מלבד הז'אנרים הגדולים של הקולנוע (מערבון, מדע בדיוני, מיוזיקל וכו'), ישנם גם מקבצים קטנים של סרטים המאוחדים סביב מסגרת, התרחשות ותמה. הם לא גדולים מספיק כדי להיחשב לז'אנר, אבל עדיין עשויים להכיל מאפיינים חוזרים בעשרות מקרים. דוגמה לכך הם הסרטים שבהם מורה אידיאליסט ומעורר השראה פוגש כיתה של תלמידים צעירים, ומצליח לשנות את חייהם (ולעיתים אף להשתנות בעצמו).
"רדיקלי" – טריילר
(באדיבות בתי הקולנוע לב)
בתוך קבוצת סרטים זו בולטים במיוחד הסרטים שבהם מורה פוגש כיתה בסביבה נחשלת, שעלולה להדיח רבים מהם לעולם הפשע. בכך הסרטים מציעים מסגרת דרמטית להתמודדות עם מתחים שנובעים משינויים חברתיים ובין-גזעיים. לא מעט מסרטים אלו מבוססים על סיפורים אמיתיים.
"זרע הפורענות" (ריצ'רד ברוקס, 1955) הציב מורה מול תלמידים שמונהגים בידי נער אפרו-אמריקאי כריזמטי שגילם סידני פואטייה. ב"לאדוני באהבה" (ג'יימס קלאוול, 1967) פואטייה עצמו הוא המורה השחור מול כיתה לבנה באזור מצוקה בלונדון, בסרט המבוסס על הספר האוטוביוגרפי של המורה אי. אר. בריית'וייט. מורה היספני בגילומו של אדוארד ג'יימס אולמוס מלמד תלמידים היספניים ב"לסניור באהבה" (ראמון מננדז, 1988), העיבוד לסיפורו של המורה למתמטיקה חיימה אסקלנטה. "סיכון מחושב" (ג'ון סמית', 1995), המבוסס על חייה של קצינת המארינס לואן ג'ונסון שעשתה הסבה להוראה, עם מישל פייפר כמורה אידיאליסטית המתייצבת מול כיתה מאתגרת. גם אם אלו אינם סרטים פורצי דרך הם עוסקים בסיטואציה חינוכית משמעותית שיש ערך בניסיון לשוב ולבחון אותה במקומות וזמנים שונים.
הסרט המקסיקני "רדיקלי" (Radical) מבוסס על הכתבה ששמה "דרך רדיקלית לשחרר לחופשי דור של גאונים", שהופיעה ב-2013 במגזין "וויירד". כתבתו של ג'ושוע דייוויס תיארה את השינוי שחולל מורה בשם סרג'יו חוארז קוררה בכיתה בבית הספר היסודי חוזה אורבינה לופז שבעיר מטמורוס. העיר, השוכנת קרוב לגבול עם טקסס, ידועה לשמצה בנוכחותם של חברי "קרטל הגולף"; עיר מוזנחת, מושחתת, שילדיה עלולים להיות הדור הבא של פושעים או קורבנות. 2011, השנה שבה התרחשו האירועים המוצגים, הייתה אחת מנקודות השיא של האלימות ברחובות מטמורוס.
העיתונאי דיוויס פנה לשחקן הקומי והמפיק אאוחיניו דרבז כדי לעניין אותו בפרויקט. דרבז נדלק על הסיפור, ושניהם עיצבו את הפרויקט שהפיקו יחד. על כתיבת התסריט והבימוי הופקד כריסטופר זלה, שמאז "פאדרה נוסטרו" (2007) הפיצ'ר הקולנועי הראשון שביים ב-2007 (ושזכה בפרס הגדול של חבר השופטים בסנדנס), לא שב לביים בקולנוע. זלה עבד קצת בבימוי פרקים בסדרות השונות של "חוק וסדר", וביים ב-2015 את סרט הטלוויזיה Beautiful & Twisted שלא זכה להערכה. על פניו אין שום דבר ברקורד שלו שאמור לעורר עניין מיוחד ב"רדיקלי", אבל כנראה שאם הסיפור מספיק טוב, והסרט נשאר נאמן לאלמנטים אפקטיביים בסרטי "המורה מעורר ההשראה", יכול להתקבל סרט לא רע. "רדיקלי" זכה בפרס חביב הקהל בפסטיבל סנדנס בשנה שעברה.
המורה קוררה (דרבז) מגיע כמורה מחליף בתחילת השנה החדשה, מבלי שהמנהל השמנמן והלא מאוד מתאמץ צ'וצ'ו (דניאל חדד) מכיר ברקורד שלו. חוזה ארבינה לופז הוא המקום הכי פחות סביר לגישה חינוכית רעננה. חדר המחשבים ריק בגלל שהרשויות המושחתות לא ניתבו את הכספים שהוענקו לטובת רכישת הציוד, התוצאות של תלמידי בית הספר במבחנים הארציים נמוכות ביותר, ולאף מורה אין צפייה שהתלמידים ילמדו ויצטיינו. המורה שמקבל את פני התלמידים בפתח השנה החדשה מעמיד אותם בטורים עם ידיים משולבות מאחור וכמו מפקד בצבא הוא נושא את ה"אני מאמין" שלו: "שתיקה היא יסוד הצייתנות, צייתנות היא יסוד המשמעת, ומשמעת היא יסוד החינוך". כל הדברים שגישתו החינוכית של קוררה תסתור באופן מוחלט.
מהמפגש הראשון קוררה עושה קצר במוחם של התלמידים שרגילים להוראות מייסרות ומשעממות. הוא מחכה להם על הרצפה, ומזמין אותם למבחן של דמיון ומחשבה שיעורר בהם את הרצון להתחיל למצוא תשובות בעצמם. בהדרגה הוא ישיב להם את הסקרנות שדוכאה כמעט לחלוטין בלימודיהם. בנוסף הוא גם ינסה לעורר בתלמידיו את הבטחון העצמי בדבר יכולתם להצטיין.
לשלושה תלמידים ניתנו קווים עלילתיים המדגישים את האפשרות לשינוי, אך גם האופן שבו שינוי יכול להוביל לתוצאות לא צפויות. הבולטת שבהם היא פאלומה (ג'ניפר טרחו), המבוססת על דמותה של ילדה שאכן התגלתה כבעלת יכולות יוצאות דופן, ולדמות המזוהה ביותר עם הכתבה של דיוויס. בהתאם לסיפור האמיתי היא בת לגבר עני שמתפרנס מחיפוש גרוטאות בערמות אשפה, ולכן היא זו שהמפגש שלה עם קוררה יחולל בחייה את השינוי המשמעותי ביותר. השני הוא ניקו (דאנילו גוארדיאולה) שאחיו הבכור חבר בכנופייה. ניקו כבר משמש כבלדר זוטר בכנופייה ועתיד, לכאורה באופן בלתי נמנע, להפוך לחבר בה. האחרונה היא לופה (מיה פרננדה סוליס) שמתחילה לגלות עניין לא צפוי בפילוסופיה של המוסר.
השחקנים הצעירים סימפטיים, ודרבז משתמש בפניו האקספרסיביות בלא מעט סצנות המשלבות בין דרמה לקומדיה. כצפוי, הסיפור של הסרט לא היה מסופר אם הוא היה נטול אופטימיות, אבל זה לא אומר שלא יהיו בו גם רגעים לא קלים. היכולת לזהות את הנוסחה הופכת גם את רגעי המשבר לכאלו שניתן לנחש מה יקרה לאחריהם ואיך זה יקרה. בכל זאת "רדיקלי" הוא סרט מעורר מחשבה, בוודאי לצופים שעוסקים בצורה כזו או אחרת בחינוך. אם כוללים בקבוצה זו גם הורים לילדים, הרי שלא מעט צופים יפיקו ערך מצפייה בו.
