פסטיבלי מוזיקה בינלאומיים באילת בחורף ככלל בדרך כלל מהווים מתכון להצלחה. כמובן שזה כפוף לאיכות הסולנים ולכוח המשיכה של התוכניות, אבל היום לך תשריין אמן בינלאומי שהכנסותיו תלויות בהופעות לתאריך מסוים, כשאתה בעצמך לא יודע אם תעמוד בלוח הזמנים המובטח. בסופו של דבר פסטיבל קלאסיקאמרי שהתקיים באילת בסוף השבוע האחרון יכול לרשום לעצמו הרבה נקודות זכות: מגוון, איכות ונוכחות עשירה שהתאפיינה באולמות מלאים. מאות אנשים הגיעו מרחב הארץ לעיר הדרומית.
7 צפייה בגלריה
פסטיבל קלאסיקאמרי, קונצרט הגאלה בניצוחו של עומר ולבר, תזמורת סימפונט רעננה
(צילום: באדיבות פסטיבל קלאסיקאמרי)
ואילת של חורף 2024, היא עיר מקלט למפונים: ברחובות, בבתי המלון ובכלל פוגשים עשרות ילדים שהפכו לבני בית בעיר בימים אלה, ושבה הם מסתובבים גם בפיג'מות. צוות המלון עושה את המיטב בתנאים המורכבים, ולתוכם מגיעה תזמורת סימפונט רעננה לעשות פסטיבל מוזיקה אחר, אחרי שמאז חודש אוקטובר הופיעו חמישה ימים בשבוע בפני מפונים בכל המדינה.
"למעשה לא ידענו אם לקיים את הפסטיבל", אומרים המנצחים עומר ולבר ודודי זבה. הראשון הוא המנצח המוזיקלי של סימפונט רעננה שבשנה הבאה ינהל את בית האופרה בהמבורג ואת התזמורת הפילהרמונית באותה עיר, והשני מנצח הבית. הקהל האדוק הוא זה שהתעקש שהאירוע יתקיים. "לקראת דצמבר אנשים התחילו לשאול - 'הפסטיבל קורה?', הם שלחו מכתבים, רצו לדעת", אמר. ההחלטה התקבלה, וכך התקיימה גם התמונה הבאה - ולבר ניצב בצד הבמה על האקורדיון ושר לבת זוגו שבאולם - שאינה מבינה עברית - "ורק אני מרוב אהבה שותק". תמונה שמכילה בתוכה את סוד ההצלחה של הפסטיבל.
כבר במופע הראשון בחמישי בערב - מתוך עשרה שבהם נכחתי - היה ברור שלא מדובר בעוד קונצרט, אלא בדרך אחרת להביט על הקיים. כך צוות של אנשי סאונד מייצר מערכת הגברה הולמת. לטובת האווירה מעצבים הקרינו על קירות גב הבמה בתיאטרון ישרוטל שבו התקיימו המופעים תמונות ענק שמתייחסות לתוכן המוזיקלי - כיאה לקונצרט הראשון שמככבת בו הסימפוניה הרביעית האיטלקית של פליקס מנדלסון, יצירה מלב הרפרטואר התזמורתי - בתים ונציאנים ונוף יער אירופי.
7 צפייה בגלריה
נוף יער אירופי. קונצרט "ארבע העונות", בביצוע סימפונט רעננה ובניצוח עומר ולבר
(צילום: באדיבות פסטיבל קלאסיקאמרי)
בתוכניות הקונצרטים יספרו לנו על מסעו של המלחין הצעיר לאורך ארץ המגף, הפגישות שהיו לו והרשמים שיצק ליצירה. מנדלסון אפילו ציטט ביצירה שיר או שניים ששמע בדרך. לסימפונט רעננה זה לא הספיק. הפסנתרן גיא מינטוס צורף לתזמורת ושילב ביצירה להיטים נפוליטנים מוכרים כמו "פוּניקוּלי פוּניקוּלה", "מָרוּצֶלָה" ו"אוֺ סוֺלֶה מיוֺ" (השמש שלי). הקהל נכבש וכך גם אני.
לתזמורת קהל נאמן שחבל על הזמן. הם הגיעו בהמוניהם ותפקדו כקהל מעריצים באילת בכל 14 הקונצרטים שכל אחד מהם היה משהו אחר, שונה. "אורית פוגל שפרן המנכ"לית רוצה לעשות דברים שלא תמצא במקום אחר", סיפר לי בהמשך זבה. "כמו למשל לצרף לסימפוניה האיטלקית של מנדלסון שירים איטלקיים פופולריים. כאלה שכל העולם מכיר. הרעיון הוא שאם לא תעלה על מטוס ותגיע לאילת לראות את המופע הזה לא תוכל לראות אותו במקום אחר".
נכבשתי גם במופע "לוטננט קיז'ה", יצירה קצרה וחביבה באורך של כ-20 דקות שהלחין פרוקופייב, ומתארת סיפור משעשע ואבסורדי על קצין שלא באמת קיים אבל הצאר הרוסי שמע עליו ורוצה לראות אותו. וכשהצאר רוצה אין ברירה. היצירה המקורית היא כאמור להיט של אולמי הקונצרטים, והנוסח שהוצג בפסטיבל הוא עיבוד דרמטי שערך אבי בנימין, כשבביצוע החדש השתתפו שני שחקנים, ואדים קובלסקי ואנדרי יידוב בתפקידי הצאר והנתין הכפוף להוראותיו, הזמרת מריה מל ובנימין עצמו שדיבר וניגן במלודיקה. אנחנו המאזינים הוזמנו לחוות את החוויה הסובייטית בדרך שכמותה שוב לא נראה.
"אנחנו מחפשים ומנסים להמציא את עצמנו מחדש", מעיד זבה. ההפקה של 'לוטננט קיז'ה' זה משהו חלוצי לחלוטין. להעלות את הסרט הרוסי הישן כמופע, היה הרעיון של אורית. יש לה רעב תמידי. היא כל הזמן אומרת לי 'בוא נעשה מחר את מה שעוד לא עשינו אתמול'. ככה זה עובד".
7 צפייה בגלריה
הרקדנים ג'ורג'יה ליאונרדי (איטליה) וארז מילטין (ישראל) בקטע מן הבלט "דון קישוט" למוזיקה של לודוויג מינקוס
(צילום: באדיבות פסטיבל קלאסיקאמרי)
בקונצרט אחר נוגנו שתי יצירות מוכרות; "ארבע העונות" של אנטוניו ויואלדי האיטלקי, ו"ארבע העונות" של אסטור פיאצולה הארגנטיני. ולבר ניצח וניגן על אקורדיון (שהולך איתו לכל מקום) ועל צ'מבלו, ואיתו היו גם יקי ראובן שניגן על מנדולינה והכנר ניתאי צרי שויואלדי מספק לו קטעים סולניים למכביר. גם כאן בביצוע של היצירות המוכרות היו הפתעות כמו למשל שילוב הצ'מבלו דווקא ביצירה של אסטור פיאצולה, בעוד מדובר בכלי נגינה שמזוהה דווקא עם מוזיקה מוקדמת כמו זו של ויואלדי.
בקונצרט אחר הופיעו הקלרנית גלעד הראל, הכנר גלעד הילדסהיים והפסנתרנית רויטל חכמוב בתוכנית קאמרית מובהקת שמקורות ההשראה שלה היא מוזיקה עממית: יצירות של לוטוסלבסקי הפולני, ברטוק ההונגרי ומחרוזת של נעימות כליזמר שגלעד הראל עיבד בעצמו.
"מה שמעניין הוא שויואלדי כתב את 'ארבע העונות' לפי ההתרחשות בטבע, העונות של החקלאים. פיאצולה כתב על 'ארבע עונות' מאוד עירוניות, בבואנוס איירס", מוסיף ולבר לפני קונצרט הסיום. "יש לנו מנדולינה ואקורדיון שלהלכה אין בינם לבין היצירה כל קשר. כאן נכנס העיבוד".
7 צפייה בגלריה
גם כאן בביצוע של היצירות המוכרות היו הפתעות. קונצרט "ארבע העונות", בביצוע סימפונט רעננה ובניצוח עומר ולבר
(צילום: באדיבות פסטיבל קלאסיקאמרי)
ולבר מרחיב על הקריירה שלו בחו"ל, כשניהול האופרה בווינה נמצא בשלבי העברה לידיו. "בווינה תהיה אופרה חדשה על אלמה מאהלר שהזמנתי מאֶלָה מילך-שריף. את הליברטו כתב עידו ריקלין כל תמונה באופרה מוקדשת לבעל או מאהב אחר שלה - אוסקר קוקושקה, גרופיוס, מאהלר כמובן, ורפל. כל אחד מהם מקבל התייחסות כאשר מאהלר פותח וסוגר".
איך היית מתאר את התחושות בימים אלה כישראלי שעובד מעבר לים?
"המצב שלנו בחו"ל מאד קשה. פעם הייתי אומר 'לנו היהודים', עכשיו אני אומר 'לנו הישראלים'. לא נתקלתי באלימות ברחוב אבל זה עניין אישי. אתה פתאום מרגיש שמישהו מסתכל עליך. אני מכיר מישהי, אוקראינית, שהצליחה להגיע לארץ ערב המלחמה עם רוסיה. היא גרה בארץ ויש לה דרכון ישראלי. עכשיו כשאנחנו מדברים, אנחנו צוחקים איזה דרכון טוב או גרוע יותר. גם קודם לא הייתה שמחה גדולה, אבל עכשיו יש הבדל כשאנחנו מוצאים את עצמנו, מצד אחד רוצים לתווך איזשהו סיפור שהוא נכון לנו, אבל לא נכון אובייקטיבית. מצד שני אני חש שרמת העצבנות של כולם היא כזאת שבשנייה אחת אתה יכול להרביץ למישהו. הכול נורא-נורא קשה. בחוץ לארץ זה אחרת. אני צריך להגן על אימא שלי, אני צריך להגן עליך. המזל שלי הוא שאני לא עובד במדינות כמו צרפת או אנגליה, שם יותר קשה לישראלים. באוסטריה ובאיטליה אין קהילה מוסלמית משמעותית, וגם אם יש זה לא רלוונטי".
למרות אלה שבחרו שלא לרדת לאילת בגלל המלחמה, עדיין ולבר מעיד כי הייתה היענות גדולה גם השנה. "עכשיו כל האירועים באולם הגדול, במינימום מגיעים 400 איש לקונצרט".
איך אתם מחליטים מה להציג בתוכנית?
"אורית ואני מדברים כמה שעות לפני שהפסטיבל נגמר, ויש כבר רעיונות לפסטיבל הבא. אנחנו מגלים המון אמנים מיוחדים שעובדים על כלים מיוחדים. ביומיים האחרונים שמעת לפחות 15 שעות מוזיקה - האוזן משתנה. אתה מבין למה זה מגניב? אנחנו בונים את זה ככה. מי שיבוא לקונצרט פיאצולה-ויואלדי, האוזן שלו כבר שומעת אחרת גם אם הוא בעצמו לא מודע לזה. דוגמה נוספת היא רביעיית הסקסופונים - הם ניגנו מוזיקה לא פשוטה. אם זה היה ביום הראשון זה לא היה עובד, אבל זה עבד כי הקהל כבר היה במוּד הנכון. הקהל שמע את היצירה אחרי שמונה שעות מוזיקה, מי מאיתנו שומע שמונה שעות מוזיקה ביומיים? גם אם אתה לא רוצה אתה כבר במוּד אחר".
אמרת שעד לפני חודשיים לא היה ברור אם יהיה פסטיבל.
"לא לפני חודשיים, לפני חודש. החלטנו לעשות ניסוי. האורחים נשאלו האם הם מתכננים לבוא וכמה מאות אמרו שהם יבואו. זה הרבה יותר ממה שציפינו וזה דחף אותנו".
7 צפייה בגלריה
"כולנו מנסים להתרפק על דברים יפים". רן דנקר בקונצרט הסיום של פסטיבל קלאסיקאמרי, תזמורת סימפונט רעננה
(צילום: באדיבות פסטיבל קלאסיקאמרי)
איך בניתם את התוכנית בזמן כל כך קצר?
"בדקנו מי נמצא, מי זמין ומי חסר. חלק לא הגיעו כי לא היה איך. מעט מאוד. אמנים לא הגיעו בקטע של 'אני מפחד מהמלחמה'. רובם רצו לדעת אם זה יקרה או לא יקרה. נתנו להם יד חופשית בעניין הזה".
דודי זבה מוסיף שההכנות לפסטיבל הבא מתחילות כבר ביום למחרת תום הפסטיבל הנוכחי, ורבים התפקידים שלו במערך המורכב. "אני צריך לפשוט וללבוש צורה אחרת בכל פעם מחדש", הוא מסביר. "במופע אחד אני מנצח. היה לי מאד מוזר למשל במופע עם ההרכב הנקשנים טרמולו. אני לא רגיל רק לעמד על פודיום ולהניף ידיים. אין מיקרופון, אין טקסט, אני רק מנצח. והיה לי כיף גדול לנגן יחד עם עומר - הוא באקורדיון ואני בפסנתר בשירים ישראליים".
איך בחרתם את השירים למופע?
"זה מאוד קשה, אבל בחודשיים האחרונים הופענו בפני מפונים כמעט כל יום, והרכבנו תוכנית מתוך השירים ששרנו להם עם הסימפונט. שירי ארץ ישראל היפה. בתקופה כזאת אתה כל הזמן עם יד על הדופק. אם במופע של לפני שנה מילת המפתח הייתה 'געגועים', מילת המפתח השנה היא 'התרפקות'. כולנו מנסים להתרפק על דברים יפים".
הקונצרט שחתם את הפסטיבל היה זיכוך של כל התחושות. כך, אחרי פתיחה קלאסית מובהקת ביצירות של רוסיני בפתיחה ל"הספר מסוויליה" ופרק המחול המוכר כ"לָה דַנצָה", עלה דוד זבה בפרודיה קצרה על עולם האופרה כשהוא מגלם את את שלוש הדמויות; האישה, המאהב והאבא המפריע, בליווי ולבר והתזמורת. בהמשך הוביל ולבר אורחים נוספים בהם הפסנתרן מינטוס, והזמרים דניאלה סקורקה ורן דנקר.
בלהיטים כמו "פאלומה", שני קטעי טנגו מפורסמים של אסטור פיאצולה בהשתתפות הרקדנים ג'ורגי'ה ליאונרדי וארז מילטין. רן דנקר שר את "אל תעזבני" (ne me quiiter pas) המפורסם והמרגש של ז'ק ברל; חיבר את "הללויה" של לאונרד כהן ל"הללויה" של שמרית אור וקובי אשרת ואת "בית משוגעים" שמאuד הולם את מצבנו כאן. "המוזיקה יכולה לרפא לנו את הלב", אמר לפני שחתם את הופעתו בשיר "מלאכית", אותו הקדיש בתפילה לחזרתם של החטופות והחטופים.
