ab_channel=TheAgeOfDisclosure)
המסע של הסרט מנווט בהנחיית שני בוגרי מערכת הביטחון האמריקנית, לואיס אליזונדו וג'יי סטראטון, שנמנו על צוות המשימה לזיהוי איום אווירי מתקדם (Advanced Aerospace Threat Identification Program) שייסד ריד ב-2007. השניים מספרים כי ברשותם מידע מאומת של מפגשים אוויריים וקרקעיים עם כלי טיס זרים שנעים באופן בלתי סביר על פי הפיזיקה והטכנולוגיה המוכרים לאדם. על פי סטראטון, זרועות הביטחון בארצות הברית יודעות על כך מאז שנות ה-40. תיעודים מצולמים של העב"מים, כמו גם ממצאים מאתרי התרסקות של חלקם, מצויים בידי תוכנית חשאית שפועלת כבר 80 שנה בעצמאות מלאה, ללא פיקוח ובמנותק מרשויות השלטון. הם מספרים שליחידה זו קוראים The Legacy Program, אבל לא יכולים לציין שמות של אנשים שעומדים בראשה או האם אי פעם פגשו מישהו מעובדיה. לדבריהם, מעטים הם שותפי הסוד שמודעים לקיומה של היחידה מתחת לרדאר, חמקמקה ממש כמו העב"מים שהיא חוקרת, ואפילו לנשיא ארצות הברית אין גישה אליה.
לנשיא ולראשי מערכת הביטחון וסוכנויות המודיעין אין גישה לחומרים שברשות אותה תוכנית סודית, אבל אליזונדו וסטראטון מעידים שהם נחשפו לכמה מהם ואף חזה בתיעודים של גופות חייזרים שנמצאו באתרי התרסקות ברחבי העולם. איך הם נראים? דווקא את הפרטים המעניינים ביותר הם שומרים לעצמם. מבחינתם פחות חשוב לחלוק עם העולם את המידע הקריטי כל כך לקיומנו. הם פה כדי להצהיר שהחייזרים פה בינינו, והם יודעים עליהם המון, אבל יותר חשוב לדבר על אלה שיודעים אפילו יותר ומסתירים זאת מהציבור. כל האצבעות מופנות אל הדיפ סטייט. אבל בניגוד לדמות שלDeep Throat מ"תיקים באפלה", שמוסר למאלדר וסקאלי מידע סודי מבפנים על התופעה עצמה, הגרונות העמוקים בסרט מעבירים לנו בעיקר תיאוריות קונספירציה בנוגע לאלו שמסתירים אותה מאיתנו.
זה לא אומר שתיאוריות הקונספירציה הללו מופרכות. יש לא מעט סיבות הגיוניות מדוע הרשויות נאבקות בכל כוחן להסתיר את המידע הזה מהציבור. נתחיל בכך שמדובר על פי הדוברים עצמם באיום קיומי לארצות הברית והאנושות כולה. על פי סטראטון, אליזונדו ובכירים אחרים שמתראיינים למצלמה כמו היועץ לביטחון לאומי לשעבר ג'יימס קלאפר ואפילו מזכיר המדינה האמריקני מרקו רוביו, עב"מים שזוהו מרחפים מעל כורים גרעיניים ברחבי העולם הם בהגדרה סוגיה של ביטחון לאומי. ובדרך כלל, כשמדובר בסוגיות של ביטחון לאומי, השתיקה יפה להן. לא רק בגלל החשש מהגברת מפלס החרדה בציבור, אלא גם כדי להדוף זליגת מידע מודיעיני חשוב למדינות עוינות. על פי הדוברים, לאורך השנים מתרחש מרוץ חימוש בו מושקעים משאבים אדירים מצד כל המעצמות לפשוט על אתרי התרסקות של עב"מים מסביב לכדור הארץ ולשים יד על הטכנולוגיה החוצנית בניסיון לבצע בה הנדסה לאחור ולפתח בהשראתה כלי נשק חדשניים שקשה לדמיין ומקורות אנרגיה חלופיים בלתי נדלים.
מרוץ החימוש הזה, בין אם הוא מתנהל נגד סין ורוסיה, או נגד יישויות אינטליגנטיות מפותחת שאנחנו לא יודעים עליהן מספיק, מטרידה מאוד את שלוותם של הפוליטיקאים האמריקנים שמאחדים כוחות מימין ומשמאל נגד האיום. הסנטורים הדמוקרטים קירסטין ג'ילנברד וצ'אק שומר מביעים תמיכה בחשיפת המידע בהשראת חבר מפלגתם המנוח הארי ריד, וכך גם הסנטור הרפובליקני מייק ראונדס, וחברו טים בורצ'ט העומד בראש הוועדה שהוקמה לחקר הנושא בבית הנבחרים. אז איך ייתכן שארצות הברית והעולם כולו לא נערכים למתקפה שכזו? לפי המרואיינים קשה למנהיגים ואנשי ביטחון רציניים להכיר בנוכחות חייזרים מכיוון שזה לא מתקבל על דעתם, או מהסיבה הפשוטה שהם חוששים להביע את דעתם השנויה במחלוקת שיגרמו לאנשים סביבם ללעוג להם, ולפגוע בשמם הטוב. צמד הפיזיקאים האל פוטהוף ואריק דייויס שמופיעים לאורך הסרט נתקלו בכך מעל הבמה באוסטין, כשאישה צווחה לעברם מהקהל: "אתם לא מדענים, אתם שקרנים".
אליזונדו (שהיעדרותו מהקרנת הבכורה תמוהה למדי בהתחשב בכך שהוא מוביל את הסרט) וסטראטון מצידם טוענים שטובת הציבור גוברת על יוקרתם האישית ולכן יצאו למאבקם, ואחד מהסיפורים המדהימים שהם מתארים הוא תגובת ראשי הוועדה לביטחון לאומי שהתייחסו אליהם בביטול על אף ההוכחות שהציגו בפניהם וטענו שמדובר בעבודת השטן, שמנוגדת לאמונה הדתית שלהם. "אלו הם שדים, לא חייזרים", אמרו כאילו שתפילות יגנו עלינו, או התערבות שמיימית. תהילים נגד טילים. או צלחות מעופפות. מרקו רוביו, שנמנה כיום על ממשל טראמפ, לא חולק את השאננות הזו, ומזהיר מכך שמערכת הביטחון נטולת דמיון בנוגע לתרחישים שנתפסים כבלתי אפשריים, כמו מתקפת הפתע על פרל הארבור. קונספציה. לנו הישראלים הייתה התנסות דומה משלנו מול הסתערות החמאס ב-7 באוקטובר. עכשיו תארו לעצמכם פשיטה של חייזרים על כדור הארץ. אף אחד לא מצפה מהם להומניזם.
The Age of Disclosure מזהיר אותנו מהתרחיש האפוקליפטי הזה, אבל לא מציע יותר מדי תובנות בנוגע לחייזרים עצמם, ומה הם מחפשים פה בכדור הלכת שלנו. פוטהוף ודייויס שמופיעים לאורך רוב הסרט כדי להוסיף נקודת מבט מדעית וטכנית לנטען, קובעים שיש שני מניעים אפשריים לביקורים הללו: או שהם מעוניינים להשמיד את המין האנושי, או שהם מנסים להציל אותו מהרס עצמי. למען האמת, ההיפותזות הללו נשמעות דומות מדי לאותם סיפורים שיוצאים ממוחם הקודח של יוצרי מדע בדיוני כמו הסופרים אייזיק אסימוב והיי.ג'י וולס. נראה שפוטהוף ודייויס, שהם מומחים בפיזיקת הקוונטים, ולא בפסיכולוגיה חוצנית, נשבו בתבניות העלילתיות הללו, ולא רק הם. יותר מדי היבטים של הידע שחולקים איתנו הדוברים מהדהדים את הסדרה "תיקים באפלה", או הסרטים "הפלישה ממאדים" ו"היום השלישי". הם משאירים אותנו עם שאלות פתוחות בנוגע לחייזרים, אבל כשמדובר בדיפ סטייט יש להם תשובות ברורות. כמו לאלכס ג'ונס.
בסופו של דבר, לאכזבתי הרבה, The Age of Disclosure לא חושף ממצאים יוצאי דופן על האמת שנמצאת שם, למעט כמה תיאורים אנקדוטלים של מפגשי טייסים עם עב"מים לא מזוהים. פראח והדוברים שלו כמעט ומכריחים אותנו להאמין להם, ודורשים: תסמכו עלינו, רק לא על הממסד שמסתיר מכם את המציאות. במקום להפנות מבט החוצה, הם מתבוננים פנימה לתוכנית לגאסי, לזרועות הצבא וסוכנויות המודיעין, וגם לחברות טכנולוגיה פרטיות שמחזיקות ברשותן מידע רב ונשלטות בידי אנשי עסקים עם קשרים לשלטון ותאווה אדירה לכסף וכוח. מה שמעלה חשד שאילון מאסק הוא אחד מאותם חייזרים שהפך לאיש העשיר ביותר בעולם, בין השאר עם חברת SpaceX שלו, איתה הוא מתכוון לכבוש את החלל. אולי באמצעות פענוח אותה טכנולוגיה חוצנית מתקדמת. הנה לכם עוד תיאוריית קונספירציה, וכאלה אפשר להמציא עוד ועוד. כולל זו הלא בלתי נתפסת שהסרט, כמו שיח החייזרים כולו בציבור ובגבעת הקפיטול, נועד להסתיר את מה שבאמת קורה מאחורי הקלעים האפלים של האנושות. יהא אשר יהא. אין גבול לסיפורים. אתם מוזמנים ליצור אחד לעצמכם.
על פי תצפיות הטייסים, התיעודים המצולמים העב"מים שזוהו היו כלי טייס מוקפים בבועה. לפי הפרשנות שמציעים הפיזיקאים, יתכן שבועה זו מפרידה בינם לבין המציאות על פני כדור הארץ, וכי החייזרים שבתוכה חווים חלל-זמן אחר משלנו. לא מן הנמנע שזה גם המקרה של הסרט והצופים הטבעיים שלו. רבים מהם נשאבו לתוך מחילת הארנב הזו, נחטפו לא על ידי חייזרים, אלא על ידי מפיצי תיאוריות קונספירציה. באופן אישי, אני מאמין שאנחנו לא לבד ביקום ולא נשמע בלתי נתפס בעיניי שמבקרים לא קרואים נמצאים כאן בינינו או מעלינו. ואני תומך בקריאה של היוצרים והדוברים מהממשל ומערכות הביטחון לחלוק את המידע שקיים בידם, אם קיים, עם הציבור כולו, וגם להשקיע בחקירת התופעה ובדרכים למניעתה. תרומת The Age of Disclosure חשובה לצורך כך (ומכך נובע שמו הלא אקזוטי בעליל של הסרט: "עידן הגילוי הנאות"), אבל יסלחו לי המומחים, כל עוד הם לא מגבים את עצמם עם עדויות מפורטות והוכחות, אני מרשה לעצמי להטיל ספק בהם ובטענותיהם לא פחות מאשר באותם גורמי ממסד חשאיים שהם יוצאים נגדם.
