בערב יום ראשון האחרון עמד השחקן ברנדן פרייזר על במת אולם הקולנוע סאלה גרנד בוונציה, ודמע. מסביבו רעמו מחיאות הכפיים של הנוכחים, מאות אנשים שזה עתה סיימו לצפות בסרט "הלוויתן" מאת הבמאי דארן ארונופסקי ("רקוויאם לחלום", "ברבור שחור"), שבו מככב פרייזר - המגלם גבר ששוקל 270 קילו, מסתגר בביתו ומנסה לחדש את הקשר עם בתו (סיידי סינק, "דברים מוזרים"). בשלב מסוים ניסה פרייזר לעזוב, אולם מחיאות הכפיים, שארכו כשש דקות, לא אפשרו זאת.
הקהל חיכה למעמד הזה, בדיוק כפי שחיכו לו מעריציו הרבים של פרייזר ברחבי העולם – אלו שכבר שנים מייחלים לרגע שהוליווד תאסוף שוב לחיקה את השחקן בן ה-53, שהיה כוכב בשנות ה-90 ובתחילת שנות ה-2000, עד שדעך ונעלם מהרדאר. כולנו סאקרים של סיפורי גאולה מהסוג הזה – והסיפור הספציפי של פרייזר, שלפי התחזיות הנוכחיות עתיד למצוא את עצמו במרוץ לפרס האוסקר על תפקידו בסרט, הולך ומתעצב לכדי סיפור עם סוף מתוק במיוחד. גם התפקיד שקיבל בסרטו החדש של מרטין סקורסזה, דרמת הפשע "רוצחי פרח הירח" לצד לאונרדו דיקפריו ורוברט דה נירו, לא ממש מזיק.
אבל מה בעצם קרה לו, לפרייזר, שהופך את העת הזו לכה משמחת עבורו ועבור מעריציו? מדוע נפלט מהתעשייה אחרי שנים של הצלחות, שכללו שוברי קופות ז'אנריים לצד תפקידים מאתגרים יותר, שחלקם אף זכו לשבחי הביקורת? אילו תמורות עבר עד שלוהק על ידי ארונופסקי וזכה לניצחון המתוק שציפה לו בפסטיבל וונציה – ומה גרם למיליוני אנשים ברחבי העולם לצדד בו ולשטוף את הרשת בקריאות לקאמבק שלו, למרות השתיקה התקשורתית שגזר על עצמו? ובכן, בואו נראה.
(ברנדן פרייזר בפרמיירה של "הלוויתן", פסטיבל ונציה)
להיטים, כישלונות, כישלונות
ברנדן פרייזר נולד באינדיאנה להורים קנדיים. התיאבון שלו למשחק התעורר כשצפה בנעוריו במחזה שעלה בווסט אנד בלונדון, ואחרי לימודי קולג' בסיאטל, עבר להוליווד וב-1991 זכה בתפקידון ראשון בסרט "המפסיד מנצח" (Dogfight) לצד ריבר פיניקס. זמן קצר לאחר מכן כבר זכה בתפקיד ראשי בקומדיה "העולם על פי קליפורניה מן" (Encino Man), שהפכה ללהיט בלתי צפוי.
מהשלב הזה, הדלתות החלו להיפתח עבור פרייזר, וב-1994 לוהק לקומדיה "רוקנ'רול באוויר" (Airheads) לצד אדם סנדלר וסטיב בושמי. ב-1997 כבר הוביל שובר קופות משלו: "הג'ונגל מת מצחוק" (George From the Jungle), קומדיה לכל המשפחה על פי סדרת האנימציה האהובה מהסיקסטיז, שגם אפשרה לו להציג לראווה את גופו הבנוי לתלפיות.
שנה מאוחר יותר הפתיע פרייזר עם תפקיד מצוין בדרמה "אלים ומפלצות" לצד איאן מקלן ("שר הטבעות") שזיכתה אותו בשלל שבחים (אם כי מקלן הוא שזכה למועמדויות ופרסים עבור תפקידו), וב-1999 כיכב בשובר קופות נוסף, הפעם מהזן שמרים שחקנים לסטרטוספרה ההוליוודית: "המומיה", פנטזיית אימה-הרפתקאות מבדרת להפליא שבה גילם פרייזר גיבור אקשן מחוספס אה-לה אינדיאנה ג'ונס, עם דגש מובהק על הצד הקומי-סלפסטיקי של הארכיטיפ. הסרט גרף יותר מ-416 מיליון דולר ברחבי העולם, הזניק זיכיון קולנועי, והעניק לפרייזר את ההזדמנות להפוך לאחד מהכוכבים הגדולים ביותר של התקופה, אם רק יבחר נכון את תפקידו הבאים.
אלא שפרייזר, למרבה הצער, לא הצטיין בבחירותיו. במקביל ל"המומיה", באותה שנה ממש, כיכב גם בפנטזיה הרומנטית "פגז מן העבר" (Blast From the Past) לצד אלישיה סילברסטון ובקומדיה "פרש מצחוק" (Dudley Do-Right), שתיהן בבימויו של יו ווילסון. הראשון מהם בקושי כיסה על הוצאותיו, והשני נרשם ככישלון קופתי צורב. ב-2001, כיכב פרייזר בכישלון קופתי עם קנה מידה משמעותי הרבה יותר – "מאנקי בון", פרויקט ביזארי של הבמאי הנרי סליק ("הסיוט לפני חג המולד"), שהכניס בקופות עשירית מתקציבו שעמד על כ-75 מיליון דולר. בשלב הזה, כבר החלו להבליח נורות אזהרה הוליוודיות מעל ראשו - מכיוון שבהוליווד, רצף שכזה, בטווח קצר שכזה, יכול לגמור קריירה.
שנת 2001 הביאה עמה הפוגה עבור פרייזר בדמות "המומיה חוזרת" - המשכון שכמו קודמו, הפך ללהיט. אולם ב-2003 השתתף פרייזר בכישלון נוסף, "לוני טונס: חוזרים לאקשן" מאת הבמאי ג'ו דנטה ("גרמלינס"), והתפקיד שלקח ב"התרסקות" של הבמאי פול האגיס שנה מאוחר יותר, על אף פרסי האוסקר שגרף הסרט, לא ממש הצליח לאשש את מעמדו – אולי מאחר ופרייזר היה חלק מקאסט נרחב של שחקנים, ולא הכוכב הבלעדי.
ואז, ב-2008, נדמה שהגלגל מתחיל להסתובב שוב לכיוונו: פרייזר כיכב בצמד שוברי הקופות "מסע לבטן האדמה" ו"המומיה 3: שובו של קיסר הדרקון". אבל שוב, הסתבר שהייתה זו הפוגה זמנית בלבד מהידרדרותו המקצועית העקבית. עם תחילת העשור השני של המאה ה-21, פרייזר המשיך לנסות, כמו במותחן "מאמצים בלתי רגילים" (Extraordinary Measures) לצד הריסון פורד והקומדיה "פראי ועצבני" שהייתה אמורה להחזיר אותו לימי התהילה של "הג'ונגל מת מצחוק". אך ללא הועיל: שני הסרטים נכשלו, ולסרט ההמשך של "מסע לבטן האדמה", "מסע אל האי המסתורי" שמו, לוהק במקומו הכוכב העולה דאז דוויין ג'ונסון.
ג'ונסון, אגב, זכה לתמיכתו של פרייזר כאשר הצטרף לזיכיון "המומיה" בסרט "המומיה חוזרת", במה שהיה תפקידו הקולנועי המשמעותי הראשון. והוא לא שכח: אחרי בכורת "הלוויתן" בוונציה, מיהר הסופרסטאר לטוויטר כדי לחלוק כבוד לפרייזר, שהיה שם עבורו בהתחלה והיה חלק מהצ'אנס הראשון שניתן לו.
בשנים הבאות פרייזר מצא את עצמו מככב בסרטים שוליים ונידחים, כולל סרט אחד, "שוד תחת מצור" (Breakout) מ-2013, שיצא ישירות ל-DVD – מסמר בארון הקבורה ההוליוודי, כפי שלמדו לפני פרייזר שלל כוכבים-לשעבר שזוהרם עומעם. וזה לא שהוא לא ניסה – ב-2013 לבדה השתתף פרייזר בשישה סרטים. אבל הוליווד דחתה אותו, ובמקביל לתמורות וקשיים בחייו האישיים, נראה היה שהסתיימו סופית ימיו ככוכב קולנוע. ב-2014 דיבב פרייזר תפקיד בסרט "שוד הפיצוחים", ועד 2019 הודר מהמסך הגדול והסתפק בתפקידי טלוויזיה בלבד.
"הרגשתי שנכשלתי"
מבחינת פרייזר, הבעיות התחילו ב-2003, כפי שסיפר בריאיון מ-2018 למגזין GQ. לדבריו, במהלך ארוחה שנערכה במלון בבברלי הילס הוטרד מינית בידי פיליפ ברק – נשיאו לשעבר של איגוד העיתונאים הזרים בהוליווד. עד לשערוריות שאפפו את האיגוד בשנים האחרונות ושינו את פניו, היה איגוד העיתונאים הזרים אחד מהחזקים והמשפיעים בהוליווד, בעיקר בשל פרסי גלובוס הזהב שהוא מעניק מדי שנה. "ידו השמאלית לפתה את ישבני", סיפר פרייזר ל-GQ, "אחת מאצבעותיו נגעה באיבר המין שלי והחלה לנוע סביב". לדבריו, פרייזר חש "חולה, כמו ילד קטן, כאילו שתקוע לי כדור בגרון. חשבתי שאני הולך לבכות".
התקרית, כך המשיך לספר בריאיון, גרמה לו לדיכאון חמור ומתמשך, שגרם לו להסתגר ולהיעלם מעין הציבור: "האשמתי את עצמי והייתי אומלל". פרייזר גם רמז שהוכנס לרשימה השחורה על ידי האיגוד, שמיעט להזמין אותו להשתתף בטקסי גלובוס הזהב לאחר מכן. "השתיקה הייתה מחרישת-אוזניים", אמר. בהמשך נחתה על פרייזר מכה נוספת, כשאמור היה להיבחן לתפקיד הראשי בסרט גיבורי-העל "סופרמן חוזר" בידי הבמאי ברט ראטנר (שאמור היה לביים את הסרט, עד שהוחלף בידי בראיין סינגר), והאודישן שלו מוסמס מכיוון שראטנר החל לשוחח בטלפון והתעלם מהשחקן שהזמין להיבחן. ב-2006 יצא הסרט לאקרנים כשמככב בו ברנדון ראות' האנונימי. "הרגשתי שנכשלתי", סיפר פרייזר על החוויה. "התעלמתי, נשארתי בבית, לא בגלל שהייתי לא ידידותי או משהו כזה, אלא בגלל שפשוט הרגשתי שאני לא יכול להיות חלק מזה, לא הרגשתי שאני שייך".
בסוף שנת 2007 התפרסם כי פרייזר ואשתו, אפטון סמית', החליטו להתגרש לאחר תשע שנות זוגיות ו-3 בנים שנולדו להם – ובמהלך השנים הבאות כרע פרייזר תחת עומס דמי המזונות שנקבע כי עליו לשלם לה, כ-900 אלף דולר בשנה. במקביל, מצבו הפיזי הידרדר, והוא סבל משלל בעיות בריאות אחרי שנים של פעלולים שביצע בעצמו בסרטיו. בין היתר, עבר ניתוח להסרת זיזי עצם ורקמות מעמוד השדרה, החלפה חלקית של מפרק הברך וניתוח במיתרי הקול. ב-2012 נפצע פרייזר בגבו לאחר שניסה לפנות עץ שנפל, ונזקק לטיפולים נוספים. להערכתו, כפי שסיפר פרייזר ל-GQ, החל מ-2008 נכנס ויצא מבתי חולים במהלך תקופה של שבע שנים.
כל התלאות הללו ונוספות לא הכבידו על פרייזר רק נפשית – הן ניכרו גם על גופו של השחקן, זה המפואר והמשורג שבסוף שנות ה-90 הפך אותו לסמל מין. הוא השמין, ולצד אייטמים ברשת עם כותרות בסגנון "לא תאמינו איך השחקן החתיך נראה היום", הטלפונים מהוליווד פשוט הפסיקו להגיע. אבל פרייזר המשיך לעבוד בכל העת, כי אדם צריך להתפרנס – ומכיוון שהמסך הגדול הפנה לו עורף, פנה למסך הקטן. החל מ-2015 הוא הופיע בסדרות Texas Rising, "הרומן", "קונדור" ו"נאמנות", שם זכה לתפקיד בשרני מהבמאי דני בויל, וב-2019 לוהק לסדרת גיבורי-העל "דום פטרול".
כולם אוהבים את ברנדן
אלא שזה – גלות כפויה בשדות הטלוויזיה, הגם ש"נאמנות" הייתה סדרת פרימיום יוקרתית, ו"דום פטרול" גיבשה לעצמה קהל מעריצים נאמן – לא היה גורלו של פרייזר, מסתבר. בשנים האחרונות הרשת עלתה על גדותיה בגילויי חיבה ואהדה לשחקן, במה שהלך וגדל לכדי תופעה של ממש.
ב-2021, במהלך מפגש עם מעריצה בטיקטוק, התוודה פרייזר עד כמה הוא מתרגש לעבוד יחד עם סקורסזה. "האינטרנט כל כך מאחוריך", אמרה לו המעריצה שעמה שוחח, LittleLottieCosplay, שבמהלך המפגש גם הייתה לבושה כמו דמותו של פרייזר ב"המומיה". "יש כל כך הרבה אנשים שם בחוץ שאוהבים אותך, אנחנו בעדך ולא יכולים לחכות לראות מה יהיה הצעד הבא", המשיכה, כשבמהלך דבריה פרייזר התקשה להסתיר את האמוציות שלו.
הסרטון הפך לוויראלי, השם "ברנדן פרייזר" בצבץ בכל פינה של הרשת, ופתאום כולם גילו מחדש את הכוכב לשעבר שנשכח. גילו – והרעיפו חיבה. "ראיתי שברנדן פרייזר טרנדינג ואני תומך לגמרי באהבה שהוא מקבל", צייץ גולש אחד. "הבן אדם אנדרייטד באופן נפשע. הוא סופר-מוכשר והתצוגה שלו ב'המומיה' השפיעה על כוכבי אקשן מאז שהפציעה". "אני מת על איך שברנדן פרייזר טרנדינג באופן כבד בטוויטר אך ורק בגלל שהוא אדיר", צייץ אחר.
אבל מה בעצם הוביל לגל האהבה הזה שהופנה כלפי פרייזר מבני דור ה-Z, שלא הכירו את נפלאותיו בזמן אמת? ובכן, חלק מזה נובע מהגילוי-מחדש של "המומיה" בכיכובו, שמחזיק עד היום כהייבריד אקשן/אימה/הרפתקאות מוצלח ומלבב, מעניק לפרייזר הזדמנות לזרוח - ומדגים את הפוטנציאל הלא-ממש ממומש שלו. הנוסטלגיה, כידוע, היא סם חזק. חלק אחר ניתן לקשור לפרסונה הקולנועית הנעימה והכובשת של פרייזר לאורך השנים, כפי שזו התעצבה בבחירות התפקידים שלו, גם בסרטיו שנדונו לכישלון – ולכישרון שלו, שהיה ניכר גם בסרטים הללו.
וגם החיבה התרבותית שלנו לסיפורי אנדרדוג קשורה לכך, כמובן. פרייזר – שחקן שאמור היה להיות כוכב-על, אך נפל קורבן למזל רע ולשיטה ההוליוודית – הוא אנדרדוג קלאסי, כזה שלא ויתר לאורך הדרך, גם כשדומה היה שהכול נגמר עבורו. אנו שמחים לראות בניצחונו המאוחר מאחר והתקווה המתגלמת שם היא זו שאחריה כולנו נוהים – תקווה להתחדשות, למטמורפוזה, לפירות המתוקים של הניצחון על המכשולים. מה יכול להיות יותר אנושי ומעורר השראה?
